המרחק בינך לביני – סוזן ויגס

המרחק בינך לביני – סוזן ויגס

תרגום: ניצן לפידות

הוצאת הכורסא, מודן

ינואר, 2021. 400 עמודים

 

הסקרנות לדעת עוד על קהילת האמיש הובילה אותי אל הספר "המרחק בינך וביני" מאת סוזן ויגס. העלילה מתארת את קיילב וריס, את המפגש ביניהם, את השינוי שהם עוברים ואת ההחלטות שהם נאלצים לקבל  בעל כורחם בגלל אורח חייהם השונה.

 

קיילב סטולץ מבטיח לאחיו הגוסס לקחת תחת חסותו את ילדיו האנה וג'ונה ולגדל אותם  במידל גרוב, פנסילבניה, כחלק מקהילת האמיש ועפ"י אמונותיה. שנים קודם לכן קיילב עזב את הקהילה, במסגרת  ה"רומספינגה", מין שנת הכרות עם החיים מחוץ לקהילה, בסיומה חוזרים חזרה, עוברים הטבלה, נישאים וממשיכים לחיות עפ"י חוקי האמיש. באותה שנה קיילב הבין שהחיים בקהילה מגבילים ומוגבלים, והגרסה שלו ל"התפרעות" הייתה ללמוד בקולג '. לא היו לו תוכניות לחזור למידל גרוב ולאביו המתעלל, אך הרצח האכזרי של אחיו ואשתו גורם לו  להניח בצד את חלומותיו ולחזור אל החיים שברח מהם, לא רק בגלל ההבטחה לאחיו הגוסס, אלא כדי למנוע מאביו להתעלל בשני הילדים הקטנים שללא נוכחותו יישארו תחת חסותו.

קיילב עובד קשה בחווה שלו ומקיים בנאמנות את הבטחתו לאחיו. הוא נהנה מהחיים עם האנה וג'ונה ולעתים נדירות חושב על חייו מחוץ לקהילת האמיש. יחד עם זאת החזרה לקהילת האמיש ולבית אביו  מאלצת אותו להתמודד עם סוגיות מהעבר הקשורות באביו המתעלל, ובצורך להסתגל לחוקים ולאורח החיים הנוקשה והמחמיר של האמיש. ולמרות שהוא מודה שיש דברים טובים בחיי האמיש, הוא לא עוצם את עיניו מול המגבלות של אורח החיים בקהילה.

כשג'ונה בן ה-11  נפגע בתאונה קשה בחווה, הפציעה מחייבת התערבות כירורגית במרכז טראומה גדול הרחק מהבית. קיילב מקבל החלטה להעביר את אחיינו לבית חולים לצורך טיפול רפואי בניגוד לדעתו המחמירה של  אביו ושל זקני הקהילה, החלטה שהיא בניגוד ישיר לדרכים המסורתיות של קהילת האמיש. הוא עולה על מסוק פינוי עם ג'ונה שלוקח אותם ליחידת המיון והטראומה בבית החולים, שם הוא  פוגש את ד"ר ריס פאוול.

ד"ר ריס פאוול היא רופאה מתלמדת שנה רביעית, שבמשך כל חייה הוריה תכננו והתוו עבורה את הדרך בה תלך, ועתידה ברור מאוד. כל צעד בחייה מכוון ללמוד בבתי הספר הטובים ביותר, לקבל את הציונים הגבוהים ביותר, להכיר את האנשים הנכונים ולהשיג את השיבוץ להתמחות הטוב ביותר. בשום שלב הוריה לא שאלו אותה מה היא רוצה, ואף פעם היא לא הרגישה שהיא יכולה להגיד להם שמה שהם רוצים בשבילה זה לא מה שהיא רוצה לעצמה. היא חיה בצילם.

ריס היא חלק מצוות חדר המיון שמעביר את ג'ונה לניתוח. באופן בלתי מוסבר היא מוצאת את עצמה נמשכת אל ג'ונה שחייו השתנו באופן בלתי הפיך, ואל קיילב הגבר הנאה והמחוטב, האבוד והבודד שהוא זר ויוצא דופן הן בלבושו והן בהתנהגותו בסביבה העירונית.

ככל שהם מבלים יותר זמן ביחד, הם מבינים שיש להם הרבה במשותף. שניהם נאלצים לעשות בחירות קשות כדי לאזן בין הרצונות שלהם לבין תחושת המחויבות למשפחה ולמסורת.

ריס מבינה שהיא יכולה לחיות בקצב איטי ולהתמחות בתחום שהוא משמעותי יותר בעיניה. אך יחד עם זאת היא יודעת עד כמה זה מנוגד למה שההורים רוצים בשבילה, ולראשונה היא מתריסה נגדם. הוריה, רופאים מומחים ומצליחים, מקווים שיום אחד היא תצטרף למרפאה שלהם כאחת מהצוות, ודוחפים אותה להתמחות בכירורגית ילדים. הפגישה של קיילב עם ריס, מחזירה אותו לעולם של ה"אנגלים" כפי שאנשי האמיש קוראים לכל מי שאינו שייך לקהילתם, אך גם פוקחת את עיניה של ריס. וכשהידידות החמה ביניהם  מתפתחת למשהו עמוק יותר, ריס מטילה ספק בתוכניות שהוריה עשו ועושים בחייה.

"המרחק בינך לביני" מתאר מפגש בין שני עולמות שונים, אמונות שמטילים בהן ספק והחלטות שמשנות חיים.  גם ריס וגם קיילב עוברים מסע (בנפרד) כדי  למצוא את עצמם ואת האמת הפנימית שלהם לא רק  במובן הרומנטי.

הספר עוסק במגוון נושאים ביניהם התעללות, והאופן בו אנשים מעוותים את חוקי הקהילה כדי להצדיק את אכזריותם.

יש גם התמודדות עם נושא כמו לכבד את רצונו של מי שמתנגד לקבל טיפול רפואי כשזה נוגד את אמונתו. אבל זה לא סיפור על אמונות, במובן הדתי . זה יותר  סיפור על החובה והמחויבות, על ההבטחות שניתנו ועל תחושת האשמה כאשר ההבטחות מופרות. על התקוות, הציפיות והחלומות השונים של ההורים וילדיהם.

 

סוזן ויגס מדגישה את חשיבות האחריות כלפי המשפחה, המשמעות של חובה כלפי הקהילה, ושמירה על מסורות.

היה קשה לקרוא ולא להיות שיפוטי, ולאורך כל הספר הדהדו ברקע השאלות:

האם ריס וקיילב ישנו את מסלול חייהם?

האם ילדים צריכים לבטל את הרצונות שלהם וללכת בדרך שהוריהם הציבו להם ,או בדרך שתביא להם אושר?

איפה עובר הגבול בין הרצון למימוש עצמי לבין החובה למשפחה?

כיצד להתייחס לדילמות רפואיות ומשפטיות, שעשויות להשפיע על התוצאה?

 

לספר הזה היה פוטנציאל להיות ספר מעולה , אבל בעיני הוא לוקה בחסר. סוזן ויגס לקחה נושא קלישאתי, סיפור אהבה בין "אנגלים" לבין האמיש, שהתחיל טוב, לקראת האמצע הלך לאיבוד וברבע האחרון מעט השתפר. למרות שרציתי לדעת מה עלה בגורלן של הדמויות,  פרקים רבים השאירו אותי תלויה באויר עם שאלות ללא מענה או עם דמויות שנעלמו, כי הסופרת לא פתרה כמה מנקודות בעלילה שהוזכרו כבר בתחילת הספר. הפרטים על קהילת האמיש, הרגישו מדי פעם מאולצים ואינפורמטיביים, הרבה קטעים היו צפויים, הרבה קטעים היו מיותרים כי הם חזרו על עצמם, אך מה שגרם לי לקרוא את הספר עד סופו היו הדילמות שהועלו ושהיו מציאותיות. בסיכומו של דבר  כשסיימתי את הקריאה הייתה לי תחושת הקלה שהספר נגמר.  

עץ משפחתי - סוזן ויגס

עץ משפחתי - סוזן ויגס

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת הכורסא. מאי 2019 .  359 עמ'

-מה היית עושה אם היית צריך להתחיל את חייך מחדש?

-איך היית מרגיש אם חייך היו נלקחים  ממך ואין לך שום זכרון איך זה קרה?

כל השאלות האלה עוברות על אנני רש-הרלו, גיבורת "עץ משפחתי".

זהו סיפור מעורר מחשבה על המסע שעוברת אישה אחת להחזיר את חלומותיה, את לבה ואת חייה.

החיים מלאים בהחלטות שגויות, בהזדמנויות שהוחמצו, ובאירועים גורליים שמשבשים  את כל התוכניות שלנו, גם את אלו שמתוכננות לפרטי פרטים, ולא משאירות מקום לְטָעוּת. עם זאת, לפעמים אלה טעויות, הסחות בדרך, שעשויות להוביל בחזרה אל הנתיב בו התחלנו ויש את הרגע הזה שבו  אנחנו  מבינים שלמרות הכל אנחנו נמצאים בדיוק איפה שאנחנו צריכים להיות, איפה שאנחנו רוצים להיות, במקום שהיינו שייכים אליו תמיד, ועם האדם שהיינו אמורים להיות. זה נקרא -  שיעור בחיים.

אבל כדי לזכות בהכל מחדש ולסגור מעגל צריך לעבוד קשה, ולעשות הכל כדי שזה יקרה, מה שדורש הרבה חשבונות נפש ובהחלט הרבה פשרות.

אנני רש מסוויצ'בק, ורמונט,  ידעה מה היא רוצה לעשות, מה היא רוצה להיות, כבר מגיל צעיר מאוד. אהבתה לבישול נובעת מקשר קרוב לסבתה. במטבח של סבתה נולדה התשוקה שלה עוד כשהיתה צעירה מכדי לקרוא או לכתוב.  עכשיו סבתא כבר איננה אבל אנני מתגעגעת אליה ושומרת בלב את כל הזיכרונות ממנה. תמיד ידעה, שעבודת חייה תתפתח סביב אוכל ובישול, בדרך זו או אחרת.

כאשר אביה, שלא היה להוט לנהל חוות סירופ מייפל, עוזב את משפחתו כדי לצאת להרפתקה משלו, אנני בת 10 ולהחלטה הזו יש השפעה עמוקה עליה. אבל, היא מתגברת כי יש לה את אמא שלה, את אחיה, ואת סבתה האהובה, וגם את פלטשר, הילד החדש בעיר.

פלטשר עובד אצל אחיה של אנני בתקופה הכי בוערת בשנה במטעים ובהפקת סירופ המייפל. הוא חדש בסוויצ'בק,בחור נאה ושקט שרוע לב ורכילות של אחת האימהות משום מדביקה לו שם של "ילד רע", מה שגורם לאמא של אנני להיות מודאגת מאוד ביחס לקשר החזק שנרקם בין אנני לבינו.

לאנני היו תכניות לפרוש כנפיים מהעיירה ולצאת אל העולם הגדול, ללמוד קולנוע ותקשורת צילומית הקשורה בקולינאריה, אך היא רוצה לוותר על המילגה שקבלה ללימודים באוני' ניו יורק, ומבקשת להישאר בסוויצ'בק עם פלטשר. אמא שלה מפצירה בה לצאת ולקדם את עצמה ולהיות מישהי, לא לתת ללב להשפיע על קבלת החלטות בגילה הצעיר,  ואנני מבינה מה מסתתר מאחורי דברי אמה, מכבדת את רצונה, וביחד עם ברכת הדרך של פלצ'ר ועידודו, היא יוצאת לשם מתוך כוונה לחזור.

הגורל, כפי שכולנו יודעים, יכול להיות הפכפך, והוא מחליט להעמיד בפני אנני ופלטשר כמה פיתולים אכזריים.

אנני מכירה את מרטין הנאה בניו יורק עוד בימים שהיתה לו עגלת אוכל ניידת ואחרי שנותק הקשר עם פלטשר, היא מתאהבת במרטין ואחרי שנתיים ביחד נישאת לו. הוא הופך להיות שף מפורסם, הם גרים בלוס אנג'לס בבית נפלא והיא עושה עבודה שהיא אוהבת. היא המפיקה של מופע בישול מוצלח מאוד, בכיכובו של בעלה, מרטין.

כשמסתכלים מבחוץ נראה שלאנני יש הכל.

כשהיא מגלה שהיא עומדת להיות אמא היא ממהרת אל הסט כדי לספר את החדשות המרגשות למרטין.  אך אז היא נאלצת להתמודד עם גילוי של אמת נוראה, ומיד לאחר מכן, היא מעורבת בתאונה נוראה שמשאירה אותה בתרדמת ומוחקת שנה שלמה מחייה.

אבל אנני שורדת. היא מתעוררת ומגלה שהיא נמצאת בסוויצ'בק, ושהחיים שהיו לה אינם.  

ושהעולם המשיך בלעדיה.

היא צריכה לעבור שיקום ממושך, ללמוד מחדש את כל הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, איך לתפקד, לדבר, ללכת ולחיות שוב. היא  זקוקה לזמן רב כדי לבצע אותם באופן שיהפכו להיות שוב חלק משיגרת חייה היומיומית. תהליך ההחלמה שלה מביא אותה להתבונן בחייה, במערכות היחסים שלה ובהחלטות שקבלה בעבר. היא מתחילה לראות מה קרה, מה עשתה נכון היכן שגתה , לאן נסחפה, ואיפה היא איבדה את דרכה. זה מוביל  למפגש עם אביה, חזרה אל שורשיה,  תהליך שמעמיד את האהבות הראשונות שלה בפרספקטיבה: אהבתה לפלטשר, שמעולם לא התגבר עליה ואהבתה לאוכל ולבישול. וכשהיא מוקפת ונתמכת במשפחתה, וגם באהבתה הראשונה זיכרונות רבים שנעלמו והשאירו פערים ענקיים, מתחילים לצוץ גם אם הם עדיין חמקמקים והדרך להחלמה ארוכה מאד. אבל אנני לא נשברת. היא אופטימית וחיובית, גם אם סרקסטית. היא כבר לא אותו אדם. היא צריכה להחליט כמה מאותו אדם שהיא נהגה להיות,היא רוצה לשלב באדם שהיא הפכה להיות.

בסופו של דבר אנני מוצאת איך להתחבר מחדש לעבר שלה ולחלומות הישנים שלה.

"הגיע הזמן לשחרר את האדם שהייתי, לנסות לזהות את האדם החדש שעולה מכל זה".

סוזן ויגס לוקחת את הקוראים בחזרה לחיים של אנני . אל שנות העשרה ועד להווה, על ציר זמן של פעם ועכשיו . תוך כדי סיפור צצים ועולים פלאשבקים בעזרתם אנחנו לומדים כיצד חייה של אנני היו עד לנקודה שבה ארעה התאונה, ואחריה.  איך המשפחה שלה עיצבה אותה ואיך ההרפתקאות שעברו עליה בזמן שלמדה בקולג', הפכו להזדמנויות שהתגשמו מעבר לחלומותיה הפרועים ביותר.

-האם אנני תאמץ גישה חדשה לחיים או שהיא תחזור שוב על  אותן טעויות?

-האם הגורל יאפשר לכוכבים להסתדר כך שהפעם הדברים יצליחו ותהיה לאנני ולפלטשר הזדמנות לאהוב שוב?

ל"עץ משפחתי" היה כל מה שאני מחפשת בספרות נשים; דמות מובילה נפלאה, סיפור קסום  שנע על הציר שבין עבר והוה, תיאורים מעוררי תיאבון של מזון שכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה מה אני רוצה לאכול..ועכשיו! ולא נשכח את הכריכה היפהפיה...

סיפור שמתרחש ביערות של ורמונט, שגורם לך לרצות לצאת לעלי הסתיו העשירים של ניו אינגלנד, לנוף היפה של בתי חווה, להרים ולשלג, לאוויר הצח הצונן ולסיידר תפוחים.

העלילה זורמת ושוזרת בתוכה קולות וגעגועים נוסטלגיים של העבר עם חיי היום יום  בהווה, ניצחון על טרגדיה, אובדן, משפחה , גילוי מחדש, ומסע של אישה המנסה להשלים עם המציאות החדשה של חייה.

מה עוד אפשר לבקש ? אולי קורטוב של רומנטיקה?  

לא לדאוג, יש גם מזה.

"עץ משפחתי" כתוב כל כך יפה. הוא סיפור דינאמי ,משכנע, רגיש, טעים ואמיתי גם אם די צפוי .

הוא מלמד אותנו שכשמאבדים חבר, בן זוג או אהבה, אין למהר ולמצוא לו תחליף. צריך להתבונן במרחב שנוצר, לתת ללב לחוש את החוסר ורק אז להיפתח לאפשרות חדשה, לאדם חדש, לאהבה חדשה או לחדש אהבה ישנה.

אני אהבתי.

ממליצה!