כל מה שלא נכתב – אמה גריי

כל מה שלא נכתב – אמה גריי

תרגום: רנה ורבין

הוצאת ידיעות ספרים

מאי 2025. 352 עמודים

 

הספר מספר על קייט, אלמנה מזה שנתיים, בשנות השלושים לחייה, שמתאבלת על אובדן בעלה, קאם, שמת מאלצהיימר. היא מגדלת את בנם הצעיר, צ'רלי, כאם יחידנית ועובדת במשרה מלאה כמגייסת כספים לאוניברסיטה, וככותבת נאומים עבור ראש ממשלת אוסטרליה.

קייט וקאם היו יחד 17 שנים. הם הכירו בתקופת לימודיהם באוניברסיטה, חלקו אהבה עמוקה, צחוק, וזכרונות משותפים. בצעירותה, קייט היתה מלאת חיים, אימפולסיבית ונלהבת, שותה, רוקדת וחיה חיים מלאים. בעלה, קאם הוא פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטה ועכשיו שצ'ארלי חגג יומולדת שנה היא מרגישה שהגיע הזמן לחזור לעבודה. ביום שהיא מתראיינת לתפקיד, מתברר שהיא פגשה בעבר את הבוס המיועד שלה, יו לנקסטר, במהלך תקרית מביכה בחדר כושר.

קייט מתחילה לשים לב לסימנים קטנים ומדאיגים אצל קאם. שאלות חוזרות ונשנות, שכחה ובלבול. היא מתעלמת מהם ומייחסת אותם למתח או "הזדקנות". אך כשהוא  מאובחן עם מחלה סופנית כשהוא בן 38 בלבד, וככל שמצבו מידרדר, קייט נאלצת לטפל בו. החיים הטובים הופכים לרצף של ארועים שקשה לקייט להתמודד איתם.

לאחר מותו, ימיה של קייט מאופיינים באבל, תשישות ואשמה. היא מתקשה להמשיך הלאה, נאחזת בזיכרונות , במיוחד בפתקיות שקאם השאיר לה, פתקיות מלאות באהבה, הומור ותזכורות יומיומיות. ולמרות שכלפי חוץ היא נראית רגועה, האבל נוכח תמיד, אפילו כשהיא מבצעת  משימות פשוטות כמו קניות במכולת.

עם ילד לטפל בו, אחריות לענייני הבית, התחייבויות משפחתיות, חברויות לתחזק וקריירה לתמרן, אין מקום בלוח הזמנים של קייט למערכת יחסים חדשה, מה גם שהיא חושבת שאם תשחרר את אבלה היא בוגדת בקאם.

בעבודה, לקייט יש מערכת יחסים קרובה ותומכת עם הבוס שלה, יו, שיש לו פצעים רגשיים משלו. ככל שהם מבלים יותר זמן יחד, מתחיל להיבנות מתח רומנטי , אך קייט נאבקת ברעיון לאהוב מישהו אחרי קאם.

מצב חירום פוליטי מאלץ את קייט ויו לצאת לנסיעת עבודה מאולתרת, והם "נתקעים" בדרך בגלל מזג אוויר קיצוני.  קייט סוף סוף מקבלת את הזמן והמרחב שהיא צריכה, כדי להתמודד עם המציאות, קרועה בין נאמנות לזכרו של קאם לבין כמיהה לקשר אמיתי, משיכה ליו, המהווה מקור תמיכה משמעותי, והיא מתחילה לבחון את חייה ורגשותיה, מנסה להבין אם היא רוצה להישאר באותו מצב או לעשות שינוי.

 

יש מעט אנשים בחייה של קייט שהיא יכולה לסמוך עליהם: אמה הפגומה אך בסופו של דבר תומכת, גרייס, חברתה הטובה ביותר, והבוס שלה, יו, שמספק לה תמיכה שלא תסולא בפז. 

 

האם יו יכול לעזור לקייט להחזיר את חייה למסלולם?

איך מתגברים על אובדן של אהבה גדולה ומתחילים מחדש עם ילד שנותר יתום מאב?

זוהי הדילמה שעומדת בפני קייט.

 

המסע הרגשי של קייט הוא מסע של אבל, ולידה מחדש. מערכות היחסים הדינמיות שלה, במיוחד עם קאם ויו , משקפות את המאבק הפנימי בין היצמדות לעבר לבין צעידה אל עתיד חדש. הפתקיות הן יותר מסתם מזכרות. הן מתארות את הדרך הרגשית שקייט עוברת בתהליך הריפוי שלה.

 

הצער מתואר בצורה אותנטית, תוך התייחסות לרגעים הקטנים שהאובדן מכה בעוצמה כל פעם מחדש, ואלה מגיעים תמיד בזמנים בלתי צפויים. קייט לא מנסה להעמיד פנים או להתגבר על הרגשות שהיא חשה. היא מאפשרת לעצמה להיות בתוך החוויה. היא לא רק מתמודדת אלא עוברת שינוי. מאישה קפואה עקב אובדן, היא מתפתחת למישהי שיכולה לכבד את העבר תוך בחירת עתיד מלא אהבה, מטרה, כתיבה ומשפחה.

"כל מה שלא נכתב" עוסק בעיקר באבל, אבל בסופו של דבר הוא  מספר על הדרך שקייט עוברת למצוא את עצמה מחדש ולקבל הזדמנות שניה לאהבה. העלילה מתפתחת לאט, יש הרבה מחשבות, תיאורים ודיאלוגים שחוזרים על עצמם, ויש כמה עלילות צדדיות שלדעתי לא היו ממש נחוצות וקצת גרעו מהעלילה הראשית.

 

אני ממליצה לקרוא את פרק התודות בספר. המחברת מציינת שהספר אישי מאוד, שכן היא איבדה את בעלה הצעיר בשנת 2016, והותיר אותה אלמנה עם ילדים. בעוד שהדמויות והעלילה בדיוניות, תחושת האובדן וקשת הרגשות שהדמות הראשית עוברת, מבוססים על מה שחוותה אמה גריי עצמה, וכתיבת הספר הייתה חלק מתהליך האבל והריפוי שלה. עם זאת, למרות שמדובר בנושא עצוב, הסיפור, שנכתב בגוף ראשון, אינו רק עצוב, ויש בו גם רגעים משעשעים. היה מעניין לקרוא כמה חלקים מאמה גריי עצמה נכללו בו.

 

אל תתנו לכותרת או לכריכה שמעבירה וייב של משהו קליל רומנטי ושמח להטעות אתכם. בסיפור הזה יש הרבה תובנות על אובדן, אבל, נסיון לנווט בתהליך האבל, לצד מסר אופטימי לגבי העתיד.