ברבור מנייר – ליילה אטר

ברבור מנייר – ליילה אטר

תרגום: נועה שביט

הוצאה: ספרות שנוגעת

אוגוסט 2019. 329 עמ'

תחילתו של הספר סוחפת למדי ומתארת ארוע מרגש, אלים ומסוכן.

זה נראה כמו סיפור חטיפה לא פשוט.

סקיי ואסטבן גדלו יחד. סקיי, יתומה מאמא, גודלה על ידי המטפלת שלה, מאמאלו, אמו של אסטבן. הגורל מפריד ביניהם וחייהם נעים בכיוונים מנוגדים.

חלפו שנים וסקיי סדג'וויק, עשירה ויפה, נחטפת ונלקחת כבת ערובה על ידי דמיאן, גבר אכזר ולכאורה חסר לב, ששונא אותה עד כדי כך שכרת חלק מהזרת שלה. היא נמצאת במקום חשוך ולא מוכר לה. נראה שימיה ספורים. היא מבועתת ומפחדת שחייה בסכנת מוות. מי שלא ידעה מחסור בחייה והיתה מוגנת, נאלצת להתמודד איך לשרוד, ואפילו מייחלת למותה.

 

כמו סקיי, גם הקורא לא ממש בטוח מה קורה או למה, עד שמקבלים הצצות לעבר, והדברים מתחילים להתבהר. כל אחד מהם מגיע מעולם אחר, חי חיים אחרים, והתמודד עם מציאות אחרת, ובכל זאת מסתבר שהם מחוברים מכל בחינה. גם כשתחושות של אהבה ותשוקה מתעוררות, מתברר שמה שמנהל את דמיאן מסתכם ברצון לנקמה ועשיית צדק על העוול שנגרם לו ולאימו. וכאשר צדק ונקמה, הווה ועבר מתערבבים יחד, סקיי מבינה, שלפעמים, בחיים, רוח הרפאים שלך לא מתה אלא קמה לתחייה.

 

ליילה אטר מטיבה לתאר את הארועים והתרחשויות עד שהקורא מרגיש שהוא נמצא בתוך הראש של סקיי ודמיאן. הרגשות, המתח המיני, המחסור, הפחד, הכל מוחשי עד כאב.

 

הגיבורים הראשיים היו דמויות מורכבות ופגומות, והחלק שהתמקד בעברם היה טוב מהמשכו, כי הוא איפשר להבין אותם ואת סיפורם בהווה. תרמה לכך גם העובדה שהספר מחולק לחמישה חלקים ומסופר לסירוגין מנקודת מבטה ומנקודת מבטו, כך שקבלנו תמונה מלאה של כל מה שקרה.

 

העלילה היתה מאוד אינטנסיבית ויש בה אלמנטים של פשע לצד נושאים כמו משפחה, אהבה, נקמה וסליחה,  אך הספר בעייתי בהרבה מובנים.

ראשית, לא הצלחתי להרגיש את הכימיה בין סקיי ודמיאן.

שנית, החלק הראשון של הספר, היה מעניין והדפים עפו אחד אחרי השני, אך ככל שהסיפור התקדם מצאתי את עצמי מאוכזבת, בעיקר בגלל שהוא עושה רומנטיזציה למערכת יחסים רעילה ומתעללת. הדברים שדמיאן עשה לסקיי, לאשה שהוא אוהב, לא נתפסים בהגיון.  הוא לא מרגיש חרטה, והכל נסלח ונפתר בקלות רבה. הילד שהיא לא ראתה מאז שהייתה בת 9 הוא אהבת חייה, הוא גם הגיבור, והחוטף שלה. הוא לא רק חוטף אותה אלא רוצה להרוג אותה, מסמם אותה, חותך את קצה האצבע שלה. הוא משפיל אותה וגורם לה לפשוט את בגדיה ולצאת לשירותים עירומה מולו. הוא אלים כלפיה, ומחזיק אותה קשורה למרות שאין לה לאן לברוח.

איך אפשר להיות בסדר עם זה, רק כי הוא רוצה נקמה על אי הבנה ענקית ובגלל שהוא באמת אוהב אותה. ככה מראים אהבה? האיש חתך לה את האצבע!  ואם זו לא סיבה מספקת לצעוק התעללות, אז בבקשה, ספרו לי מה כן נחשב.

היה לי קשה לשכוח את כל הרע שנעשה, גם אם הדמויות שכחו!

 

הכתיבה בהחלט חיברה אותי לדמויות כך שיכולתי להרגיש את חוסר התקווה שעברה הגיבורה הנשית, את החיים האומללים שהיו מנת חלקו של דמיאן. אין ספק שלסופרת הזו יש כישרון ליצור קסם עם המילים שהיא כותבת, אבל בשורה התחתונה זה היה רומן רומנטי, צפוי וקלישאתי.  האהבה היתה צפויה, העתיד כבר נקבע, ויחסית די מוקדם, התרחש הטוויסט, כך שסיפור הנקמה הפך לסיפור מתוק-מר של סליחה. (תוך שניות לאחר שהזכירה את אסטבן, ידעתי שהוא דמיאן. שהאומנת מתה. ברגע שהיא ביקרה את דמיאן בכלא הבנתי שיש לה תינוק. כשהילדה הקטנה הופיעה, לא היה קשה לדעת מי היא)

 

הספר לא סיפק לי רגעי "וואו" גדולים ולצערי קל היה לחזות את הגילויים והפיתולים. הוא הכיל את כל האלמנטים הצפויים בז'אנר. רומנטיקה של חוטף-קורבן, נקמה, קרטלי סמים, אהבת ילדות, הריון בלתי צפוי, הזדמנות שנייה, וכו'.  

בחרתי לקרוא את הספר הזה בעקבות סיפרה של ליילה אטר "ערפילי הסרנגטי".

למי שמצפה...זה לא!

מאוד רציתי לאהוב את הספר הזה, אבל לצערי אהבתי אותו הרבה פחות.

"ברבור מנייר" אינו סיפור אהבה.

זה סיפור העוסק באישה צעירה שעוברת התעללות. המסר שמגיע, עטוף בעטיפה יפה לכאורה, אך הוא מעוות נורא, ואני לא יכולה לראות בו סיפור אהבה, לא משנה מאיזו זווית אני מסתכלת עליו. שום דבר לא מצדיק אלימות כמו זו שחוותה סקיי. אני יודעת שזה סיפור בדיוני, ועדיין אני חושבת שצריך לנקוט משנה זהירות עם המסרים ש"משדרים". אי אפשר לקבל ולהצדיק או להשלים עם אלימות מחרידה כלפי אדם אחר. רעיונות כאלה הם אלה שמובילים לתרבות של התעללות ואונס. ולכן, בעיני, אפילו הכתיבה הטובה לא מפצה על כל החולשות שבעלילה.

 

לשיקולכם.ן

 

44 פרקים על 4 גברים - ביבי איסטון

44 פרקים על 4 גברים - ביבי איסטון

הוצאת ספרות שנוגעת

ספטמבר 2017 . 524 עמ

אני לא בטוחה אם זה באמת סיפור אמיתי, אני חושבת שכן, כי ביבי איסטון מעידה שהיא כותבת את האמת על ארבעת הגברים בחייה שעשו שינוי בחייה. שלשה חברים לשעבר והרביעי הוא בעלה. אבל יש מצב שהיא  הקצינה (exaggerate) אותו כדי לעשות אותו עסיסי ומושך. 

ביבי היא פסיכולוגית בבית ספר, נשואה לבעלה קן כעשור. יש להם שני ילדים והם מנהלים חיים מאוד יציבים. קן הוא גבר נאה וחטוב, גבר אחראי שמתרחק מצרות, ישר ונאמן. הוא רואה חשבון מבריק שדואג לכל מחסורה של ביבי שלקחה פסק זמן מהעבודה כדי להתמסר לגידול הילדים, אך יש לו בעיה עם מגע אנושי ואין לו שום צורך, רצון או יכולת לאינטימיות. בהתאם לכך מתנהלים חיי המין שלהם. פושרים. ולמרות הכל ביבי אוהבת אותו ובתשעים אחוז מהזמן היא חושבת שהוא הגבר המושלם בשבילה.

אלא שבזמן האחרון עשרת האחוזים החסרים מנהלים אותה.

שישה חודשים אחרי לידה, ביבי לא מרגישה הכי סקסית בעולם. היא יכולה להתגבר על כל זה אם בעלה היקר היה קשוב לצרכיה יותר, גורם  לה להרגיש יפה ונחשקת. היא רוצה ששמה יקועקע על ליבו והיא צריכה שהוא יחמיא לה מרצונו החופשי. אבל למרבה הצער, זה לא מה שקורה. קן מרוחק ממנה פיסית ולא מבין את הסערה הרגשית שהיא חווה.

 

ביבי מתחילה לכתוב יומן שבו היא מתארת את כל הדברים שהיתה רוצה להגיד לקן מבלי שהוא ייעלב.

לילה אחד גורם לה להבין שקן קרא את היומן שלה ובמיוחד על מה שקרה בינה ובין החבר הראשון שלה כשהיתה בת 15. איך היא מבינה את זה? כי קן עושה משהו שהיא עשתה, שמעולם לא סיפרה לו עליו ושהוא מעולם לא עשה.

היא מתרגשת מהעניין החדש שקן מגלה במין ומבינה שאולי זה המפתח לגרום לקן לשנות את הגישה שלו  אל הסקס ביניהם, ויחד עם חברתה הטובה הן רוקחות רעיון: לכתוב  יומן על החברים לשעבר שלה, בו היא מתארת פנטזיות מיניות לוהטות וזיכרונות על הסקס שהיה מטורף ופרוע מכל בחינה, והיא דואגת "להסתיר" את היומן בתיקייה במחשב עם כותרת ש"תמנע" מקן למצוא אותו, אבל ברור שהכוונה שלה בהחלט הפוכה והוא בהחלט יכול למצוא.

כל אחד מחבריה בעבר היה מקסים, מסוכן, מתוק וסקסי בדרכו שלו. אהבתי את תיאורי האהבה הראשונה בגיל ההתבגרות וההתייחסויות משנות ה -80 היו יקרות מפז. התיאורים שלה על חיי הנישואין והתינוקות מדויקים. וחלק ניכר מהספר היא חיה בתקווה שבעלה המרובע יקעקע את שמה על גופו. ובאמת, מה היא רוצה בסך הכל? היא רק רוצה שהוא יהיה קצת יותר יצירתי. היא לא חושבת שהיא מבקשת יותר מדי!

עכשיו יש לנו 2 יומנים, אחד שמיועד לעיניו של קן, ואחד שמספר את האמת לקוראים,  והמרחק בין הדיווח ה"כנה" על מה שהתרחש באמת לבין זה  שמסופר לקן, הופך את הסיפור למשעשע ומצחיק.

ברור שזה לא ספר לפרס נובל, ולא היו לי שום התנגדויות מוסריות למה שהיא עושה/ עשתה בעבר, אבל היה משהו קצת מבלבל בעובדה שהיא רצתה שבעלה יהיה יותר דומה לאקסים שלה, ומאד לא ראוי או מכבד בעיני שקן חודר לפרטיותה וקורא את היומן גם אם זה מכוון מצידה.

 

44 פרקים על 4 גברים הוא ספר סקסי, מקורי ושנון, וללא ספק הכי מצחיק ומרענן שקראתי לאחרונה.

התיאור של מערכות היחסים בעבר ובהווה מגלה לא רק אומץ אדיר מצד ביבי איסטון "לתלות את הכביסה לעיני כל" במילים, הוא גם מכיל הרבה מודעות עצמית.  הוא נכתב ברגישות רבה ובעין חדה לפרטים. מי שחושב שהוא הולך לקרוא רק ספר אירוטי סופר לוהט, טועה. מתחת לפני השטח מתוארת אישה שמרגישה מאוד לא מסופקת, בחדר השינה או מחוצה לו. ומה שמתחיל כניסוי לשנות את קן מצליח במובנים מסוימים, אך לא בכולם.

מאד אהבתי את הכנות בהיבט הביתי של חייה.  היא מדברת על כך שהקשר שלה לא היה מושלם, אבל היא אוהבת את בעלה. היא מדברת על כמה קשה להביא ילדים לעולם, אבל גם על כך שהם מדהימים. כן, זהו סיפור על איך היא רוצה להפוך את בעלה לשונה כדי להפוך את עצמה למאושרת, אך לא חוסכת מאיתנו את המחיר שהיא משלמת כאשר מערכת היחסים ביניהם מתערערת בעקבות קריאת היומן, אבל מתארת באומץ  את המאבק לא לוותר עליה.

הכתיבה זורמת, והמונולוג הפנימי מצחיק וביבי היא הראשונה שמטילה ספק בסיכוי שלה לזכות בפרס "האמא של השנה" .

 

ובשבילי, כל מי שיכולה לצחוק על עצמה כמו שביבי איסטון עושה מגיע לה שאפו.

 

הספר עובד לסדרת טלויזיה בנטפליקס שנקראת  סקס/לייף 

 

הסכנה שבך -לילי ווייט

 הסכנה שבך -לילי ווייט

הוצאה: ספרות שנוגעת

אפריל 2021.

473 עמ'

חייה של אדליין קיין השתנו באופן בלתי הפיך כאשר התרחש ארוע שאינו בשליטתה. מאותו רגע שאיבדה את מי שאהבה, היא הופכת להיות מושא למעקב של מישהו שלא צריך לצפות בה, וככל שהשנים חולפות, היא מרגישה נוכחות סמויה, אך מייחסת את הרגשות הללו לשדים הפנימיים שלה, עד אותו יום שהיא מתמודדת עם הצל שלה פנים מול פנים.

ארי וחברו לינקולן הם רוצחים שכירים, חסרי נקיפות מצפון לגבי מעשיהם, ולא אכפת להם מה האדם שעליהם לרצוח עשה כדי לבצע את העבודה לשמה הם נשכרו. עד שלילה אחד ארי הורג את ליאם בביתו וגורם למותו להיראות כהתאבדות ביריה בראש.

ליאם אמור להיות לבד בבית, אך לאחר ביצוע הרצח, כשארי עוזב מבעד לחלון , הוא מסתובב ורואה את בתו של האיש, אדליין בת השש עשרה, נכנסת ומוצאת את אביה. המראה של הילדה שבוכה מעל אביה המת כבשה אותו לכל החיים. זו הפעם הראשונה שהוא מרגיש אשמה, אחריות לגורלה, ומאותו יום ואילך הוא הופך לצל שעוקב אחריה ומגן עליה, ומגלה עד כמה היא אבודה ובודדה שחיה על הקצה עם נטייה להרס עצמי.

 

ארי הוא סטוקר אמיתי. הוא כל מה שאני צריכה לשנוא אבל במקום זאת אי אפשר שלא להתאהב בו. במשך 7 שנים הוא משגיח על אדליין החופשית מרחוק. מה שהתחיל כנקיפות מצפון הופך לאובססיה. הוא מתבונן בה מבעד לצללים ומגלה הכל על חייה מבלי להזדהות. הוא פורץ לביתה כשהיא לא נמצאת, קורא את יומניה, גונב דברים קטנים מחדרה, קורא את הספרים שהיא אוהבת ומקשיב למוזיקה האהובה עליה. הוא אובססיבי לכל מה שקשור בה, ושומר עליה מרחוק בזמן שהיא מבלה, יוצאת עם בחורים ואפילו מציב את לינקולן לתצפת עליה כשהוא נעדר. כל זה משתנה כשאדליין מחליטה שהגיע הזמן להתבגר. היא מוצאת את הבחור המושלם שנותן לה תחושת יציבות ואת החיים שהיא חושבת שהיא צריכה לנהל. וארי שיודע שהוא לא הדבר הכי טוב עבורה, זז אחורה, אבל מה שהוא לא הבין זה שיש שם אנשים שהם אפילו גרועים ממנו. כאלה שהיו להם כוונות גרועות משלו. ארי רק רצה להגן על אדליין וזה מה שהפך אותו למדהים כל כך למרות החסרונות הברורים שלו. לכן, זמן לא רב אחרי שהיא נישאת ומתברר שהנישואים שהיו אמורים להביא טוב לחייה, מתגלים כמשהו אחר, ארי מסרב לראות את אדליין "שלו" הפרועה, המטורפת, הפזיזה והתוססת מפעם, הופכת לקליפה של עצמה, והוא נחוש לגלות מה קורה בחיי נישואיה ולהזכיר לה בכל מחיר מי היא הייתה פעם .

 

אדלין היא ילדה מורכבת, שיש לה שדים, האורבים בחושך. אם היא רק הייתה יודעת שהם אמיתיים... היא סובלת ממספר הפרעות שינה כגון נרקולפסיה שגורמת לה להרגיש כאילו היא חיה חיים מקבילים. יש לה חלומות עזים ו / או סיוטים שמופיעים במרווח הצר שבין שינה לערות וכוללים בכי מתוך שינה וסהרוריות. אדלין מגלה, בסופו של דבר שארי הוא זה שמסתתר בין הצללים, שהוא זה שנמצא ברצועת התודעה הדקה במעבר בין הערות לשינה העמוקה. יש לה תחושת פחד וחרדה משתקת מפני הצללים, יש עקצוץ בשיער העורף, יש צמרמורת העוברת בגופה, אך יחד עם זאת היא זקוקה לבטחון שארי מעניק לה בהיותו בין הצללים, כי רק הוא יכול לגרש את הסיוטים של חייה. הוא הצל שלה, המגן שלה, העוקב שלה ועכשיו המאהב שלה שלקח אותה מהגבר שהיא מכנה בעלה.

"הסכנה שבך" הוא סיפור מרתק של אובססיה בשליטה, עם דמויות משכנעות ועלילה סוחפת. אהבתי את ארי ואת אדליין  למרות שהסיפור שלהם היה אפל, מפותל ומסובך. התהליך שהם עברו היה ארוך ולעיתים מכאיב, המסע שלהם היה רצוף סבל ועוגמת נפש, אך החיבור והתשוקה שהיו ביניהם חיפו על הכל. 

מי שנהנה מרומנטיקה אפלה עם דמויות לא מתנצלות ולא מוסריות, הומור אפל, ואהבה לוהטת,  יאהב את הספר...

לכבוש את 13 - קלואי וולש

לכבוש את 13- קלואי וולש

סדרת הבחורים של טומן 

הוצאת ספרות שנוגעת

אוקטובר,2020. 497 עמ'

 

אז מה בדיוק קראתי?

"לכבוש את 13" מאת קלואי וולש הוא החלק הראשון בסדרת הבחורים של טומן.

מדובר בשני בני נוער תיכוניסטיים והחברים הסובבים אותם, לא בדיוק העלילה האהובה עלי בספרים רומנטיים גם אם אין שום דבר לא הולם שקשור בקטינים.

ג'וני קאוונה בן ה 17 הוא בחור מוכשר, מפורסם, עשיר ועם זאת אנושי וכל כך אמיתי שמרוכז בקריירת הרוגבי שלו ולא רוצה שום הסחות דעת. לרוע המזל חייו מתהפכים כאשר הוא "זורק" בטעות כדור רוגבי שפוגע בראשה של שאנון הצעירה, ביומה הראשון בתיכון טומן.  אהבתו לרוגבי האירי והדאגה לעתידו הספורטיבי הם חלק בלתי נפרד ממנו. הוא דבק במטרה למרות הקושיים הפיסיים שהוא עובר. הספורט נוכח במידה הנכונה כדי לתאר באופן ריאלי את חשיבותו בחייו של ג'וני ואינו מכביד על קוראים שלא יודעים עליו הרבה.

גם הרגשות של ג'וני כלפי שאנון עדינים ומחממי לב. המראה האגרסיבי שלו כלפי חוץ עומד בניגוד גמור לאיך שהוא עדין כשמדובר בג'ינג'ית הקטנטנה.

 

שאנון לינץ' היא דמות ראשית שבורה, נערה בת 15 מתוקה אבל עצובה, די פסיבית, שעוברת בריונות חברתית נוראה מבני גילה, וההתעללות פיסית ונפשית בביתה. האמת שהיו לי יחסי אהבה-שנאה עם שאנון. היא בוכה הרבה, חושבת יותר מדי ומרגישה חסרת ביטחון, אמנם בצדק, אבל הפריע לי שהיא לא נלחמת חזרה, ובכך היא משאירה פתח להיפגע שוב ושוב. היו לה כמה תכונות טובות, אך רובן נקברו תחת תריסר שכבות של פחד וחרדה. לא הצלחתי  להרגיש התפתחות כלשהי בדמותה במהלך הסיפור.

אהבתי את ההיבט המשפחתי שהובא בסיפור באמצעותה. אהבתי איך היא ואחיה נאבקים לשמור על המשפחה יחד, איך היא ואחיה מגינים אחד על השני,על רקע התעללות מצד הוריהם.

למרות שספורי התאהבות בתיכון וגיל ההתבגרות הם לא כוס התה שלי נכבשתי בקסמו של הספר והמשכתי לקרוא. למה? למען האמת, אני לא לגמרי בטוחה.

קראתי את הספר באנגלית, הכתיבה היתה משכנעת, זורמת וסוחפת  וכמוה גם סיפור העלילה, שמשך אותי להמשיך עוד ועוד. היחסים בין הדמויות התפתחו היטב בהתחשב בגיל של הדמויות, בסביבתם ובהבדלים החברתיים והסוציו אקונומיים. היה מעניין לקרוא על בית הספר, לקבל טעימה מאיך מתנהלים החיים בעיר קטנה באירלנד, ועל הדרמה הנוראית שעברה על חייה של שאנון.

הרגשתי שאני  שם, והרגשתי דאגה לדמויות האלה עם הסלנג האירי המטורף, שהיה לפעמים לא מובן, ואין ספק שבסיומו נשארתי סקרנית לדעת מה יקרה בהמשך!

 

"לכבוש את 13"  הוא רומן רומנטי על משפחה, על חברות, אהבה ראשונה, תקוות וחלומות, כמו גם מאבקי ההתמודדות עם להיות ילדים במשפחה שבורה. העלילה בהחלט מעוררת מינעד של רגשות. ביד עדינה ומדויקת הסופרת משרטטת באמצעות הדמויות את הפערים החברתיים והנפשיים ביניהם ומשאירה בסיום את הקורא עם תחושה מתוקה-מרה, תוך כדי שהיא מראה לנו שזה בסדר להתאהב במישהו לא שגרתי, שזה בסדר להיות גיבורה חלשה, וגם,  שיש אור בקצה המנהרה...

ספר שמספק בריחה קלילה בתקופה הלא קלה שעוברת עלינו.

לשיקולכם!

ברית של כבוד (1) - קורה ריילי

 

ברית של כבוד (1) - קורה ריילי

מתוך סדרת  "נולדו לדם"

מאנגלית: דורון דנסקי

הוצאת U ספרות שנוגעת

נובמבר,2018. 304 עמ'

ספר ראשון בסידרת "נולדו לדם".

אריה סקודרי היא בת לאחת ממשפחות המאפיה השולטות בשיקגו, והיא ידועה ביופיה. אביה הוא הקונסליירי, יד ימינו של הקאפו די קאפי. אריה ידעה תמיד שלעולם היא לא תתחתן מאהבה, שהפמיליה קודמת להכל, שהמשפחה היא ערך עליון ושאין מקום לאהבה או רגש בחיי הפשע, אבל אף פעם לא האמינה שאביה ימסור אותה ללוקה ויטיאלו, ינתק וירחיק אותה ממשפחתה ומאחיה האהובים. היא נאבקת לסלול את דרכה בעולם שבו אין לנשים שגדלות במשפחות כשלה אפשרות בחירה. בגיל חמש־עשרה, מארסים אותה הוריה עם לוקה ויטיאלו, בנו הבכור של הקאפו די קאפי של ניו־יורק, כדי להבטיח שישרור שלום בין שתי משפחות המאפיה וכדי להילחם במאפיה הרוסית והטאיוונית, שמהוות איום מתמיד .  מיום האירוסים לוקה מציב סביבה מאבטח צמוד. עליו להגן שלא יעונה רע ללוקה ושאף בחור לא יתקרב אליה. אריה יודעת שרק המוות יחלץ אותה מהקשר עם לוקה והיא נחושה לשנוא אותו לנצח .

״נולדנו לדם, נשבענו בדם. בחיי אכנס ובמותי אצא."

כעת, בגיל שמונה־עשרה, הגיע היום ממנו היא חששה במשך שלש השנים האחרונות.

 

יום חתונתה עם לוקה.

 

לוקה ויטיאלו הוא בנו של הקאפו די קאפי של ניו יורק והקאפו העתידי של הפמיליה הניו יורקית.  אדם חסר פשרות הידוע באכזריותו. מטעמים ברורים הוא אינו רשאי להראות סימן לחולשה. את כינויו “יד הברזל” הוא קבל לאחר שמחץ וריסק את גרונו של אדם במו ידיו. אריה מבועתת מפני נישואיה אליו. אומנם שמו של לוקה הולך לפניו והוא אחד הגברים המבוקשים ביותר בניו יורק בזכות יופיו, עושרו והכריזמה הטורפנית שלו, אבל נערות החברה הגבוהה שמשליכות את עצמן לרגליו אינן יודעות מה באמת לוקה עושה. לעומתן, אריה יודעת שהילת הילד הרע היא לא רק משחק.  דם ומוות אורבים מאחורי עיניו האפורות והמהפנטות של לוקה, ואריה יודעת שאין לה ברירה ואין לה דרך להיחלץ מנישואיה שאינם מושתתים על אהבה,אמון או בחירה מרצון אלא על חובה וכבוד למשפחה.

 

אריה מבינה שהסיכוי היחיד שלה לשרוד את נישואיה יהיה אם תצליח לרכוש את חיבתו של לוקה ולכבוש את  לבו ,למרות שהשמועה אומרת שללוקה אין לב. אריה לא מסתירה את הסתייגותה ופחדה מפני לוקה,  אבל לוקה רוצה את אריה. הוא סבלני, הוא עדין והוא מתמיד. והוא לא לוקח כלום בכוח או באלימות. לאט לאט הזוג מתחיל לחקור את האינטימיות המינית שלהם, ואין ספק לגבי הכימיה ביניהם... אריה בודקת גבולות, אך מצד שני עושה הכל כדי לשמור על אורח חיים משותף מכבד. מבלי להרגיש חיי הנישואין שלהם משתנים באופן דרמטי ומקבלים כיוון חדש. כל מה שהם חשבו בעבר אחד ביחס לשני מתהפך לאור מה שהם מתחילים להרגיש אחד כלפי השני.

 

לוקה מצטייר כגבר רכושני, זכר אלפא, ישר, אמיץ, נאמן, חסר רחמים, סבלני, מחושב וקר  אך יש בו צד רך שרק אריה מכירה.

אריה מצטיירת כנערה נאיבית, פגיעה, מתוקה, ביישנית, נאמנה, ומכבדת.

 

"ברית של כבוד" הוא מעין אגדת מאפייה מודרנית. כתוב היטב. זורם וסוחף, ומסופר מנקודת המבט של אריה. זה לא רומן מאפייה אפל, הפשע אינו  "דמות" בולטת בעלילה, אלא מצוי ברקע, והרומן הוא יותר רומן מתוק ואינטימי, חסר מעצורים, שבו המציאות משובצת בארועים יוצאי דופן, כשלצידם מתפתח הסיפור של לוקה ואריה הלכודים בברית של כבוד.

"להיוולד לעולם שלנו פירושו להיוולד עם דם על הידיים."

אהבתי הדמויות, אהבתי את הדינמיקה המשפחתית, במיוחד את מערכות היחסים של אריה עם אחיה, ובמיוחד עם אחותה, ג'יאנה. אהבתי איך נרקמים היחסים לאט ובעדינות בין לוקה ואריה.

 

האם שני אנשים יכולים להיות מקסימים ביחד למרות רעשי הרקע? כן.

האם הסיפור היה צפוי והסוף מהיר מדי? כן.

האם אפשר היה להניח מהיד? לא.

 

"ברית של כבוד"  הוא רב מכר מסחרי, כייפי, קליל, עם כל התבלינים שצריכים להיות בו, כדיל הלפוך את הסיפור לקריא ומעניין.  

מומלץ למי שמחפש.ת אקספיזם ביום קיץ חם על שפת בריכה או ים או במהלך טיסה.

 

קריאה מהנה.