המתכונים הסודיים של סופי – סמנתה וראנט
תרגום: שירי פינקמן
הוצאת ידיעות ספרים
ספטמבר 2024. 330 עמודים
סופי היא שפית אמריקאית שנולדה בצרפת. חלומה להיות אחת מהשפיות הבודדות במסעדה בעלת שלושה כוכבי מישלן, עומד להתגשם. היא למדה לבשל מסבתה הצרפתייה ולמדה במכון
הקולינרי של אמריקה. היא עובדת כשפית דה פארטי בסנדרילון ניו יורק, מסעדה בעלת שני
כוכבי מישלן. השף דן אושיי וצוותו מאמינים שהמסעדה עומדת לזכות בכוכב שלישי, אך מגלים להפתעתם שהמסעדה איבדה כוכב.
אריק, שף עמית ואקס של סופי, שניסה ללא הצלחה לפתות אותה להצטרף למיזם חדש בראשותו, מחבל בעבודתה ובמהלך מניפולטיבי משכנע את שף אושיי שזו אשמתה של סופי. אושיי מפטר אותה מבלי לתת לה הזדמנות להסביר. חלומה של סופי מתמוטט ברגע אחד. היא נכנסת לרשימה השחורה והקריירה והמוניטין שלה נהרסים.
במשך שבועות סופי אבודה בערפל הכישלון, והסיכון להפוך לאישה שבורה, כמו אמה, נראה לפתע אמיתי. היא לא מסוגלת להרים את עצמה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה. בגלל המניפולציה
שחוותה, היא לא סומכת אפילו על כישוריה הקולינריים, ולמרות ניסיונות העידוד של
חבריה הטובים והתומכים אתם היא חולקת דירה, היא פשוט קורסת.
כאשר היא מגלה שסבתה האהובה שחיה בכפר קטנטן בדרום
מערב צרפת, עברה שבץ מוחי, היא חוזרת לטירה שנמצאת בבעלות
משפחתה במשך דורות, ובה בילתה את קיצי ילדותה. מאז מות אמה, סופי דחקה את
זיכרונותיה המאושרים מהקיצים בצרפת לירכתי תודעתה, אבל החזרה לטירה אחרי היעדרות של 13 שנים, והמפגש המחודש
עם הפנים המוכרות מילדותה מחיה את הזכרונות והיא מגלה
שכל מה שזכרה וידעה על הטירה השתנה לחלוטין. מתברר שסבתה מנהלת מלון ושתי מסעדות מצליחות
ובמצבה הנוכחי זקוקה לעזרתה של סופי.
סופי זהירה. החיים עם אמה המנוחה לא היו קלים והותירו צל אפל מעליה. כדי להתקדם היא צריכה להבין מה קרה בעבר. יחד עם סבתה, היא חושפת את החלקים החסרים בחייה. לא כולם מרוצים מהגעתה הפתאומית, ולוקח לה זמן להחזיר את ביטחונה ולהוכיח את מקומה בטירה.
האם זו תהיה ההזדמנות עבור סופי להשיב לעצמה את
חייה והקריירה שקרסה?
"המתכונים הסודיים של סופי " הוא ספר עם כריכה יפה, תקציר מפתה ועלילה שכתובה בסגנון די חובבני. הוא מתמקד בסופי שמגלה את עצמה מחדש כדי להחזיר את חייה למסלול הנכון, מעין סיפור "התבגרות", דרכו היא מגלה מה באמת חשוב, ולאן היא באמת שייכת.
עבורי זו היתה קריאה מאכזבת. לסיפור העלילה היה פוטנציאל. הוא התחיל טוב אבל בהמשך הלך לאיבוד ובסוף כבר די ריפרפתי, כי לא מצאתי בו ענין. היה קשה לפתח סימפטיה כלפי הדמויות השטוחות, לא הצלחתי להתחבר לסופי או למצוקה שלה, או למצוא אותנטיות בדיאלוגים הרדודים. העלילה היתה מתישה וצפויה. יותר ממאה וחמישים עמודים הקורא מבלה עם סופי כשהיא הרוסה לחלוטין, שקועה ברחמים עצמיים, מיבבת פרק אחרי פרק על כך שאינה מסוגלת לבשל יותר. בעיני, זה כשלעצמו הוא מעבר למה שעשוי לעודד את הקורא הממוצע לשמור על עניין בו. הסבתא חולה אבל מושכת בחוטים, הסודות הם לא כאלה סודות, הקונפליקטים לא כאלה קונפליקטים, ג'יין עצבנית וסנובית, ורמי רגזן ומרוחק. ואז, כמעט ברגע אחד, הכל מתהפך, ואמור להתקבל סיפור רומנטי, אלא שהוא כל כך מאולץ, ואין בו קמצוץ של כימיה.
החלק הטוב בו, שגם אותו אפשר היה לקצר, היה תיאור הטירה, השווקים ורחובות טולוז. היה ניתן להריח את ריחות המטבח ואת התוצרת מהגינה והכרמים, לדמיין את המנות שהוכנו, וכבונוס להכיר כמה מהמתכונים האהובים על סופי.
זה ספר שאולי יגרום הנאה לחובבי אוכל צרפתי, או כאלה המתעניינים בבישול צרפתי.
בעיני, אפשר לוותר.
לשיקולכם.ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה