ללכת בדרכך –
ג'וג'ו מויס
תרגום: קטיה בנוביץ'
הוצאת ידיעות ספרים
אפריל 2014.
407 עמ'
לואיזה קלרק היא
בחורה רגילה, עם לב רחב, בת למשפחה ממעמד
הפועלים. היא עובדת בבית קפה. היא דואגת למשפחתה. היא עושה את מה שהיא צריכה
לעשות. היא לא לוקחת סיכונים ולא מתנהגת בפזיזות, פרט לסגנון הלבוש שלה שם היא
מרשה לעצמה להתפרע. אך שם זה נעצר.
מגרש המשחקים
של וויל טריינר הוא החיים עצמם. בן למשפחה אמידה ביותר, החיים תמיד חייכו אליו. הרפתקני,
שאפתן ובטוח בעצמו, חי כל רגע במלואו .יש לו עבודה נהדרת, חברה נהדרת והאמצעים
ללכת לאן שהוא רוצה ולעשות ככל העולה על רוחו . כל זה משתנה כאשר וויל עובר תאונה קשה בעקבותיה הוא הופך
לנכה, ללא יכולת תיפקוד מינימלי, תלוי במטפלים 24/7. הוא מואס בחייו ומחליט
לוותר עליהם, מתוך הבנה רפואית שהוא לעולם לא יחזור להיות מה שהיה או אפילו יחלים במעט, החלטה אישית קשה, אך מובנת באופן מוזר, שלדעתו נכונה
עבורו.
כדי לרצות את
הוריו הוא דוחה את ביצועה בחצי שנה, והוריו מחפשים מטפלת מתוך תקווה שהם יצליחו לשנות את
דעתו. כאן נכנסת לתמונה לואיזה. הבחורה עם בגדיה המטורפים, שמתמידה בעבודה כי מוטלת עליה
אחריות לפרנסת משפחתה. היא לא נותנת ליחסו העוין של וויל להשפיע עליה. לאט לאט היא
חודרת לתוך ליבו, פולשת לחייו, מנסה לגרום לו למצוא יופי בדברים הפשוטים
ולהשלים עם המציאות כפי שהיא, אבל היא לא חוזה את השינוי שהוא יחולל בה, ולא חושבת שמישהו
יראה את הפוטנציאל והאש שבה.
וויל נחוש לפקוח את עיניה אל הלא נודע. הוא מעודד
אותה לצאת מאזור הנוחות שלה, לחיות. איתו לצדה היא צוברת ביטחון, נחישות, לומדת לא
לאפשר לאף אחד להכתיב את מעשיה ולבסוף מבינה מה הכי טוב עבורה.
זהו סיפורה של
אישה בת עשרים ושש, שאין לה מטרה בחיים, שלא חושבת על עתידה, שחיה את חיי היום יום
בעיירה תיירותית, עם חבר אגואיסט, ואחות שהיא אם חד הורית שנחשבת לחכמה ממנה, וכל הזמן מבטלת את רצונותיה ומרצה את את בני משפחתה שמצפים ממנה להתאים את חייה
לרצונותיהם.
זהו גם סיפור של
שני אנשים שפוגשים זה את זה במקרה, וחייהם משתנים לנצח.
ג'וג'ו מויס יצרה
דמויות פגומות ומציאותיות, מערכות יחסים משפחתיות שהיו רחוקות מלהיות מושלמות, אבל
אי אפשר שלא להזדהות עם כל אחת ואחת מהן. אי
אפשר שלא להרהר בהחלטה של וויל, בהיבט הדתי,
המוסרי והמשפטי ולהבין את נימוקי שני הצדדים, לבחון מחדש את הערכים והדעות
הקדומות, שלנו. היא מעוררת להעריך את הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו.
"חיים רק
פעם אחת. מחובתך לחיות באופן המלא ביותר".
לואיזה היא
אישה מקסימה עם חוש הומור ודמיון פנטסטי. קריאת הספר מנקודת מבטה הייתה מענגת
לחלוטין.
ג'וג'ו מויס שמה דגש על זכות הפרט לבחירה ולא מתחשבת בדעת הסובבים. הספר מעמת אורח חיים הרפתקני, אתלטי ופעיל לעומת החיים בכיסא גלגלים – והקורא שואל את עצמו שאלות
היכולת שלה
לארוג סיפור מלא הומור ואהבה, תוך התייחסות למציאות הלא כל כך נחמדה, לפעמים
מכוערת, של חיים עם מוגבלות שכמעט ולא נדונים בחברה "מנומסת", ללא ספק,
הגבירה את המודעות של אלפים. היא התייחסה לנושאים טעונים רגשית, כולל אפליה נגד
אנשים עם מוגבלות, איכות חיים, זכות להגדרה עצמית, שאלות של מוות מבחירה והמתת חסד,
באופן גלוי, ולא נחסכים מהקורא הדילמות המוסריות. שמעלות שאלות כמו:
מי בכלל רשאי
לשפוט בחירה של נכה איך לחיות את חייו או איך לסיים את חייו?
האם האהבה
מספיקה כדי לשנות החלטה הרת גורל שאין ממנה דרך חזרה?
האם ניתן לקרוא את הספר ולא לשאול מה היית עושה בנסיבות דומות, או איך היית מרגיש
אם היה מדובר באדם יקר לליבך?
לגעת בנושאים
כה כבדים, זה לא דבר קל.
"ללכת
בדרכך" הוא ספר שנישאבים אליו בקלות. הכתיבה מסקרנת, מדייקת בתיאור המצב
ובקשיים היומיומיים של וויל, מסקרנת בהיבט של הקשר שנרקם בינו לבין לואיזה וההתמודדות
של כל אחד מהם בתקווה, שאולי...
הסיפור זורם ומושך,
ומרגיש אמיתי לחלוטין, והקורא מתאהב בקלות בדמויות. ספר שאי אפשר להניח מהידיים,
ואי אפשר שלא להמשיך ולחשוב עליו, למרות שיהיה מי שיאמר שהוא קלישאתי. יש בו ניגודים כמו הומור שגורם
לצחוק לצד רגשות עמוקים שגורמים לדמוע , השוני במשפחתיות של כל אחת מהדמויות. החום
והאהבה והפתיחות בביתה של לואיזה לעומת השקט, הדיסקרטיות בביתו של וויל
אולי אתם לא
חובבי רומנטיקה. אולי אתם לא אוהבים צ'יק-ליט... אני מבטיחה לכם שזה לא משנה. כי הספר הזה אינו סיפור אהבה קלאסי אלא סיפור אהבה, מרגש
ומטלטל, שיתפוס אתכם אם
תרצו או לא.
ממליצה מאד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה