שובר גלים –
נגה דיין קמיל
הוצאת שולחן
כתיבה, מטר
ספטמבר 2025. 232 עמודים
הגיבורה הראשית
היא גליה, בת ה- 17 , תלמידת כיתה י"ב בתיכון תל אביבי,
נערה חכמה, נבונה ומופנמת, הסובלת מעקמת בגב ונאלצת לשם כך ללבוש סד מיוחד. לבישת הסד מתחת לבגדיה הוא סימבול למצבה יוצא הדופן בין חבורת הצעירים בני גילה, לדימוי העצמי שלה כלפי גופה, לרגישות כלפי כל ניואנס, פיסי או חברתי, כשהיא מודעת היטב לכך שהיא לא אחת
מהבנות ה"מקובלות", בהן היא מקנאה.
כשהוריה נוסעים עם אחיה לגרמניה, לתקופה של
מספר חודשים, גליה אמורה לשהות בבית סבתה אך היא מבינה שנפתח לה חלון הזדמנויות
לעשות ככל העולה על רוחה, להיות היא עצמה, להשתחרר מהכבלים שעוצרים אותה, לחקור את עצמה, את זהותה המינית, ואת בני המין השני.
אהבתה לים מביאה אליה את רפאל שמזכיר לה את השחקן האהוב עליה. רפאל הוא סטודנט לארכיאולוגיה, נכה צה"ל קטוע רגל ממלחמת יום כיפור, בן 24. הוא גר בדירה שכורה לא רחוק ממנה, ולמרות הפרש הגילים הגדול ביניהם גליה שמחה להכיר אותו, להיות איתו, לבלות בחברתו, וגם עם חבריו, ואלה מקלים על הבדידות החברתית שלה, אך גם חושפים אותה לפוליטיקה של אותם ימים. מכאן לא רחוקה הדרך להתאהבות בו, ולהיכרות מעמיקה איתו ועם דיעותיו. רפאל לא מסתיר את כעסו ואת שנאתו למשה דיין, שר הבטחון באותה תקופה, ורואה בו את האחראי למחדל של מלחמת יום כיפור, ולמחדל שבעטיו נגרמה פציעתו.
היעדרות הוריה של גליה מהדקת את הקשר שלה עם סבתה, והיא מגלה את הסיפור של
דויד פרנקפורטר, ידיד המשפחה, ולארוע שהתרחש בשוויץ, ערב מלחמת העולם השנייה. הסיפור של דויד מעורר את סקרנותו של רפאל, והמודעות של גליה לדברים שבליבו של רפאל, מדליקים אצלה נורות אזהרה, והיא חוששת שרפאל ינסה להתנקש בחייו של משה
דיין.
גליה מוצפת ברגשות אהבה לצד רגשות חרדה, והיא מתלבטת ומתחבטת איך עליה להמשיך מכאן והלאה.
האם לאור הגילויים שגליה מגלה על עצמה, הקשר עם
רפאל יימשך?
מה היא תעדיף, את האהבה או את הקבוע והמוכר?
אהבתי שהספר התמקד בגליה, במסע ההתבגרות שלה, ברגשות שלה, במחשבות, ביחסה אל גופה, בחיבור שעשתה בין אירועי עבר להווה, בדרך שלה להתמודד, ללמוד להכיר את עצמה, לעמוד על דעתה.
"שובר גלים" הוא ספר רגיש ומרגש, על גליה, על האהבה והלבטים שבחייה, על מערכות יחסים, על מסע ההתעצמות האישית, המשלב בתוכו בצורה טבעית ארועים שהתרחשו במציאות הארצישראלית של שנות ה-70 של המאה הקודמת. תל אביב של פעם מתעוררת לחיים דרך הדמויות אך גם דרך רחובות כמו דיזנכוף, אלנבי, בן יהודה, חוף גורדון ובתי הקפה המיתולוגיים, "אסקימו לימון", הליכוד ובגין, מפא"י ודירות בדמי מפתח. רוח התקופה מעוררת זכרונות וגעגוע.
הוא מסופר בגוף
ראשון, מפיה של גליה, אך לכל אחת מהדמויות יש את המקום שלה בעלילה, מה שמוסיף נפח
לצד מתח.
הסופרת, נגה
דיין קמיל כותבת נהדר. בכתיבה רהוטה וקולחת, בכנות רבה, בעדינות, ובאיפוק רב היא מציירת את החיים ואת
הדילמות על הכאב והנחמה שבהם.
אי אפשר שלא
לחשוב על מציאות חיינו בהווה, בזמן שקוראים על העבר. אמנם נהניתי לחזור ולהיזכר
באותם ימים של שנות השבעים, בתמימות של אותם זמנים, בתובנות על המורכבות של החיים בכלל ובארץ שלנו בפרט, אך באותה מידה זה ספר שגרם לי
לתהות לא מעט על הדרך שעשתה החברה הישראלית, הפילוג שלא נעלם עד ימינו, כולל המצב הפוליטי
והצבאי של אז, שכתוב כאילו מה שקורה כאן
ועכשיו, לא השתנה כלל.
מומלץ.
