הלביאות
מטהרן – מרג'אן כמאלי
תרגום: דנה אלעזר-הלוי
הוצאת ידיעות ספרים
ינואר 2025. 370 עמודים
העלילה מתרחשת בטהרן במהלך שנות ה-50 וה-60, וממשיכה בארצות הברית וטהרן במהלך שנות ה-70 וה-80 ומסתיימת בשנת 2022.
היא עוקבת אחר 2 בנות, אלהה ("אלי") והומא, אחת משכונות העוני והשנייה מהמעמד הגבוה, צאצאית בית המלוכה. הן נפגשות בטהרן בכיתה א', כשהן בנות שבע, והופכות לחברות נפש.
הומא ילדה עוצמתית, חזקה, בעלת הערכה עצמית גבוהה, מלאת בטחון, בעוד שלאלי מעולם לא היה ביטחון עצמי או ההערכה עצמית. אמה של אלי, היא אישה נרכסיסטית, לא מאשרת את החברות הזו, ומנסה להרחיק את שתי הבנות אחת מהשניה, מכתימה את חשיבתה ותפיסת עולמה של אלי, אומרת לה שדברים רעים קרו כי אנשים קינאו בהם והטילו עליהם 'עין רעה'. אבל אלי לא מוותרת. היא אוהבת את החברה הכי טובה שלה ואת המשפחה שלה. גם הומא מרגישה אותו דבר לגבי אלי, וידידות אמיתית צומחת בין השתיים כמו גם חלומות. המטרה שלהם היא לגדול ולהפוך ל"שיר זאן"( הביטוי הפרסי ל'נשים לביאות"). הומא רוצה להיות עורכת דין ושופטת. להילחם עבור אנשים שלא יכולים להילחם עבור עצמם, ואלי, רוצה להתחתן ולהקים משפחה גדולה. בסופו של דבר דרכיהן נפרדות והן מתרחקות. אלי עוברת לשכונה אחרת, לבית ספר אחר, אבל ככל שהסיפור מתפתח, חייהן נשזרים ומצטלבים פעמים רבות והמפגשים ביניהם מותירים את השתיים לא אחת עם כאב לב, והשלכות גורליות.
האם החברות תעמוד במבחן הזמן?
ב- 1979, איראן על סף מהפכה. כאשר חומייני עולה
לשלטון, החיג'אב חובה. משטרת המוסר מחפשת קווצות שיער, בשר חשוף. נשים שהעזו
להשתמש בקולן נכלאות, אבל זה קצה הקרחון
ממה שקורה להן.
הומא ואלי כבר בשנות השלושים לחייהן, והומא נעדרת. זה לא
מפתיע במדינה חונקת נשים שיש להן קול, במדינה עם תרבות פטריארכלית.
הסיפור מסופר בעיקר מנקודת המבט של אלי, אם כי אנו מקבלים גם חלקים מנקודת המבט של הומא, והוא מתמקד בידידות, חברות ומשפחה, וכיצד הם משפיעים על חייהן ועל המסע שהן עוברות. שתי הדמויות הראשיות מתוארות היטב והדינמיקה המתפתחת ביניהן לאורך עשרות שנים מרגישה אמיתית ומציאותית.
מרג'אן כמאלי מתייחסת לנושאים חשובים, כמו מעמד
חברתי, פמיניזם, זכויות נשים, אקטיביזם פוליטי וחווית המהגרים, ובמקביל מאפשרת
הצצה לחיים ולתרבות האיראניים. יכולתי לדמיין את הבגדים שלובשים, את
המוני האנשים בבזאר הגדול, יכולתי להריח ולטעום את המאכלים, ולדמיין את החופש
שעליו נאבקו הנשים.
הרומן מדגיש אירועים היסטוריים מרכזיים באיראן,
כמו ה"התמערבות" תחת שלטון השאח, המהפכה האיסלאמית של 1979 ועליית
הפונדמנטליזם הדתי. המסע האישי של הדמויות כולל את האירועים האלו, לצד
המאבק להישרדות והגדרה עצמית. השפעת הנוף הפוליטי-חברתי המשתנה של איראן ותוצאותיו, שמו דגש
על זכויות הנשים. כל אלה מעוררים מחשבה על
כך שלנשים רבות ברחבי העולם יש חירויות שנשים אחרות לא זוכות להן, חירויות שלעתים
קרובות מתקבלות כמובנות מאליהן, כמו חופש הקריאה, חופש הביטוי, חופש ההצבעה, החופש
להביע דעות שונות מהממשלה, חופש דת והחופש לבחור את הקריירה, ההשכלה ומערכות
היחסים ללא חשש מנקמה או רדיפה, מבלי להבין שיש מקומות בעולם שעדיין נלחמים
כדי להשיג אותן, גם היום.
מרג'אן כמאלי עושה זאת שוב בספר הזה.
אני ממליצה בחום לקרוא את "הלביאות מטהרן" שפתח עוד
צוהר להבנת המציאות באיראן, להבנת המאבק של הנשים לזכויות ומה הן נאלצו ונאלצות
לעבור. זו הסיבה האמיתית שכולם צריכים לקרוא אותו. מצאתי את עצמי חושבת על העלילה והדמויות
הרבה אחרי שהפכתי את העמוד האחרון.
סיפור סוחף ומעורר מחשבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה