כולנו גרים כאן - ג'וג'ו מויס

 כולנו גרים כאן – ג'וג'ו מויס

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת ידיעות ספרים

מאי 2025. 384 עמודים

הסיפור סובב סביב ליילה קנדי, סופרת, שסיפרה הראשון הגיע לרשימת רבי המכר ובו היא כתבה על דרכים לשמירה על נישואים טובים. 

באופן אירוני לחלוטין, נישואיה מתפוררים, בעלה עוזב אותה למען אישה שגילה חצי ממנו, הם מצפים לתינוק, והוא דורש לקצץ במזונות. האמהות בבית הספר של בתה מסתודדות מאחורי גבה, והיא מרגישה שגם בנותיה חומקות ממנה. אפילו בעיות האינסטלציה בבית יוצאות משליטה, וכדי להחמיר את המצב, אביה החורג, ביל, התגנב לביתה בלי לשאול, העביר את עצמו ולאט לאט את כל חפציו, והפך לדייר מן המניין, וההרגלים המוזרים שלו הם רק הדובדבן שבעוגת האסון הזו. 

בנוסף, בתה המתבגרת של ליילה, סילי, מוכת חרדה, נאבקת בבית הספר בבריונות מצד חברותיה לשעבר, נמנעת מלהגיע לשיעורים ומעדיפה עישון גראס בפארק. בתה הצעירה של ליילה, ויולט בת ה -8, שרה מילות ראפ מגעילות, מנסה להסתגל לשגרה המתפוררת של המשפחה, ויש בבית גם כלב ששנוא על השכנים.

 

כאילו שהדברים לא היו מספיק כאוטיים עבור ליילה, ביל שוכר גנן בשם ג'נסן, שנוכחותו מעוררת בליילה רגשות שלא ציפתה להם, וכשהיא מנסה להיאחז בשביב של שפיות, ג'יין, אביה הביולוגי, המנוכר, שחקן שמוכר בכל מקום כאייקון מדע בדיוני, שברח מהבית להוליווד לפני יותר משלושים שנה מופיע על מפתן ביתה, זקוק למקום לינה. נוכחותו פותחת פצע ישן אצל ליילה, והתנהלותו מעוררת חיכוכים בינו ובין ביל, שני הגברים המזדקנים.

הרומן בנוי סביב סכסוכים משפחתיים, אך גם סביב האהבה שנשארת מעבר לטעויות, לתוכחות ולריחוק הרגשי. ליילה היא בהחלט דמות אנושית. לא מושלמת, מותשת, אובדת עצות, מרגישה שהיא נסחפת בחיים החדשים שלא ביקשה לחיות, כשבנוסף היא מתאבלת על מותה של אמה, פרנצ'סקה. למרות שהיא עייפה ומוצפת, היא עושה כמיטב יכולתה להתמודד, ונשארת נאמנה לאהוביה. לכודה בין צער, דד-ליין לסיפרה החדש, ואולי אפשרות לרומן חדש עם אדריכל אלמן נאה, ליילה ניצבת בפני השאלה: האם היא יכולה למצוא אושר מחדש, כשהחיים מרגישים כמו ערימה אינסופית של אסונות?!

 

דמותו של ג'יין, "האבא הרע" כביכול, שנטש את משפחתו כדי להפוך לשחקן מפורסם, מביאה תערובת בלתי צפויה של חוכמה, הומור ופרספקטיבה רעננה על העבר. אי אפשר לעמוד בפני הקסם שלו, בעיקר האופן שבו הוא מנסה, לתקן את העבר, באמצעות האינטראקציות המצחיקות והמרגשות שלו עם נכדותיו. למרות פגמיו וטעויותיו בעבר, בסופו של דבר הוא ממלא תפקיד חיוני במסע הריפוי של ליילה.

 

"כולנו גרים כאן" הוא סיפור כן ומרגש על משפחה, על הזדמנויות שניות, על למידה לקבל את העובדה שאנשים מורכבים, ושאהבה לא תמיד מושלמת, אבל יכולה להיות אמיתית ומרפאת. הוא היה ללא ספק אחת מחוויות הקריאה המהנות שחוויתי לאחרונה.

נהניתי מאוד מהדיאלוגים התוססים, מהדינמיקה הבין-דורית ומהאופן שבו המחברת משלבת הומור עם רגעים מרגשים. ליילה לא תמיד עושה את הבחירות הנכונות, מה שמוביל את העלילה לרגעים של דרמה, טינה, שברון לב ועצב. אבל בדיוק כמו בחיים האמיתיים, יש גם רגעים מצחיקים שמסתתרים בתוך הכאוס, הבזקים בלתי צפויים של הומור שגרמו לי להתענג על המורכבות המיוחדת של הסיפור, ובו זמנית לחשוב כמה קשה לשמור על שיווי משקל כשכל מה שסביבך מתפרק.

 

ג'וג'ו מויס כותבת על נושא טעון ורגיש בצורה הכי פשוטה ובגובה העיניים, בשפה בהירה ומדויקת, כזו שמצליחה להעביר את הכאב, הספק, השבר, הקשיים היומיומיים, וגם רגעים של אהבה גדולה, חמלה וחוזק, ומראה שניתן לפתור גם את המצבים המסובכים ביותר באמצעות סבלנות ונחישות.

 

אני אהבתי. 

מומלץ מאד.