חתונה
של אחרים – אליסון אספק
תרגום: אורית הראל
הוצאת תכלת
אפריל 2025. 424 עמודים
פיבי סטון היא פרופסורית לספרות בת ארבעים שחיה
בסנט לואיס, מיזורי. נישואיה של פיבי, בני 12 השנים, הסתיימו כאשר בעלה מאט,
פרופסור לפילוסופיה, עוזב אותה לטובת מיה, שילדה לאחרונה תינוק. הגירושים הגיעו
לאחר שנים של טיפולי הפריה כושלים.
מעבר לדיכאון הגירושים, פיבי בילתה עשר שנים
בניסיון לכתוב את הספר של עבודת הדוקטורט שלה על "ג'יין אייר", כדי
שתוכל להגיש מועמדות לקביעות, אך היא לא מצליחה להתקדם איתו. היא עייפה מללמד את
אותם שיעורים שוב ושוב, לסטודנטים שלא ברור אם אכפת להם או לא. והחתול שלה, הארי,
גוסס מסרטן. אז, ביום הראשון של הסמסטר אחרי חופשת הקיץ, פיבי לובשת את שמלתה
הירוקה הכי טובה, נוסעת לניופורט, רוד איילנד, ומתמקמת במלון "קורנוול אין"
היוקרתי, שם קיוותה בעבר, לנפוש עם בעלה. עכשיו
היא מתכננת להירגע בחדר שלה שעולה 800
דולר ללילה, לאכול ארוחת ערב טעימה, ולהתאבד עם כדורי הכאב של החתול שלה.
מיד עם הגעתה, היא מבינה שכל חדרי המלון תפוסים לחתונת פאר שעומדת להימשך במהלך ששת הימים
הקרובים. כשפיבי מוצאת את עצמה במעלית עם הכלה, לילה בת ה- 28 וזו שואלת אם היא
חלק ממשפחתה או ממשפחת החתן, פיבי מסבירה שהיא לא זה ולא זה, אלא אורחת במלון שמתכננת
להתאבד.
לילה, מזועזעת. זה לא משהו שהיא לקחה בחשבון
במהלך ההכנות לחתונתה, וברור שהיא לא תתן לארוע כזה להרוס אותה. היא עוקבת אחר
פיבי, ומנסה לשכנע אותה לרדת מהתוכנית.
מרגע זה תוכניותיה של פיבי מתחילות להשתנות.
פיבי הופכת מאישה הבורחת משברי חייה למטפלת
מאולתרת שמוזמנת לכל האירועים בשבוע החתונה והופכת לשושבינת הכבוד. היא מגלה שקל לה
יותר לדבר על רגשות עם זרים ללא צורך בהעמדת פנים, מאשר להודות בפני חברים שמשהו לא
בסדר, ומבינה שהיא יכולה להיות בלתי מסויגת, חופשייה ופתוחה. כולם מפציצים אותה
בתסכוליהם, בדעותיהם האמיתיות על כולם, בסודותיהם החבויים עמוק, ונראה שהיא יודעת
מה הדבר הטוב ביותר לעשות או לומר. (בעיני, חצי מצירופי המקרים נראו מפוברקים,
ורוב מערכות היחסים שנוצרו היו מוגזמות.)
אליסון אספק משתמשת בחופש הזה, לומר כל מה
שרוצים ללא צורך בפילטרים, כדי לאחד שתי נשים שונות מאוד אחת מהשנייה, במה שעשוי
להיות השבוע החשוב ביותר בחייהן. חברותן המתפתחת מובילה אותן לקבל את מה שהן צריכות, את מה שהן
באמת רוצות, להציל את עצמן.
הספר עמוס בדיאלוגים והעלילה די הדוקה. למרות
הטון המלנכולי, הספר בוחן נושאים כמו נישואין, הזדקנות, יחסי הורים-ילדים ודיכאון,
ואלה משולבים בהומור וברגעים נוגעים ללב.
אהבתי את ההתייחסות למשבר אמצע החיים של פיבי
ותחושת התבוסתנות שלה, כשהיא מגיעה לגיל שבו כל החלומות והתוכניות לחיים לא מתגשמות,
לא משנה כמה קשה היא עבדה. אהבתי את ההתייחסויות הספרותיות, שלקוחות מסופרות וסופרים
משובחים מהספרות הבריטית.
מה שלא אהבתי היה שפיבי "ניצלת" ממצבה
הנפשי הירוד על ידי גבר, במקום שזה יקרה מתוך עצמה. הרומן מרבה להתייחס לגברת
דאלוויי וג'יין אייר, אבל פיבי לא מתקרבת להשגת המימוש העצמי והטענות החזקות שלהן ,
בגלל סוף הספר.
שמעתי כל כך הרבה על הספר הזה שהייתי חייבת
לקרוא אותו. ולמרות שהוא נבחר כרב־מכר של הניו יורק טיימס, הגארדיאן, השיקגו
טריביון, ואחרים, הייתי ממש קרובה לוותר
עליו, אבל המשכתי עד סופו. מבחינתי,
הוא היה בסדר. לא מעבר. אני אולי בדעת מיעוט, אך כנראה לא כל ספר מתאים לכל אחד.
מתאים לקריאה בימים אלו...
השבמחק