משחק מושלם - קייט סטיוארט

משחק מושלם – קייט סטיוארט

תרגום: שרון צוהר

הוצאת אדל

מאי 2017. 350 עמודים

אם לא קראתם שום ספר מאת קייט סטיוארט "משחק מושלם" הוא הספר שכדאי להתחיל איתו.

 

אליס בת ה 24 עזבה את אוהיו ועברה לצ'רלסטון, דרום קרוליינה, בעקבות עבודתה כמדריכת טיסה של חברת "בואינג". היא גדלה עם אמא חד הורית, קפדנית ו"אובר" מגוננת, שהציבה כללים רבים בכל מה שקשור לבילויים, בחורים, וחיי חברה, ודרשה מאליס להקפיד על התנהגות נאותה וחסודה. 

אליס מרגישה מוכנה לפרוש כנפיים ולעשות מהפך אישי ומצפה להגיע לצ'רלסטון כדי להתחיל ולחיות חיים חופשיים ללא איסורים והגבלות. היא מחליטה להתנסות בכל מה שהחיים יזמנו לה ללא היסוס. תוך כדי שיטוט היכרות בעיר היא מגיעה למשחק בייסבול מקומי של קבוצת הליגה המקומית. אליס מתישבת בטעות במושב של בעלה המת של דאץ', ובין השתיים נרקמת ידידות. באותו משחק היא רואה לראשונה את רייף המברי, "הקליע", כוכב הבייסבול המקומי, הידוע לכל כפלייבוי. היא מנסה לא להסתנוור ממנו, כי ברור לה שהוא לא מישהו שהיא מוכנה להסתבך איתו. אבל  לגורל יש תוכניות משלו, והניצוצות, גם אם אליס מכחישה זאת, מתעופפים ביניהם.

לפני שנים היתה לרייף הזדמנות להיות שחקן  בקבוצת הליגה המקצוענית, אבל בעקבות ארוע יוצא דופן הוא החמיץ את ההזדמנות. נראה שהשנה הזו היא שנת המזל שלו, השנה שבה יתגשם חלומו הגדול ביותר. המעריצים שלו יודעים את זה וגם הוא. כל מה שהוא צריך לעשות זה להישאר מרוכז ולבצע את תפקידו בקבוצה על הצד הטוב ביותר. אבל קשה להישאר מרוכז כשאתה בסביבתה של  אליס. רייף מסוקרן מהבחורה החנונית והסקסית, נמשך אליה ורוצה אותה. הוא מבהיר את זה מההתחלה, אבל אליס היא לא הבחורה מהסוג הקל להשגה, בפרט שהיא מאמינה שרייף רודף נשים חסר אחריות. אלא שההבטחה לצפות עם דאץ' בכל משחק, תמורת המושב של בעלה ז"ל , מקשה עליה להתחמק מרייף, והבילוי בפאב שנמצא בבעלותו של אחד השחקנים מפגיש אותם לעיתים קרובות. עד מהרה הם הופכים לידידים טובים. כשהיא מכירה אותו טוב יותר, היא מבינה שיש ברייף יותר ממה שהוא נותן לאחרים לראות בו. הוא אמנם יודע שעכשיו זה לא הזמן המתאים עבורו לזוגיות, אבל ככל שהוא לומד להכיר את אליס הוא מגלה שאליס מיוחדת, מצחיקה, מתוקה וחכמה ומושלמת בשבילו, ולשניים קשה להתעלם ולהתנגד למשיכה ביניהם.

 

אהבתי את אליס ורייף בנפרד, ואהבתי אותם ביחד.

אליס היתה חנונית אבל חכמה ומקסימה. אהבתי את האישיות החיובית שלה, את זה שהיא מלאת אנרגיה, ללא העמדת פנים וללא דרמה. היא רועשת ודעתנית, ללא מחסומים, שמביעה את דעתה בגלוי ובכנות ולא עוצרת לחשוב לפני ששהיא מדברת. היא עצמאית, שלא פוחדת לעשות דברים בלי שום קשר למה שאחרים עשויים לחשוב עליה. אהבתי את העבודה המגניבה שלה כטייסת ומדריכת טיסה, וכמה היא היתה אמיצה להתרחק ולחיות את חייה בעצמה. אהבתי את העובדה שהיא חנונית שאוהבת סרטים ישנים משנות ה-80, ואת ההתמכרות שלה לגוגל.  הערכתי את העובדה שלמרות חוסר נסיונה בזוגיות היא לא התנהגה כתמימה גם אם היא הייתה תמה בדרך כלשהי.

רייף עבר מסע עם עצמו בכל הקשור ליחסיו עם הוריו ובייחוד בדרך התנהלותו עם נשים. הוא מוכן לעזור לאחרים אבל גם מסור לתשוקה שלו, לבייסבול.  הוא גילה פן ידידותי, מתחשב, עוטף  ואוהב כלפי אליס והראה לה את אהבתו  ושמחתי שהוא לא הוצג כגבר אלפא שתלטן ושחצן טיפוסי.

מערכת היחסים של אליס ורייף התפתחה באופן טבעי והכימיה ביניהם היתה נהדרת. היה מקסים לעקוב אחר המעבר שלהם מידידים לאוהבים, איך הם בנו לאט לאט את הקשר שלהם, תוך כדי שהם בילו יחד, טיילו יחד או ניהלו שיחות על נושאים הקשורים בקריירה ובעתיד המקצועי, או על הדאגות והפחדים שלהם. אהבתי  את הדרך שבה הם התמודדו עם המכשולים סביבם, ואיך הם הפכו לאנשים טובים יותר גם אם המשפחה שלהם לא הייתה מושלמת. אהבתי את הדיאלוג השנון והמשעשע ביניהם, את הרמיזות המיניות ואת הרגעים המתוקים והסקסיים שלהם.

בסך הכל, "משחק מושלם" היה רומן קליל וחביב עם דמויות מקסימות.

סיפור פשוט אבל מהנה.

 

מתכון לאסון – ג'יי. טי. גייסינגר

מתכון לאסון – ג'יי. טי. גייסינגר

תרגום: עירית נוי

הוצאת אדל

ספטמבר 2018. 350 עמודים

הסיפור עוקב אחר ג'קסון בודרו, יורש של שושלת יצרני בורבון ידועה שחי בניו אורלינס, ואחרי  ביאנקה הארדוויק, שפית ובעלת מסעדה ברובע הצרפתי של ניו אורילנס. הרומן סובב סביב מערכת היחסים הלוהטת והנלהבת המתפתחת ביניהם.

ביאנקה היא שפית מוכשרת שנחושה להפוך את המסעדה שלה לסיפור הצלחה ולגרום לאמה להיות גאה בה. התפריט המיוחד שלה שנוצר סביב הבורבון האהוב עליה, עוזר לשמור על המסעדה עמוסה, אבל הוא גם מושך את תשומת הלב של ג'קסון, הידוע ברחבי לואיזיאנה בשם "החיה". ג'קסון לא זכה לכינוי "החיה" לחינם. הוא הרוויח ביושר את המוניטין שלו בתור מתבודד עשיר, שקשה לרצות אותו, ובהחלט אין לו תוכניות לשנות את התדמית שדבקה בו.

ביאנקה שנמצאת במרחק נשימה מעוני בעודה מלהטטת בין מסעדה משגשגת לבין אמה האהובה שצריכה אותה כעת יותר מתמיד, לא זקוקה לכך שמלך הבורבון, ג'קסון בודרו, יכנס אל חייה כדי ליצור עוד תהפוכות. אבל הוא מצליח לעשות בדיוק את זה. בפעם הראשונה שהם נפגשים במסעדה שלה הוא מתנהג בגסות כלפיה וכלפי הצוות שלה, ובנוסף הוא מאיים לתבוע אותה על השימוש בבורבון של משפחתו כמרכיב מפתח בתפריט שלה. הוא לא מצפה מביאנקה למענה מילולי בזמן שהיא מאכילה אותו באוכל הכי טעים שאכל אי פעם, אך ביאנקה לא עומדת מנגד ושותקת אלא עונה לו באופן שלאף אחד לא היה אומץ לעשות קודם לכן.

בעקבות המפגש הטראומטי היא נשבעת שלעולם לא תבשל עבורו שוב, אבל כשהוא מבקש ממנה לעזור לו בערב התרמה הנערך בביתו ומציע לשלם לה בנדיבות, היא נענית להצעה. קבצנים לא יכולים להיות בררניים, וביאנקה מוכנה לעשות את זה כי בכסף  שתקבל  תוכל לרכוש לאמה תרופות להן היא נזקקת וגם טיפול רפואי טוב יותר.  

ג'קסון עזב את קנטקי ועבר לניו אורלינס כדי לברוח מעברו. אבל הוא מגיע למבוי סתום כשאביו מזכיר לו שהוא עלול לאבד את קרן הנאמנות שלו אם הוא לא ישתלט על העסק המשפחתי או יתחתן עד יום הולדתו  ה- 35, שעומד לחול  בעוד כמה שבועות. ומאחר ואין סיכוי שהוא יחזור לקנטקי וישתלט על העסק של משפחתו, הוא נאלץ לבחור באפשרות השניה. עליו למצוא כלה שתסכים להינשא נישואי נוחות. ג'קסון יודע שהאפשרות הטובה ביותר היא ביאנקה. היא זקוקה לכסף לטיפול הרפואי של אמה החולה והוא זקוק לאישה בשם בלבד. בעיניו זה יכול להיות ההסדר המועיל וההדדי בין שני אנשים שבקושי יכולים לסבול להיות באותו חדר. הוא מציע לביאנקה הצעה שהיא אינה יכולה לעמוד בפניה, והיא כמובן רואה בהצעה הזדמנות להציל את אמה.

"זו הצעה עסקית, ביאנקה. טובה לשנינו. אנחנו לא עושים טובות אחד לשני. אף אחד לא מנצל כאן. אנחנו נכנסים לזה בעיניים פקוחות, מושכלות ובהסכמה מלאה, עם אסטרטגיית יציאה ללא כאבים ומדויקת. וזה הרבה יותר ממה שרוב האנשים יכולים לומר על הנישואים שלהם".

זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, וככל שהסיפור מתקדם, לומדים להכיר את ג'קסון, וניתן לראות שמעבר לאישיות הזועפת מסתתר אדם מאוד שבור ופגיע,  "קרם ברולה" מוחלט, קשה מבחוץ, רך ומתוק מבפנים. מה שהתחיל ככעס וזעם על אישה שמשתמשת בבורבון של משפחתו כדי להביא אורחים למסעדה שלה, הפך למשהו אחר. השניים הם הפכים גמורים, וכשהם נפגשים האוויר מלא מתח וניצוצות עפים, וככל שהם מבלים יחד, ג'קסון משתוקק למה שיכול להיות, אבל כנראה שלעולם לא יהיה. גם ביאנקה עוברת מרגשות שנאה כלפיו למשהו הרבה יותר עמוק, וגם אם לוקח זמן עד שג'קסון נפתח ונותן לביאנקה להיכנס אל ליבו וזיכרונותיו, כשהיא נכנסת לשם... אין דרך חזרה.

השניים עוברים מסע של גילוי עצמי, צמיחה והתפתחות רגשית. הם מתעמתים עם אי הבנות, לחצים חיצוניים וקונפליקטים פנימיים הבוחנים את הקשר ביניהם.

יש כאן מספר אלמנטים אופייניים לז'אנר כמו:  מאויבים לאוהבים, נישואי נוחות, גיבורה חזקה, חצופה ואינטליגנטית, גיבור מיליונר נרגן, מתבודד, מפחיד אבל סקסי, כימיה מטורפת, והכל בהשראת היפה והחיה. ביאנקה כמו בל, טובת לב שמוכנה לעשות הכל למען אהוביה, במקרה הזה, אמה החולה. היא דמות נהדרת עם פגמים וחוזקות בדיוק כמו כל אחד אחר, וזה הופך אותה לאמיתית. וג'קסון, יש לו לב זהב. הוא ג'נטלמן, אדם חסר אנוכיות, הכל מוסתר מתחת למראה חיצוני מחוספס בגלל עבר שהותיר אותו מצולק. תוסיפו לזה את העובדה שהסיפור ממוקם בניו אורלינס וכולל מתכונים של אוכל בין הפרקים, והנה לכם לא "מתכון לאסון" אלא מתכון להצלחה!

הכל נשמע קלישאתי, נכון?

על פניו נראה שהספר הזה אינו שונה מספרי רומנטיקה אחרים, אך למרבה ההפתעה, הספר הזה הוא דוגמה טובה לאופן שבו סופר יכול להשתמש באלמנטים המאפיינים את הז'אנר הרומנטי  ולהפוך אותו לספר יוצא דופן ומהנה כשהוא נעשה כמו שצריך.

 

אם אתם נהנים לקרוא סיפור אהבה מתוק, קליל, זורם ושנון שמכיל אישיות חזקה, הומור ומגע של קסם דרומי, הספר הזה עשוי להיות בחירה טובה עבורכם.

לא אהוב – קטי רגנרי

לא אהוב – קטי רגנרי

תרגום: דורון דנסקי

הוצאת אדל

אוקטובר, 2020.

עותק דיגיטאלי אתר אינדיבוק 

החלק האהוב עלי מכל הספר היה ההתחלה. היא הייתה טובה וחזקה ונמשכה עד ששתי הדמויות הראשיות נפגשו. מאותו רגע ואילך, כל שיחה וכל דבר שהם עשו ביחד גרם לי לגלגל עיניים.

הדמות הנשית הראשית, ברין, מבקרת את אחותו של ג'ם , ארוסה של ברין, שנתיים אחרי שהוא נהרג בהתקפת ירי המוני. היא עדיין מתקשה להתמודד עם צערה. נחושה להגשים את מה שהיא מאמינה כמשאלתו האחרונה, היא טסה למיין, ונפגשת עם אחותו. שתי הנשים מנהלות שיחה על צער, על שחרור, על הצורך להמשיך הלאה. החלק הזה היה עוצמתי, מרגש אבל  גם מאד כואב. בהמשך הקריאה הרגשתי שהחלק המיוחד הזה הלך לאיבוד בקטעים הבין אישיים האחרים, וחבל.

ברין, יוצאת לטפס לבד לפסגת ההר שג'ם תמיד חלם להביא אותה אליו. עם זאת, בדרך, במהלך הטיפוס, היא מותקפת באכזריות ונפצעת קשה על ידי מטורף, והאיש שמגיע להצילה הוא לא אחר מאשר קסידי.

קסידי, הדמות הגברית הראשית , הוא מתבודד שחי במעמקי היער, בבקתה שהיתה ביתו של סבו, ולעיתים נדירות יוצא אל העיר. הוא נמנע מאינטראקציה חברתית. לקסידי פורטר היה קשה. כבנו היחיד של פול אייזיק פורטר, אדם שנמצא אשם באונס ורצח שתים עשרה נערות, התייחסו אליו בילדותו, כאל מי שעתיד להפוך לסמל הרוע כמו שהיה אביו. אמנם כולם ידעו, שהוא ילד טוב, אך יחד עם זאת,  אף אחד לא יכול היה לחזות אם או מתי הגן לאונס / רצח יופיע. החשיבה הזו הענישה למעשה  ילד חף מפשע, מה שגרם לכך שקסידי מפקפק בעצמו במשך כל השנים. הוא הורחק מביתו, מבית ספרו, מהחברה, ונלקח לחיות בבקתה המבודדת של סבו כדי שלא  יקרה הנורא מכל, וגדל כמי  שיש סבירות שתהיה לו נטיה גנטית לאלימות. אמו חקרה את הנושא לעומק ובבגרותו גם הוא. הבית מלא בספרים והוא בקיא בדנ"א וכד', אבל לעומת זאת אין לו שום אמצעי טכנולוגי בבית. הוא מציל את ברין ולוקח אותה לבקתה שלו. ולראשונה בחייו הוא יוצר קשר עם אשה ומתאהב בה.

 

לסיפור היה פוטנציאל רב והרעיון שעליו הוא התבסס היה מעניין, אך לדעתי, הביצוע לקוי. אני לא מבינה למה אי אפשר היה לבחור בעלילה קצת יותר מציאותית.

קסידי מלא ניגודים. הוא היה ממש מוזר. רגע אחד הוא בעל ידע רב, וברגע אחר הוא כל כך בור לגבי הדברים הקטנים. אין לו אינטרנט, הוא לא יודע מה זה פלאפון, אבל תוך שניה מצליח לתפעל אחד, הוא חולב את העזים, אוסף ביצים מהתרנגולות,  ומעולם לא נגע באישה. מעולם לא השתמש בדיאודורנט אבל יש בבקתה חומר הרדמה שהוא מזריק לברין כדי לטפל בפצעיה...

ברין שוכבת דקורה,  וחולמת לנשק את הזר שנשא אותה על גבו כשהיא שותתת דם לאורך קילומטרים במזג אויר קשה, במורד ההר.

וכמובן, אף אחד לא חושב לדווח על פשעים במשטרה או לפחות לקחת את הפצועה לרופא. כי לכל המתבודדים בהרים יש מלאי אנטיביוטיקה לטיפול בנסיכות הפצועות עצמן.

ואיך אפשר לשכוח שהרומנטיקה מתעוררת ברגע שברין מבינה עד כמה היא נשמרת ומטופלת בגבורה. האם זה לא מה שנקרא "תסמונת שטוקהולם"?

קשה לקבל את הנחישות של ברין לטפס על ההר , לבחור במסלול  "למיטיבי לכת" שמסוכן ביום רגיל ובפרט במזג אוויר גרוע. הבחירה הזו גורמת לה להיראות חסרת אחריות בפרט כשכולם מזהירים אותה מפני מזג האויר. טיפוס על הר יכול להיות מסוכן, במיוחד עבור מי שלא רגיל לעשות זאת. וברין בפירוש אינה מטפסת מיומנת.

לא הצלחתי להתחבר לדמויות, לא הופתעתי ולא הזדעזתי בכלל מפיתולי העלילה, או מהטוויסט האחרון.

לא הצלחתי להבין כיצד מישהי במצבה של ברין לא תתחרפן לחלוטין מכך שאדם זר לקח אותה לבקתה המבודדת שלו וסיפק לה טיפול רפואי.

בנוסף, הרומנטיקה בין קסידי לברין היתה אחד האלמנטים הגדולים בעלילה שלא דברו אלי.

המסר שמועבר בספר הוא, שהרוע הוא תורשתי, שאי אפשר לשנות את הגנטיקה על ידי חינוך, טיפוח, או חיים בקרב משפחה אוהבת תומכת ומחנכת והוא בעיני מסר שמייצג בצורה לא נכונה את האמת המוכחת של העניין. קסידי כל הזמן פחד מהגרוע מכל, ומאד לא אהבתי את הדרך בה כולם - אפילו משפחתו - גרמו לו לחשוב שיש לו סיבה טובה לדאוג .

 

רוב הביקורות לגבי הספר הזה יצאו מגידרן ושיבחו אותו.

אני כנראה בדעת מיעוט.

נותרתי עם טעם לוואי בפה.

ולמרבה הצער, "לא אהוב" יישאר לא אהוב עבורי.

נקרא כספר דיגיטלי באתר אינדיבוק . לקריאת פרק ראשון / רכישה לחצו כאן :

לא אהוב- קטי רגנרי

מילים שנוגעות – שרי ג'יי ראיין

מילים שנוגעות – שרי ג'יי ראיין

תרגום: אוולין שור

הוצאה לאור: אדל - הוצאה לאור

אפריל 2018 .

עותק דיגיטלי Getbooks

"מילים שנוגעות" הוא רומן שמשלב מציאות ובדיון. הסיפור נכתב כמחווה לסבתה של הסופרת, אך גם כזיכרון עבורה.

העלילה מסופרת בשני קווי עלילה מתחלפים. האחד מספר על חייה של סבתא אמיליה באמצעות יומן שהיא כתבה, החל מאותם ימים בהם נלקחה והועברה למחנה הריכוז טרייזנשטט, בשנת 1942. הקו השני בעלילה מספר על הקשר שלה אל נכדתה, אֶמָה, ועל חייה של אמה בהווה.

אֶמָה היל בת השלושים ואחת היא מעצבת גרפית, פרילנסרית, מנהלת זוגיות שאינה לרוחם של בני משפחתה, שלא מפסיקים להפציר בה להתנתק ממנה.

סבתא אמיליה, בת 92, מאושפזת בבית חולים, בעקבות ארוע מוחי קל, מבולבלת בעקבותיו היא שואלת על אדם בשם צ'רלי קריין. אף אחד לא יודע במי מדובר. היא מבקשת מנכדתה להביא לה את הספר המיוחד, שגם על קיומו הם לא יודעים דבר. אֶמָה מחפשת אחר הספר בבית סבתה, ומוצאת קופסת עץ קטנה מתחת למיטה, בתוכה, בין תמונות ישנות נמצא יומן בכריכת עור קשור בסרט. בבית החולים, סבתא מבקשת מאֶמָה להקריא לה מהיומן לא לפני שעליה להבטיח לשמור בסוד את מה שתקרא.

עד מציאת היומן כמעט ולא יודעים דבר על ההיסטוריה של סבתא, רק שהיא שרדה את השואה. אֶמָה לומדת מהיומן דברים שמעולם לא ידעה על סבתה, שמעולם לא סיפרה למשפחתה. הקריאה ביומן לוקחת את הקוראים ואת אֶמָה לשנת 1942 ובעקבותיו מתחיל להתגלות סיפור חייה הפתלתל של סבתה ועולות תהיות לגבי מיהו צ'רלי בפועל.

אמיליה מתוארת כדמות חזקה. היא ניצולה שחיה בתנאים שאף אדם על פני האדמה לא היה צריך לעבור אי פעם, ולמרות מה שעבר עליה, היא הצליחה לבנות לעצמה חיים חדשים תוך הדחקת הזכרונות הרעים.

סיפור האהבה האסור שלה בא להראות שללב דרכים משלו ושהאהבה חזקה יותר משנאה, ולא משנה  דת, גזע, או צבע העור שלך. לא הייתי צריכה את הספר הזה כדי לדעת שהיו גם אנשים מדהימים בין חיות הטרף הנאציות.

לעומת זאת, מערכת היחסים של אֶמָה עם מייק, היתה רעועה ולא מכבדת כדי שתימשך 6 שנים מיותרות, ושמחתי שבסופו של דבר אֶמָה קבלה אומץ להיפרד ממנו וללכת בדרך חדשה, בה תמצא זוגיות שיש בה אהבת אמת.

האם קראתם פעם ספר שפחדתם לקרוא כי ידעתם שהוא עשוי לגרום לכם כאב?

הספר הזה חיכה הרבה זמן על המדף. חששתי מאד לקרוא אותו בגלל ההקשר לשואה. חששתי שיהיה קשה לשמוע את הסיפור של סבתא אמיליה, אך החלטתי  שחובה לשמוע אותו.

"מילים שנוגעות" הוא רומן על אובדן ותקווה, שמספר סיפור בתוך סיפור על שלושה דורות של נשים שמבקש להעביר מסר שגם בתקופה של חושך גדול, אהבה ודאגה לזולת תמיד יהיו קיימים.

ציפיתי לקרוא את הספר, אך כגודל הציפיה כך גודל האכזבה.

הכריכה יפה ומושכת, אך כמה חבל שסגנון הכתיבה היה הרבה פחות.

הרעיון שעומד מאחורי סיפור השואה של סבתא אמיליה נראה מעניין אך הכתיבה לא היתה מעוררת השראה, והסיפור הכיל אי דיוקים היסטוריים שהפך אותו ללא אמין. אך מאחר והסופרת טוענת שהוא מבוסס על מה שעבר על סבתה, לא אשפוט.  

עבורי, שום דבר בספר לא היה מרגש. סגנון הכתיבה היה רדוד, שטחי, והפריע לי שכרכו שואה עם רומן רומנטי. הרגשתי שהספר היה יכול להיות הרבה יותר עוצמתי ובעל עומק ממה שהוא. התיאור של מחנה הריכוז היה סביר אבל קשה לי להאמין שמי ששרד את המחנות יאשר את סיפור האהבה בין אמיליה לצ'ארלי כסיפור מתקבל על הדעת.

חיי האהבה של הנכדה והרומנטיקה בינה ובין ג'קסון לא היו יותר מאשר קלישאה. די הרגיש כמו אופרת סבון.

עם כל כך הרבה ספרים מדהימים על תקופת השואה הייתי אומרת שעל הספר הזה אפשר לוותר. 

עבור המעריצים הרבים שאהבו את הספר, אני מצטערת על הביקורת שלי. הוא בסדר כסיפור אהבה, בהחלט לא כספר על השואה. 

לשיקולכם!

על קו האומץ – קייט סטיוארט

על קו האומץ – קייט סטיוארט

תרגום: שרון צוהר

הוצאת אדל

פברואר 2018. 400 עמודים

היא רשימה ארוכה של דברים שהוא לא יכול לקבל.

הוא שוטר נחוש, נואש לשמור על ליבו חתום מאחורי התג שלו.

מישל היא שורדת עם נקודת מבט רעננה על החיים, היא מחליפה את עברה הטרגי בקליפורניה במימי החוף של צ'רלסטון. מונעת על ידי קריירה חדשה כמוקדנית 911 במשטרה, היא נחושה לא לתת לצלקות העבר להכביד עליה. היא חזקה, נמרצת, בטוחה בעצמה ואוהבת לכייף.

 

ראודי הוא סמל משטרה שנלחם עם כמה שדים רציניים. הוא מקדיש את כולו לעבודתו, ומתעקש להקפיד על הכלל שקבע לעצמו - לא להיות במערכת יחסים רומנטית עם נשים שהוא עובד איתן. כשהצורך שלו לעשות סדר בעיר יוצא מכלל שליטה, הדבר האחרון שהוא רוצה זה להסתבך עם מוקדנית בתחנה. אבל יש רק בעיה אחת. השניים לא יכולים להתעלם אחד מהשני. המשיכה ביניהם כל כך חזקה שהאפשרות להיות עמיתים לעבודה עם הטבות, מתאימה לשניהם. ככל שהעניינים בין השניים מתחממים, כך עולה המתח.

 

שלושה חודשי קיץ היו כל מה שנדרש כדי לזעזע  את החומות שהציבו לעצמם ולהפיל אותם.

הדמויות הראשיות והמאבקים שלהם הרגישו מאוד אותנטיים מה שהפך אותן למרות המטען הרגשי, לדמויות כובשות. המסע שלהם רצוף מכשולים, בעיקר רגשיים, אבל המסע הזה היה הכרחי, כי לפני שהם יכלו לאהוב זה את זה, הם היו צריכים ללמוד לאהוב את עצמם.

מבחינתי, מישל היא המרכז של הסיפור. היא שורדת שמכירה בערך עצמה ולא מפחדת ללכת אחרי מה שהיא רוצה. סיפור העבר שלה מעניין, ולמרות שהוא טראומטי, היא לא נותנת לו להשפיע על אופייה ועל התנהלותה. היא אדיבה, נעימה ולא חוששת להביע את דעתה בגלוי כשהיא נתקלת בחוסר צדק.

ראודי הוא שוטר טוב, קשוב ומסור וככל שהסיפור התקדם זכינו להצצות קטנות של ראודי האמיתי, אדם טוב ביסודו, גבר שעמוק בפנים הוא יוצא דופן, ורק צריך להיות אמיץ מספיק כדי להיפתח ולשחרר את הכבלים שקשר בהם את עצמו. אמנם העבר שלו רצוף כאב והרס אבל אלה לא מצדיקים את ההימנעות שלו ממערכות יחסים ואת יחסו הגרוע אל מישל. מצד אחד הוא מגונן ורכושני,  זקוק לה יותר ממה שהוא מוכן להודות, אבל מצד שני הוא לא נותן לה מספיק בתמורה.

 

הספר הזה היה שונה מכל ספר רומנטי אחר שקראתי, כי הוא היה אמין ומציאותי. בסוף הספר יש שאלון ובו חמש שאלות אותן הפנתה הסופרת לשוטרים בדרגות שונות. למדתי על חייהם של הגברים והנשים המתמודדים עם מצבי חירום משני חיים, ואלה שמקדישים את חייהם על בסיס יומיומי להגן על אחרים. הסיפור בהחלט מדגיש עד כמה לעיתים קרובות עבודת השוטרים היא חסרת תודה.

 

הספר הרגיש קצת ארוך מידי, והיו רגעים שההומור נראה מאולץ. בגדול העלילה זרמה, היתה נוגעת ללב, לפעמים עצובה לפעמים לוהטת, ועסקה בין היתר במספר נושאים רגישים הקשורים באלימות פיסית ומילולית, אבל ראוי לציין שכל אחד מהם טופל בכנות ובחמלה.

 

אני אוהבת ספרים על עיירות קטנות עם קשרים קהילתיים חזקים, והספר הזה בהחלט עמד בציפיות מבחינה זו. ממתק חביב.