שליח הספרים – קרסטן האן

 שליח הספרים – קרסטן האן

תרגום: נעה בן פורת

הוצאת תכלת

ספטמבר 2025. 224 עמודים

 

הספר מספר על  קרל קולהוף, מוכר ספרים בן שבעים ושתיים, שעבד בעבר במשרה מלאה בחנות הספרים "שער העיר", אך כעת אחריותו מוגבלת לשירות משלוחי ספרים לאחר שעות הפעילות, שירות המביא ספרים עד לפתח ביתם של לקוחותיו.

קרל, שמעולם לא נישא וחי ללא משפחה קרובה, הוא אדם בודד שעולמו סובב סביב ספרים וחנות הספרים. הוא קרא אינספור ספרים ומכיר אותם לעומק, ויש לו כישרון להתאים את הספר הנכון לאדם הנכון. הוא חובב ספרים אמיתי, וכל הסיפורים הללו הפכו בהדרגה לחלק מחייו במהלך השנים. קרל רואה בלקוחותיו, שלרוב הם בודדים כמוהו, חברים, ועם רובם הוא פיתח קשר מיוחד. כשהוא צועד בסמטאות הציוריות של העיר, ופוגש את האנשים שהוא כמעט הקשר היחיד והחשוב ביותר שלהם לעולם שבחוץ, הוא מרגיש שהוא ממלא משימה חשובה.

 

ערב אחד, כאשר קרל צועד במסלול הקבוע שלו, הוא פוגש את שסקה בת התשע. היא אורבת לו ומזמינה את עצמה להצטרף אליו. קרל מתנגד אך מגלה שאי אפשר לעמוד בפניה. היא מתגלה כילדה פטפטנית, סקרנית וצבעונית, ומתעקשת ללוות אותו לסיוריו ולהתיידד עם לקוחותיו. קרל מופתע מכוח הרצון וחדות הראייה שלה, מיכולתה לזהות רמזים לגבי הלקוחות שהוא בעצמו פספס, ובסופו של דבר היא מתחילה להציע להם ספרים שונים שהוא אפילו לא חשב עליהם. היא מתכננת תוכנית משלה איך לעזור לקרל וללקוחותיו, שכל אחד מהם מתמודד עם מאבקיו האישיים ועם אומללותו מאחורי דלתיים סגורות.

המנהלת הנוכחית של חנות הספרים, סבינה גרובר, היא בתו של אדון גוסטב גרובר, הבוס הקודם שחלה ונאלץ להעביר את ניהול החנות לבתו. מערכת היחסים בינה לבין קרל מתוחה, והוא מודע לאפשרות שעבודתו בחנות הספרים מתקרבת לסיומה, אך הוא אינו מוכן לתת לשום דבר לנתק את הקשרים האישיים שיצר עם חוג אוהבי הספרים שלו. כאשר הוא מאבד את עבודתו באופן בלתי צפוי, נדרש כוחם של ספרים וילדה בת תשע כדי לגרום לכולם למצוא את האומץ לבנות מחדש את קשריהם זה עם זה.

התשוקה של קרל לספרים, המסירות שלו ללקוחותיו והסבלנות שלו עם שסקה הקטנה, הופכים אותו לדמות ראשית נהדרת. דמותה של שסקה היא הפלפל של הספר, כשהיא ממלאת כל ארוע בהתלהבות, בחיוניות, בחוכמתה, ובשמחת החיים שלה. בזכותה, אנו זוכים לאינטראקציות מצחיקות. במקביל, היא מפרה את הבטחותיה ומשקרת באופן קבוע כדי להשיג את מבוקשה.

יש לא מעט שיחות וציטוטים סיפרותיים,איזכור של שמות ספרים וסופרים, וקרל מכנה כל אחד מלקוחותיו בשם של דמות מהקלאסיקות הגדולות של הספרות: מר דארסי, ד"ר פאוסטוס, ג'יין אייר, גברת בת-גרב, הרקולס, מר דארסי ועוד, ולחתול הצמיד את השם "כלב".

 

"שליח הספרים" נוגע בנושאים של בדידות, התעללות, טראומה ועד כמה גדול ערכם של אמפתיה וטוב לב.  זה סיפור על כוחם של הספרים והמילים הכתובות לרפא את פצעי הנפש, להציל חיים, לבנות גשרים בין אנשים ולחבר עולמות שונים, והוא עדות לכך שלא רק שאנחנו זקוקים לספרים בחיינו, אלא שאנו זקוקים גם לאנשים, שיעריכו ספרים יחד איתנו, ושיהיו שם כשאנחנו זקוקים לעזרה.

 

נהניתי מאוד להכיר את הדמויות ואת סיפורי הרקע שלהם ואהבתי את האופן שבו הסופר מתאר את החברות בין קרל, שסקה וקהילת הקוראים שלהם. זו היתה קריאה מקסימה ומענגת על חברות לא סבירה בין גבר מבוגר, ילדה בת תשע, שורה של דמויות משעשעות, וכמובן, ספרים ואוהבי ספרים.

 

מומלץ.

עצמאות – ציטרה בנרג'י דיוואקרוני

עצמאות – ציטרה בנרג'י דיוואקרוני

תרגום: הדסה הנדלר

הוצאת תכלת

ספטמבר 2025. 304 עמודים

העלילה  מתרחשת בבנגל על ​​רקע המאבק לעצמאות של הודו, ומתמקדת בשלוש אחיות, בנותיו של נבקומאר גנגולי, רופא מכובד. ביתם בכפר  רניפור הוא בית של אהבה וביטחון, מפלט מפני האירועים האלימים המתהווים במדינה.

פרייה: אינטליגנטית ואידיאליסטית, נחושה ללכת בעקבות אביה ולהפוך לרופאה, למרות שהיא יודעת שזה חסר סיכוי שדבר חסר תקדים שכזה יקרה בהודו בשנות ה-40.

דיפה: יפהפייה, נחושה להינשא לגבר שמעמדו יביא שמחה ומעמד למשפחתה.

ג'מיני: רגלה השמאלית קצרה במקצת, יושבת בבית ועוזרת לאמה, בינה, בעבודות הבית או ברקמת שמיכות קאנטה. היא חדת עין, עם תשוקות עמוקות יותר ממה שהיא מגלה.

 

הסיפור מתחיל באוגוסט 1946, וממשיך במהלך השנה וחצי הבאות, נע בין רניפור לקולקטה, ואז רחוק יותר לדאקה ומעבר לה, לאמריקה. כל פרק מסופר מנקודת מבטה של אחת משלוש האחיות, וחושף שיכבה אחרי שיכבה את האירועים הסוערים המתרחשים באותו זמן, המאבק לעצמאות, אי שקט פוליטי ומהומות בין הינדים למוסלמים, שבאחת מהן אביהן נרצח.

האחיות הולכות אחרי חלומותיהן, יוצאות מהסביבה המוגנת והמגוננת של ביתן הכפרי. בעוד פרייה רודפת בנחישות אחר שאיפתה להפוך לרופאה, דיפה מתאהבת עמוקות במוסלמי, מה שמאלץ אותה להיפרד ולהתרחק ממשפחתה. ג'מיני נשארת מאחור עם אמה, ממשיכה ללבות את אהבתה אל אמיט, הארוס של אחותה, פרייה. הן מנסות להתמודד כמיטב יכולתן עם הנסיבות שהשתנו  ונאלצות לקבל החלטות כואבות.

לא תמיד הן מקבלות את ההחלטה הטובה ביותר. לעתים קרובות הן אימפולסיביות, לעתים קרובות הן מונעות מדאגה אנוכית, אבל תמיד הן אמינות. זהו אחד הדברים הבולטים ביותר ברומן הזה. המחשבות והרגשות שלהן מובנים, הפחדים והתקוות מוחשיים ואמיתיים. אמנם הבחירות שהן עושות הופכות את חייהן על פיהן, מפרידות אותן זו מזו, אך הן לומדות מטעויותיהן וממשיכות הלאה בחיים, מקבלות את האמת הקשה, שעצמאות אינה באה בחינם, ולומדות את זה על בשרן. ניסיונותיהן לממש את משאת נפשן הוא תיאור מרגש של נאמנות, אהבה, אובדן, סבל והתגברות על כבלי המוסכמות החברתיות.

 

"עצמאות" הוא סיפור יפהפה המשלב את סיפורן של שלוש אחיות שנולדו באותו בית אך נושאות גורל שונה לחלוטין. הוא נותן  הצצה לאחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה ההודית. בין הנושאים בספר מתואר מאבקם של גנדי, נהרו וואלאבבהאי פאטל לאחד את ארצם, אמריקה הרחוקה, ארץ התקווה והחלומות וחלוקת הודו-פקיסטן.  הוא עוסק במשפחה, באהבה בין אחיות, בין הורים לצאצאים, בין אוהבים, באי שקט פוליטי, חוסר סובלנות דתי וסקסיזם.

סיפורת היסטורית היא דרך טובה ללמוד על תרבויות ודת. קריאת "עצמאות" גרמה לי להבין עד כמה מעט אני יודעת על האלימות שחוו המוסלמים וההינדים בשנות ה-40. מעבר להיסטוריה, הודו נותנת מקום של כבוד  לערכי המשפחה, לכוח של המשפחה. הסיפור מדגיש בגידה ואובדן בין בני המשפחה, אך הוא מעולם לא ניתק את הקשרים והמסירות שלהם זה לזה.

סיפור עוצמתי בו הסערה הפוליטית יחד עם הדינמיקה המשפחתית המורכבת הפכו את הקריאה למרתקת.

 

מומלץ בחום!

הסודות של דודה קולט – ואלרי פרין

 הסודות של דודה קולט – ואלרי פרין

תרגום: לי עברון

הוצאת תכלת

ספטמבר 2025. 568 עמודים

"הסתכלתי על דודתי בלי לראות אותה.

מה עוד אגלה על קולט, האשה שחשבתי שאין בה כמעט מסתורין, שאין לה סיפור?

חשבתי שהיו לה חיים פשוטים וחדגווניים, ופה ושם משחקי כדורגל בימי שבת או ראשון"(פרק 34)

 

קולט נראית כאישה רגילה, אבל אל תתנו למראה החיצוני להטעות אתכם.

 

אנייס, במאית מצליחה, שבעלה עזב אותה לטובת אישה צעירה, לא ביימה סרט חדש כבר שנים. היא בת להורים מוזיקאים בעלי שם בינלאומי, שחווה מהפך הקשור לדודתה, לא פעם אחת אלא פעמיים. קולט, דודתה, אישה קטנה צנועה ואפורה, רווקה וחסרת ילדים, סנדלרית הנחבאת אל הכלים, נפטרה לפני שלוש שנים ו... אתמול בלילה, שוב.

ההלם בעקבות שיחת הטלפון, והשאלות האינסופיות כמו גם הלהיטות להבין את ה"חידה" הזו, מובילים את אנייס לעיירה גואניון, בה חיה דודתה, לביתה, שם היא מתחילה להתעמק בסיפורה של האישה שהיתה דודתה,  וגם להתעמק בילדותה שלה.

בליווי ותמיכת חברי ילדותה, היא מגלה את סיפורה הפחות מוכר של דודתה, וצוללת אל העבר באמצעות רמזים, רשימות ומזוודה מלאה בקלטות שהוקלטו על ידה. היא מתחילה מסע ארוך אל העבר שמאלץ אותה להתעמת עם זיכרונותיה, ספקותיה וכאבה, וחושפת סודות משפחתיים, של חיים מורכבים הרבה יותר ממה שהם נראים.

 

מילדותה, שאין מה לקנא בה, ועד ל"אימוצה" על ידי מוכתר הסנדלר, שלא רק מלמד אותה את מלאכתו אלא גם מציע לה בית אליו מצטרף אחיה המוכשר מאוחר יותר, דרך  ידידותה עם בלאנש, שאבא פושע רודף אחריה, ועד מותה ו"מותה מחדש", מתברר שחייה של קולט מלאים הפתעות, תפניות וסודות.

תיאורי חייה, מערכת היחסים שלה עם אחיה ז'אן, פסנתרן מדהים, והקרבותיה למענו, נוגעים ללב. קולט היא אישה דיסקרטית אך חזקה, הנושאת על כתפיה השבריריות את משקל התקוות שהתנפצו והאשליות האבודות. בחירות חייה, זיקתה לכדורגל ולאחיה, היעלמותה והופעתה החוזרת, הופכים אותה לדמות מורכבת ומרתקת. היא אישה נדיבה שכולם מעריצים ואוהבים, אך מעטים באמת מכירים. למרות פצעיה שלה, היא הפכה להיות  משענת עבור משפחתה ואלה שאותם חיבקה ככאלה.

 

כמו ברומנים הקודמים שלה, ואלרי פרין חושפת את המורכבות של מערכות יחסים משפחתיות. אחד מהנושאים המרכזיים בספר עוסק בחוסן נפשי ובודק כיצד ילד מצליח לבנות את חייו הבוגרים למרות היעדר אהבת אם, אלימות במשפחה, זוועות המלחמה והחטאים.

 

"הסודות של דודה קולט" בוחן את הפצעים שלא מדברים עליהם(בין היתר פדופיליה, התעללות, מחנות ההשמדה  ועוד) ואת הקורבנות שאנו מקריבים למען אלה שאנחנו אוהבים. העלילה מתפתחת על פני מספר צירי זמן, ומנווטת בין ההווה של אנייס, זיכרונות ילדותה ואירועים מהעבר. המעבר מציר זמן אחד לאחר, מדמות אחת לאחרת, מקשה לפעמים לעקוב אחרי קו העלילה ודורש ריכוז וקשב בקריאה.

בכתיבה אמפתית, ואלרי פרין מתארת לנו דמות מרגשת של אישה בעלת חוסן נפשי המגלמת מסירות ואהבה לאחרים יותר מאשר לעצמה. העלילה מורכבת מהרבה דמויות, לכל אחת מהן הסיפור שלה והחיבור שלה אל קולט, ואל אנייס, וכל דמות מתוארת על ידי פגמיה, חסרונותיה, התמכרויותיה ונקודות החוזק שלה, ואלה הופכים אותה לדמות שלומדים לאהוב במהלך הקריאה.

הרומן מעורר מגוון רגשות, מחיוכים ועד דמעות, ומעורר מחשבות עמוקות על מה שמחבר אותנו לאחרים. אני אוהבת מאד את כתיבתה של ואלרי פרין, את האופן שבו היא בונה את סיפורה באיטיות, כאילו מחלקי פאזל מפוזרים, שכבה אחרי שכבה כך שכל גילוי הוא חוויה בפני עצמה, ולקראת הסוף, הכל מתחבר ויוצר את התמונה הגדולה.

אם אתם אוהבים עלילה כנה, סיפור מרגש ורב-שכבתי עם דמויות שמשאירות רושם מתמשך, זה הספר בשבילכם.

אני אהבתי. מאד.

ממליצה בחום.

הבנות – בלה אוסבורן

הבנות – בלה אוסבורן

תרגום: אורית הראל

הוצאת תכלת

יולי 2025. 376 עמודים

פולין, ג'קי, ולרי וזארה הן “הבנות”. הן גרו יחד כנשים צעירות בשנות ה-70, ומיפגש לכבוד יום הולדתה ה- 80 של זארה, מאחד אותן מחדש חמישים שנה אחרי. הן חוזרות לחלוק ביחד בית, כדי לתמוך זו בזו בשנותיהן האחרונות, כשהן מתמודדות עם בדידות, זקנה ובעיות בריאות.

לכל אחת מהן יש את הקשיים והדאגות שלה, אבל הן מתאחדות עבור זארה.

זארה היא שחקנית מפורסמת, מלכת הדרמה, עשירה, בטוחה בעצמה, עם לב ענק, ובעיקר חברה אוהבת.

ולרי היא עורכת דין, חכמה, רגועה, אחראית, עם קריירה מצליחה שכל אחד היה מקנא בה. יש לה סוד, שאף אחת מחברותיה לא יודעת עליו.

ג'קי היא עובדת סיעוד בית אבות, חיה לבד, נאבקת בחובות, וגם בהכחשה לגבי גילה. היא הילדה הפראית שמעולם לא התבגרה, אנוכית, שיכורה מהחיים ומקוקטיילים, מנסה לפלרטט את דרכה אל ליבו של גבר עשיר. הגברים שמושכים אותה הם כולם צעירים ממנה ועשירים בהרבה.

פולין שהיתה בצעירותה הבחורה התוססת מביניהן, עברה נישואים קשים, כעת היא מתרחקת ומסוגרת, מופנמת עם לב זהב, לא אוהבת שינויים או קונפליקטים , סובלת מחרדות ודכאון,  ועבר שרודף אותה.

 

האיחוד המחודש מזמן לארבע הנשים הזדמנות לבנות מחדש את חברותן, להתמודד עם עברן, לתקן עוולות שביצעו ולנצל את הזמן שנותר להן בצורה טובה יותר, ותוך כדי הן לומדות משהו לגבי עצמן.

כשזארה חושפת את הסיבה האמיתית בגללה ביקשה מהן לעבור לגור איתה, הדברים מקבלים תפנית מפתיעה...

 

פולין, ג'קי וולרי הן המספרות ברומן הזה, בפרקים מתחלפים. לכל אחת יש קול ייחודי משלה ואישיות משלה. ככל שהספר מתקדם, אנו לומדים יותר על כל אישה ועל עברה, על דברים שקרו כשהן גרו יחד, ועל מה כל אחת עברה כשהן איבדו קשר זו עם זו.

הפרקים המוקדמים שמציגים את פולין השקטה, ג'קי הרועשת, ולרי החכמה וזארה הראוותנית היו די משעשעים, והיה נחמד לעקוב אחריהן כשהן חוקרות את ביתן החדש בריביירה הצרפתית, נזכרות בימים הטובים שהיו. למרות שכולן הזדקנו, הן אותן נשים, שבצעירותן עבדו בעבודות שונות ושאפו שאיפות שונות, התנהלו עם מצבי רוח מגוונים ורקעים שונים שלא אחת הובילו לחיכוכים. עכשיו הן מסתתרות מתחת לקמטים, למשקפי השמש הגדולים, ולא נדרש יותר מדי זמן כדי שהן יופיעו שוב. בערך אחרי שני שליש מהספר העלילה הופכת להיות קצת מסתורית, ודי משעשעת, כאשר על פני השטח צף ארוע המאלץ אותן לחיות תחת עינה הבוחנת של המשטרה והתקשורת.

 

האם יווצרו סדקים בחברות?

האם דרכן תיפרד וכל אחת תלך לדרכה?

 

אהבתי את הרעיון לחזור לחיות יחד ולהיות שם אחת בשביל השניה לעת זיקנה. אבל מה שנראה כמו רעיון טוב, לא היה כל כך טוב בפועל, כשהן מתחילות להיזכר בהרגלים המעצבנים של כל אחת, ובעיקר כאשר מניע נסתר מתגלה על ידי השחקנית המזדקנת. הדמויות לא תמיד חביבות, לכל אחת יש סודות עליהם היא שומרת, ומטען רגשי משלה, והן מתמרנות זו את זו. אהבתי איך הסיפור בוחן את המורכבויות של ההזדקנות, הבדידות, וההתמודדות עם מי שאתה ועם "הקלפים" שהחיים נתנו לך.

"הבנות" הוא סיפור ששם דגש על קשר החברות הנשית האמיתית ועל התמיכה זו בזו ברגעים הקשים ביותר שהן התמודדו איתם אי פעם. התחיל טוב, לקראת האמצע קצת הלך לאיבוד ובסוף שוב השתפר.

ספר שיתאים למי שמחפש הפוגה לכמה שעות.

 

מונוגמיה – סו מילר

מונוגמיה – סו מילר

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאת תכלת

נובמבר 2022. 328 עמודים

הסיפור מתמקד באנני וגרהם שנשואים כשלושים שנה. אלה נישואים שניים לשניהם.

גרהם שותף בחנות ספרים, איש גדול עם לב גדול, חברותי, סקרן, להוט לרצות, חובב חיים ואוכל טוב, והמארח החביב של מסיבות תוססות שנערכות לעיתים תכופות בחנות הספרים ובבית שלו ושל אנני, בקיימברידג' , מסצ'וסטס.

אנני, היא ההיפך מגרהם. היא טיפוס מסויג ומופנם. קטנה, שקטה, חיה בצילו של גרהם. היא צלמת שעומדת להציג תערוכה של צילומיה בגלריה נחשבת, לאחר הפוגה של שש שנים, והיא מודאגת שהשנים הטובות בקריירה שלה, מאחוריה.

לאנני וגרהם שני ילדים בוגרים שגרים רחוק מהם. לוקאס, בנו של גרהם מנישואיו הראשונים לפרידה, עובד בניו יורק. בתם של אנני וגרהם, שרה, גרה בסן פרנסיסקו. למרות שפרידה היא חלק בלתי נפרד מהמשפחה, אנני בטוחה שהיא האהבה האחרונה והגדולה ביותר של גרהם.

