סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה -פרדריק בקמן

סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה -פרדריק בקמן

תירגום משוודית: יעל צובארי

הוצאת משכל , בשנת 2016

"סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה" הוא סיפור יפה,מענג  ומרגש שמובא בקולה של אלסה בת השבע.

יש שיאמרו כי אלסה היא ילדה מבוגרת ו"זקנה" מדי עבור גילה הצעיר, אבל מאחר והיא בילתה את רוב שנותיה הצעירות בחברת סבתה האקסצנטרית, ניתן להבין מאיפה התחושה הזו מגיעה .

לאלסה וסבתה יש מערכת יחסים מיוחדת מאוד שכל ילד "כמעט בן שמונה" יכול לאחל לעצמו. גם ברגעים  הקשים והמייסרים שעוברים עליה, כאשר  ילדים בבית ספרה, שרואים אותה כשונה, עוינים אותה ומתייחסים אליה באגרסיביות, אלסה אינה נשברת ומתנחמת בכך שיש לה את סבתה, החברה הכי טובה  שלה בעולם,  שמרעיפה עליה אהבה ללא תנאי ועוטפת ומספקת לה תמיכה איתנה כל יום. סבתא אומרת שזה בסדר להיות שונה ושזה בסדר לרצות לחיות את החיים שלך כפי שאתה רוצה . ככה סבתא בעצמה עשתה. היא נהייתה רופאה כירורגית בתקופה שבה אנשים אמרו שבנות לא יכולות להיות רופאות, היא עבדה  באזורי מלחמה היכן שבנות לא יכלו להיות או הצילה יתומים ואפילו מתנהגת בזלזול ובבוטות כפי שהיא מתנהגת בזקנתה.

סבתא מספרת לאלסה סיפורי אגדות ובוראת עבורה עולם קסום בשם מיאמאס היא ארץ דמדומים, שבה כולם שונים ואיש אינו צריך להיות נורמלי. העולם הזה מאוכלס על ידי נסיכים ונסיכות, דרקונים ויצורים מיתיים אחרים שאליו אלסה יכול לברוח בדמיונה. אלסה משננת את כל האגדות שסיפרה לה סבתה. בסצנה אחת נוקבת מאוד, אלסה מבינה שסבתה מכירה אותה במשך כל חייה של אלסה, אבל היא מכירה את סבתה רק שבע (כמעט שמונה שנים)מתוך 77 שנותיה של סבתא, ומבינה שהיא לא ממש יודעת מי הסבתא שלה או מה היא השיגה. ההבנה הזו  מניעה את המסע ואת ההרפתקה עבור הספר כולו. וכשסבתה הולכת לעולמה ואלסה מאבדת את החברה הכי טובה שלה, ולא נותר מי שיגן עליה מהמציאות של היותה אחרת היא נשלחת  למסע, מסע שתוכנן על ידי סבתה ובו עליה להעביר מכתבי סליחה והתנצלות לאנשים שפגעה בהם, כל פעם מכתב אחד בלבד, לאנשים שהיא רוצה שאלסה תתחבר אליהם לאחר מותה ,וכך הקסם, הגבורה, הטרגדיה, והסכנה שיש בסיפורי האגדות שאלסה מכירה מהעולם הדמיוני שהן בראו משתקפים באנשים השונים שהיא פוגשת בעת מתן המכתבים . המכתבים מפגישים אותה עם אוסף של טיפוסים מפוקפקים, מפלצות, כלבי תקיפה וזקנות ממורמרות, אבל גם מלמדים אותה דבר או שניים על האמת שבסיפורי אגדות, על החיים האמיתיים שמחוץ לממלכת האגדות ועל סבתא אחת מיוחדת במינה שאין, לא היתה ולא תהיה כמותה.

הספר הזה הוא באמת משהו אחר.

ציפיתי לקרוא סיפור קליל על ילדה קטנה שמקבלת משימה ויוצאת לבצע אותה אחרי מותה של סבתה, אבל קיבלתי משהו שונה כל כך, ואפילו יותר טוב ממה שיכולתי לצפות. כדי באמת להעריך את הרומן הזה, צריך להבין שהוא, בראש ובראשונה, אגדה. במקום להתקיים באיזו ארץ מיתולוגית רחוקה, הוא נמצא בשוודיה של המאה ה -21 . הדמויות לא דוהרות על סוסים מפוארים או נלחמות בדרקונים נוטפי אש, אלא נוהגות באאודי ספורטיבית, רנו חלודה, והולכות מכות במוניות. הממלכה והטירה הם בניין דירות רב משפחתי, עם שכנים שצריכים לחיות  בשיתוף פעולה, והגיבורה היא ילדה עם קסם רב, מבריקה ומאד לא טיפוסית ,חמושה בצעיף גריפינדור קרוע, אקדח תוצרת בית שיורה עוגיות, ידע אנציקלופדי על גיבורי קומיקס, מלחמת הכוכבים והארי פוטר.

חוכמתה של אלסה ויכולתה לקרא את רגשותיהם של אנשים אחרים נראים אולי די מוקדמים לילדה בגילה, בהתחשב בכך שהיא ניהלה חיים מוגנים למדי, אבל אולי צריך לזכור את העובדה שיחסיה הבלתי-רגילים עם סבתה השונה מאוד גרמו לה להיות חכמה יותר ממספר שנותיה.

אהבתי את האופן שבו עולם האגדות שהסבתא יצרה עבור אלסה מתמזג, משתלב  ותומך בעולם האמיתי שבו היא חיה ועוזר לה להתמודד עם יגון מלא כאב במותה של סבתה, הוריה הנפרדים והלידה הממשמשת ובאה של אחיה למחצה.

