הירקון 116 ב' –
אורית הראל
הוצאת ידיעות
ספרים
אוגוסט 2025.
392 עמודים
ציר העבר מתרחש בווינה ובפלשתינה ומספר על אילזה, שנולדה
בווינה בשנת 1899 לאם בת 48, וזכתה לכינוי "ילדת נס". היא בת הזקונים
של משפחת רוזנברג, והפרש שנים גדול מפריד בינה לבין אחיה, אלפרד ואנטון, ואחותה אדית,
שלמעשה מתפקדת כאמה השנייה. כבר כילדה קטנה, אביה הנערץ עליה, מבין שהיא ילדה יוצאת דופן, חכמה וחדה ומגדל אותה מתוך
מחשבה להכשיר אותה להיות היורשת שלו, שתנהל את העסק המשפחתי, ואילזה שהתבגרה החליטה שלא מעניין אותה להיות אשה יושבת בית, מתחילה לעבוד בעסק המשפחתי ומפגינה כישרון
ניהולי יוצא דופן. יכולותיה ועיקשותה, ותמיכת אביה מאפשרים לה לרשת לאחר מותו את
ניהול העסק, ולמרות שזו תקופה שבה נשים נדחקו לשוליים העסקיים, היא הופכת לאשת עסקים מצליחה ומבריקה, אחראית
לשגשוג הכלכלי של המשפחה.
אילזה לא
התברכה ביופי נשי לפיכך היא אימצה לעצמה סגנון חיים מוקפד, לבוש אלגנטי והליכות של
"ליידי", שהפכו את נוכחותה לעוצמתית ומרשימה. יש לה מספר מחזרים אבל אף
אחד מהם לא מצליח לשבות את ליבה, וברור לה שהם מחפשים את קירבתה בגלל היותה עשירה ולא
בגלל שהיא קוסמת להם כאשה.
כפי שהיא שוקלת
בכובד ראש כל הצעה עסקית או כל מהלך הקשור לחייה האישיים לפני שהיא מקבלת החלטה, כך היא שוקלת את אפשרות הנישואים
לליאון גליקסון. בעיניה יחסי זוגיות הם סוג של עסק, של שותפות. לא מדובר ביחסים רומנטיים,
שלא לדבר על אהבה. אילזה מודעת לכך שליאון הוא ציוניסט הלהוט להגשים את חלומו להגר
לפלשתינה. לעומתו, היא כמו יהודים רבים בווינה באותן שנים, מרגישה אוסטרית
לכל דבר. היא משוכנעת שהתרבות וההצלחה הכלכלית יגנו על
משפחתה מפני הקיצוניות הפוליטית שהחלה לבעבע מסביב. היא גם מקווה שהנישואים וחיי
משפחה ימתנו את חלומו של ליאון, אך זה לא קורה, ובסופו של דבר ליאון עוזב אותה ואת
בתם הצעירה, נעמי, והמרחק עושה את שלו והנתק ביניהם גדל מיום ליום. עם עליית
הנאצים לשלטון, הסדקים באמונתה "בערכי הבסיס של המולדת בה נולדה, חייתה,
עבדה, ובנתה את חייה" מתרחבים והופכים לשברים, היא מתפכחת בבת אחת ומבינה
שעליה לנקוט בצעדים. ליאון מפציר בה לבוא לפלשתינה, ובהחלטה מושכלת היא נפרדת
ממשפחתה הענפה בוינה שמסרבת לתחנוניה לעזוב את אירופה, ולוקחת את נעמי ומהגרת לפלשתינה.
אילזה חווה שבר
קשה. מאישה שהעיר וינה היתה בכף ידה, היא הופכת לפליטה חסרת כל בפלשתינה.
ליאון נשאר אותו ליאון, הפער ביניהם רב, ואילזה חיה בבדידות רגשית ופיסית, מתקשה
למצוא נחמה בחייה החדשים, ולא רווה נחת רוח מבתה נעמי, שנישאה למתי. התנהלותו ואופיו הנרקסיסטי,
מזכירים לאילזה את לאון, ונעמי שהעריצה את אביה מעריצה את מתי בצורה עיוורת, סולחת לו על בגידותיו, ומקטינה את עצמה למענו. אילזה נושכת שפתיים, תומכת בהם כלכלית, דואגת לכל מה שצריך בבית,
מבישול ועד שמירה על הילדים, ובמקום לשאת את אמה התומכת על כפיים נעמי מתייחסת אליה
בבוז, בשנאה, והניכור ביניהן רק הולך וגדל.
ציר ה"עכשיו"
מתייחס להווה,
לא בדיוק ברור מתי הוא, אבל על פי האירועים הנרמזים ניתן להסיק. הוא מסופר בגוף ראשון על ידי נכדתה של אילזה, בתה
של נעמי, שבמשך שנה שלמה מתחשבנת עם אביה, שואלת שאלות, מזכירה נשכחות, מבקשת לקבל
תשובות. כבר כילדה היא השכילה לראות ולהבין את כל מה שרוחש מתחת ומעל פני השטח
בבית, אותו הוריה, היא ואחיה חולקים עם סבתה. סיפור העבר של אילזה בוינה ובפלשתינה,
נחקרים לאורך הספר דרך עיני נכדתה, המנסה
לפענח את הסודות, את הכאב, את השתיקות בבית, תוך שהיא מגלה את המחיר הרגשי שגבתה
ההגירה מהמשפחה, ואלה משתלבים עם הסיפור שלה, שמנסה לבוא חשבון עם הניכור המשפחתי
מצד הוריה, ובעיקר מצד אביה.
"הירקון
116 ב'" הוא ספר נפלא, חכם, סוחף, המתאר בכתיבה רגישה, עדינה ומעוררת מחשבה, חיי שלושה דורות של משפחה ש"משלמת" מחיר נפשי בעקבות הגירה
ואובדן משפחתי כבד במלחמת העולם השנייה. הפער הבלתי ניתן לגישור שבין "העולם
של אתמול" למציאות הישראלית, מוביל לניכור הורי, שמירת סודות, הסתרה ונישואים
רעילים. כמו רבים מדור שורדי השואה, ששרדו ושתקו כך גם אילזה שמרה את הזיכרונות, את
הצער והגעגוע האינסופי, בשתיקה. והנכדה, שמנסה לפענח את סבתה, מגלה שהעבר לא באמת
נעלם אלא חלחל לתוך חיי המשפחה, ואילזה שבביתה גרו בתה וחתנה, נותרה בודדה וזרה, הן
בביתה והן במדינה שאמורים היו להיות עוגן ולהעניק לה תחושת שייכות.
אני אהבתי מאד. מומלץ בחום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה