הגיע הזמן להדליק את הכוכבים - וירז'יני גרימאלדי
תרגום מיכל
אסייג
הוצאת כתר
יולי 2020 . 309 עמ' מודפסים
אנה, גיבורת הרומן "הגיע הזמן להדליק את הכוכבים", גרה בצרפת. היא מתקרבת לגיל ארבעים והיא
אם חד הורית שמפרנסת את שתי בנותיה, קלואי המתבגרת בת ה-17 ולילי בת ה-12. היא עובדת שעות ארוכות במסעדה ומרוויחה מעט
מאוד, וההתמודדות עם חובות שלא נגמרים גוזלים את כל זמנה ואת כל האנרגיה שלה. כתוצאה
מכך הקשר עם בנותיה הוא כמו גרב צמר קרועה, שאין זמן לתקן אותה, אך נאלצים להמשיך
ולגרוב אותה.
גם אצל קלואי ולילי החיים אינם דבש. קלואי לא
מצליחה לפתח יחסי אהבה בריאים, ולילי מתקשה באינטראקציה עם בני גילה ומוטרדת בבית
הספר. הן נאבקות בבית הספר, הן נאבקות אחת בשניה ומתמודדות עם העובדה שאביהן אינו נוכח בחייהן.
אנה מתקשה להתמודד עם החובות ההולכים וגדלים. היא
מיואשת מהחשבונות שנערמים, אובדן עבודתה, הנושים שבדלת ביתה, ומעל הכל מהגילויים על
התנהלותן של שתי בנותיה.
בתמורה לפיטוריה, היא מתמקחת עם הבוס שלה על פיצויי
פיטורין בסכום השווה לחובותיה, אך סבתא שלה מפתה אותה לקחת את הכסף ולצאת לטיול עם
בנותיה בקראוון של אביה, כדי לפזר את האפר של סבא שלה בנקודה שבה ניתן לראות את
הזוהר הצפוני.
הבנות לא מתלהבות מהרעיון אבל אין להן ברירה.
אנה מחליטה "לברוח" לזמן מה ולהשאיר את הבעיות מאחוריה. היא לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור, אבל העתיד עדיין לא נכתב, ולהן לא נותר אלא להצטרף אליה. הן יוצאות בקראוון לטיול חוצה מדינות, לסקנדינביה. בדרך הן מצטרפות
לקבוצה של מטיילים בקראוונים, והאנשים
שהן פוגשות בדרך והזמן המשותף גורמים לאם ולבנות להעריך את ההזדמנות הזו ולקרב אותן
אחת לשניה ולהעריך את עצם היותן משפחה.
העלילה נוגעת ומרגשת במיוחד. במהלך הקריאה צחקתי,
ולא אחת הזדהיתי עם הדברים שנאמרו והארועים
שהשלוש חוו, תוך כדי נסיונן להתמודד עם
השדים הפנימיים שלהן,
שכללו בין היתר התקפי חרדה, רגישות יתר, צורך בהכרה,
פחד נטישה, הצבת גבולות, הסתגלות
וקבלת השונה.
הספר נכתב מנקודת מבטן של האם וכל אחת משתי הבנות. מחשבות האם, הבלוג של הבת הגדולה והיומן של הבת הצעירה, שבו כל אחת חושפת את רגשותיה ומחשבותיה על המתרחש. נהניתי במיוחד לקרוא את יומנה של לילי הצעירה, שהיה מלא הומור.
וירז'יני כותבת כל כך יפה. סגנון הכתיבה הייחודי לה, הוא פשוט וקריא, והקורא נכבש בקסם המילים שמבטאות רגישות, ריאליזם ומעל הכל הומור. כל הניואנסים של מערכת היחסים בין אמהות ובנות, הקונפליקטים, האהבות והפגמים שבה, מתוארים בעדינות ובנועם.
זה סיפור שיכול להיות סיפורן של הרבה אמהות חד
הוריות שלא יכולות להתגבר על החובות, לא יכולות ליצור מערכת יחסים מתקשרת עם הילדים
שלהן, שלא יכולות לאהוב את עצמן.
סיפור שיכול להיות סיפורן של הרבה נערות מתבגרות, נערות פגיעות, אבודות, שנקרעות בין אהבה לאביהן לאהבה לאמא שלהן.
סיפור שמדמה את החיים לנסיעה באוטובוס. מה שיקרה
בחיינו תלוי בנו, כי אנחנו אלה שנבחר מי יצטרף לנסיעה שלנו באוטובוס. ולכל אחד מהאנשים שנבחר, תהיה השפעה על מהלך חיינו.
רומן שמעורר תקווה ואופטימיות. לא משנה כמה דאגות מצטברות ועד כמה הן מתעצמות, אסור להתייאש. לכל בעיה ניתן למצוא פתרון.
סיפור על איחוד מחודש של משפחה, אהבה, חוסן והפקת המיטב מכל יום.
מומלץ בחום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה