עץ משפחתי - סוזן ויגס

עץ משפחתי - סוזן ויגס

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת הכורסא. מאי 2019 .  359 עמ'

-מה היית עושה אם היית צריך להתחיל את חייך מחדש?

-איך היית מרגיש אם חייך היו נלקחים  ממך ואין לך שום זכרון איך זה קרה?

כל השאלות האלה עוברות על אנני רש-הרלו, גיבורת "עץ משפחתי".

זהו סיפור מעורר מחשבה על המסע שעוברת אישה אחת להחזיר את חלומותיה, את לבה ואת חייה.

החיים מלאים בהחלטות שגויות, בהזדמנויות שהוחמצו, ובאירועים גורליים שמשבשים  את כל התוכניות שלנו, גם את אלו שמתוכננות לפרטי פרטים, ולא משאירות מקום לְטָעוּת. עם זאת, לפעמים אלה טעויות, הסחות בדרך, שעשויות להוביל בחזרה אל הנתיב בו התחלנו ויש את הרגע הזה שבו  אנחנו  מבינים שלמרות הכל אנחנו נמצאים בדיוק איפה שאנחנו צריכים להיות, איפה שאנחנו רוצים להיות, במקום שהיינו שייכים אליו תמיד, ועם האדם שהיינו אמורים להיות. זה נקרא -  שיעור בחיים.

אבל כדי לזכות בהכל מחדש ולסגור מעגל צריך לעבוד קשה, ולעשות הכל כדי שזה יקרה, מה שדורש הרבה חשבונות נפש ובהחלט הרבה פשרות.

אנני רש מסוויצ'בק, ורמונט,  ידעה מה היא רוצה לעשות, מה היא רוצה להיות, כבר מגיל צעיר מאוד. אהבתה לבישול נובעת מקשר קרוב לסבתה. במטבח של סבתה נולדה התשוקה שלה עוד כשהיתה צעירה מכדי לקרוא או לכתוב.  עכשיו סבתא כבר איננה אבל אנני מתגעגעת אליה ושומרת בלב את כל הזיכרונות ממנה. תמיד ידעה, שעבודת חייה תתפתח סביב אוכל ובישול, בדרך זו או אחרת.

כאשר אביה, שלא היה להוט לנהל חוות סירופ מייפל, עוזב את משפחתו כדי לצאת להרפתקה משלו, אנני בת 10 ולהחלטה הזו יש השפעה עמוקה עליה. אבל, היא מתגברת כי יש לה את אמא שלה, את אחיה, ואת סבתה האהובה, וגם את פלטשר, הילד החדש בעיר.

פלטשר עובד אצל אחיה של אנני בתקופה הכי בוערת בשנה במטעים ובהפקת סירופ המייפל. הוא חדש בסוויצ'בק,בחור נאה ושקט שרוע לב ורכילות של אחת האימהות משום מדביקה לו שם של "ילד רע", מה שגורם לאמא של אנני להיות מודאגת מאוד ביחס לקשר החזק שנרקם בין אנני לבינו.

לאנני היו תכניות לפרוש כנפיים מהעיירה ולצאת אל העולם הגדול, ללמוד קולנוע ותקשורת צילומית הקשורה בקולינאריה, אך היא רוצה לוותר על המילגה שקבלה ללימודים באוני' ניו יורק, ומבקשת להישאר בסוויצ'בק עם פלטשר. אמא שלה מפצירה בה לצאת ולקדם את עצמה ולהיות מישהי, לא לתת ללב להשפיע על קבלת החלטות בגילה הצעיר,  ואנני מבינה מה מסתתר מאחורי דברי אמה, מכבדת את רצונה, וביחד עם ברכת הדרך של פלצ'ר ועידודו, היא יוצאת לשם מתוך כוונה לחזור.

הגורל, כפי שכולנו יודעים, יכול להיות הפכפך, והוא מחליט להעמיד בפני אנני ופלטשר כמה פיתולים אכזריים.

אנני מכירה את מרטין הנאה בניו יורק עוד בימים שהיתה לו עגלת אוכל ניידת ואחרי שנותק הקשר עם פלטשר, היא מתאהבת במרטין ואחרי שנתיים ביחד נישאת לו. הוא הופך להיות שף מפורסם, הם גרים בלוס אנג'לס בבית נפלא והיא עושה עבודה שהיא אוהבת. היא המפיקה של מופע בישול מוצלח מאוד, בכיכובו של בעלה, מרטין.

כשמסתכלים מבחוץ נראה שלאנני יש הכל.

כשהיא מגלה שהיא עומדת להיות אמא היא ממהרת אל הסט כדי לספר את החדשות המרגשות למרטין.  אך אז היא נאלצת להתמודד עם גילוי של אמת נוראה, ומיד לאחר מכן, היא מעורבת בתאונה נוראה שמשאירה אותה בתרדמת ומוחקת שנה שלמה מחייה.

אבל אנני שורדת. היא מתעוררת ומגלה שהיא נמצאת בסוויצ'בק, ושהחיים שהיו לה אינם.  

ושהעולם המשיך בלעדיה.

היא צריכה לעבור שיקום ממושך, ללמוד מחדש את כל הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, איך לתפקד, לדבר, ללכת ולחיות שוב. היא  זקוקה לזמן רב כדי לבצע אותם באופן שיהפכו להיות שוב חלק משיגרת חייה היומיומית. תהליך ההחלמה שלה מביא אותה להתבונן בחייה, במערכות היחסים שלה ובהחלטות שקבלה בעבר. היא מתחילה לראות מה קרה, מה עשתה נכון היכן שגתה , לאן נסחפה, ואיפה היא איבדה את דרכה. זה מוביל  למפגש עם אביה, חזרה אל שורשיה,  תהליך שמעמיד את האהבות הראשונות שלה בפרספקטיבה: אהבתה לפלטשר, שמעולם לא התגבר עליה ואהבתה לאוכל ולבישול. וכשהיא מוקפת ונתמכת במשפחתה, וגם באהבתה הראשונה זיכרונות רבים שנעלמו והשאירו פערים ענקיים, מתחילים לצוץ גם אם הם עדיין חמקמקים והדרך להחלמה ארוכה מאד. אבל אנני לא נשברת. היא אופטימית וחיובית, גם אם סרקסטית. היא כבר לא אותו אדם. היא צריכה להחליט כמה מאותו אדם שהיא נהגה להיות,היא רוצה לשלב באדם שהיא הפכה להיות.

בסופו של דבר אנני מוצאת איך להתחבר מחדש לעבר שלה ולחלומות הישנים שלה.

"הגיע הזמן לשחרר את האדם שהייתי, לנסות לזהות את האדם החדש שעולה מכל זה".

סוזן ויגס לוקחת את הקוראים בחזרה לחיים של אנני . אל שנות העשרה ועד להווה, על ציר זמן של פעם ועכשיו . תוך כדי סיפור צצים ועולים פלאשבקים בעזרתם אנחנו לומדים כיצד חייה של אנני היו עד לנקודה שבה ארעה התאונה, ואחריה.  איך המשפחה שלה עיצבה אותה ואיך ההרפתקאות שעברו עליה בזמן שלמדה בקולג', הפכו להזדמנויות שהתגשמו מעבר לחלומותיה הפרועים ביותר.

-האם אנני תאמץ גישה חדשה לחיים או שהיא תחזור שוב על  אותן טעויות?

-האם הגורל יאפשר לכוכבים להסתדר כך שהפעם הדברים יצליחו ותהיה לאנני ולפלטשר הזדמנות לאהוב שוב?

ל"עץ משפחתי" היה כל מה שאני מחפשת בספרות נשים; דמות מובילה נפלאה, סיפור קסום  שנע על הציר שבין עבר והוה, תיאורים מעוררי תיאבון של מזון שכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה מה אני רוצה לאכול..ועכשיו! ולא נשכח את הכריכה היפהפיה...

סיפור שמתרחש ביערות של ורמונט, שגורם לך לרצות לצאת לעלי הסתיו העשירים של ניו אינגלנד, לנוף היפה של בתי חווה, להרים ולשלג, לאוויר הצח הצונן ולסיידר תפוחים.

העלילה זורמת ושוזרת בתוכה קולות וגעגועים נוסטלגיים של העבר עם חיי היום יום  בהווה, ניצחון על טרגדיה, אובדן, משפחה , גילוי מחדש, ומסע של אישה המנסה להשלים עם המציאות החדשה של חייה.

מה עוד אפשר לבקש ? אולי קורטוב של רומנטיקה?  

לא לדאוג, יש גם מזה.

"עץ משפחתי" כתוב כל כך יפה. הוא סיפור דינאמי ,משכנע, רגיש, טעים ואמיתי גם אם די צפוי .

הוא מלמד אותנו שכשמאבדים חבר, בן זוג או אהבה, אין למהר ולמצוא לו תחליף. צריך להתבונן במרחב שנוצר, לתת ללב לחוש את החוסר ורק אז להיפתח לאפשרות חדשה, לאדם חדש, לאהבה חדשה או לחדש אהבה ישנה.

אני אהבתי.

ממליצה!

החיים היפים האלה - קייטי מארש

החיים היפים האלה - קייטי מארש

תרגום: אבירם כנען שולמית

כנרת זמורה-דביר . מאי 2019 . 368 עמ'

לאחר שנה של התמודדות עם סרטן המעי הגס, כימותרפיה, בחילות ושאר תופעות לוואי קשות, אבי מקבלת את החדשות המדהימות על כך שהיא בהפוגה. חשוב לציין כבר מההתחלה שהספר לא מתמקד במצבה הרפואי כשלעצמו, אלא בהתמודדות עם חיי היומיום של אבי והסובבים אותה.

העתיד שחשבה שאיבדה, חוזר אליה, והרגעים המפחידים שבהם חשבה שלא תזכה לראות את בנה סב מסיים את בית הספר ועושה את דרכו בחיים אמנם חלפו, אך הרצון  לאסוף את עצמה ולהחזיר את חייה למה שהיה עד המחלה, מתגלה כלא פשוט. נראה שלחיים יש דרך מוזרה לבעוט באדם לא רק כשהוא בשפל , אלא גם כאשר הוא אוסף את כוחותיו מחדש.

"החיים היפים האלה" מספר על איך מחלה קשה מביאה משפחה שלמה לחוות מינעד של רגשות ואיך היא משפיעה על כל מי שמקורב לחולה. וכשהחדשות הטובות מגיעות, העולם אינו מתמלא בקשת בענן , אלא באה המציאות וטופחת על הפנים. גם אם נדמה שהחיים חוזרים למסלולם מסתבר שזה לא ממש  כך . אבי מגלה שדברים השתנו במשפחה שלה, דברים שהיא לא היתה מודעת אליהם ועכשיו הם לא נותנים מנוח, ומעלים את השאלה : האם הדברים ירגעו ויחזרו למסלולם הקודם?

במהלך השנה האחרונה, כולם התמקדו בסרטן של אבי.  גם ג'ון וגם סב נלחמו בדברים שהסתירו מאבי כדי לגונן עליה וכאשר מתגלים דברים מסוימים, עולמם מתהפך. בעלה נאלץ להתמודד עם החלטות כלכליות שלקח בזמן מחלתה, וסב, לא רק שהוא נאלץ להתמודד עם האתגרים של מחלת אמו, אלא יש לו בנוסף התמודדות עם השדים הפנימיים שלו.

אבי תמיד התגאתה ביחסיה החזקים עם בעלה ועם בנה  ועם העובדה שהם יכולים לדבר זה עם זה על כל דבר. אבל עכשיו יש מתח  בינה לבין בעלה ג'ון, ועושה רושם שבנה היקר סב איבד את דרכו בחיים.

מה יקרה למשפחה,שהתקשורת בבעיה  ונראה כי כמעט ולא נותר משהו שראוי להיאבק למענו?

קייטי מארש לוקחת אנשים רגילים שחיים חיים רגילים  ובודקת את ההשפעה של אירועים משני חיים עליהם.   

הכתיבה יוצאת הדופן של מארש מוכיחה שכל אחד מאיתנו יכול היה להיות הגיבור בספור ולכל אחד מאיתנו יכולים לקרות האירועים האלה.  מלאה באנושיות,  בחמימות ובכנות,  היא בוחנת בריאליזם מדהים את עוצמת האהבה,  ומראה כי בעוד הכוח של הביחד הוא גדול,  הוא גם מאד שביר ושיש צורך לטפח אותו כדי לשרוד,  ושפתיחות ויושר הם המפתח לכל מערכת יחסים .

הסיפור מסופר מנקודת המבט של אבי  ומנקודת המבט של בנה סב,  בפרקים לסירוגין.  זה מוסיף פרספקטיבה  שמאפשרת לכל אחד לבטא את הרגשות והמחשבות שלו עצמו ולא רק להבין את הדמות עפי מה שהיה לאחר להגיד.  

בין הפרקים מופיעים שירים מתוך רשימות ההשמעה(פלייליסט) של אבי. שירים שהיא בחרה מסיבה מסוימת עבור כל אחד מיקיריה,  שישמעו לאחר מותה.  הפלייליסט של השירים שמשולב בסיפור כרקע, הוא רעיון נפלא בעל משמעות רבה. הוא מגלה בחוכמה ובחמלה את הסיפור של אבי שנוגע ללב ומכמיר לב בו זמנית.  היכולת להקשיב לפסקול חייה של אבי מוסיף עומק ויופי, והמילים המסבירות את המשמעות מאחורי כל בחירה מדהימות.

"החיים היפים האלה" הוא  ספר נפלא, נפלא. מאד אמוציונאלי, עצוב וגם מצחיק.

יש בו אהבה, הישרדות סליחה והבנה וגם מוזיקה טובה.

זהו ספר בלתי נשכח, עם דמויות בלתי נשכחות, ולמרות שהוא נוגע בנושאים קשים, יש בו גם רגעים מרוממים ומבטיחים. הצער שסובב את המשפחה בעקבות המחלה הקשה, הצער שבהתמודדות, ומה שאחרי, מגיע עם מסר מרומם של תקווה, אהבה וחשיבותה של המשפחה.

אגדת המילים השמחות - חלי לוי אלדר

אגדת המילים השמחות - חלי לוי אלדר
כותרת משנה: סיפור לקטנים-גדולים
איורים - יעל פושקין

הוצא' פלפלת. 2019.

"זֶה סִפּוּר אַגָּדָה עַלִּיז וְנֶחְמָד,

אֵין בּוֹ עֲנָק וְגַם לֹא גַּמָּד,

לֹא מְכַשְּׁפָהּ וְגַם לֹא נְסִיכָה,

יֵשׁ בּוֹ עוֹלָם שֶׁל מִלִּים וְשִׂמְחָה..."

)אגדת המילים השמחות(

במדינה קטנה, ברחוב קטן, בבית קטן, גרה משפחה מיוחדת.

ועל דלת ביתם תולה שלט עליו כתוב שם הבית -  "בית המילים השמחות" 

בני המשפחה מדברים בשפה שונה מהמקובל. הם מקשטים את המילים וממציאים "מילים שמחות" המייחדות את את אורח חייהם.

רוצים דוגמא?

"לְיֶלֶד מַצְחִיק אוֹ מַרְעִיש, הֵם קוֹרְאִים "פִּיצוּצוֹן" כִּי הוּא "מְפוֹצֵץ" אֶת כּוּלָּם, בִּצְחוֹק וְשָׁאוֹן"

"לְפֶרַח פּוֹרֵחַ - "פָּפּוּקָה"

וכך הלאה והלאה...

השמועה על "המילים השמחות" מתפשטת ומגיעה לעיר הבירה "מלל". מועצת המילים מתייחסת בכובד ראש לתופעה ומחפשת פתרון לבעיה שנוצרה, עם מילים לא מוכרות למדינת המילים. חשש כבד נופל עליהם שמא עוד בתים מדברים בשפה לא מובנת. לכן, כבוד השופט העליון מחליט ללכת ולבדוק בעצמו את העניין כי אי אפשר לחיות עם הבלגן...

מה הוא מגלה?  על כך תצטרכו לקרוא בעצמכם.

הספר כתוב בחרוזים, התוכן מלא הומור שמתאים לעולם הילדים, הסיפור קולח, והמסר שעובר לאורך הסיפור הוא ש"החיים הם כמו מראה: אם אתה מזעיף אליהם פנים, הם יזעפו בחזרה; אם אתה מאיר אליהם פנים הם ישיבו לך ברכה"  או כמו שאמר הרבי מברסלב " מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"  וכדי לזכות במלוא ערכה של השמחה, עליך להתחלק בה עם מישהו כי מי ששמח ומאושר יש בו שלווה, אהבה, חיוביות, וזה מה שעושות המילים השמחות למשפחה הזו ...במילים השמחות שהם משתמשים יש עוצמה של הומור צחוק ואהבת המשפחה.

הספור הנפלא הודפס בפורמט יוצא דופן מהפורמט המקובל של ספרים מרובעים לילדים, כמו אלו שאנו מכירים, הוא עטוף בכריכה צבעונית ומושקעת, באיורים יפהפיים, שמכניסים אותנו מיד לאווירה שלו, מושכים את העין והלב ומשרים תחושה כאילו אנחנו מטיילים בעולם אגדות.

בית עם גג אדום  שמזכיר את הבית של עמי ותמי, אך הגג האדום הוא ספר.  טירה שמזכירה את הטירה של היפיפיה הנרדמת, דמויות שטיפ טיפה מזכירות את הגמדים משלגיה ושבעת הגמדים, פרפרים צבעוניים קסומים מתעופפים בהרמוניה עם מילים באויר ובסוף הספר גם תוספת נחמדה של דפים אינטראקטיביים לשימוש הילדים, בהם ניתן לכתוב את המילים השמחות שמשתמשים בהם בבית שלהם.

הספר מושקע מאד מכל בחינה.

מתאים לכל המשפחה אך בעיקר לגילאי 3 – 6  ומאחר והוא מנוקד מתאים גם לראשית קריאה.

לסיפור שלי יש חבר - חלי לוי אלדר

לסיפור שלי יש חבר - חלי לוי אלדר

מאיירת יונת קציר

הוצא' אוריון. 2019

פַּעַם, מִזְּמַן, הָיִיתִי קָטָן.

כשֶמִּישֶהוּ הָיָה חוֹטֵף לִי מִשְׂחָק מֵהַיָּד,

הָיִיתִי כּוֹעֵס וְיוֹשֵב בַּצַד.

אִם חָבֵר בְּלִי כַּוָנָה, צַעֲצוּעַ שֶׁלִּי הָיָה שׁוֹבֵר,

הָיִיתִי מִתְרַגֵּז וְאוֹמֵר:

אֲנִי לֹא חָבֵר

בחיי הילדים קורים דברים נעימים וגם לא נעימים. לפעמים נחמד להם ונחמדים אליהם אבל יש פעמים שבהם הם  נעלבים או כועסים והדרך שלהם להביע את האכזבה היא על ידי אמירה כזו או אחרת שפוגעת באחרים.

לַסִּפּוּר שֶׁלִּי יֵשׁ חָבֵר מציג מין ארגז כלים שיש בו מוסר השכל , שעוזר לילדים להבין עד כמה נחוצה חברות.

באמצעות שרשרת של ארועים שעוברים על גיבור הסיפור ותוצאתם, הוא עובר תהליך שינוי מאתגר לילד בגילו, שבאמצעותו הוא לומד להבין כמה חשובה החברות, על מה לוותר ואיך להתגבר כדי להשיג אותה בחזרה.

הסיפור זורם, מסקרן ומענין, מדבר לילדים בגובה העיניים, מנקודת מבטו של ילד. האיורים הנפלאים של יונת קציר מצליחים להעביר את התוכן המסופר ומושכים את הילדים ומאפשרים להם להזדהות עם הנושא.

בחריזה עדינה מעלה הסופרת נושאים מחיי היומיום שקשורים בחברות ובשיתוף שהילדים נתקלים בהם בגן, בגינת השעשועים ,בבית - בין האחים או עם אמא . כמו, לחלוק עם חברים בגן את הצבעים כדי שכולם יוכלו לצייר, לוותר על צעצוע גם אם חבר חטף מהיד, לא לכעוס על האח שאכל את כל הגבינה האהובה או על אמא שכבר עייפה ולא מוכנה להקריא סיפור נוסף. ומאחר וגיבור הסיפור לא מפנים בהתחלה את ענין החברות,ונראה שהוא גם די מפונק ונעלב מכל "עוולה" שנדמה לו שעושים לו הוא ישר צועק בכעס ואומר: "אֲנִי לֹא חָבֵר"!

עד שמגיע הרגע בו החברים מתנהגים אליו בדיוק אותו הדבר, אומרים לו את המילים הפוגעות שהוא נהג לומר,  והוא נשאר בלי חברים ומרגיש פתאום שממש לא נעים לו.

מתוך המצוקה הזו הוא מתחיל לחשוב חשיבה חיובית. הוא מלמד את הלב סבלנות וסובלנות. לחלוק, לוותר, לא להתרגז, להתאפק, לסלוח ,להתחשב ולשתף פעולה.

וכך מתגלה לנו בסופו של דבר ילד נבון ורגיש שמצליח להתגבר על קושי מסוים .שלומד ש ``ברוגז ברוגז לעולם, שולם שולם אף פעם!`` שכולנו מכירים כמשפט מפתח בילדות, לא מוביל לשום מקום ,שצריך לשים את האגו בצד, ושצריך לחיות בשלום עם כולם ,כי הלבד כואב, ועצוב ופוגע ואין להשוותו  לאושר שחברות מעניקה, וכמובן שאין כמו כשיש חברים.

מתאים לגילאי 3-5.

תשעה ימים – טוני ג'ורדן

תשעה ימים – טוני ג'ורדן

תרגום: איריס ברעם

הוצ' כתר. 2013. 236  עמ'

"תשעה ימים" היא נובלה בהשראת תצלום של זוג צעיר ברגעי הפרידה ברכבת, לפני צאתו של הבחור למלחמה. התצלום נלקח מהספריה הלאומית של מדינת ויקטוריה, אוסטרליה,מתוך אוסף תצלומי מלחמה של העיתון "ארגוס". הסופרת מציינת בפתיח לספר שהזוג שבתמונה אלמוני, וגורלו אינו ידוע, ושהספר בדיוני ואינו קשור ישירות לדמויות המצולמות. היא אומרת:

"התצלום, שצולם בזמן המלחמה בתחנת הרכבת במלבורן, היה הדבר הרומנטי ביותר שראיתי מעודי. תקעתי אותו על שולחן הכתיבה שלי, אבל במשך זמן רב חשבתי שלעולם לא אמצא סיפור שיתאים: גדול וגורף, אבל גם אינטימי ושברירי. ואז יום אחד, פשוט ידעתי ... "

שנת 1939 ריצ'מונד, פרבר של מעמד הפועלים, מלבורן, אוסטרליה.

גברים ונערים מתגייסים כדי לצאת למלחמה, ובשכונה שוררת תחושה של אי שקט, שכונה שבה כולם מכירים את כולם, ומעמדך נקבע לפי המרחק שהבית שלך עומד, במעלה הגבעה של הרחוב שבו אתה גר.

הספור עוקב אחרי משפ' וֶוסְטוֵוי, ואחרי האנשים הקרובים אליה, שבדרך זו או אחרת מושפעים מעצם ההיכרות עמה.  משפ' וֶוסְטוֵוי שייכת למעמד הפועלים, מתגוררת בחצי הדרך במעלה הגבעה, ומחשיבה את עצמה טובה יותר מאלה שחיים בתחתית הגבעה, ועדיין שואפת להתקדם אל חיים טובים יותר.

הסיפור  מתמקד בקיפ ופרנסיס וֶוסְטוֵוי (תאומים), קוני ,ג'ין- אם המשפחה, סטנזי הפסיכותרפיסטית, ג'ק השכן, שרלוט, אנאבל ואלק ונפרש על פני כשבעים שנה, ארבעה דורות  בתשעה פרקים.

לכל אחד מתשעת גיבורי הרומן מוקדש פרק שבו הוא מספר את הפרטים של יום אחד מסוים , יום משנה חיים, בחייו, ואף על פי שלאף אחת מהדמויות אין די זמן להתפתח במיוחד הרגשתי שאני מכירה כל אחת מהן. לכל דמות היתה דרכה, כישוריה, רצונותיה וחוויותיה. הסופרת נכנסה לתוך העור של כל אחת מהן, כך שהקורא מצליח להבין ולהעריך כל דמות, אפילו כזו שמוצגת כדמות שלילית או פחות מושכת. באמצעות העומק שהיא מעניקה לדמויות, היו כאלה שאהבתי או כאלה שבזתי להן, כאלה שהרגיזו , כאלה שהצחיקו ,ובעיקר דמויות שהזדהיתי איתן. המעבר בין הדמויות ובין הפרקים נעשה בצורה חלקה בין אם זה קולו של גבר או אישה, קול של צעיר או קשיש.

