העפיפון – לטישיה קולומבני

העפיפון – לטישיה קולומבני

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאה: כנרת זמורה דביר

אוגוסט 2024. 224 עמודים

בעקבות  טרגדיה אישית, לנה מחליטה לעזוב את צרפת ואת עבודת ההוראה שלה. היא יוצאת להודו, אל מקום שבו אף אחד לא מכיר אותה, למדינה שבה היא לא דוברת את השפה ושאת תרבותה היא לא מכירה היטב. שינוי הנוף הוא טוטאלי. היא מגיעה אל חופי מפרץ בנגל, בנסיון לשקם את חייה. רדופה על ידי רוחות העבר, היא מוצאת הפוגה מהם רק עם עלות השחר, כשהיא הולכת לשחות באוקיינוס ​​ההודי. כל בקר היא רואה על החוף הנטוש ילדה קטנה, לבדה, מעיפה עפיפון. בוקר אחד היא נסחפת על ידי הזרם, וכמעט טובעת. כשהילדה רואה אותה טובעת, היא מזעיקה עזרה. לנה נחלצת בנס על ידי הבריגדה האדומה, קבוצת הגנה עצמית שהתאמנה בקרבת מקום.

לנה רוצה להודות לילדה בת העשר, שבזכותה ניצלו חייה. כשהיא הולכת לחפש את המלאך השומר הקטן שלה, היא מגלה את הצד השני של הודו . היא מגלה שהילדה יתומה, נטושה, שייכת לקאסטת המנודים, עובדת ללא לאות במסעדה של בן דוד, שקיבל אותה לעבודה ומנצל אותה. היא מגלה שהילדה מעולם לא למדה בבית ספר ולא יודעת לקרוא ולכתוב, ומתנהגת כאילמת. המפגש המקרי של לנה עם לליטה הצעירה, ופריטי, מנהיגת הבריגדה הצעירה והקשוחה, שעוסקת בלימוד הגנה עצמית לנשים, היא נקודת הפתיחה של חיים חדשים עבורה, שנותנת משמעות לעבודתה הקודמת כמורה. לנה נאבקת בחירוף נפש עם הרשויות המקומיות, עם שחיתות מנהלית, ועם דעות קדומות ומשפחות אנאלפביתיות כדי לפתוח בית ספר, לחנך נערות צעירות מאוד ולהציל אותן מחיי עבדות עתידיים במדינה שעדיין מאופיינת באלימות קיצונית המופעלת על נשים. מוקפת בקבוצת בנות מהכפר והמנהיגה שלהן, פריטי הסוערת, לנה מתחילה פרויקט מדהים: הקמת בית ספר לכל ילדי השכונה שהלימוד נשלל מהם.

לטישיה קולומבני לוקחת את הקוראים להודו, אבל לא למדינה המוכרת לתיירים עם המקדשים המלכותיים שלה, אלא לצד הנסתר של הודו. התנועה הצפופה, החנויות הרעועות, הקבצנים, העוני, הרעש הבלתי פוסק, מצוקת הילדים, הקאסטות, המנודים שזוכים לבוז, ולמצבן המזעזע של נערות צעירות. אונס הוא הספורט הלאומי. תת תזונה, נישואים והריונות מוקדמים. להיוולד בהודו ילדה זו קללה. מצבן של הנשים בהודו מופיע בספר הזה במלוא אכזריותו ובמיוחד זה של נשים מהקאסטה המנודה. כדי להקל על הוריהם, הם משיאים את הבנות בגיל 10-12, בניגוד לחוק המחייב. האישה הופכת לרכושו של בעלה, לרוב קרוב משפחה רחוק מבוגר, והיא נתונה לסמכותה המוחלטת של חמותה. לנה מבינה שהמנהג הזה הוא האויב האמיתי של הנשים ושהוא מנציח את העוני. היא נחושה לשבור את השרשרת הזו על ידי מתן אפשרות לנערות הודיות צעירות ללמוד לקרוא ולכתוב, גם אם נדרש לשם כך תשלום מכיסה הפרטי עבור האוכל של תלמידיה או משכורת עבור המחליפה של לליטה במסעדה שבה היא עובדת.

 

לטישיה קולומבני מרגשת את הקורא כשהיא מספרת על נישואיה הכפויים של ג'ניצקי, חברתה הקרובה של לליטה בבית הספר, ועל מותה בתעלה, תוך כדי בריחה מהבעל שהוריה אילצו אותה להינשא לו. התאורים על מצבם הבלתי ניתן לתיאור של מי ששייך לקאסטה של המנודים, שכל חייהם עליהם לעסוק במשימות מלוכלכות, מזעזע.

 

ומה המשמעות של העפיפון בכל זה?

העפיפון  הופך להיות המטאפורה המתריסה נגד חוקי הכבידה, בדיוק כמו לנה שהצטיירה כאשה שברירית שחייה תלויים על חוט, והופכת ללוחמת, מלאת התמדה וכוח רצון, ושל הילדים חסרי הזכויות שנולדו בעוני, שעפים לעבר עתיד טוב יותר בזכות החינוך.

 

"העפיפון" משקף את רצונה של לטישיה קולומבני לעורר את זעמו של הקורא על מצבן של נערות צעירות מאוד, מהמעמד הנמוך בהודו. הוא מראה את הודו רבת הניגודים ואיך בליבו של העולם הזה, שלנה לא יודעת עליו כלום, מתחילה הרפתקה המשלבת תקווה והתפכחות, נחישות מול מסורת, וחלום לשנות חיים באמצעות חינוך. הוא מתאר את המפגש הבלתי נשכח והמשקם בין אישה וילדה צעירה מקופחת, בהודו המיוסרת.

כתוב בקלילות סוחפת ועדינה, מלא תקווה וחום אנושי, עם  מבט צלול מאוד על העולם שבו אנו חיים, כמו העפיפון שנסחף בשמי הודו...

 

מומלץ מאד♥