לא רק אלסה וסבתא הן דמויות אינדיווידואליות וייחודיות, גם דמויות המשנה כמו וולפהרט, אלפ, בריט-מארי והווארס הן דמויות בעלות פגמים וחסרונות ולכל אחד סודות משלו שהשפיעו על אופים והתנהלותם (אנחנו מתוודאים כאן לבריט מארי שתופיע בספר הבא של בקמן - בריט מארי הייתה כאן) אך מעל לכל אלסה מגלה כי סבתה עזרה לכל אחד מהם בשלב כלשהו בחיים וכי הם מוכנים לעמוד לצידה של אלסה ולתמוך בה כשזה חשוב לה.

לפרדריק באקמן יש כשרון כתיבה מיוחד, שבו הוא לוקח סיפור שנראה או נשמע תפל ולא מעניין, ואיכשהו הופך אותו לספר יפה, מצחיק ומרגש ומספר סיפור נהדר . יש לו הבנה עמוקה של הטבע האנושי, ויכולת ליצור דמויות מקוריות נפלאות ,ויותר מזה, הוא יודע איך להביע אותן במילים. הוא מתאר דמות ,יעשה אותך אדיש לחלוטין אליה, ולאחר מכן יראה אותה באור אחר שגורם לך להרגיש נורא על כך שאי פעם התעלמת ממנה ,ולהיפך, לעתים קרובות הוא  משתמש בדמויות שנראות חיוביות לחלוטין  ואחר כך מראה איך אפילו האדם המושלם ביותר יכול להישבר.

זהו סיפור מסע שסוגר בסופו מעגל. סיפור מצחיק, מרגש, רגיש ונוגע ללב שאינו סיפור אגדות  כפי שהוא נשמע לפעמים. סיפור מלא בתקווה, סליחה, וקבלה. בסופו של דבר האגדות הן אלו שמספקות תובנה  על האנשים בחיים של אלסה, אנשים שהיא לומדת לסמוך עליהם ולבטוח בהם.

אני יודעת שהרבה אנשים לא אהבו את הספר ולא השלימו את הקריאה בו. כולי תקווה שמי שקורא את הסקירה הזו יתן לספר הזדמנות הוגנת באמת וינסה לשוב ולקרוא אותו. מבטיחה שההתמדה תשתלם. גם אם לא, זה בסדר..

איש ושמו אובה - פרדריק בקמן

איש ושמו אובה - פרדריק בקמן

תרגום: יעל צובארי
ידיעות ספרים . ספטמבר 2014 

אני התאהבתי……

באובה.

אוֹבה הוא איש עקרונות.

הוא מאמין בסדר ובמשמעת עצמית.

הוא יודע שאין בעולם שום הצדקה להשאיר את שקית הזבל ליד הפחים או לחנות באדום-לבן.

הוא מקפיד לעשות דברים כמו שצריך.

סוניה, אשתו האהובה של אובה, בן ה-59, מתה מסרטן לפני חודשים אחדים, והותירה אותו ערירי. הוא שוקע בעקבות מותה בדיכאון עמוק, ולאחר שהוא מפוטר מעבודתו במסגרת צמצומים, הוא מחליט להתאבד ומתחיל לתכנן את מותו בפרטי פרטים. מכיוון שהוא אדם בעל יכולות טכניות מפליגות הוא מנסה, בשלב ראשון, להתקין לצורך כך וו בתקרה. אלא שממש רגע לפני שהוא מממש את חזונו מתפרצים לביתו פרוונה, מהגרת איראנית קטנת מידות ובעלה ארך הגפיים, בטענה כזאת או אחרת, ומקלקלים לו את התוכניות. מתברר, שפרוונה זו, למרות הריונה המתקדם, ועל אף בעלה המגושם ושתי הבנות שהיא מטופלת בהן, היא סופה של אנרגיה חיובית, והיא עושה ככל יכולתה לקרב את השכן התמהוני, השמרן והאנטיפת שלה לחיים.

יש גם חתול רחוב שאיכשהו מצליח לדחוק את עצמו אל תוך חייו של אובה. ורוּנֶה, חבר-יריב,שצריך להושיט לו יד בעת צרה.

רומן הביכורים של פרדריק בקמן מוקדש לפלאשבקים מחייו של אובה, מילדותו, מנישואיו לסוניה ומהמקומות שבהם עבד, וחלקו מוקדש לחייו העכשוויים. עיקר ההווה הוא ניסיונות ההתאבדות של אובה, שמופרעים שוב ושוב על ידי מעגל הולך ומתרחב של אנשים.

איש ושמו אוֹבה הוא רומן מרגש, מצחיק וחכם, שמאפשר לקוראים להתבונן על העולם מבעד לעיניו של הזקן הנרגן מהבית הסמוך, ובה בעת להציץ אל תוך לבו. הדמות של אובה אמינה למרות הפיתוי להפוך אותו לקשיש עם אספרגר, ובמהלך הקריאה הצלחתי להזדהות עם האיש שמנסה לשמור את הערכים ששמרו על כבודו במשך שנים לנוכח מציאות משתנה.בתווך נפרשת במלוא הדרה האנושי והקומי דמותו הבלתי-נשכחת של אוֹבה: קצר רוח; מיואש מן המצב שהאנושות הגיעה אליו; כופר בטכנולוגיה ונוח לכעוס. נלחם כנגד החברה הבירוקרטית המערבית, וכן כנגד אופן ההתייחסות שלה לזקניה: איך נותנים להם לקמול כמו עציצים ללא שמש, מחליטים עבורם החלטות קריטיות, ופשוט מבטלים את היותם אנושיים במידת מה.

ממליצה בחום.