אם כבר מדברים על זה – קריסטן היגינס

אם כבר מדברים על זה – קריסטן היגינס

תרגום: עמית פרדס

הוצאת כנרת זמורה-דביר

מרץ 2021. 383 עמ'

נקרא כעותק דיגיטלי באינדיבוק

כאשר ד"ר נורה סטוארט, רופאה גסטרואנטרולוגית מכובדת בבית החולים סיטי בוסטון, נפגעת על ידי טנדר הדברה בפתח בית החולים בו היא עובדת, היא רואה את חייה חולפים לנגד עיניה, ובטוחה שהיא רואה את האור בדרך אל מותה. רגע לפני שהיא פוקחת את עיניה היא שומעת שיחה שהיא בהחלט לא נועדה לשמוע. היא שומעת את בובי, החבר שלה שהוא רופא במיון, מפלרטט עם רופאה צעירה ואומר לה שהוא מתכוון להיפרד מנורה באותו סוף שבוע. כשנורה השבורה והחבוטה מכל בחינה עומדת להשתחרר מבית החולים אין לה שום כוונה לחזור לגור עם בובי, והיא מבינה שמה שהיא מרגישה באמת, זה לא מה שקורה. עכשיו לא רק גופה כואב מהפגיעות שספגה אלא גם ליבה.

נורה מחליטה לעשות שינוי בחייה ולקחת חופשה. להתרחק מבית החולים, מבן זוגה, ומחייה בבוסטון. היא לוקחת מזוודה ואת כלבה בומר ועולה על מעבורת שמחזירה אותה לבית ילדותה בסקאפר איילנד, מיין,  אחרי 15 שנות היעדרות. היא שוכרת סירה כבית, ומחליטה לראות איך יהיה לחיות שוב לבד, בפעם הראשונה מאז הארוע הטראומטי הגדול שחוותה בעבר, ארוע שמנע מחייה לחזור לעצמם במלואם. היא מחליטה להתמודד עם כל הפחדים שמלווים אותה ועם עברה.  להתמודד עם אלה שבשנות לימודיה בתיכון כינו אותה טרול, עם אלה שגרמו לה להרגיש אשמה על שזכתה במלגה לאוניברסיטה מובחרת, עם אמה, שרון, האם הנוקשה שהייתה יוצאת דופן אך מדהימה בכישוריה, אבל זו שתמיד העדיפה על פניה את לילי אחותה, הכבשה השחורה במשפחה,  לחקור את היעלמותו של האב שנטש אותם, לתקן את אחותה הבעייתית שממשיכה להרחיק אותה, ולקרב אליה את פו, האחיינית הצעירה בת ה 15 שהקשר ביניהם רופף. היא גם חייבת להתמודד עם עצמה,עם אותן שנים כילדה ונערה שהוטרדה ללא רחם עד כדי כך שעזבה את הבית ומעולם לא הביטה לאחור.

כשהיא מגיעה לסקאפר איילנד אנו מבינים שנורה לא תמיד היתה האשה החזקה והבטוחה כפי שהיא הוצגה בתחילת הספר. היא מבינה שחלק מהדברים השתנו, אבל יש גם הרבה דברים שלא. יש אנשים ששמחים לראות אותה, אבל יש גם לא מעט אנשים שלא נרגשים שהיא חזרה, ועדיין רואים בה אחראית למשהו שקרה כשהיתה בתיכון, ומאשימים אותה בגניבת ההזדמנות מלוק, נער הזהב של העיר.

 

קולה של נורה חזק וברור. היא גיבורה חזקה, אינטליגנטית ועקשנית שלא זקוקה לגבר כדי להגדיר את עצמה. נכון, היא לא מושלמת, אבל היא לא רק חכמה. היא גם די קשוחה. יש לה רשימה של פחדים מוצדקת, אבל יש בה נחישות לחשוף את האני האמיתי שלה ואת לבה. יש לה את כל הסיבות להיות נקמנית אבל אף פעם לא עולה על דעתה לנקום. להיפך, יש בה הרבה חמלה, אמפתיה והתחשבות בזולת, והיא מעולם לא ויתרה. לא עם אמה, לא עם אחותה, לא עם פו.

 

צריך יותר מדמויות חביבות, סיפור עלילה זורם וארועים קשים כדי ליצור סיפור נהדר. לקריסטן היגינס יכולת נהדרת לשלב בין דמויות שמרגישות אמיתיות ומדברות אל הלב לבין הומור שהופך את הקריאה בספריה למרתק ומחמם לב. מבחינתי, עצם העובדה שהיא מצליחה להעביר את המסר שעיקרו  "החיים הם כמו רכבת הרים, יש עליות ויש ירידות,  אבל זאת החלטה שלכם אם לצעוק או להנות מהנסיעה", הופך את הספר לכזה ששווה קריאה, שכן, אפשר  להתפלש ברחמים עצמיים אבל אפשר לצמוח מהארועים הפחות נעימים שליוו את שנות ילדותך ובגרותך ולהפוך את הלימון בחייך ללימונדה, בדיוק כמו שעשתה נורה.

 

"אם כבר מדברים על זה" הוא סיפור על מסעה של אישה לקבלה עצמית ועל חברות נשית תומכת. החוסן של נורה היה מעורר השראה והמחויבות שלה לאנשים בחייה, מעורר הערצה. היה מעניין לראות את הדינמיקה בין הדמויות השונות בהווה תוך התייחסוות להתנהלותן בעבר.

סיפור מרגש, עם המון אהבה לזולת, נתינה, נאמנות משפחתית, הומור ורגעים מינוריים של רומנטיקה שמשאירים תחושת תקווה וחמימות בלב, על רקע נופי האי שמול חופי מיין. תאורי החוף, היערות, המערות והעיירה הקטנה על תושביה גרמו לי  להרגיש כאילו אני שם, איתם.

 

נהניתי מאד! ממליצה בחום.