העלילה אינה מתקדמת בציר ישר ועוקב מבחינה כרונולוגית, אלא מסופרת בקפיצות ,הלוך ושוב, קדימה ואחורה בזמן, ותוך כדי כך נבנית תמונה מפורטת של האירועים והקשרים וכל סיפור של כל אחת מהדמויות מאירה באור חדש את הדמויות שכבר הציגו את עצמן, כך שהפרטים שמצטברים מספקים את כל המידע שאנחנו צריכים כדי לראות את התמונה הרחבה, את מלוא ההשפעה וההשלכות האפשריות של אפילו מחווה פשוטה, של מתן מטבע לילד צעיר, כדבר שמשאיר חותם לאורך זמן, ובדרך כלשהי, יש למחווה הפשוטה הזו  נגיעה לכל כך הרבה אנשים מדורות שונים.

כל פרק מציג את  האירועים מנקודת מבטה של אותה דמות, תוך מתן זוויות שונות ותובנות. חלק מהדמויות, גם אלו שאהדתי פחות קבלו את ההזדמנות "להסביר את עצמן" באמצעות הפרק הבא ובהתחשב בכך שכל אחת מהדמויות מקבלת קול רק בפרק אחד, היא נתונה למעשה לחסדיהם של המספרים האחרים.

התיאורים של טוני ג'ורדן שופכים אור על מלבורן בזמן המלחמה ולכל דמות הותאמה שפה וסגנון דיבור  אותנטי המתאימים לה והם אלה שמעניקים לסיפור תחושה אמיתית ואמינה לחלוטין. כל מספר קשור לא רק על ידי הדמויות האחרות אלא גם על ידי מטבע שילינג בר מזל, תליון אמטיסט יקר, שקר, אמנות וצילום, והיה מעניין לראות איך תשעת הקולות והדמויות מתחברות יחד לסיפור אחד. 

אין בנובלה מבט ביקורתי או שיפוטי, אלא הצצה למורכבויות של חיי היום-יום, וכיצד פעולותינו ומעשינו  שנעשים ללא כוונה היום, יכולים להשפיע על דורות בהמשך. אהבתי את השימוש במוטיבים חוזרים כדי לקשר בין הקטעים השונים. ברמה עמוקה יותר,  האובדן המיותר של צעירים בדורות השונים,  שכישרון ותקווה פיעמו בליבם, כמו גם תחושת הפטליזם והמרירות הכמעט אוניברסליים שמשתלטת על הנשים המבוגרות בספר מעבירים את החשיבות הרבה שצריך להעריך את הכאן והעכשיו ואת שבריריות החיים. חרף חוסר החינוך וההזדמנות, העבודה הגופנית הקשה, תנאי החיים הקשים, הגברים האלכוהוליסטים והעוני ,הם שורדים, אך מוציאים את התסכולים שלהם בדעות קדומות, באכזריות מילולית וברכילות קטנונית שמכוונת כלפי בני משפחה, חברים ושכנים.

הסיפור משלב נושאים שונים, בהם כאמור עוני ורעב, הפלות ואמצעי מניעה, אחריות, רכילות ומכובדות, אומץ ופטריוטיות. סיפור מלחמה חייב לכלול מוות, כך שיש כמובן כאב לב, צער ועצב, אבל יש גם אהבה ושמחה והרבה הומור. אך מעל הכל, ההבנה שקשרי המשפחה והבית יהיו תמיד חלק ממסע החיים.

אני חושבת שטוני ג'ורדן עשתה עבודה נהדרת ללכוד את הקדרות של הזמנים ההם אך אי אפשר להגדיר את הספר כספר עגום. היא משלבת בסיפור הרבה הערות קלילות והומור, ובפרט דמותו של קיפ ,היא דמות מענגת, מלאה באנרגיה חיובית  ובחוכמת רחוב.

זהו רומן משפחתי עם סמלים וסודות שסגנון הכתיבה המבריק והשילוב בין הדמויות הן שעושות אותו לספר מפתיע .

רומן על סיבה ותוצאה.

רומן על משפחה, מלחמה, אובדן ואהבה. רומן שמספק הצצות קטנות לתוך רגעים יוצאי דופן של חיים רגילים.

ממליצה בחום!