פסע - שירז
אפיק
הוצאת שממית
יוני 2025. 170
עמודים.
הספר בנוי משרשרת
סיפורים, שקריאה רצופה מגלה את הקו הייחודי שלהם. הם מטלטלים, מרגשים וסוחפים את
הקורא לתוך עולמן הפנימי של הדמויות ומעוררים מנעד רגשות. הסיפורים מחוברים מאוד
להוויה הישראלית וחלקם מפנים זרקור לאנשים החיים בשולי החברה.
שבעה סיפורים, וכל סיפור עולם שלם .
סיפורים קצרים על אנשים, נשים, וילדים, שהחיים לא הקלו עליהם, המתמודדים עם המורכבויות שהם
חווים, אמיתות נסתרות, כשרגעים בלתי צפויים חושפים את נפשם ודילמות הזהות והקיום שלהם. האדמה רועדת מתחת לרגליהם, אבל הפחד, זה שרוחש בתוכם, מסרב להיעלם וממשיך לנשוף
בעורפם.
אז על מה
הסיפורים? מה תוכנם? במה הם עוסקים?
שירז אפיק מספרת
ש"הספר הוא הדרך שלי לעבד במידה מסוימת ולהתמודד עם אירועי ה -7 באוקטובר [… ]הפתרון שמצאתי עם עצמי היה לפרק את ה-7 לאוקטובר לאטומים, לרסיסים
מאוד קטנים, ועל בסיס כל אחד מהם לכתוב סיפור קצר שלא קשור לכאורה לאותו
יום".(מתוך מודיעין ניוז)
קמיל, נהג
משאית שתקן לוקח את הטרמפיסט הלא נכון, עובד למחייתו בהתקנת אנטנות לא חוקיות,
נאלץ לעשות מעשה כדי שלא יתגלה.
ספי, מאייר
מתבודד חי במרתף מתפורר מתחת לאדמה עם חתולה, אינו מצליח לצאת מהדירה, כמו החטופים שנמצאים במנהרות.
נטע, סופרת שאפתנית יושבת בתחנת משטרה, ומקריאה מיילים של ידיד שנעלם;
שכי, יוצא טרי
בשאלה מנסה להשתלב בעולם החילוני, לא מצליח לקרוא את הניואנסים ביחסי העובדים. הוא
מגלה משהו שהוא מתריע עליו אבל אף אחד לא מקשיב
לו. זה מתקשר לתצפיתניות שלא הקשיבו להן.
תכלת, כותבת
סיפורי חיים, נושאת באשמת ניצולים היא הייתה עדה לארוע טראומטי, וניצלה ממנו בשבריר של שהייה. רגשות האשם גורמים לנזק, שזה הדהוד לאשמת
הניצולים שחוו שורדי מסיבת הנובה.
אריאלה היא אם
חד־הורית שארוע מעברה משכנע אותה שחברתה
החדשה של בתהּ מהווה סכנה.
ובן, עדיין ילד
צעיר, מתמודד עם הוראות הוריו על איך להתנהל במקרה של אסון. "אבא
אמר שאם האנשים הרעים יגיעו, כל אחד צריך לרוץ לכיוון אחר". הדהוד לחוגגי
הנובה שרצו לכל כיוון רק להימלט מהירי עליהם.
כל סיפור הוא
עולם שלם ולא חסר בו כלום, בין אם הוא קצר יותר, או ארוך פחות. וכל אחד מהם מחלחל
ומאפשר להרגיש מה עובר על הגיבור, שבסופו של דבר הוא בודד ומנוכר גם כשסביבו
אנשים.
הכתיבה של שירז
אפיק מאופקת ומדויקת. היא מנגישה את הכאב של הגיבורים בצורה כנה ואותנטית, חומלת ואמפטית, בלי פילטרים.
היא מתעכבת על הפרטים הקטנים שמרכיבים את חיי הגיבורים, כמו שיחות אקראיות, מחוות
בלתי מורגשות, שברי זיכרון, ופותחת בפני הקורא חלון אל תוך נבכי נפשם, אל עולמם
הפנימי ואל נקודת זמן בחייהם, על השתיקות,
הפערים, הפחדים שלא תמיד ניתנים לגישור.
בד״כ אני פחות מתחברת לסיפורים קצרים. תמיד מרגישה כאילו הפסיקו באמצע. אבל שירז אפיק כותבת כל סיפור קצר כאילו הוא ספר שלם כם אם להרגשתי בכמה מהם היתה תחושה שאין סגירת מעגל.
קשה לי לבחור איזה סיפור הכי אהבתי, כי כולם נגעו ללבי, כאילו קרו
במציאות.
"פסע"
הוא ספר שלא רק מספר סיפור, אלא ספר אנושי, מרתק ומיוחד, נוגע ללב שבעיקר לקוח
מהחיים עצמם. הוא מעורר מחשבה ונשאר איתי הרבה אחרי שסיימתי לקרא.
♥מומלץ בחום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה