מה שלא הורג - דייוויד גוגינס
תרגום: דנה
אלעזר-הלוי
הוצאת מטר
ינואר 2025.
272 עמודים
"מה שלא הורג" הוא ספר אוטוביוגרפי, יותר ממואר, שמספר את התובנות של דייוויד
גוגינג לגבי החשיבות האמיתית של עבודה קשה.
שנות חייו הראשונות של דייוויד עברו עליו עם
אבא שהיכה אותו ואת אמו. הם נמלטו ממנו ועברו לגור עם סבו וסבתו בעיירה קטנה
באינדיאנה שבה הוא היה הילד השחור היחיד בבית הספר, התמודד עם גזענות כאשר ילדים ומבוגרים
פלטו לעברו את המילה "Nigger". ואפילו קבל איומי מוות. הוא גדל עם הרבה כעס, רימה את דרכו בבית הספר,ולא ויתר על חלומו להצטרף לצבא ולשרת באריות הים. לשם כך היה עליו לסיים את התיכון. בשנתו האחרונה הוא עשה סדר בחייו האקדמיים ובעזרת מורה עבר מרמת קריאה
בכיתה ג' לרמת הקריאה שבה היה צריך להיות.
דייוויד גוגינס מתאר כיצד הוריד באמצעות עבודה קשה, משמעת עצמית וקשיחות מנטלית כ- 50 ק"ג ממשקלו בשלושה חודשים, ואיך הפכו חייו מצעיר מדוכא עם עודף משקל לגבר היחיד בהיסטוריה שהשלים את הכשרת העילית של לוחמי אריות הים, ולאחר מכן סיים את לימודיו ביחידת הריינג'רס ולבסוף שירת בחוליית בקרת האוויר הטקטית של חיל האוויר האמריקאי. הוא המשיך וקבע שיאים בכמה וכמה תחומי ספורט הקשורים בסיבולת, ונחשב בעיני רבים לספורטאי האולטרה-סיבולת מהטובים בעולם. למשל – שיא גינס של 4,030 עליות מתח ב־17 שעות, רץ למעלה מ־70 טריאתלונים ואולטרא־מרתונים, עד שמגזין "אאוטסייד" הכתיר אותו בתואר "האיש הקשוח ביותר בחיים".
באחד מנאומי המוטיבציה שלו הוא אומר ש"אם המוח שלך שולט בך ולא אתה שולט במוח שלך, אז אתה עושה את הטעות הכי גדולה של חייך"
הספר הזה יגרום לך להרגיש אשמה על כך שדילגת על
האימון שלך. לא היה לי מושג איזה רמות של טירוף אתלטי יש, כמו ריצה על רגליים
שבורות או ריצה של 100 מייל ב-36 שעות במקום הכי חם עלי אדמות ביולי.
דייוויד גוגינס אומר לנו שרובנו משתמשים רק
ב-40% מהיכולות שלנו. הוא קורא לזה חוק ה-40%. הוא טוען שעלינו לעבור את
ה-40% האלה על ידי התגברות על הפחד, ללכת בביטחון מלא ולעבוד קשה כדי למצות את
הפוטנציאל האמיתי שלנו. לדעתו, "הכל בחיים הוא משחק חשיבה!" והגוף האנושי יכול לעמוד ולהשיג הרבה
יותר ממה שרובנו חושבים שאפשר, ושהכל מתחיל ונגמר בתודעה. אם
יש בחייך אנשים שליליים, בוס רע, חברים, קרובים,וכד', הוא ממליץ לא לתת לגישה השלילית שלהם להדביק את המחשבות
שלך. אל תהיה קורבן. הימנע מהתמכרות לדיבור עצמי שלילי. אנשים שהם בריונים הם
בריונים כי הם חסרי ביטחון.
דייוויד גוגינס מזכיר בספר, בעקיפין את טכניקת הקאיזן (= שיפור מתמיד). הוא מדגיש את החשיבות של בניית מטרה דרך הצבת הישגים קטנים, שיעזרו להשיג הישגים גדולים.
הוא ממליץ ללמוד לקבל את החולשות שלנו. כולנו
אוהבים לעשות דברים שאנחנו טובים בהם. הוא ממליץ למצוא את החולשות שלנו ולעבוד על
מה שגורם לנו לאי נוחות.
"מעט מאוד אנשים יודעים איך התחתית
מרגישה, אבל אני כן. זה כמו חול טובעני. זה תופס אותך, שואב אותך מתחת, ולא מרפה.
כשהחיים הם כאלה, קל להיסחף ולהמשיך לעשות את אותן בחירות נוחות שהורגות אותך, שוב
ושוב. . . ."
חלק עיקרי של הספר מוקדש לתרגילים שונים וכיצד
המחבר הצליח לעשות אותם למרות הקשיים. תרגילים שמאפשרים לעצב גם את הגוף וגם את הנפש
ואת חיי האנשים הקשורים אליך. אם אתה מרגיש עצלן באזור הנוחות שלך או שאתה עובר
כעת שלב קשה בחיים, ספר זה יעזור לְהָנִיעַ אותך כדי לחזור למסלול.
האם חייבים להיות קיצוניים כמו הבחור הזה?
ממש לא, אבל הספר יגרום לך להבין שכולנו יותר
קשוחים נפשית ממה שאנחנו מעריכים את עצמנו. דייוויד התחבר לנפשו ולגופו כדי להפוך
ליוצא דופן. הוא המשיך לחפש דרכים חדשות כדי לאתגר את גופו כדרך להקשיח את מוחו. הוא
מראה לקורא שלהיות קשוח נפשית זה אתגר, אבל אפשר לעשות זאת. זה רק עניין של קשיחות מנטלית.
לסיכום, המסר המרכזי של דייוויד הוא:
פָּתֵחַ את הפוטנציאל
שלך באמצעות התבוננות פנימית, אובססיה ועבודה קשה בטירוף. נוחות היא האויב, תמיד
תלחץ חזק יותר. אם אתה חושב שאתה במקסימום אתה כנראה רק ב-40%.
דיוויד פרש מחיל הים כמפקד, וכיום הוא עובד
ככבאי.
מומלץ. מעורר השראה.
לינק לרכישת הספר בהוצאת מטר
ולינק לקריאת הפרק הראשון באתר עברית - מה שלא הורג - פרק ראשון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה