ים הזכרונות – פיונה ואלפי

ים הזכרונות – פיונה ואלפי

תרגום: יפעת הדר

הוצאת הספרנית

מרץ 2024. 267 עמודים

אלה בת התשעים וארבע מתגוררת בבית אבות. עם כל יום שעובר הזיכרון שלה מאכזב אותה יותר ויותר, והיא יודעת שלא נותר לה הרבה זמן לחיות. היא רוצה שנכדתה קנדרה, תכתוב את סיפור חייה. קנדרה מוצפת ברגשות אשמה על שלא בקרה את סבתה אבל חייה כל כך עמוסים עד שלא נותר לה זמן פנוי לדברים אחרים. היא עובדת כמורה במשרה מלאה, נשואה לבעל מובטל, ובנוסף, הבן שלהם נמצא על הרצף ואובחן כאוטיסט ברמת חומרה קשה. קנדרה חוששת מהביקור אצל סבתה. למעשה, היא מרגישה שהיא לא יכולה להתמודד עם שום דבר עכשיו, אבל הולכת בכל זאת

במהלך המיפגש עם סבתה קנדרה מבינה שמאחורי הבקשה הזאת מסתתרת סיבה נוספת. הקשר של סבתא אלה עם בתה רונה, אמה של קנדרה, נותק. קנדרה תוהה מה גרם להיווצרות הנתק בין האם לבתה, ומבינה שבאמצעות סיפור זכרונותיה של סבתה, היא מקבלת הזדמנות להבין מה קרה.

 

הרומן מחולק לשלושה חלקים ומסופר בשני צירי זמן, השנים שבין 1938 ל-2014. 

ציר זמן אחד הוא ההווה, בשנת 2014,  בו קנדרה דנה בדברים עם סבתה. הוא גם עוסק בחיי המשפחה של קנדרה, וליתר דיוק במשמעות של  ללדת ולגדל ילד עם אוטיזם. הסיפור של סבתה מעודד אותה להסתכל על מה שקורה בחייה, ביחסיה עם בעלה בעיניים אחרות לגמרי, ולשאוב כוח. קנדרה מתארת ​​את ימיו הטובים והרעים של בנה, את הקשיים היומיומיים, את רגעי השמחה המועטים.

 

ציר הזמן השני מתרחש בעבר ומתחיל בשנת 1938 כשאלה בת ה 17 נוסעת לצרפת, ושוהה באיל דה רה, בבית של חברת נעוריה של אמה. היא מבלה את ששת השבועות של חופשת הקיץ בחברת התאומים קרוליין וכריסטוף שנכנס אל ליבה, משפרת את הצרפתית שלה, ומעבירה את הזמן בלי דאגות, בחופים החוליים והמים הצלולים של האי, ונהנית מכל דקה. לראשונה בחייה, היא מרגישה חופשיה באמת.

בשנה שלאחר מכן היא מוזמנת שוב, אבל כשפורצת מלחמת העולם השנייה הכל משתבש והיא נאלצת לשוב לסקוטלנד, למציאות קצת אחרת. היא מתחילה להתנדב למאמץ המלחמתי, פוגשת את אנגוס, ומרגישה שהיא נסחפת הרחק ממי שהייתה באיל דה רה.

 

אלה היא דמות חזקה. היא אולי בת תשעים וארבע אבל היא מאוד אינטליגנטית ויודעת בדיוק מה היא רוצה ומה היכולות שלה. ואם זה מפאת קוצר זמן או בגלל המכתבים שקנדרה נחשפת לתוכנם, הקשר בינה לבין נכדתה מתחזק מאוד.

 

העלילה מסופרת בעיקר מנקודת המבט של סבתא אלה, אבל גם מנקודת המבט של בתה, ומנקודת המבט של נכדתה. הסיפור זהה פחות או יותר אצל שלושתן, אבל התפיסה של כל אחת מהן לגבי מי היא או מי היתה אלה, שונה. ההווה משתלב עם העבר ואינו מאפיל עליו,  והדמויות לומדות אחת מהשנייה

 

הספר מעורר מחשבות על אהבה ונישואין ומעלה שאלות כמו:

האם האהבה הראשונה היא באמת היחידה?

האם אפשר לאהוב שני אנשים בו זמנית?

האם אלה תצליח לחיות בהווה כשהעבר מושך אותה אליו?

 

"ים הזכרונות" הוא רומן מריר-מתוק. סיפור חייה של אלה מנערה בת שבע עשרה ועד לאשה מבוגרת בגיל מבורך, שידעה חיים עם הרבה עליות ומורדות וחולקת את זכרונותיה עם נכדתה. סיפור על אהבה ראשונה, אהבה אבודה שמסתיים במסר חשוב על איך לא תמיד אנחנו משיגים בחיים את מה שאנחנו רוצים, ואיך לפעמים, אנחנו לא רואים את מה שאנחנו צריכים, אבל ממרחק השנים מבינים שמה שהיה לנו כל הזמן, זה בדיוק מה שהיינו צריכים באותו זמן. סיפור על חברות, בחירות הרות גורל, הזדמנויות שנייה בחיים, פיתולי גורל, טעויות שנעשו וכמובן אהבה.

 

אם לומר את האמת, בעיני, הספר הוא דוגמה טובה לאופן שבו רומן שהיה בו פוטנציאל לסיפור מעניין, יכול להיות הרבה פחות. מספר הפעמים שגלגלתי עיניים במהלך עשרות העמודים הראשונים היה עצום, אבל המשכתי לקרוא מתוך תקווה שזה ישתפר. הדמויות היו די שטוחות, חסרות עומק, האינטראקציות הרומנטיות הרגישו קלישאתיות, הדיאלוגים ילדותיים, ולעיתים קרובות החלטות שהתקבלו נראו פתאומיות וללא בסיס.

אני יודעת שרבים אהבו והמליצו עליו. אני התקשיתי לחוש הזדהות ולכן מבחינתי הוא היה בסדר. לא מעבר.

 

לשיקולכם.ן