אספן התקוות – אביגיל ג'ונסון

אספן התקוות – אביגיל ג'ונסון

תרגום: אילן פן

הוצאת פן,ידיעות אחרונות,ספרי חמד

מאי 2026. 295 עמודים.

הסיפור מתמקד באלפרד, אלמן קשיש המוצא נחמה באיסוף חפצים מפחי אשפה וקניה מחנויות צדקה, ובקיאן, צעיר בן 17 מלא בכעס על העולם, מאז שאמו נטשה אותו ואת אחיו התינוק, כשהיה בן 8.

חלונות ביתו של אלפרד מכוסים בנייר עיתון כדי למנוע מאנשים להציץ לתןך ביתו המלא עד אפס מקום, במגוון חפצים אינסופי, כשגבול דק עובר בין היותו אספן לאגרן. מאז מות אשתו לפני חמש שנים, זה הפך לאובססיה. אלפרד אומר לעצמו שזה לא זבל כי הוא אוסף דברים שמספרים לו סיפור, שמדברים אליו, אך האמת שהדברים יצאו משליטה עד כדי כך שהוא בקושי יכול לזוז בביתו. כאשר קיאן הנסער זורק לבנה דרך חלונו של אלפרד, אלפרד מאושפז בבית החולים עם התקף לב, עובדת סוציאלית נכנסת לתמונה, וקיאן נקלע לצרה חדשה. רשויות  הרווחה והמשפט מחליטות על  טיפול לשניהם בתכנית שנקראת "צדק משקם" במהלכו על קיאן לעזור לאלפרד לפנות את הבית מהחפצים הנאגרים, כך שיהיה ראוי למגורים. קיאן מוצא את עצמו תחת עינו הפקוחה של קצין מבחן די מאיים, שבסוף התהליך אמור לכתוב חוות דעת שתקבע אם הוא יכנס לכלא או לא.

 

קיאן הוא נער פרובוקטיבי, שהחיים לא חייכו אליו. הוא ננטש בילדותו על ידי אימו שעקבותיה נעלמו, והוא  גדל במשפחות אומנה מאז שהוא זוכר את עצמו, וכך גם אחיו הקטן, דן, איתו הוא שומר על קשר הדוק. מאחר והוא בן 17 הוא אינו יכול לקבל משמורת על דן.  אין לו עבודה, הוא חי בדירת חדר ומתקיים מקיצבה. הוא עזב את בית הספר עם מעט מאוד כישורים ואין לו מושג מה הוא רוצה לעשות עם חייו מלבד דבר אחד. הוא רוצה לדאוג לאחיו, להפוך לאפוטרופוס החוקי שלו ושהם יחיו יחד. אך החלום הזה חסר סיכויים. בלי עבודה, בלי דירה נאותה ועם הרבה צרות שהוא מוצא את עצמו מעורב בהן, הוא אובד עצות כיצד יממש את חלומו.

 

אלפרד וקיאן נאלצים לשתף פעולה זה עם זה. ההתחלה לא קלה, היא מלווה בהתנגדות ובטינה. קיאן מזועזע מהמחשבה על כך, וכך גם אלפרד. לכל אחד מהם יש סיבות משלו לא לרצות זאת למרות לחצים מצד עובדי הרווחה ובני משפחה. נראה שמערכת ה"צדק משקם" שנכפתה על שניהם לא תעזור, במיוחד כשהם נלחמים קשה מאוד כדי לא לאפשר זאת. אלפרד הנאחז ב"אוספים" שלו כדרך להתמודד עם אבל, לא רוצה שזר יגע בהם, אך יודע שאם לא ישתף פעולה יועבר לדיור מוגן. הוא נאלץ להתמודד עם המציאות הקשה של אגרנותו והפחד מהמעבר לדיור המוגן, וקיאן לא רוצה לדרוך בבית, אבל יודע שהאפשרות השניה היא כלא, שימנע את סיכויו לקבל משמורת על דן.

בין השניים מתפתח "קרב" רצונות. בזמן שקיאן מעביר חפצים לפח האשפה ביום, אלפרד מחזיר אותם למקומם בלילה, וממשיך להוסיף עוד חפצים לאוסף.

בלית ברירה, השניים יוצרים ברית בלתי צפויה, שבמהלך הסיפור הופכת לידידות בלתי צפויה. וככל שהסיפור מתקדם, מה שהיו פעם שני אנשים אבודים, שנאלצים לחיות את החיים עם הקלפים שחולקו להם, מגלים שהם דומים יותר אחד לשני ממה שהם מוכנים להודות. השניים עוברים שינוי במערכת היחסים שלהם, מתסכול, לחברות עמוקה ואמיתית, להבנה ואמפתיה. הקשר ביניהם מתעלה על פער הדורות ומוכיח שהבנה הדדית יכולה ליצור קשרים משמעותיים. גם אלפרד וגם קיאן מתמודדים עם אובדן אישי ומאבקים רגשיים, והשניים לומדים בהדרגה להתעמת עם המציאות של חייהם, לפתוח את ליבם לאחרים ולמצוא אפשרויות חדשות.

 

אביגיל ג'ונסון מתמודדת עם נושאים כואבים כמו נטישה, אובדן, בדידות ותקווה . היא כותבת ברגישות שגורמת גם לאלפרד וגם לקיאן להרגיש אמיתיים. מאבקיהם, האחד עם אבל ובידוד, השני עם כעס ונטישה, מטופלים בעדינות, מה שגורם למסע שלהם להרגיש אותנטי. גם לאלפרד וגם לקיאן היו פגמים. אלפרד גאה, עצמאי, ערמומי ועקשן, בעוד שקיאן עקשן, פזיז ובעל הערכה עצמית נמוכה.  נקודת המבט הכפולה, עוזרת לחשוף כל פעם חלק מהעבר, הקשר שלה להווה, עד שמתקבלת התמונה המלאה.

 

"אספן התקוות"  הוא יותר מסתם סיפור על אדם זקן ונער בעייתי, זה ספר ביכורים נהדר עם סיפור מחמם לב על הזדמנויות שניות, על בידוד חברתי, על חברות בין-דורית, על עזרה הדדית  וקהילה. סיפור מכמיר לב וכואב של התמודדות עם טראומה והרס עצמי  של אנשים שחיים ב "בתי כלא" שונים, והדרך בה הם מסכנים את החופש שלהם, במו ידיהם. אבל לפעמים החיים מפתיעים, ואנחנו פוגשים אנשים ומוצאים תקווה במקומות בלתי צפויים, ומגלים  שלב פתוח וחברות בלתי צפויה יכולים לשנות את חיינו בדרכים בלתי נתפסות.

 

מומלץ מאד

לב המאהב – לילי קינג

  לב המאהב – לילי קינג

תרגום: מעין זיגדון

הוצאת פן, ידיעות ספרים

ינואר 2026. 222 עמודים.

"ידעת שיום אחד אכתוב עליך ספר".

כך מתחיל הספר שהפך להיות הספר האהוב עליי השנה, שהתמכרתי לקריאתו מהשורה הראשונה.

המספרת, קייסי פיבודי, שלאורך כל הרומן שמה אינו גלוי לקוראים, היא סטודנטית שנה אחרונה לתואר ראשון באנגלית. היא מתיידדת עם שני סטודנטים מצטיינים, סאם ויאש, באחד משיעורי הספרות שלה. הם מאמצים אותה במהירות למעגל הקטן שלהם, נותנים לה את הכינוי "ג'ורדן" (על שם ג'ורדן בייקר מ"גטסבי הגדול") ועד מהרה היא מבלה בביתם, יותר מאשר בביתה שלה. הם הופכים לחברים קרובים, חולקים סודות אינטימיים, מנהלים דיונים אקדמיים, משתעשעים במשחקי קלפים קולניים, פלירטוטים ובילויים, וחולמים על הצלחה בעתיד. על הרקע הזה מתפתח משולש אהבה אמיתי ועדין, מלא באותם רגעים מבלבלים של שנות הנעורים.

ג'ורדן מוצאת את עצמה בין שני גברים שונים לחלוטין: סאם השמרן והדתי, שמעניק לה יציבות אך מגביל אותה רגשית, ויאש הכריזמטי והחופשי, שאליו היא חשה משיכה עוצמתית וקשר אינטלקטואלי עמוק. מערכות היחסים שלה עם השניים משתנות במהלך השנה, ומגיע הרגע שהיא צריכה לקבל החלטה גורלית, והיא עושה זאת. שנים מאוחר יותר, כשהיא חיה את החיים שחלמה עליהם, ונראה שהחלטות נעוריה נותרו הרחק בעבר, ביקור מפתיע וחדשות בלתי צפויות מאלצים אותה להתקרב מחדש אל יאש וסאם, והחלטות העבר צצות ואין להם ברירה אלא להתעמת עם עברם והסודות ששמרו.

 

העלילה מתפתחת בשלושה חלקים ללא פרקים, ומסופרת בצירי זמן של עבר והווה. הקורא פוגש את ג'ורדן בשלוש נקודות שונות בחייה.

הראשון מתרחש במהלך שנת הלימודים האחרונה של הקבוצה בסוף שנות ה-80. הוא מתאר את היווצרותו של משולש האהבה המורכב בינה לבין סאם גלאגר ויאש ת'אקר ומספר על תקופת הבגרות המוקדמת, בוחן את הבחירות שהיא עשתה בשנות העשרים של חייה וכיצד הן השפיעו עליה, לטוב ולרע, למשך שארית חייה. אלה השנים בהן העיסוק הוא בנושאים של אהבה ואובדן, כמו גם התבגרות וזהות. בצד החיובי, יש את הריגוש של ההתאהבות, קביעת מטרות לעתיד, להט הנעורים, ואת השמחה של המרדף אחר החלומות, אך מצד שני, הקורא נחשף להשפעה שיש לתיפקוד לקוי של המשפחה, לחרטות, לאובדן והמאבק לסלוח.

החלק השני מתרחש כשני עשורים לאחר אירועי הקולג'. ג'ורדן היא סופרת מצליחה, נשואה לסילאס ואם לשני בנים, חיה חיים יציבים במיין.

החלק השלישי מתרחש מספר שנים מאוחר יותר ומתאר מפגש טעון רגשית בין שלושת הגיבורים, בנסיבות טרגיות ועצובות. זה החלק בו מתבהרות אי-הבנות מהעבר,  ומתרחשת סגירת מעגל רגשית.

 

למרות שהדמויות פגומות, ולעיתים קשה לחבב אותם, במיוחד את סאם הדתי והשמרן מבחינה מוסרית, שהקשר שלו עם ג'ורדן רצוף במתח ורגשות אשמה, יאש הופך לדמות הכי מרתקת, נוכחת ומשמעותית  של הרומן.

ג'ורדן הופכת מנערה אימפולסיבית ופגיעה לאישה נשואה ואם לשניים, המתמודדת עם משברים משפחתיים.  היא שאפה להיות סופרת, והשקיעה את כל כולה בלימודים ובכתיבה, לעיתים על חשבון נוחות אישית. היא מימנה את לימודיה בעצמה באמצעות הלוואות ועבודה כמלצרית, ללא עזרה ממשפחתה. היא דמות נחושה ומציאותית, היא שנונה ומלאת שאיפות, ודרכה בוחנת לילי קינג את המעבר המטלטל בין נעורים לבגרות, וכיצד האהבות של שנות העשרים מעצבות את האישה שהיא הפכה להיות בגיל ארבעים.

 

"לב המאהב"  הוא סיפור יפהפה על חברות ואהבה, שריגש אותי עד דמעות. הוא ממוקד, עדין, כן, וקל להזדהות איתו. לפעמים הוא מתסכל ולפעמים פשוט שובר לב. הוא עוצמתי, סוחף, מעורר מחשבה, מלא כאב, לפעמים שנון, לפעמים מכעיס, אך תמיד אנושי. הוא מתאר את רגעי  השמחה והעצב, העליות והמורדות  שהופכים את החיים למה שהם.

 

זה הרומן הראשון של לילי קינג שקראתי, אבל בודאות לא האחרון.

אני ממליצה בחום♥

תוכנית פרישה - סו הינסנברגס

תוכנית פרישה - סו הינסנברגס

תרגום: אילן פן

הוצאה: פן, ידיעות ספרים

ספטמבר 2025. 408 עמודים

מה היית עושה אם  בעלך היה מפסיד את כל חסכונות הפנסיה שלכם ובנוסף אוכל את שאריות הפאד תאי שלך? 

ומה אם החברות הכי טובות שלך היו נמצאות באותו מצב בדיוק?

"תוכנית פרישה" עוסקת בקבוצה של נשים בסגנון "בנות הזהב", ארבעה בעלים חסרי מושג, כלב מקסים, דמות שתאהבו לשנוא וזוג שיעורר בכם חשד.

ארבעה זוגות של חברים שהחברות ביניהם נמשכת עשרות שנים, שקיוו לחסוך מספיק כסף לפרישה נטולת דאגות, אולם, השקעה גרועה שינתה את תוכניותיהם, ופגמה בנישואיהם.

פאם, ננסי ושליסה מזועזעות כאשר בעלה של מרלין, דייב, נהרג בתאונת בית, או שאולי זה היה משהו מרושע יותר. הן עוד יותר מופתעות לגלות שכל אחד מארבעת הבעלים רכש פוליסת ביטוח חיים של מיליון דולר. מרלין קונה מיד בית בבוקה רטון, פלורידה, עם עושרה החדש. שלוש הנשים האחרות שוקלות לשכור מתנקש כדי שגם הן יוכלו לקבל את כספי הביטוח ולהגשים את חלומות הפרישה שלהן.

אבל מה קורה אם לבעלים שלהן יש תוכנית פרישה סודית משלהם?

ומה קורה אם כולם מכירים את אותו ספר עם עסק צדדי קצת פחות חוקי?

 

"תוכנית הפרישה" הוא מותחן פשע קומי חכם שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי, בהתחשב בנושא המרכזי שלו. הוא מספר על אנשים פגומים באופן אמין שעושים דברים פסולים מוסרית, סיפור על נישואים שבורים שמאתגרים את האהבה עליה הם נוסדו, סיפור של שוד קזינו עם מתנקשים, פשע מאורגן והונאה מתוחכמת. יותר מכל, זהו סיפור על אנשים שלומדים שמה שהם מעריכים יותר מכל הוא לא כסף, אלא אחד את השני. התיאור של כל החברים היה עשוי היטב. גם פדמה, המנהלת החדשה של הקזינו, שם הועסקו שניים מהבעלים, מהנה. אמה העשירה והשתלטנית, בעלת קשרים עם המאפיה בהודו, לוחצת עליה שתמצא בעל, והקטור, הרוצח, שעובד גם כספר, היה הכוכב האמיתי של הסיפור.

הספר מאזן בין מותחן מסתורי לסיפור הומוריסטי, והעלילה משנה את נקודות המבט לעתים קרובות ומכילה קוקטייל מושלם של אי הבנות, תככים וטוויסטים.

כמעט בלתי אפשר לתאר את העלילה בלי לעשות ספוילרים, אבל אירועי הרומן הזה היו יכולים להימנע כמעט לגמרי אם הזוגות היו פשוט מתקשרים אחד עם השני, ומתנהגים כמו מבוגרים אחראיים. לאף אחד מהם אין מערכת יחסים בריאה וכולם גרועים מאוד בתקשורת, אבל מעשיהם הלא מוסריים בהחלט משעשעים והופכים את  הקריאה למהנה.

ספר מושלם לקריאה בחופשה או ליד הבריכה, יש בו הומור, דמויות תוססות, מוות חשוד, מיליוני דולרים והרבה קומדיה של טעויות.

.מומלץ

 תודה לאתר "עברית" על עותק של ספר זה כדי לקרוא וסקור

שמרי נפשך – קמה ורדי טהרלב

שמרי נפשך – קמה ורדי טהרלב

הוצאת עם עובד

ינואר 2025. 256 עמודים

העלילה מספרת את סיפורה של תמר בת ה 16, שמאשימה את עצמה במותו של אביה הלום הקרב. עשרים שנה חלפו מאז הארוע הטראומטי, ותמר נזכרת איך שתקה במשך חודשים לאחר שהתאבד עד ליום שבו היא משאירה פתק קצר לאימה ועוזבת את הבית. היא נוסעת צפונה שם היא פוגשת את הולי הג'ינג'ית שהגיעה מדורסט שבאנגליה, לחפש את אביה. מפגש לא צפוי בין נערה שמחפשת את אביה לבין נערה שאיבדה את אביה מאחד וקושר את שתי הנערות השונות לחלוטין, והשתיים מגיעות בטרמפ לבניאס.

 

הולי כריזמטית, דעתנית, עצמאית, שתלטנית, עושה מה שבראש שלה ולא סופרת אף אחד ממטר. אין לה מעצורים והיא אומרת כל שעולה בדעתה בלי לחשוב האם דבריה יפגעו בשומע. היא גם משקרת בלי להניד עפעף. יש בה אי שקט והתפרצויות המעידות על חוסר יציבות נפשית.

תמר לעומתה, נערה שקטה, מופנמת, נאיבית, נגררת, שמתנתקת מכל מה שמוכר לה בחייה, יוצאת אל העולם שמחוץ לחממה הביתית, והולכת אחרי הולי "בעיניים עצומות". היא בוחנת בשתיקה את התנהלותה של הולי שמנהלת אותה, כאילו אין לה רצון משלה, ומשתדלת לרצות כל גחמה שלה.

 

השתיים מקימות להן בין העצים ליד הבניאס הזורם מין "זולה" משלהן, ומתחברות לקבוצה של אנשים שבורחים מהחיים ומהמציאות כמותן, ביניהם כאלה שמזדמנים למקום לפרק זמן קצר וכאלה שהפכו את המקום לביתם הקבוע, כמו נוח בן ה 67, יסמין בשנות השלושים שלה שלא מוצאת אהבה יציבה בחייה, ודנידין הרואה ואינו נראה, חייל שמסתתר ועוקב אחריהן כרוח רפאים מתוך הסבך. הולי מאמצת את שיפסי, והשתיים מתנתקות מהעולם וחיות שם מספר חודשים.

התקף הרסני של הולי מאלץ את השתיים לעזוב את הבניאס. הולי נעלמת, תמר מקבלת עבודה וזוכה להכנסת אורחים אצל בעלת המכולת במקום,  וכאשר היא נאלצת לעזוב גם את הבית הזה, היא מגלה שהולי השאירה לה מכתב עם הוראות איך למצוא אותה בדורסט, אנגליה.

 

מה מגלה תמר על חייה של הולי כשהיא מגיעה לדורסט?

מה יעלה בגורל החברות בין השתיים?

כל זאת ועוד הרבה, יתברר ויתבהר כשתקראו את הספר.

 

רומן הביכורים של קמה ורדי טהרלב מתאר בשלושה חלקים את מערכת היחסים של הולי ותמר, והוא כמו פאזל ענק שמתפתח חלק אחר חלק עד שמתגלה התמונה המלאה.

החלק הראשון ראשיתו באביב וסופו בשלהי הסתיו,  ושני החלקים הבאים מתרחשים באנגליה. לאט לאט האיזון בין הדמויות משתנה, והייתי סקרנית לדעת מה עומד לקרות, למרות הרמזים שנשתלו במהלך הסיפור. הספר מנכיח את ההשפעה של נפגעי הלם קרב על בני המשפחה, תחושת האובדן והאשמה, ונותן במה למערכת יחסים פוגענית, רעילה, בתוך המשפחה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בזו של הולי.

דמויות המישנה היו הדובדבן שבקצפת.

 

בכתיבה מהפנטת, אותנטית ונוגעת ללב קמה ורדי טהרלב לוקחת אותנו למסע מכמיר לב וכואב של שתי נערות שתוך כדי תהליך ההתבגרות נאלצות להתמודד עם עולם פנימי לא יציב, עם טראומה והרס עצמי.

הספר כתוב ברגישות רבה, הדמויות מרתקות והעלילה רציפה וזורמת. המשבר האחרון שהשתיים עוברות מוביל כל אחת מהן לכיוון אחר, כשתמר מתחזקת, מגלה את עצמאותה ואת יכולת ההישרדות שלה ללא החסות של הולי, ומצליחה סוף סוף לכתוב בשקיקה במחברת שקבלה ממנה ומספרת בה את סיפורן.  

 

רומן ביכורים מרתק .

ממליצה מאד.

הלביאות מטהרן – מרג'אן כמאלי

הלביאות מטהרן – מרג'אן כמאלי

תרגום: דנה אלעזר-הלוי

הוצאת ידיעות ספרים

ינואר 2025. 370 עמודים

העלילה מתרחשת בטהרן במהלך שנות ה-50 וה-60, וממשיכה בארצות הברית וטהרן במהלך שנות ה-70 וה-80 ומסתיימת בשנת 2022. 

היא עוקבת אחר 2 בנות, אלהה ("אלי") והומא, אחת משכונות העוני והשנייה מהמעמד הגבוה, צאצאית בית המלוכה. הן נפגשות בטהרן בכיתה א', כשהן בנות שבע, והופכות לחברות נפש. 

הומא ילדה עוצמתית, חזקה, בעלת הערכה עצמית גבוהה, מלאת בטחון, בעוד שלאלי מעולם לא היה ביטחון עצמי או ההערכה עצמית. אמה של אלי, היא אישה נרכסיסטית, לא מאשרת את החברות הזו, ומנסה להרחיק את שתי הבנות אחת מהשניה, מכתימה את חשיבתה ותפיסת עולמה של אלי, אומרת לה שדברים רעים קרו כי אנשים קינאו בהם והטילו עליהם 'עין רעה'. אבל אלי לא מוותרת. היא אוהבת את החברה הכי טובה שלה ואת המשפחה שלה. גם הומא מרגישה אותו דבר לגבי אלי, וידידות אמיתית צומחת בין השתיים כמו גם חלומות. המטרה שלהם היא לגדול ולהפוך ל"שיר זאן"( הביטוי הפרסי ל'נשים לביאות"). הומא רוצה להיות עורכת דין ושופטת. להילחם עבור אנשים שלא יכולים להילחם עבור עצמם, ואלי, רוצה להתחתן ולהקים משפחה גדולה. בסופו של דבר דרכיהן נפרדות והן מתרחקות. אלי עוברת לשכונה אחרת, לבית ספר אחר, אבל ככל שהסיפור מתפתח, חייהן נשזרים ומצטלבים פעמים רבות והמפגשים ביניהם מותירים את השתיים לא אחת עם כאב לב, והשלכות גורליות.

 

האם החברות תעמוד במבחן הזמן?

 

ב- 1979, איראן על סף מהפכה. כאשר חומייני עולה לשלטון, החיג'אב חובה. משטרת המוסר מחפשת קווצות שיער, בשר חשוף. נשים שהעזו להשתמש בקולן נכלאות,  אבל זה קצה הקרחון ממה שקורה להן.

הומא ואלי  כבר בשנות השלושים לחייהן, והומא נעדרת. זה לא מפתיע במדינה חונקת נשים שיש להן קול, במדינה עם תרבות פטריארכלית.

הסיפור מסופר בעיקר מנקודת המבט של אלי, אם כי אנו מקבלים גם חלקים מנקודת המבט של הומא, והוא מתמקד בידידות, חברות ומשפחה, וכיצד הם משפיעים על חייהן ועל המסע שהן עוברות. שתי הדמויות הראשיות מתוארות היטב והדינמיקה המתפתחת ביניהן לאורך עשרות שנים מרגישה אמיתית ומציאותית.

 

מרג'אן כמאלי מתייחסת לנושאים חשובים, כמו מעמד חברתי, פמיניזם, זכויות נשים, אקטיביזם פוליטי וחווית המהגרים, ובמקביל מאפשרת הצצה לחיים ולתרבות האיראניים. יכולתי לדמיין את הבגדים שלובשים, את המוני האנשים בבזאר הגדול,  יכולתי להריח ולטעום את המאכלים, ולדמיין את החופש שעליו נאבקו הנשים.

 

הרומן מדגיש אירועים היסטוריים מרכזיים באיראן, כמו ה"התמערבות" תחת שלטון השאח, המהפכה האיסלאמית של 1979 ועליית הפונדמנטליזם הדתי. המסע האישי של הדמויות כולל את האירועים האלו, לצד המאבק להישרדות והגדרה עצמית. השפעת הנוף הפוליטי-חברתי המשתנה של איראן ותוצאותיו, שמו דגש על זכויות הנשים. כל אלה  מעוררים מחשבה על כך שלנשים רבות ברחבי העולם יש חירויות שנשים אחרות לא זוכות להן, חירויות שלעתים קרובות מתקבלות כמובנות מאליהן, כמו חופש הקריאה, חופש הביטוי, חופש ההצבעה, החופש להביע דעות שונות מהממשלה, חופש דת והחופש לבחור את הקריירה, ההשכלה ומערכות היחסים ללא חשש מנקמה או רדיפה, מבלי להבין שיש מקומות בעולם שעדיין נלחמים כדי להשיג אותן, גם היום.

 

מרג'אן כמאלי עושה זאת שוב בספר הזה. 

אני ממליצה בחום לקרוא את "הלביאות מטהרן"  שפתח עוד צוהר להבנת המציאות באיראן, להבנת המאבק של הנשים לזכויות ומה הן נאלצו ונאלצות לעבור. זו הסיבה האמיתית שכולם צריכים לקרוא אותו. מצאתי את עצמי חושבת על העלילה והדמויות הרבה אחרי שהפכתי את העמוד האחרון.

 

סיפור סוחף ומעורר מחשבה.

 

ממלכת הטווסים – ג'וג'ו מויס

ממלכת הטווסים – ג'וג'ו מויס

תרגום: מור רוזנפלד

הוצאה: ידיעות ספרים

נובמבר 2024. 462 עמודים

הסיפור מתרחש בשתי מסגרות זמן. הראשונה בשנות ה-60 והיא עוסקת בעיקר בגורלה של משפחת פיירלי-האלם, כשהיורש הצעיר דאגלס מתאהב בטירוף באתנה פורסטר, היפה והזוהרת, אבל גם אנוכית ומעט פראית לפי אמות המידה של אותם ימים. דאגלס מתחתן איתה, אך עד מהרה מתפכח, כאשר אתנה עוזבת אותו לנהל רומן עם איש מכירות, למרבה המבוכה והאימה של משפחותיהם.

מסגרת הזמן השנייה מתרחשת כ- 35 שנים אחרי. הדמות הראשית בסיפור היא סוזנה פיקוק, בתה של אתנה. היא מרגישה לכודה בנישואים "חסרי ברק" לניל מזה עשר שנים, ובגיל 34 מוצאת את עצמה משועממת מהחיים. היא לא מוכנה להרות, למרות שבעלה משתוקק לילדים, וכשהוא מפוטר מעבודתו, חייה מתהפכים. מסיבות כלכליות הם נאלצים לעזוב את לונדון, ואת סגנון החיים האהוב עליה, ולחזור לעיירת הולדתה, דיר המפטון, לגור בקירבת משפחתה. זה לא משהו שסוזנה השתוקקה לעשות, ומצב רוחה ירוד ביותר. היא מעולם לא הרגישה שייכת למשפחתה מאחר וגדלה עם הידיעה שלידתה הובילה למותה של אמה, האשה שאביה אהב עד כלות, וזה כשלעצמו סיבה מספיקה שלא לאהוב אותה, למרות שויוי, אשתו השנייה של דאגלס, גידלה אותה כאמה האמיתית, והעניקה לה אהבה רבה, שווה לזו שהעניקה לשני ילדיה הביולוגיים. זה, לא שינה את המחשבה שמלווה אותה כל חייה.

הכל משתנה כשסוזנה מחליטה לנסות לעשות משהו למען עצמה, ובעצמה, ללא עזרה מאף אחד מבני משפחתה, משהו שיעניק משמעות לחייה המשמימים בעיירה. היא מחליטה להגשים את חלומה ופותחת חנות בשם "ממלכת הטווסים". לאט לאט החנות והאנשים שהיא פוגשת וההשפעה שיש להם עליה ועל ההערכה העצמית שלה משנים את השקפותיה על החיים, וכשהיא מגלה את האמת על אמה הביולוגית, היא מוצאת את מקומה בתוך המשפחה, ומוצאת בתוכה תחושה אמיתית של הערכה ובטחון בעצמה ושל מה שהיא באמת רוצה מהחיים. היא לומדת מי היא, היא מבינה מה שגוי בחייה, היא מוצאת חברות אמת ואהבה, ולומדת ליהנות מחברתם של אחרים.

 

הפרקים הראשונים של הספר היו קשים לקריאה. קו העלילה קפץ מסיטואציה אחת לאחרת, העבר והווה התערבבו זה בזה ולא הצלחתי להבין אחרי מי או איזה דמות הוא ניסה לעקוב. מויס לוקחת את הזמן לתאר את "ההיסטוריה" שמאחורי הדמויות תוך יצירת עלילה רב-שכבתית. החל מהפרק השישי הדברים הסתדרו. הצלחתי להבין את החיבור בין הדמויות, וסוזנה שהצטיירה בהתחלה כנהנתנית חסרת התחשבות, התגלתה כמי שחיי המשפחה שלה והתנהלותה מושפעים מהעבר שרודף אותה וזו הסיבה לקצוות החדים בה.

 

הקורא עובר יחד עם סוזנה רכבת הרים רגשית של עליות ומורדות שמסתיימת באמונה המחודשת שלה בעצמה ובחיים. הספר מכיל דמויות אותנטיות ומערכות יחסים מצולקות, שפע של רגשות אנושיים ומערכות יחסים מסובכות. סוזנה והאנשים שהם חלק מחייה, הצער שלה, השמחות הקטנות שלה, הייסורים שלה, הטעויות שלה, הכל מתואר על ידי ג'וג'ו מויס בסגנון האופייני לה. העלילה עוקבת אחרי דאגלס, אשתו ויוי, אמו המזדקנת של דאגלס רוזמרי, ג'סי התוססת, אתנה,  ואלחנדרו, מיילד זכר שעבר מארגנטינה לעבוד בבית חולים אנגלי. יש מתח, יש הפתעות, יש מסרים העוסקים בהבדלי דורות, התעללות, סודות במשפחה, המקום שממלאים כסף ומעמד ברשת החברתית ובמסגרת הנישואים המורכבת, ובניית אמון. האחרון קשה במיוחד לאחר חיים שלמים של הכחשה ובדיה. כל דמות היא ייחודית, וככל שהסיפור מתפתח, ה"תעלומה" נפתרת, הסודות נפרמים ותובנות חדשות משפיעות על מערכות היחסים.

היו בספר כמה תפניות שלא ציפיתי להן. יש טרגדיה בעבר וטרגדיה בהווה, שבה חיים ואהבות מתנגשים, חלקם עם תוצאות קשות, אחרים עם תקווה, אבל בסופו של דבר זה סיפור על איך אנחנו מבינים וזוכרים את העבר, ואיך הוא משפיע על מי שאנחנו. איך משפחה מעצבת את האמונה שלנו בעצמנו, ואת הסיבות שמובילות אנשים לקבל החלטות  כפי שהם מקבלים.

 

 

הספר פורסם לראשונה בשנת 2004 וכבר אז ניתן היה לראות את דפוס הכתיבה האופייני לג'וג'ו מויס, שמשלבת בעלילה סיפור מהעבר שמצטלב ומשפיע על ההווה, חשיפת החוזקות של הדמויות הנשיות ועוד. מאוד אהבתי את הרגישות ואת הדרך שבה מויס מספרת את הדברים הדרמטיים ביותר מבלי להפוך אותם לטרגדיה יוונית. ולמרות שלקח לי קצת יותר זמן מהרגיל להיכנס לספר, בסופו של דבר נכבשתי. אפשר לחשוב שרומן עם כל כך הרבה רבדים עלול לסבך את הדברים ולהפריע לתהליך הקריאה, אבל אני יכולה לומר בכנות שלי זה לא הפריע. בסופו של דבר אהבתי אותו והוא הצליח לעורר בי הזדהות.

 

אולי לא הספר הכי טוב של  ג'וג'ו מויס, אך למי שאוהב לקרוא אותה, מומלץ בחום.

מאה השנים של לני ומרגו‏ - מריאן קרונין

מאה השנים של לני ומרגו‏ - מריאן קרונין

תרגום: שאול לוין

הוצאת כנרת זמורה דביר

מרץ 2023 . 320 עמודים

לני  בת ה 17 שוהה במחלקה ה"טרמינלית", הנמצאת באגף מאי, של בית החולים "פרינסס רויאל" בגלזגו. המילה טרמינלי מזכירה לה שדה תעופה, על כל המשתמע מכך. היא משועממת, אבל נחושה לחיות את הימים/החודשים האחרונים של חייה  בפעילות משמעותית. הזמן עבורה לא רלוונטי. היא "תקועה" בבית חולים, ולא יכולה ללכת לשום מקום ללא פיקוח, וכל דקה נראית לה כמו שנה. לני הולכת לראשונה בחייה לחדר שמעולם לא הייתה בו, לקפלת בית החולים. שם היא פוגשת את האב ארתור. יש לה שאלות וחששות, והאב ארתור מנסה לענות לה כמיטב יכולתו.

 

זמן קצר לאחר מיכן לני נתקלת במרגו בת ה-83 ומגלה שמרגו נמצאת בבית החולים בגלל בעיות לב חמורות. היא שוהה במחלקה סמוכה, לובשת פיג'מה סגולה ומתגלה כטיפוס מורד. מרגו לא מתכוונת למות בשקט. יש לה כמה הרפתקאות שהיא רוצה להגשים.

 

מרגו ולני נפגשות זו עם זו בשיעור תרפיה באמנות של בית החולים, בחדר הוורד. לני נכנסת לכיתה, פוגשת את מרגו ומבינה שיש לה יותר במשותף עם קבוצת הגיל 80 ומעלה, שכן, כמוהם, סוף חייה מעבר לפינה. כשהן מבינות שסכום שנות חייהן הוא 100 , הן מחליטות לצייר 100 ציורים שיביעו את הרגעים המשמעותיים בחייהן, המשמחים והטרגיים כאחד. ציור אחד לכל שנה שבה הן היו בחיים.

מהתמונות הללו, אנו מקבלים את הסיפור של לני ומרגו.

הפרקים מתחלפים בין שתי הנשים. חלק מהם מספרים על פרק בחייהן מהעבר הרחוק, פרקים אחרים מתרחשים בזמן הווה וכל אחד מהם מהווה השראה לציור. היו כמה רגעים, במיוחד במהלך "סצנות הפלאשבק" של חייה הארוכים ומלאי האירועים של מרגו, שהאטו את הקצב וגרמו לי להיות מעט לא מרוכזת, אבל כל אחד מהסיפורים שירת את המטרה הכוללת. אם תקראו, תגלו למה אין ללני וגם למרגו קרוב משפחה בקרבתם. אבל יש להן אחת את השנייה. ויש את "אחות חדשה", את האב ארתור, את פיפה המנחה באמנות ואת פול הסניטר. כל האנשים האלה הופכים בסופו של דבר לחלק ממשפחתן המאולתרת.

 

נהניתי מהאינטראקציות בין לני לכומר בית החולים, האב ארתור, היוצרים קשר הדוק למרות השקפותיהם המנוגדות לדת. הם מצילים זה את זה בצורה מסוימת. גם מרגו נכנסה ללב אחרי שקראתי את סיפור חייה המעניין. 

למרות שאנו יודעים שלני חולה סופנית, הסיפור אינו אפרורי ומדכא. הסיפורים שלה שומרים על הסיפור חי ורענן, והסיפורים של מרגו איפשרו ללני לחיות את החיים שנגזלו ממנה. החברות הלא סבירה שנרקמת בין השתיים היתה נוגעת ללב, מרגשת וכמובן שוברת לב.  לני הייתה דמות נפלאה, מלאת חיים, שובבה ושנונה, ומרגו מהממת לא פחות. כמה קל ובו בזמן קשה עולמה של לני, כשהיא יודעת שבקרוב תעזוב אותו. איזה חיים עשירים וחכמים חיה מרגו.

באופן אישי, חשבתי ש"מאה השנים של לני ומרגו" הוא סיפור מעורר מחשבה, מרגש וייחודי, על ידידות,  אהבה ואובדן שלמרות הכל הכיל נימה של תקווה ושמחה, והיווה השראה לשיקוף אמיתי של חשיבות הרגעים הקטנים שהופכים את החיים, לשלמים וראויים.

הילד הכחול - נדב נחמני

הילד הכחול - נדב נחמני

הוצאת כנרת

נוב׳ 2022 . 135 עמודים

הסיפור הוא על נדב בן ה -9 , ילד שמחפש איך להיות כוכב השכונה

בבית כל בני המשפחה עסוקים בעניניהם ולאף אחד אין רגע להיות איתו, לשחק איתו, ולהקדיש לו מזמנו. ואם לא די בכך, גם החברים שלו מתעלמים ממנו ומתלהבים מהארנב של טל. 

נדב חושב שאם תהיה לו חיית מחמד, אולי כלבלב חמוד, הוא יזכה בתשומת לבם של הילדים, אך הוריו מתנגדים בכל תוקף לאור היסטורית ה"אימוצים" שחוו בעבר.

נדב מרגיש בודד ולכן הוא ממציא זוג גיבורי-על שהם גם חברים טובים: סופר נָדִי וסופר באדי.

סופר נדי יודע שיש לו  יכולות וכשרונות רבים, שהופכים אותו לגיבור על, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהוא מצליח לעוף גבוה או  להזיז דברים בכוח המחשבה? 

כשהוא פוגש את באדי, גם  הוא ילד עם כוח על, שהשאגה שלו מפחידה את כולם, הוא עוזר לו לנתב את כוחות העל שלו למען מטרה חיובית וביחד הם הופכים לצוות שמציל את העיר מלא פעמים... הם עוברים הרפתקות מלאות מתח ופעולה.  הוא בטוח שכאשר הילדים יקראו על כל מה שהם עושים ועוברים הם ירצו להיות חברים שלו ויחשבו "וואו איזה גאון נדב וכמה הוא מוכשר!".

כשנדב מוצא גור כלבים מתוק, הוא מבין שהוא מצא את מי שבאמצעותו הוא יצליח להתקרב לילדים ולהפוך אותם לחבריו.  

 

האמנם?

 

ההורים מרשים לנדב לאמץ את גור הכלבים בתנאי שהוא יחתום על חוזה בו הוא מתחייב לטפל בכלכלב. ההתחלה מבטיחה. נדב והגור מושכים את תשומת לבם של הילדים, אך מה קורה בהמשך?

על כך תוכלו לקרוא בעצמכם.

 

בכל אחד מאיתנו חבוי ילד כחול, וכל אחד יכול למצוא בסיפור את עצמו.

הסיפור מלמד את הקוראים הצעירים איך להתמודד עם קשיים חברתיים, לפתח ביטחון עצמי ולהבין שמאחורי כל מראה חיצוני, במקרה הזה הילד כחול, מסתתר ילד הרוצה, כמו כל ילד אחר, לשחק עם חברים, להיות רצוי, להיות אהוב. להבין שהדברים איתם הם מתמודדים בחיי היום יום בכיתה, בבית ביחסים עם בני המשפחה, קורים גם לאחרים ושהצורך בתשומת לב והכרה חברתית הם חלק בלתי נפרד ממה שרבים מהילדים רוצים.

 

"הילד הכחול" הוא ספר קומיקס המשולב עם רומן גרפי. זה הספר הראשון בסדרה ויש לו כבר המשך "הילד הכחול והסוס המעופף" .

הקטעים של סופר נדי וסופר באדי מובאים בגוף שלישי, ומורכבים ברובם מטקסט עם רישומים ומכילים הרבה שטח לבן וגרפיקה קטנה. הקטעים של נדב מובאים בגוף ראשון, ומורכבים ממסגרות קומיקס צבעוניות שמצוירות ברצף, וכוללות גם בועות טקסט.

סיפור פשוט, צבעוני וקליל, ספור הרפתקאות משעשע ומלא דמיון אשר נוגע ישירות בכמה מהנקודות המשמעותיות אצל ילדים החווים מצוקות חברתיות. הוא בוחן בהומור את כוחה של החברות גם ברגעים לא צפויים, ואת יכולתם של חברים, גם אם הם שונים, לפעול כצוות ולתמוך זה בזה.

 

הספר מנוקד, מתאים לראשית קריאה לילדים בני 9 ומעלה.