חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

תרגום: מיכל אילן

הוצאת כתר

ינואר 2026. 328 עמודים

 

זהו סיפורן של שתי ילדות קטנות שגדלות באבל ואלימות, באלכוהוליזם ובהתעללות של אמם, שתי נערות שבונות את עצמן למרות משפחתן השבורה. זהו סיפורה של סבתא, מימה, שאהבה את נכדותיה יותר מכל דבר אחר, אך לא יכלה להגן עליהן מפני העולם, כי לפעמים האלימות הגרועה ביותר נמצאת בתוך הבית.

סיפור על משפחה, המתמקד באַגָאת וְאֶמָּהּ, שתי אחיות לבית דלורם. בצעירותן הן היו קרובות מאוד, אך ככל שהשנים עוברות, המשפחה מתפרקת וכך גם הקשר בין האחיות.

אמה היא הבכורה מבין השתיים, זו שמגוננת תמיד על אגאת, שכאחות הצעירה, תמיד הרגישה פחות מובנת על ידי כולם. היא מאורגנת, מסודרת, נשואה ואם ונראה שיש לה הכל. אגאת פזיזה, תזזיתית, כל חייה עברו עליה בעליות ומורדות.  התחילה עבודות ופרויקטים רבים, ניהלה מערכות יחסים אך תמיד איבדה בהם עניין.

 

מי שתומכת בהם לאורך השנים, ומקיפה אותן באהבה עד אין קץ,  זו מימה, סבתן האהובה, שחיה בחבל הבסקים, ושביתה היה המקום היחיד בו הרגישו בטוחות, וזכו לחום ואהבה וארוחה טעימה וחמה.

 

בהווה, סבתא מימה הלכה לעולמה, ביתה עומד להימכר, ושתי הנשים הבוגרות, שבחמש השנים האחרונות היו בנתק מוחלט,  מחליטות לבלות שבוע יחד בבית סבתן, לפני שהוא נמכר. הן חוזרות לבית המכיל את מרבית זיכרונות ילדותן הטובים, אך יחד איתם צפים הזיכרונות הרעים והצלקות שמלוות אותן מאז.

הרומן מסופר בפלאשבקים, מילדותן ועד ימינו, ואנו פוגשים דמויות אמיתיות, מצולקות, שאפשר להזדהות איתן, וקוראים על נושאים שמשקפים את החיים. אנו נחשפים לתפקוד לקוי של המשפחה, מחלות נפש, אבל, אלכוהוליזם, התעללות ואלימות הורית. למרות כל אי ההבנות, הקשר בין האחיות חזק, והן מבינות כמה הן בנות מזל שהיה להן אחת את השנייה.

יש הרבה כאב ברומן הזה, אך יש גם תחושה של אהבה, אחווה, גם אם בצידה תסכול, צער ואשמה . זה לא סיפור על אהבה רומנטית, למרות שיש קצת מזה, אבל זה לא המוקד. זהו סיפור החוקר את תהפוכות המשפחה, את התסכולים, את הכאב ושברון הלב של צפייה במישהו אהוב מתפרק, וחוסר האונים של מה צריך לעשות כדי לעזור לו. אמה ואגאת  לומדות כיצד לקבל את הדברים שאינן יכולות לשנות, להתעמת עם עבר רווי טרגדיה ושברון לב, להכיר ולתקן מערכות יחסים מתוחות ארוכות שנים, ובסופו של דבר להבין שיש תקווה, שחיים יפים מחכים להן ושעליהן ללמוד ליהנות מכל רגע.

 

ההתחלה היתה איטית, הסיפור מסופר מנקודות מבט מתחלפות, ונע הלוך ושוב בזמן. למרות שכל קטע מגיע עם כותרת משייכת, התקשיתי לפעמים לזכור איזו אחות מספרת, אבל לאט לאט הספר מצא את דרכו אל הלב, והכל נעשה ברור.

אהבתי את תיאורי הנוף של חבל הבסקים, כפי שנראה דרך זיכרונותיהן וחוויותיהן של אגאת, אמה ומימה, וללא ספק שלישיית הנשים הזו כבשה את ליבי , הן בזכות סיפורן והן בזכות אישיותן, מערכות היחסים שלהן וכל מה שניתן ללמוד מהן. למרות ההבדלים ביניהן, שתיהן הצליחו לגעת בי, לרגש אותי, במיוחד על ידי הבנת ההקשר שבו הן גדלו.

 

על וירז'יני גרימאלדי אין צורך להמליץ. כל אחד מספריה הקודמים נפלא. "חיים יפים" הוא עוד פנינה פרי עטה, סיפור מתוק-מריר רגיש, קולח,עם פרקים קצרים, על קשרי משפחה וכיצד הם משפיעים על מהלך חיינו.

ממליצה מאד.

 

הפרי הזר – ג'וג'ו מויס

הפרי הזר – ג'וג'ו מויס

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2026. 408 עמודים

 

"הפרי הזר" פורסם לראשונה בשנת 2003 ומתרחש בשתי תקופות זמן,האחת  בתחילת העשור הראשון של המאה ה- 21 והשנייה בשנות ה-50. 

הספר זכה בפרס ספר השנה של איגוד הסופרים הרומנטיים (RNA) לשנת 2004.

 

הסיפור מחולק לשלושה חלקים.

החלק הראשון מתרחש בשנות ה-50, בעיירת החוף השמרנית מראהם, הרחוקה כמה שעות נסיעה מלונדון, והוא מתאר אירועי קיץ אחד שישנו את חייהן של שתי נערות בגיל העשרה.

אנו פוגשים את לוטי, נערה שגדלה עם משפחת הולדן מאז שפונתה מלונדון במהלך המלחמה, ואת סיליה, בתם המרדנית של משפחת הולדן, שמרגישה מוגבלת על ידי החוקים השמרניים של משפחתה והעיירה בה היא גרה, וכל רצונה הוא להתנתק. ההזדמנות מגיעה מוקדם מהצפוי כאשר בית ארט-דקו משנות ה-30, המכונה ארקדיה, שעמד ריק במשך שנים, נרכש על ידי קבוצת בוהמיינים שמערכות היחסים המשפחתיים ביניהם לא ברורים. 

הקהילה בעיירה סוערת, אבל סיליה הולדן בת ה-18 וחברתה לוטי סוויפט, מוקסמות. הן עומדות לפרוץ את הכבלים והמיגבלות שמוטלים עליהן על ידי אמה הלחוצה של סיליה. השתיים מתחילות לבקר את הדיירים החדשים, מרותקות מהדרך האקזוטית בה הם חיים, ומחוסר העכבות שלהם. אך לאחר שאמה של סיליה מגלה על הקשר שנוצר בין בתה לדיירים החדשים, היא מרחיקה את סיליה מהעיירה ושולחת אותה ללונדון. לוטי נשארת עם משפחת הולדן. שמונה שבועות לאחר מכן סיליה חוזרת מלונדון לבקר את המשפחה עם ארוסה, גיא בנקרופט, והמיפגש הזה מוליד שורה של בעיות, ומשנה הכל עבור שתי הבנות ובמיוחד עבור לוטי, שנאלצת לעזוב את העיירה.

 

החלק השני, מתרחש חמישים שנה מאוחר יותר ואנו עוקבים אחר דייזי פרסונס, מעצבת פנים שנשכרה לשקם את ארקדיה ולהפוך אותו למלון.  דייזי, בת ה- 28, ננטשה על ידי אבי בתה בת הארבעה חודשים. היא  נאלצת להשלים עם העובדה שאין באפשרותה להמשיך לחיות בלונדון ללא אמצעים, ולוקחת על עצמה את שיפוץ המלון. כל עתידה תלוי בהצלחתה לשחזר את ימי תפארתו של המלון. היא מגיעה למרהאם, ופוגשת את לוטי ובני משפחתה. כשהיא משפצת את בית ארקדיה וחושפת את סודותיו, בעיות ישנות צצות יחד איתו, ודייזי מוצאת את עצמה מעריכה מחדש את חייה ואת בחירותיה.

במהלך תקופת שיפוץ בית ארקדיה דייזי עוברת מסע אישי,  והקורא רואה כיצד היא הופכת מאם חד הורית פגועה לאישה חזקה המסוגלת להתמודד בבטחון ובנחישות עם כל אחד, בין אם זה בוס שתלטן, אזרח עסוק, מאהב לשעבר, או מטפלת תקיפה.

 

בחלק השלישי של הספר, הסיפורים של הדמויות משני החלקים הראשונים מתאחדים ויוצרים שילוב מעניין. אהבתי איך דייזי השפיעה ועזרה ללוטי, באותה מידה שלוטי עזרה לדייזי. היה להם כל כך הרבה במשותף, למרות הנסיבות השונות שהן חוו, אך היה מעניין לראות כיצד שני הסיפורים שלהן השתלבו זה בזה ובסופו של דבר נפתרו.

נהניתי מהתיאור של כמה דמויות בעיירת החוף שתושביה רוצים לשמר אותה, שבה רכילות והתערבות בעניינים של כולם היא לא דבר חריג, ומספקת מעט בידור והקלה מהמונוטוניות של חיי היומיום.

 

ג'וג'ו מויס היא מספרת סיפורים מצוינת וסוחפת, וכמו תמיד, מושכת את הקורא פנימה עם עלילה מעניינת ומורכבת ששומרת על עירנות וסקרנות הקורא. אמנם ההתחלה הייתה קצת איטית, היו הרבה דמויות שצריך היה להבין את ההקשר ביניהן,כמו גם  עלילות משנה, אבל ברגע שנכנסתי לתוך העלילה, הסיפור קיבל תאוצה ולא יכולתי להניח את הספר מהיד. בשני צירי הזמן הדמויות מעניינות אך פגומות, יש עיסוק בשאלות הקשורות למוסר חברתי, סודות משפחתיים ואהבה בלתי אפשרית. 

קראתי את רוב הרומנים שג'וג'ו מויס כתבה, ולמרות ש"הפרי הזר" אינו הספר האהוב עליי מבין הרומנים שלה שקראתי, הוא עדיין סיפור מעניין, מלא חום ורגש.

 

אם אתם מחפשים קריאה רומנטית עם נגיעה היסטורית, שבה אהבה חורגת מהזמן, אני ממליצה

 

רוזמרין לא מבין את החורף – מתאו בוסולה

רוזמרין לא מבין את החורף – מתאו בוסולה

תרגום: יעל קריצוק

הוצאת כנרת זמורה דביר

אוגוסט 2025. 208 עמודים

"רוזמרין לא מבין את החורף" הוא אוסף של שמונה עשר סיפורים על נשים המתארים את מחשבותיה של אישה במצבים שונים בהם היא נמצאת, ומה השפעתם עליה. הסיפורים קצרים, נראים נפרדים בהתחלה, אך הם שזורים דרך דמותה של מירה, אישה מבוגרת, חכמה ואמפתית, המשמשת כאפוטרופוסית או מנטורית שקטה עבור רבות מהן. לעיתים קשה להבחין היכן סיפור אחד מסתיים והשני מתחיל. בחלק מהסיפורים מתקבלת נקודת מבט נוספת, על אותו ארוע, באמצעות סיפורה של דמות אחרת, והסיפור האחרון והנוגע ללב, מבהיר את הקשר בין הנשים.

 

מתאו בוסולה נותן קול לנשים, שונות באופיין, בגילן, בצבע עורן, בבריאותן, בעבודתן ובאורח חייהן, ומצליח להעלות על הכתב את קשת התחושות, המחשבות והרגשות שאישה יכולה להרגיש, לחוות, להדחיק או להסתיר, לעתים קרובות משום שהיא מושפעת מציפיות של אנשים, או לא מובנת כהלכה. ובמקום גיבורה אחת, הוא כולל "מקהלה" של קולות נשיים שסיפוריהן האישיים מצטלבים וחופפים.

הסיפורים, מסופרים בגוף ראשון, הם קצרים, ועוסקים במגוון נושאים:

- אישה שבחרה לא להביא ילדים לעולם וחייבת להגן כל הזמן על החלטתה מפני שיפוט חברתי.

- אישה מבוגרת  שמוצאת "נעורים חדשים" כשהיא מתאהבת באופן בלתי צפוי במהגר צעיר, התאהבות     הנתפסת כלא הולמת בגלל הפרש גילאים גדול.

- בת שמנסה לסלוח לאמה, ומנסה להבין את המהות של קשר אם-בת.

- אם שמנסה להתמודד עם חיים שהסתירה שנים.

- עבודה שנבחרה כדי לרצות קרובי משפחה ומתוך פחד לאבד את חיבתם.

- הזכות להיות שברירי וכועס לנוכח מחלה.

- הקושי לשמור על מערכת יחסים עם גבר נשוי.

- השפעותיה של דמנציה.

- אישה צעירה המתמודדת עם כאב של אהבה נכזבת לאחר שהצהירה על רגשותיה כלפי חברתה הטובה.

 ועוד.

הספר זורם בצורה חלקה, הוא מסקרן ומעניין וקשה לעצור את הקריאה בו.

צמח הרוזמרין, שמופיע בשם הספר ומוזכר במרבית הפרקים שבו, הוא צמח חזק ועמיד, שנשאר ירוק וממשיך לפרוח אפילו מתחת לשלג, תוך התעלמות מהכפור, ובספר הוא מטאפורה לחוזק, לתקווה וליכולת של הנשים, להתמודד עם תנאי החיים הקשים, לא לוותר, לנסות ולהתגבר על הקשיים והמכשולים שהחיים מציבים בפניהן.

 

בדרך כלל אני לא קוראת ספרים שמורכבים מסיפורים קצרים, ובאופן מפתיע, ממש אהבתי את הספר הזה. הרגשתי אמפתיה לנשים שאני לא מכירה: לשרה, מרגריטה, אורורה, ג'וזפינה, מדלנה, ורה, והאחרות, והיה קל להזדהות עם מצבים, שמעולם לא חוויתי.

"רוזמרין לא מבין את החורף" הוא ספר עדין, אנושי, מחמם לב ומעורר מחשבה, בפרט לאור העובדה שהוא נכתב על ידי סוֹפֵר-גבר, שמספר על נשים. הוא מטפל בנושאים כבדים כמו אבל, אהבה נכזבת ומחלה סופנית בעדינות רבה, כזו המספקת נחמה ותקווה.

הכתיבה קלה, ישירה, זורמת ומעמיקה, משאירה רושם רב.

אם אתם מחפשים לקרוא קריאה קצרה ומרגשת, הספר הזה הוא בשבילכם.

 

מומלץ מאד