שבוע בחורף -
מייב בינצ'י
תרגום: אורית
הראל
הוצאת כתר
2014. 339 עמ'
בדרכה המיוחדת,
מייב בינצ'י לוקחת את קוראיה ברומן האחרון שלה "שבוע בחורף", לחוף המערבי
של אירלנד, לכפר סטוניברידג', ואל ג'רלדין "צ'יקי" ראיין שחוזרת לעיר
הולדתה כצ'יקי סטאר, כדי לפתוח מלון נופש.
סטוניברידג'
הוא כפר טיפוסי שהצעירים כמהים לעזוב.
צ'יקי ראיין לא הייתה שונה, ובניגוד לרצונם של הוריה, היא מתאהבת באמריקני ובורחת
איתו לניו יורק. כדי לשמור על שמה הטוב ועל
כבודם של בני משפחתה היא בודה נישואין וחיים שונים מאוד מאלה שהיא באמת חיה. למרבה הצער, הרומנטיקה מתפוגגת די מהר, אבל צ'יקי ממשיכה לחיות את חייה
בניו יורק וכשהיא מגיעה לביקוריה השנתיים באירלנד או במכתבים שהיא שולחת הבייתה, היא
ממשיכה לשקר בנוגע לחייה.
באחד מביקוריה
היא רוכשת את הבית הגדול והמתפורר של האחיות שיידי ומחליטה להפוך אותו למלון וכך
אחרי 20 שנות היעדרות היא חוזרת לעיר נעוריה כדי לשפץ ולנהל אותו. אהובה נעלם מזמן,
צ'יקי ממציאה למשפחתה תאונה טראגית שקרתה לו, הופכת ל"אלמנה" , ויוצאת למסע
לשינוי גורלה.
התהליך לא קל
ופתיחת המלון מתרחשת בחורף, תקופה לא קלה לאיכלוס בעיירת חוף. אך האנשים שסביבה
תומכים ועוזרים לה להגשים את חלומה. יש את ריגר, הילד הרע שהפך לאדם טוב, אורלה,
אחייניתה המבריקה של צ'יקי, בעלת כישורי מחשב,העלמה קוויני, אם הבית שהשמחה שהיא
מפיצה סביבה הופכת את כל התהליך למענג. וכך, אחרי ימים של עבודה קשה, המטבח
החמים, האח המבוערת והחדרים המזמינים מוכנים לקבל את פניהם של האורחים הראשונים.
את הלבבות השבורים שאולי יתאחו כאן, השקרים שאולי ייחשפו, האהבות שאולי ינבטו.
האורחים שעושים
דרכם בחורף לבית סטון, מגיעים בשבוע העסקים הראשון לפעילותו, והם אלה שמחממים את
הלב. בינצ'י מגלה קשרים משפחתיים וסודות קבורים, אך בית האבן מלא בחמימות ובחמלה שמקל
על הכאב של מרבית האורחים.
ג'ון, כוכב הקולנוע האמריקאי הגולש בעילום שם, ויני וחמותה לעתיד ליליאן ,אנדרס, איש העסקים ההולנדי העומד בפני צומת דרכים
בחייו, הזוג וולס, שזוכים בפרס אך אינם מרוצים איתו, פרדה, הספרנית, ונל, מנהלת בית
הספר הפורשת, האשה הכי לא נעימה שמישהו פגש אי פעם.
לכל אחד מהם סיפור
אישי שמעניק את החמימות והחמלה שספריה של מייב בינצ'י ידועים בהם. יש אפילו
אזכורים קצרים בספר, לכמה דמויות ומקומות מהרומנים הקודמים שלה. כל פרק מוקדש לאדם אחד (או לזוג אחד) ולקראת סוף
הפרק מתוארת הדמות בבית הנופש והאינטראקציה עם שאר חברי הצוות, או האורחים, כך שגם
אם הפרק מתרכז בחיים של דמות אחת, כולם בסופו של דבר, קשורים אחד לשני בין אם
כבעלים, חברי צוות או אורחים בבית המלון.
בינצ'י תמיד עטפה
את קוראיה בעדינות וסיפרה סיפורים על אנשים ומקומות שמעוררים עניין כבר מהשורה הראשונה.
וכמו ספריה הקודמים גם הספר הזה זורם מפרק
אחד למשנהו בקלות רבה עם תיאורי נוף של החוף האירי, הטיולים הארוכים ותיאורי מזג האוויר ...
בינצ'י מעולם
לא אכזבה אותי, החל מהספר הראשון שלה, "מעגל חברים", שקראתי בשנות העשרים לחיי. דרכה היכרתי את אירלנד, ומאז ועד היום אני אוהבת
לקרוא עליה. תמיד רציתי למצוא את העיירות
הקטנות האלה בהן גרים אותם אנשים מסבירי פנים האוהבים את עיר הולדתם, עם הנופים המקסימים
שגרמו לי להרגיש שדלתם פתוחה להיכנס לבתיהם, לשבת איתם ולשוחח איתם.
בינצ'י היתה מספרת
סיפורים נפלאה אבל לצערי הספר הזה היה חלש בעיני אולי בגלל העובדה שהוא מורכב מסיפורים
קצרים השזורים זה בזה ומה שמחבר ביניהם היא השהות של כל הדמויות באותו הבית, באותו
הזמן.
האם הספר עמד בסטנדרטים של יצירותיה הקודמות?
לא.
האם היה שווה לקרוא אותו ? כן.
היה עצוב לסיים
את הספר בידיעה שלא יהיו יותר ספרים חדשים של מייב בינצ'י. משהו בכתיבה שלה נגע בי בצורה שמעט
ספרים אחרים עושים, וכמו רבים ממעריציה, קראתי כל ספר שהיא כתבה אי פעם.
אין ספק
שאתגעגע לאירלנד של מייב בינצ'י.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה