עד קצה העולם - ג'ון קרקאואר

עד קצה העולם -  ג'ון קרקאואר

תרגום: אמנון כץ

הוצאת כנרת זמורה-דביר

שנת 2014. 256 עמודים

    

"עד קצה העולם" הוא סיפורו האמיתי של כריסטופר מקנדלס, (24) מוירג'יניה,בן למשפחה אמריקאית מבוססת, תלמיד מבריק ואתלט מעולה, המסיים את קולג' אמורי באטלנטה בהצטיינות כשכל האפשרויות פתוחות בפניו. בניגוד לכל הציפיות, במקום להמשיך ללימודי משפטים, מקנדלס מוותר על כל רכושו ועל האפשרויות שעמדו בפניו ובוחר להתנתק מהחברה החומרנית המסואבת, לשיטתו. הוא תורם כמעט את כל חסכונותיו לצדקה (24 אלף דולר) משמיד את כל כרטיסי האשראי ומסמכי הזיהוי שלו, ומבלי לספר לאף אחד לאן הוא הולך או מה הוא מתכוון לעשות, הוא פשוט קם ויוצא, משאיר מאחור אחות המומה ומשפחה מבולבלת.

כמו הגיבורים האהובים עליו, הוא יוצא להרפתקה עם מכוניתו הישנה, בה הוא ישן,  לחוות את החיים במדבר של אריזונה ובקולורדו. באחד הלילות מכוניתו נסחפת בשיטפון גדול ומקנדלס מאבד הכרה. כשהוא מתעורר בבקר חבול, הוא מגלה שמכוניתו נהרסה. הוא מחליט לשרוף את הכסף שנותר לו בארנק, נוטש את מכוניתו, אורז כמה פריטים הכרחיים, מאמץ שם חדש, "אלכסנדר סופרטראמפ", ומתחיל לנדוד ברחבי המדינה, חופשי לחלוטין.  בדרך הוא פוגש הרבה אנשים נפלאים, שחודשים לאחר מכן, זוכרים אותו באהבה. בדצמבר 1991 הוא פוגש את רון פרנץ, זקן ערירי שאיבד את כל משפחתו בתאונת דרכים. השניים מתחברים ורון מציע לאמץ את כריסטופר,כנכד, אך כריסטופר מבקש לדחות את ההחלטה עד לאחר שיחזור מאלסקה.

 

בסוף חודש אפריל 1992, הוא יוצא לדרך, ובמאי אותה שנה, אחרי כמעט שנתיים של נדודים, הוא מגיע לאזור השממה הקפואה של אלסקה, מצפון לפארק הלאומי דנאלי, מצויד בכמות בסיסית של ציוד ומזון בכוונה לחיות מהשפע שסביבו. הוא משתקע באוטובוס נטוש, ששימש בעבר כתחנת צייד לתושבי האזור, שהוא קורא לו "אוטובוס הקסמים".

בהתחלה הוא מתחבר לבידוד, ליופי הטבע שסביבו. הוא צד חיות, קורא ספרים, וכותב יומן בו הוא מתאר את מחשבותיו וחויותיו בחייו החדשים בטבע. אך ארבעה חודשים אחר כך, חייו הופכים להיות קשים יותר והוא הולך ונחלש. הוא אינו מצליח לחדש את אספקת המזון, ומחליט לחזור אל משפחתו ואל הציוויליזציה, אך הנהר הקפוא שחצה בבואו לאלסקה הפך עם ההפשרה לנהר רחב, עמוק, שוצף וגועש ואין לו שום אפשרות לחצות אותו. בלית ברירה הוא חוזר לאוטובוס מקווה שתגיע עזרה מבחוץ, ניזון משורשים וצמחים ואוכל בטעות צמח רעיל, שגורם לו לחלות מאד עד שאינו מסוגל לתפקד. הוא מצליח לתעד את  מצבו, מקבל את גורלו וכותב מכתב פרידה, נכנס לשק השינה שלו וגוסס לאיטו. כלוא לבד בטבע הפראי, הוא מבין כי האושר אמיתי קיים רק כשחולקים אותו עם אחרים. בכוחותיו האחרונים, בעודו גווע ברעב, הוא כותב את המשפט:

 "Happiness is only real when shared” ומדמיין שיבה הביתה. ההחמצה והטרגדיה הנוראית במותו היא, שאת הלקחים שהוא למד, על ערכם של חברים ומשפחה, הוא למד מאוחר מדי.

שבועיים לאחר שנפטר, בספטמבר 1992,  נמצאה גופתו הכחושה בתוך האוטובוס הנטוש, על ידי ציידי איילים. זמן קצר לאחר מיכן,אחותו, קארין, מחזירה את האפר שלו מאלסקה לוירג'יניה, בתוך תרמיל גב.

ג'ון קראקאוור, מחבר הספר, מצייר תמונה של צעיר מאוכזב לחלוטין מהחיים שהוריו סיפקו לו, העתיד שהם טיפחו לו. הוא בוחן באמצעות סיפורו הטרגי של מקנדלס את סוד המשיכה של רבים אל מרחבי הפרא הנידחים, את אופיים ונפשם המיוחדת של הנשבים בקסמיהם, את הנהייה אחר החופש האישי שמזמן הטבע, אבל גם את צדו האפל ואכזרי. הוא לא משבח ולא מותח ביקורת, אלא מציג את העובדות לגבי אירוע מצער בצורה מאוד מעניינת ומרתקת. הספר עצמו כולל פרקים ארוכים, שאין להם שום קשר לסיפור הבסיסי, שדנים באנשים אחרים שיצאו "לטבע" , ולמרבה ההפתעה, קראקאוור כולל פרק שלם על עצמו.

הרבה ביקורת הופנתה כלפי התנהלותו של מקנדלס. רבים טענו שהוא כל כך החזיק מעצמו שהוא יצא אל השממה של אלסקה, מצויד רק במדריך צמחי, והרגיש בטוח שהוא יוכל לשרוד. הם תארו את ההרפתקה שלו כפזיזה, טיפשית ומסוכנת, ואפילו כעסו עליו ואמרו שהגיע לו למות, כי הוא לא העריך את עוצמת הטבע. אמרו שהוא התעלם מהכלל הראשון בספר הכללים - להתכונן לכל תרחיש. לא היה לו מספיק אוכל, לא היה לו מספיק ציוד, לא היתה לו תכנית, ולא היתה לו תכנית גיבוי. חסר אחריות. אבל  כריסטופר מת מוות מייסר ואיטי שלא הייתי מאחלת לאף אחד, ואני מעדיפה להתמקד  לא בחודשים האחרונים באלסקה ששוחזרו על סמך יומניו והראיות שנמצאו במקום מותו, אלא בשל הזיכרונות של האנשים שכריס פגש בדרכו. אנשים שאיתם תפס טרמפים, אנשים שעבד איתם לאורך הדרך,אנשים שיצר איתם חברויות. התרגשתי במיוחד מהנדיבות של זרים ומההתמודדות של כריסטופר  עם רון פרנץ בן ה-81, שאותו הצליח לשכנע לוותר על השיגרה ולנסות לצאת להרפתקה, גם אם היא קטנה. לשנתיים האלה של הנסיעה לא היו גבולות, לא התחייבויות, לא מגבלות, לא ציפיות. רק לחקור את הארץ, לחקור את החיים ואת עצמו.

בספר, מתוארים היחסים  עם משפחתו כמורכבים וכואבים. מקנדלס ואחותו קארין גדלו בבית לא יציב ונאלצו להתמודד עם התקפי זעם של הוריהם ועם סודות משפחתיים. ברור כי רקע זה העיק על מקנדלס והשפיע עמוקות גם על החלטתו לנתק לחלוטין את הקשר עם משפחתו ולאמץ זהות חדשה. עם זאת, קראקאוור מראה כי יש במשפחה גם יחסי קרבה ותמיכה, אהבה ודינמיקה.

ולמרות ועל אף כל השגיאות שעשה כריסטופר הסיפור שלו כבש את לבם ומוחותיהם של מיליונים.

הוא איננו אבל הוא ייזכר.

והסיפור שלו ייזכר הרבה בזכות העובדה שהוא עובד לסרט קולנוע, שהיה מועמד לשני פרסי אוסקר, בבימויו של שון פן ובכיכובו של אמיל הירש, והודות לספר שנכתב אודות מקנדלס ב-1996 (וראה אור בעברית ב-2014). 

 

לסיכום: הספר הזה ריתק אותי בסיפורו הטרגי של כריס מקנדלס. המחבר עושה עבודה נהדרת בהצגת אישיותו המורכבת של מקנדלס באמצעות מחקר מדוקדק המבוסס על ראיונות, מכתבים ורשומות ביומן. הכתיבה כל כך מרתקת שלמרות שכבר מההתחלה ברור איך הסיפור של מקנדלס יסתיים, הייתי מכורה עד העמוד האחרון.

אין לשפוט חיים לפי סופם או לפי כמה שנים חי אדם, אלא לפי תוכנם. כריסטופר מת צעיר, אבל חייו היו בהחלט חיים מספקים, והוא הגשים את חלומו גם אם המחיר היה כבד.

 

***** 

במשך שנים, היה "אוטובוס הקסמים" - כלי הרכב שבמרכז הספר והסרט "עד קצה העולם" - אתר עלייה לרגל למטיילים שרצו לחקות את המסלולים הקשים בהם טייל כריסטופר מקנדלס. אחרי שהעלייה הזו לרגל גבתה את חייהם של שניים, הוחלט לפנות את האוטובוס מעורר ההשראה מהמקום, מה שהצריך את התערבותו של צבא ארה"ב.