 

האם היא באמת?

 

כשגרהם נפטר לפתע, אנני אבודה. היא עוברת תקופת אבל אינטנסיבית, מרגישה שאין טעם להמשיך בלעדיו. בזמן שהיא מתאבלת עליו בעוצמה, היא מגלה סוד שגורם לה להסתגר ולהתרחק, מעורר בה כעס וטינה, והיא מתחילה לחשוב על בעלה המנוח, בוחנת את יחסיהם, תוהה עד כמה באמת היא הכירה את הגבר שהיתה נשואה לו.

למרות שגרהם מת כמעט לאורך כל הספר, הוא דמות מרכזית ברומן והוא "מתעורר לחיים" דרך אלה שאהבו אותו והקשרים שהוא יצר במהלך חייו. אשתו הראשונה פרידה נשארה אשת סוד עבורו, ופרידה ואנני, הפכו חברות קרובות, כמו גם ילדיהם, לוקאס ושרה. הדמויות, הראשיות והמשניות, חוות את האובדן בדרכים שונות והקורא מקבל מבט לעבר שלהן, ליחסים ביניהם.

העלילה עוסקת בשאלות כמו איך ולמה אנחנו מתאהבים באלה שאנחנו מתאהבים בהם, איך נשמור על העצמי שלנו במהלך הנישואים, ותוך כדי אנחנו לומדים על הדמויות ומקבלים מבט מעמיק על הדינמיקה ביניהם ובינם לבין חבריהם ובני משפחתם.

"מונוגמיה" הוא סיפור "שקט", איטי, בשל, נוגע ללב ובעיקר מעורר מחשבה על נישואים ויחסי אהבה, אמהות ואבהות במשפחה מורחבת, חברות ואבל. מעין צילום של יחסי אהבה ארוכי שנים עם העליות והמורדות והסודות שמסתתרים שם לעתים קרובות. הוא עוסק בנישואים של אנני וגרהם וגם של חבריהם,  ואנני , כצלמת, בוחנת כמו מבעד לעדשת המצלמה את חייה עם גרהם, יחסיה עם בתה,עם בנה החורג ועם רעייתו הראשונה של גרהם, ותוך כדי מעבדת ומשלימה עם מה שקרה.

הרגשתי שאני מכירה את האנשים האלה, ורציתי לטייל בקיימברידג' ולגלות את חנויות הספרים והברים הנעימים. אהבתי את כל הדמויות עם החוזקות והפגמים שלהן, אבל במיוחד לבי יצא אל שרה. 

 

ספר נהדר. כתוב נפלא.

ממליצה מאד.

למחרת היום – מליסה דה קוסטה

למחרת היום – מליסה דה קוסטה

תרגום:  אביגיל בורשטיין

הוצאה: תכלת

ספטמבר 2023 . 302 עמודים.

אמנד, גיבורת הרומן, מוצאת את עצמה נאלצת להתמודד ברגע אחד עם אובדן בעלה והילדה שברחמה. היא נשארת לבד, ללא כוח ורצון לקום, לאכול, לנהל את מה שמתחולל בנפשה. השהייה במקום בו היתה כל כך מאושרת היא בלתי נסבלת, והיא מחליטה להתרחק ממשפחתה, מהעבודה ומכל מי שהיה בחייה עד לאותו יום נוראי. היא מחליטה להגשים את חלומו של בעלה לחיות בכפר, ושוכרת בית קטן וישן, מבודד ומרוחק מהעיר ליון. כאן אף אחד לא יכול להגיד לה מה לעשות או לא לעשות, או למנוע ממנה להיסחף באבלה.

ההתחלה מאד קשה. היא סוגרת את עצמה בפני העולם שבחוץ, חיה כשהתריסים מוגפים, רוב הזמן ישנה בעזרת כדורי שינה, מתהלכת מתה־חיה, בלי לתקשר עם איש. כאב עצום מלווה אותה, זיכרונות מבעלה האהוב שמת במפתיע, ויחד איתו החלומות על המשפחה שכמעט הקימו.  

עד לאותו רגע נוראי של האובדן הפתאומי, אמנד לוזן ובעלה בנז'מן נהנו מאהבתם, עם הריון שהוסיף לאושרם, ועם תוכניות לעתיד.  אמנד עבדה בעירייה, בנז'מן עבד בבית לצעירים ולתרבות. הם הכינו חדר צהוב מלא רהיטים וצעצועים למאנון, העוברית...

ככל שהימים חולפים, היא נאלצת לצאת מהקונכיה בו היא סגרה את עצמה, גם אם לגיחות קצרות לסופר. היא שומרת על קשר עם הורי בעלה המנוח, מתרחקת מאמא שלה, עד ליום שבו פרפר, נכנס אל ביתה, ומכניס יחד עם משק כנפיו את קרני השמש. כאשר ז'ולי, התוססת ומלאת החיים, בתה של בעלת הבית הקודמת פורצת לחייה ללא הודעה מוקדמת, עוד קרן אור  חודרת לחייה של אמנד. לאט לאט אמנד מעיזה להביט סביבה.

בבית הישן שבו היא מתגוררת, היא מוצאת  מחברות מתכונים, ויומני גינון מפורטים, כתובים בכתב ידה  של מדאם אוג, ובהם הוראות והערות הקשורים בטיפול בגינה, כמו איך להרוג עשבים שוטים, איך להגן על הצמחים מפני הקור ועוד ועוד. אמנד קוראת בהם ומגלה שגם גברת אוג חוותה אובדן ושבעזרת הגינה שהקימה, שרדה.

מכתב שהיא מקבלת מצעירי הבית לצעירים ולתרבות ועץ התפוחים השופע שמצאה מאחורי הבית, מוביל אותה להזמין שלושה מהנערים ולאפות לכבודם עוגת תפוחים לפי המתכון של גברת אוג. בואם והבילוי בחברתם מכניס עוד קרן אור לחייה, והיא מחליטה לשקם את הגינה שננטשה לאחר מותה של גברת אוג. היא מתמסרת לגן הנטוש, העבודה מעסיקה אותה, ומציבה בפניה אתגרים.  אמנד מקבלת החלטות גם בפן האישי, החלטות שעוזרות לה לפתוח את ליבה ולהתמודד עם חייה, והעיסוק בגינה הופך מקור להתחדשות ודרך חזרה לחיים. המגע עם האדמה, לכלוך הידיים, לראות בפעם הראשונה פריחה של פרח או חסה צומחת, מרפאים. הם מזור לפצעים, הם סיפוק, הם המאמץ הטוב שגורם לה לישון בשקט, ללא כדורי שינה. היא מאמצת חתול אפור, מזמינה אורחים לביתה, מתמודדת עם חדשות משמחות במשפחתו של בעלה, וכמו שהגינה מלבלבת ופורחת ככה גם היא מתחילה לחזור לעצמה ולמצוא משמעות לחיים.

 

החלק הראשון של העלילה זורם לאט, כמו ימיה של אמנד, שחיה באדישות ודכדוך, ואז הוא "פורח" יחד איתה, עם כל הישג קטן וההשלכות שלו, עם הפתעות קטנות הקשורות למעגל הטבע והחיים, ועם גילוי הקירבה של אנשים שאמנד לא חשבה שיכול להיות להם תפקיד כה חשוב עבורה.

הסיפור הרגוע והמנחם הזה מתעמק במורכבות של חיי היומיום לאחר אובדן, מספר את ריפויה של נפש פגועה, שעושה צעדים קטנים. הדמויות מתוארות באהבה והתעוררות הטבע של צרפת הכפרית הופכים את הסיפור לקריאה מיוחדת מאוד, מלאת תיקווה .

"למחרת היום" הוא סיפור עדין על אובדן וההתמודדות איתו, שמוכיח שוב עד כמה לטבע יש מקום בריפוי.  כמו העונות המתחלפות והמחזוריות בטבע כך החיים, מתחדשים לאט לאט, והעיסוק בטבע מביא מזור לנפש. הוא מלא בפרחים, בצמחים ובצבע, הוא עוטף ומנחם ויחד עם זאת הוא מר-מתוק.

 

אהבתי את הבית הישן שבו גרה אמנד, אהבתי את הבדידות שהייתה במקום, אהבתי את הטבע מסביב לבית. אהבתי את רישאר, אביו של בן. מצאתי בו דמות אבהית, תומך, אבל גם פגיע ואבל.

כריכת הספר מרמזת על רומנטיקה קלילה וכיפית אבל זה לא כך. התוכן אינו תואם והכריכה מטעה.

מי שאהב לקרוא את ספריה של וירז'יני גרימאלדי או ואלרי פרין יהנה מהספר הזה  מאד.

 

אני ממליצה.

 

 

 

גרייס אדמס המופלאה - פראן ליטלווד

גרייס אדמס המופלאה - פראן ליטלווד

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצא' תכלת

דצמבר 2023. 296 עמודים

 

זה יום ההולדת ה-16 של לוטי, בתה של גרייס, וגרייס נמצאת בריכבה, תקועה בפקק במרכז לונדון, פקק שסיומו לא נראה,  בדרכה לאסוף עוגת יום הולדת שרכשה בקונדיטוריה. חם בחוץ, וחם ברכב, נהגים צופרים בעצבים, וכשהכל הופך להיות יותר ממה שהיא מסוגלת להכיל, כל הפיוזים "נשרפים" לה, ופקק או לא, לוטי תקבל את העוגה שלה. גרייס, שרוצה מאוד לתקן את מערכת היחסים שלה עם בתה, הזמינה עבורה עוגת "אי האהבה". היא חושבת שהעוגה הזו תתקן הכל: לוטי תבין כמה גרייס אוהבת אותה, היא תעריך את המחווה, שתיהן תיפולנה זו לזרועות זו והכל יהיה בסדר. או שלא?!

גרייס יוצאת מהמכונית ונוטשת אותה באמצע הפקק, ומתחילה ללכת. מרגע זה, גרייס עוברת סדרה של אירועים מטורפים. היא נתקלת במכשול אחר מכשול, אבל היא לא מתכוונת לתת לשום דבר לעצור אותה. עולים בה זיכרונות ששופכים אור לא רק על מה עבר עליה, אלא מה הסיבה שבגיל 45, אשה יפה, מוכשרת, השולטת בחמש שפות זרות עם חיים שופעי פוטנציאל אדיר, הפכה לאישה שהיא היום, חסרת סבלנות, בהתמוטטות נפשית ורגשית, שמאבדת ברגע שליטה על מעשיה ורגשותיה. 

הסיפור משתרע על פני יום, ומתאר באמצעות פלשבקים את חייה, הבחירות שעשתה, וכיצד הגיעה למקום בו היא נמצאת כעת. אנו נלקחים 20 שנה לאחור, לשנת 2002, כאשר גרייס פגשה לראשונה את בעלה, בן, ילדה את בתה, לוטי, איבדה הזדמנויות לקריירה משגשגת, ותיפקדה כמשפחה.  לאחר מכן חוזרים לתקופה של ארבעה חודשים לפני ארוע נטישת המכונית, עד להווה, כשהיא חיה בנפרד מבעלה, מערכת היחסים שלה עם לוטי  מנוכרת עד כדי כך שהיא בחרה לגור עם בן, ומסרבת לדבר איתה.

לגרייס יש בעיות. הרבה. הנישואים שלה הם לא מה שחשבה שהם. בתה, לוטי, היא לא מי שהיא חשבה שהיא. היא נזכרת באנשים שהם היו פעם. בעלה התומך, לוטי בגיל שמונה שאמא שלה הייתה הגיבורה שלה, הדלתות שנפתחו בפניה כגאונה רב-לשונית. איך היא הגיעה למצב הזה?  להווה הזה שהיא לא מצליחה להבין, ששום דבר לא נראה לה בו הגיוני. הלבבות שנשברו, הטעויות שנעשו, הזמן שחלף...

 

הכריכה הפרובוקטיבית גרמה לי לחשוב שמחכה לי סיפור סאטירי על אישה בגיל המעבר, ולמרות שהיה בו גם את זה, מצאתי בעיקר סיפור נוקב, מתחשב ורגיש של אמא, שנלחמת בתחושת אובדן חזקה, שמנסה למצוא דרך חזרה לאדם שהייתה פעם, ולהחזיר לעצמה את משפחתה וחייה. 

ליטלווד נותנת לדמויות שלה לחוות סיטואציות מצחיקות ונורא עצובות, ומאפשרת לקורא להכיר את הדמויות בסיטואציות שונות. ומכיוון שהדמויות כל כך אמיתיות, זה בכלל לא משנה אם העלילה גולשת לבלתי סביר ברגעים מסוימים.

 מי ידע שגיל ארבעים וחמש זה הגיל הכי אומלל שיכול להיות?

"גרייס אדמס המופלאה" הוא ספר ביכורים עוצמתי ומרגש, לא רק על אישה בגיל המעבר, אלא על אישה שמנסה לצאת מהתבניות שהחברה שמה עליה. זו לא קריאה קלילה ומצחיקה אלא מבט כואב ואינטנסיבי על המציאות העכשווית של החיים העמוסים, התסכולים והבעיות המאתגרות, שנשים נאלצות להתמודד איתן על בסיס יומיומי, כשהן נאבקות לשרוד ולתפעל את הנישואים, האימהות, המשפחה מתוך הבנה שככל שהן "מתבגרות", הן הופכות לבלתי נראות, ובקלות בלתי נתפסת, כל מה שעבדו , הקדישו, השקיעו למענו, נפרם ומתפרק.   

סיפור שעוסק בשאלות רציניות, ממש כמו בחיים האמיתיים, על נישואים ופרידה, על עולמה הרגשי של אישה בשנות הארבעים לחייה שגידלה ילד וכעת מרגישה שהיא פספסה את הקריירה שלה.

כתוב בעומק, בהומור, בשנינות ואני ממליצה מאד.

  

חנות הספרים במגדלור – שרון גוסלינג

 חנות הספרים במגדלור – שרון גוסלינג

תרגום: שאול לוין

הוצאת תכלת

ספטמבר 2023. 362 עמודים

חנות ספרים במגדלור... כמה מקסים זה נשמע.

המגדלור, שבכלל לא היה מגדלור אלא יותר מגדל, ממוקם הרחק מהים, בכפר ניוּטוֹן דאנבַּר בצפון מזרח סקוטלנד, מקום קטנטן, חבוי ולא מוכר, במידה רבה בלתי ראוי לציון. 

במקור שימש המגדלור כספריה הפרטית של ג'יימס מקדונלד, בעל הקרקע המקומי, וכשרייצ'ל הופיעה בכפר לפני כחמש שנים, קאלן, יורשו הערירי של ג'יימס, שגר במגדלור, מתקשה להתנהל בו עם המדרגות הלולייניות, ומחליט לעזוב אותו ולעבור לגור בבית שמתאים לשנותיו. הוא מאפשר לרייצ'ל לגור במגדל ולנהל את חנות הספרים שבו. החנות מושכת אליה קבוצה קבועה של אנשים, בנוסף ללקוחות מזדמנים, שקופצים לעיין בספרים ולהעביר את שעות היום, עם כוס קפה, כוס תה ופינוק מתוק, ואפילו משחק שח.

רייצ'ל הגיעה לכפר כשהקראוון שלה שבק חיים למרגלותיו. אף אחד לא יודע מהיכן היא באה ואף אחד גם לא שואל שאלות. היא שומרת את העבר שלה לעצמה. כלפי חוץ היא מאופקת, רגועה וחייכנית, לא מחפשת להתבלט, אבל עמוק בפנים היא חיה בחרדה מתמדת, ועומדת על המשמר. היא יותר מאסירת תודה לקאלן, על המגורים והעבודה, שכן המגדלור הוא המקום בו היא מרגישה בטוחה.

ניוטון דאנבר היא אולי קהילה קטנה אבל יש לה שלל דמויות מעניינות. לכל דמות יש בעיה, אבל הודות לאחווה בין תושבי הכפר הקטן כולם דואגים אחד לשני.  רייצ'ל זוכה לרוב תשומת הלב כגיבורה, אבל המחברת מספקת דמויות משנה מפותחות, אנושיות  וחביבות, כל אחת מהן  ייחודית ומביאה היבט אחר לסיפור. 

טוֹבּי הוֹלינגווּד הוא עיתונאי שמסקר ארועים בזירות מלחמה ברחבי העולם. במשימה האחרונה שלו הוא נפצע ברגלו ונאלץ לעזוב את עבודתו. הוא סובל מסיוטים בעקבות הדברים הנוראים שראה. הוא מחפש מקום מרוחק ושליו בו יוכל לכתוב את זיכרונותיו. הוא חושב שניוטון דאנבר מושלם עבורו, אך בפועל נראה שהשקט רחוק ממנו, וההשראה או המוטיבציה להתחיל לכתוב חומקים ממנו. תחושת הנחת היחידה שלו מושגת מעצם ביקוריו בחנות הספרים, מהחברויות החדשות שנוצרות ומההשתלבות שלו בחיי הקהילה.

שני הקשישים והחברים הוותיקים קאלן מקדונלד ורון פורסטר וכלבו בוקובסקי, מחוברים לא רק על ידי חנות הספרים במגדלור, אלא גם על ידי התשוקה שלהם למשחק השחמט.

עובד אסדת הנפט לשעבר, עזרא ג'ונס, ואמנית חיתוכי העץ והדפסי הלינוליאום אדי סטראנג שגרים זה ליד זה, מסוכסכים במשך 15 השנים האחרונות ואף אחד כבר לא זוכר מה השתבש ביניהם ואיך או למה הוא התחיל. למרות ניסיונות חבריהם לתווך בין השניים, האינטראקציות שלהם זה עם זו מתאפיינות בסלידה הדדית, בעוינות ובוויכוחים.

החברה הצעירה ביותר בקהילה הקטנה הזו היא ג'ילי, מתבגרת שתקנית שבורחת מבתי אומנה רבים, בחורה קוצנית, שאינה רוצה לחשוף דבר על עצמה, ואינה רוצה עזרה מאף אחד. כל רצונה הוא להגשים את חלומה כאומנית. נראה שימי הנדודים חסרי המנוחה שלה עומדים להסתיים בניוטון דאנבר.

אשת הנדל"ן העקשנית והמתנשאת דורה מקרידי מנסה להשתלט על כל חלקת קרקע פנויה, בית, גינה או שטח מרעה שבניוטון דאנבר והיא אחראית לארועים לא נעימים ולכמה צרות, ומשמשת כדמות ה"נבל הרע" בעלילה.

על ערש דווי, קאלן מקדונלד, הצאצא האחרון של המשפחה שבנתה את המגדלור, ממלמל באוזני רייצ'ל רמז לא ברור. וכשהוא נפטר, מתחילים מאבקי ירושה ועולמה של רייצ'ל מתהפך. כל מה שסיפק עבורה ביטחון מתערער. רייצ'ל דואגת מה יעלה בגורל ביתה ועבודתה ותוהה מי ישתלט על חנות הספרים. במהלך ההכנות שהיא עושה לקראת עזיבתה את המגדלור היא מגלה מטמון בעליית הגג, וככל שהיא מתעמקת בו יחד עם טובי העיתונאי, עולות עוד ועוד שאלות, והמרוץ נגד הזמן שהם מנהלים כדי לגלות את האמת, והתשובות שמתגלות, מדהימים את רייצ'ל ומשנים את עתידה.

מהו הסוד שמסתיר המגדלור?

איזה סודות שומרות לעצמן רייצ'ל וג'ילי?

מי יירש בסופו של דבר את המגדלור?

על כך ועד הרבה יותר תגלו אם תקראו.

"חנות הספרים במגדלור" הוא ספר קריא ומהנה. הוא אנושי, חם ונוגע ללב עם דגש על כל המשתמע מקהילה כפרית, מסבירת פנים, אכפתית ותומכת. הוא מכיל שפע של דמויות, גילאים וקולות, ונקודת המבט של הקורא משתנה כל פעם מחדש, כשמתגלה עוד רובד בכל אחת מהדמויות. אמנם במרכז העלילה עומד הסיפור ההיסטורי של המגדלור המוזר, המרוחק קילומטרים מהים, אבל השאלה למה הוא שם היא חלק נכבד מהסיפור. תוסיפו לזה כמה טוויסטים מפתיעים בעלילה ואת תיאורי הנוף הפראיים של סקוטלנד, ותקבלו ספר שלא ניתן להניח מהיד.

חברות, אמון, עזרה והשלמה עם העבר, כמו גם האומץ להתחיל מחדש לא משנה מה גילך, הם חלק מהנושאים בהם עוסק הספר. יש רומנטיקה שמתפתחת לאט, רמזים על הזדמנות שהוחמצה וחרטות. הגילוי ההדרגתי של העבר והסודות הקשורים בו הכניסו מתח לספר, אבל גם כשהדברים "התחממו" תמיד נשארה אותה תחושה של כפר מנומנם, כאילו כלום לא בוער.

 

אני אהבתי.

ממליצה בחום.