הבנות – בלה אוסבורן

הבנות – בלה אוסבורן

תרגום: אורית הראל

הוצאת תכלת

יולי 2025. 376 עמודים

פולין, ג'קי, ולרי וזארה הן “הבנות”. הן גרו יחד כנשים צעירות בשנות ה-70, ומיפגש לכבוד יום הולדתה ה- 80 של זארה, מאחד אותן מחדש חמישים שנה אחרי. הן חוזרות לחלוק ביחד בית, כדי לתמוך זו בזו בשנותיהן האחרונות, כשהן מתמודדות עם בדידות, זקנה ובעיות בריאות.

לכל אחת מהן יש את הקשיים והדאגות שלה, אבל הן מתאחדות עבור זארה.

זארה היא שחקנית מפורסמת, מלכת הדרמה, עשירה, בטוחה בעצמה, עם לב ענק, ובעיקר חברה אוהבת.

ולרי היא עורכת דין, חכמה, רגועה, אחראית, עם קריירה מצליחה שכל אחד היה מקנא בה. יש לה סוד, שאף אחת מחברותיה לא יודעת עליו.

ג'קי היא עובדת סיעוד בית אבות, חיה לבד, נאבקת בחובות, וגם בהכחשה לגבי גילה. היא הילדה הפראית שמעולם לא התבגרה, אנוכית, שיכורה מהחיים ומקוקטיילים, מנסה לפלרטט את דרכה אל ליבו של גבר עשיר. הגברים שמושכים אותה הם כולם צעירים ממנה ועשירים בהרבה.

פולין שהיתה בצעירותה הבחורה התוססת מביניהן, עברה נישואים קשים, כעת היא מתרחקת ומסוגרת, מופנמת עם לב זהב, לא אוהבת שינויים או קונפליקטים , סובלת מחרדות ודכאון,  ועבר שרודף אותה.

 

האיחוד המחודש מזמן לארבע הנשים הזדמנות לבנות מחדש את חברותן, להתמודד עם עברן, לתקן עוולות שביצעו ולנצל את הזמן שנותר להן בצורה טובה יותר, ותוך כדי הן לומדות משהו לגבי עצמן.

כשזארה חושפת את הסיבה האמיתית בגללה ביקשה מהן לעבור לגור איתה, הדברים מקבלים תפנית מפתיעה...

 

פולין, ג'קי וולרי הן המספרות ברומן הזה, בפרקים מתחלפים. לכל אחת יש קול ייחודי משלה ואישיות משלה. ככל שהספר מתקדם, אנו לומדים יותר על כל אישה ועל עברה, על דברים שקרו כשהן גרו יחד, ועל מה כל אחת עברה כשהן איבדו קשר זו עם זו.

הפרקים המוקדמים שמציגים את פולין השקטה, ג'קי הרועשת, ולרי החכמה וזארה הראוותנית היו די משעשעים, והיה נחמד לעקוב אחריהן כשהן חוקרות את ביתן החדש בריביירה הצרפתית, נזכרות בימים הטובים שהיו. למרות שכולן הזדקנו, הן אותן נשים, שבצעירותן עבדו בעבודות שונות ושאפו שאיפות שונות, התנהלו עם מצבי רוח מגוונים ורקעים שונים שלא אחת הובילו לחיכוכים. עכשיו הן מסתתרות מתחת לקמטים, למשקפי השמש הגדולים, ולא נדרש יותר מדי זמן כדי שהן יופיעו שוב. בערך אחרי שני שליש מהספר העלילה הופכת להיות קצת מסתורית, ודי משעשעת, כאשר על פני השטח צף ארוע המאלץ אותן לחיות תחת עינה הבוחנת של המשטרה והתקשורת.

 

האם יווצרו סדקים בחברות?

האם דרכן תיפרד וכל אחת תלך לדרכה?

 

אהבתי את הרעיון לחזור לחיות יחד ולהיות שם אחת בשביל השניה לעת זיקנה. אבל מה שנראה כמו רעיון טוב, לא היה כל כך טוב בפועל, כשהן מתחילות להיזכר בהרגלים המעצבנים של כל אחת, ובעיקר כאשר מניע נסתר מתגלה על ידי השחקנית המזדקנת. הדמויות לא תמיד חביבות, לכל אחת יש סודות עליהם היא שומרת, ומטען רגשי משלה, והן מתמרנות זו את זו. אהבתי איך הסיפור בוחן את המורכבויות של ההזדקנות, הבדידות, וההתמודדות עם מי שאתה ועם "הקלפים" שהחיים נתנו לך.

"הבנות" הוא סיפור ששם דגש על קשר החברות הנשית האמיתית ועל התמיכה זו בזו ברגעים הקשים ביותר שהן התמודדו איתם אי פעם. התחיל טוב, לקראת האמצע קצת הלך לאיבוד ובסוף שוב השתפר.

ספר שיתאים למי שמחפש הפוגה לכמה שעות.

 

אהבה בשש תיבות – מיכל בראון

אהבה בשש תיבות – מיכל בראון

הוצאת כנרת זמורה דביר

מרץ 2025. 272 עמודים

 

דניאל מַרְסְדֶן בּוֹן טס ברחבי העולם בחיפוש אחרי כלי קשת נדירים.

הוא חי לבד במנהטן, מנגן על קונטרבס בג'אז קטן בווילג', ושם הוא מרגיש שלם ואהוב. הבדידות עוטפת אותו. לפעמים הוא מברך עליה ולפעמים מבקש להתרחק ממנה. הוא מאד מצליח ומוערך בעבודתו, אך תחושת הנטישה חיה בתוכו.  אמו האהובה נפטרה לאחר מחלה קשה, חברו הטוב נהרג, והקשר שלו עם אביו מעולם לא היה עמוק או חזק, כנ"ל  התקשורת ביניהם.

הבדידות של של דן  מושרשת עמוק בתוכו ולא אחת היא כואבת לו. החשש מנטישה גורם לו להתרחק ממערכות יחסים אינטימיות ממושכות. הוא מעדיף את הלבד על פני ייסורי הנטישה. 

עכשיו הוא ניצב בפני צמתים גורליים: יורש נכס מסתורי, מעביר את אביו הדמנטי לניו יורק, מנסה לגלות ולפענח את העבר המשפחתי רצוף הסודות שלו, להתגבר על תחושת הניכור וכאב ההחמצה עקב מחלתו של אביו, והוא נתקל באתגרים מוסריים וחוקיים.

“נכס מסתורי שהוא יורש, משנה את גורלו. בון מעביר את אביו הדמנטי מקליפורניה לניו יורק, נחוש להציל את הקשר ביניהם ולפענח את סודות ילדותו. הוא פוגש אשה רעשנית שמחזרת אחריו בעקשנות. הוא מתאהב בכלב של דייר רחוב. והוא מעז לדמיין שהפעם, מנעול ליבו ייפתח. דן בון מפתיע את עצמו ומתחיל לחצות את קווי המוסר ואז, את גבולות החוק. עד כמה רחוק ילך כדי לשנות את מסלול חייו? כדי לאהוב? " (מתוך התקציר)

מיהו שופטים?

האם ויוויאן תצליח באמצעות נוכחותה החמה והמצחיקה, לפרוץ את השריון שדניאל בנה סביבו?

למה נקרא הספר כך? באילו תיבות מדובר?

דניאל הוא דמות חזקה ושברירית כאחד. הוא פגיע וחזק, נדיב וחסר רחמים. הוא אינטליגנטי ורגיש, מודע לעצמו ולסביבתו. יחסיו הסבוכים עם אביו מחד, ויחסיו הקרובים עם אמו מאידך, עם חברו וחברתו ויקטוריה הקשישה, כמו גם עם ויוויאן התוססת והצבעונית, מתוארים באמינות רבה ומרגישים אותנטיים. דן נופל אך ממשיך ללכת, על אף הצלקות שאירועי העבר חרטו בו. הוא עובר מסע אישי חשוף ונוגע ללב תוך התבוננות מעמיקה פנימה.

 

"אהבה בשש תיבות" כתוב בשפה קולחת ויפהפיה. סיפור על גילוי עצמי, על חיפוש אחר הרצון להרגיש אהוב, על צלקות ילדות ונעורים שהשפיעו על מהלך חייו, על הבחירות שבחר, על הקריירה שלו ועל האינטראקציות האנושיות שלו. סיפור על הדרך שעושה דן והאומץ שנדרש כדי להבין ולקבל את העובדה שלא כל מה שחשב, הוא האמת על מה שקרה. זהו סיפור על הקו הדק המפריד בין ניכור לרצון באהבה, בין שייכות וזרות, זיכרון ושכחה, אך גם על רגעי חסד קטנים וחמלה.

מיכל בראון מוכיחה פעם נוספת שהיא אמן של מילים, שמצליחה בכתיבה חכמה, כנות עמוקה וחדות אבחנה, לספר את סיפורו של דן, כאבי ילדותו, חרדת הנטישה, אהבתו למוסיקה, לאוכל, געגוע אינסופי ובדידות.

אהבתי את הספר ונשאבתי לתוכו. סיפור של עצב, זכרון, חיבור ותקווה.

ממליצה מאד. 

ברגע אחד – סוזן רדפרן

ברגע אחד – סוזן רדפרן

תרגום: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים

יולי 2024. 349 עמודים.

פין בת ה-16 נרגשת לצאת לחופשת סקי של סוף שבוע עם משפחתה וחברתה הטובה ביותר, מו. אליהם מצטרפים חבריהם הטובים של הוריה, קארן, בוב ובתם נטלי . 11 אנשים בקרוואן שאביה נוהג בו. סופת חורף עזה מקשה על הנהיגה, ובניסיון להימנע מפגיעה באייל, ג'ק, אביה של פין בולם, הקרוואן מחליק, והם מתדרדרים במידרון. מרגע זה מתפתח סיפור מצמרר שבו הנוסעים מנסים להבין איך לשרוד בסופת השלגים, איך להשיג עזרה ללא קליטה סלולרית, ובסופו של דבר, איך להמשיך הלאה

פין, הנמצאת במין מצב ביניים, "לכודה בין חיים למוות", מסוגלת לצוף בין האירועים והאנשים. היא לא נותנת למוות להשפיע על תוכניותיה לטפל במשפחה שהיא משאירה מאחור. היא נשארת איתם, צופה באירועים המתרחשים וכמובן, מספרת לנו הכל.  היא עדה לכל מה שקורה. איש אינו יכול להסתיר ממנה את התנהגותו האמיתית או לכסות על מעשיו. פין רואה הכל, את הבחירות, את ההשלכות, את ההשפעות, את רגשות האשם של הניצולים, את הלחץ הפוסט-טראומטי, ואת האופי האמיתי של כל אחד. היא משתפת את מחשבותיה, והקורא מקבל פרספקטיבה של "זבוב על הקיר" כשפין רואה איך הקרובים אליה מתמודדים עם התאונה הנוראית וההשלכות של מעשי כולם בימים שלאחר מכן.  קולה נפלא, מלא בהומור, טוב ושמחה, והוא מהווה תזכורת מתמדת לאיך היא הייתה בחיים, מה שמקל  לעיתים על הקריאה.

העלילה מסופרת מנקודת מבטה של פין, בפרקים קצרים, והראשונים (פרקים 1-5) מתארים את הימים שקדמו לטיול לפני התאונה. מרגע שהתאונה התרחשה, הקצב מתגבר ולא יכולתי להניח את הספר מהיד. הייתי מרותקת לסיפור. 

לנוכח איום המוות, השורדים נאלצים לקבל החלטות בלתי הפיכות, וברגע אחד, הכל משתנה והספר מעמת אותנו עם עצמנו ושואל שאלות לא נוחות:

האם אנחנו באמת מכירים את עצמנו?

אילו בחירות היינו עושים בנסיבות דומות?

האם היינו נשארים רגועים ונוקטים בפעולה?

האם היינו מפוחדים וחסרי אונים?

האם היינו מתייחסים לאחרים כאיום על הישרדותינו?

האם נהיה גאים אחר כך במה שעשינו או נתבייש בעצמנו?

 

היה כואב לראות איך המשפחה טובעת באשמה, אבל וכעס, שהקרינו על חייהם ומערכות היחסים של אלו ששרדו, ועוד יותר לראות איך הסוד נשמר לגבי אותו לילה גורלי. ג'ק, אביה של פין, מחפש רק נקמה. מו, חברתה הטובה ביותר, מחפשת רק את האמת. קלואי, אחותה, מבקשת להצטרף לפין,  ואמה, אן, מתענה ממה שקרה באותו לילה על ההר וממה שגילתה על האנשים שחשבה שהיא מכירה מקרוב.

 

זה לא סיפור שקל לקרוא. זה סיפור  על מה שקורה לפני, במהלך ואחרי תאונה שמשנה הכל. איך כל דמות מתמודדת עם מה שקרה ועם התוצאות. סיפור שגורם לנו לחשוב, לשקול, לבחור צד, לכעוס, ואז להבין ואולי לסלוח. רכבת הרים אמיתית של רגשות!

הערת המחברת בסוף, היא קריאה חובה. גיליתי שהיבטים מסוימים בסיפור מבוססים על חוויה אישית מהעבר, שהיוו השראה לרומן.

 

"ברגע אחד" הוא סיפור מהפנט, מרתק, מטלטל, אינטנסיבי ומרגש. חוויית קריאה סוחפת, מעוררת מחשבה על כוחה של אהבה, חשיבותה של משפחה, הישרדות, אובדן, אבל  והתמודדות, שמעורר רגשות רבים.

 

מומלץ מאד

מתובל באהבה – לורי גילמור

מתובל באהבה – לורי גילמור

תרגום: ניצן לפידות

הוצאת ידיעות ספרים

אפריל 2025. 296 עמודים

הסיפור מתמקד בג'יני, צעירהה די נוירוטית, שמחליטה לעזוב את עבודתה המשרדית המלחיצה בעיר בוסטון ולעבור לעיירה דרים הרבור הקטנה והמגובשת, כדי לנהל את בית הקפה של דודתה. היא רואה בכך הזדמנות להתחלה חדשה. חיש קל היא כובשת את ליבם של תושבי העיר בידידותיותה ובקפה הטעים שלה. רק לוגן, החקלאי החתיך והרווק, שנכווה בעבר ויש לו בעיה עם אהבה, מהסס ליפול בקסמה, ולפתוח את ליבו שוב, זה די אתגר בשבילו .הוא סולד מרכילות אנשי העיר, אך מגלה שעולמו מתהפך עם הגעתה של ג'יני.

לעיירה יש קבוצה של חברים מאוחדים, קצת מוזרים אבל די כיפיים, עם מועדוני הספרים שלהם, או חוגי התפירה שלהם, ועם ההרגל להתערב בעניינים של אחרים, גם אם הם עושים זאת מתוך כוונות טובות.

בין הקפה לבין המסתורין המקיפים את בית הקפה שלה, ג'ני הצעירה מנסה לכבוש את ליבו של לוגן.

האם היא תצליח?

 

כשראיתי את הכריכה היפה, אמרתי, בטח מחכה לי רומן חמוד, קליל ורומנטי, אבל כשהתחלתי לקרוא לא הצלחתי להבין את ה"הייפ" שיש סביבו.

הספר מאמץ את כל המאפיינים של הז'אנר, ביניהם אווירה של עיירה קטנה, אהבה מיידית, משפחה שנמצאה, וגבר רגזני, אך בשורה התחתונה התפתחות הדמויות די  שטחית, במיוחד הרומנטיקה, שלא הרגישה אמינה. שני הגיבורים (לוגן וג'יני) מתאהבים זה בזה תוך רגעים ספורים, רק מיצמצתי  והם מאוהבים?  לא היו רגעים רומנטיים במיוחד לאורך הסיפור, ונראה שהקשר ביניהם בנוי יותר על רצון ל"התנפל" זה על זה מאשר על רגש אמיתי.

לוגן, הוא גבר שמצולק מטראומה, מתאהב בג'יני כמעט מיד. למרות שאני מבינה שזה חלק מהסיפור, זה הרגיש מאולץ, לא מציאותי, במיוחד כי הקשר הופך להיות כל כך אינטנסיבי תוך זמן קצרצר. גם הקנאה שלו בגלל שג'יני מחייכת לחבר שלו, עד כדי כך שהוא רוצה להכות אותו, היתה תגובה מוגזמת, ולפעמים גם רעילה, שגרמה לי לאבד קצת אהדה כלפיו. מעבר לכך, לוגן מפקפק כל הזמן בג'יני, למרות שהיא הבהירה לו מספר פעמים את כוונותיה. מערכת יחסים בנויה על אמון, וחוסר האמון של לוגן די מעצבן. ואם לומר את האמת, העובדה שלשתי הדמויות הראשיות יש  אפס כישורי תקשורת, גרמה לי לגלגל עיניים לא אחת.

 

 

התעלומה שמתעוררת, אם אפשר באמת לקרוא לה כך, לא מעוררת הרבה סקרנות. היא בקושי מכסה עשרים עמודים של הרומן כולו והיא בנאלית באופן מטריד. אני חושבת שממש חבל שהמחברת לא ניצלה אותה במלואה. למעשה, לאחר פרק שהוקדש ל"חקירה" משותפת, התעלומה נפתרת כמעט לחלוטין, והפתרון נראה מהיר מידי וחסר מתח.

 

בנוסף, דמויות המשנה. נראה שכל העיירה מתערבת כל הזמן בחייהם של ג'יני ולוגן, וגם אם זה חלק מה"קסם" המאפיין עיירה קטנה, לי זה הפריע, מאד.

הדבר החיובי היחיד בעיני הם התיאורים בסיפור שיוצרים אווירה נעימה, האופיינית לסתיו. תיאורי העיירה הקטנה המקסימה הזכירו את הסידרה "בנות גילמור". בתי הקפה, מזג האוויר, חגיגות ליל כל הקדושים והאווירה הנעימה כתובים יפה, ואולי הייתי צריכה לקרוא את הספר הזה בסתיו ולא בחום הגדול של אוגוסט, כדי להפיק ממנו את המירב.

 

למרות הנקודות השליליות הללו, לאפילוג יש נגיעה עדינה, שבה לוגן פונה לבסוף לעזרה מקצועית, שכל כך מתבקשת. יש גם כמה רגעים רומנטיים, כמו: "אני רוצה אותך בדיוק כמו שאת. (...) אני רוצה את ג'יני שכמעט הורידה לי את הראש, אני רוצה את ג'יני שמאמינה ברוחות, שמדברת עם התרנגולות שלי ורודפת בגשם אחרי אוהל משוק האיכרים..." (פרק 30)

רגעים כאלה מוסיפים טיפה רגש לסיפור, אבל זה לא הספיק כדי לפצות על ההיבטים האחרים שצרמו לי.

 

לבסוף, אני יכולה לומר שלספר היה פוטנציאל להיות רומן סתווי נחמד, אבל חוסר העומק בעלילה, הרומנטיקה החפוזה והמסתורין הבינוני הופכים אותו  לספר קריאה שבהחלט אפשר לוותר עליו. בעיני הוא כמו קנקן יפה מבחוץ אבל ריק מבפנים, והקוראים נשארים בלי תוכן אמיתי.

מבחינתי, כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. לא נראה שאמשיך לספר השני.

לשיקולכם.ן

עשיתי משהו רע – הדס קפלן

עשיתי משהו רע – הדס קפלן

הוצאת ספרים  עצמית

יוני 2025. 212 עמודים.

 

העלילה סובבת סביב מערכת היחסים והחברות בין ארבע נשים, ליבי, שני, רינת ורותם, שחברותן מתחילה כשהן ברילוקיישן בניו ג'רזי, ארה"ב. הן חברות טובות כבר שנים אלא שבשנה האחרונה ליבי עברה חוויה אישית שגרמה לה לשברון לב.

רותם, חברתה הטובה, אשת סודה, החברה האחת איתה חלקה דברים אישיים, התייעצה, יצאה להליכה או לקפה, ניתקה וחסמה אותה מהפלאפון, ומהמדיה החברתית, ושנים של חברות נפש הגיעו לסיומן הכואב, בלי הסבר, רמז או מענה.  תחושת הבדידות העמוקה ואי הודאות מה הסיבה לכך, מטילים צל קודר על חייה של ליבי, משפיעים על הבטחון העצמי שלה בהקשר החברתי, ומעוררים בה רגשות שמלווים אותה ולא נותנים לה מנוח. רותם התנתקה גם מהווטסאפ הקבוצתי שלהן ונעלמה.

 

הארבע תיכננו לטוס לחופשה באיסלנד, להגשים את החלום של שני להגיע לארץ האש והקרח. וכשרותם נעלמת מחייהן , ליבי, רינת ושני  ממשיכות בתכנון והכנה של הטיול, בלעדיה.   

כשהן יושבות במטוס, ממתינות לצאת לדרך, הן מופתעות לראות את רותם עושה את דרכה למושב שלה במטוס. הופעתה מהווה תפנית בלתי צפויה, כזו שמטלטלת את ליבי, מערערת את הדינמיקה בין הארבע,ומעמידה במבחן את יכולתה לכבוש את רגשותיה, אך מעלה זכרונות ושאלות , ומערערת את הדינמיקה בין הארבע, מעמידה לבחינה מחודשת את את הרגשות שהיו וחלפו, הזיכרון ומידת אמינותו.

 

הפתעות נוספות מחכות לבנות באיסלנד מלאת הניגודים, וכל התכניות שתוכננו משתבשות כאשר הטבע מחליט להנכיח את עוצמתו ולשקף למעשה את הטלטלה שעוברת החבורה, מאלץ אותן להתמודד עם הבחירות שעשו, מקצועית ואישית, עם הזוגיות שלהן, עם תחושות אשמה, טעויות, כמו גם להעצים את הפער בין מה שהן חושבות שהן, לבין איך שהאחרות רואות אותן, על מה שהן בוחרות להציג כלפי חוץ ועל מה שהן מסתירות בתוכן.

 

זהו רומן רב דמויות, שבו הדמויות מספרות את סיפורן בגוף ראשון. 

בפרקים קצרים ובשפה קולחת מתואר עולמן היומיומי, זה שהשאירו בבית מאחור וחשבו  לקחת ממנו פסק זמן, כשהוא משתרבב לטיול שהיה אמור להיות חגיגה של כיף והנאה, ומעיב על הציפיה שקיוו לה. יש טוויסטים  לא צפויים שנדרשת מהן הסתגלות מהירה שמאירה פן נוסף באישיות של כל אחת מנהדמויות, ולמרות שלא כל הדמויות מעניינות באותה מידה, עדיין תיאורי הטבע והנוף המהממים יוצרים חוויה מרגשת וייחודית. המעבר בין הדמויות, בין פרק לפרק, הצריך מעט  זמן הסתגלות לעיבוד ושיוך והכלת הפרטים של כל אחת מהן, אך בסופו של דבר התקבלה תמונה ברורה ומלאה של העלילה והיא זרמה וסיקרנה.

 

"עשיתי משהו רע" הוא עוד ספר נפלא של הדס קפלן, שאהבתי. הוא מתאר את חברותן של נשים שמצד אחד מהוות מקור לתמיכה ולביטחון, ומצד אחר לסבל, לתחושת אובדן, כאשר החברות מסתיימת וקשה לשחרר, כשלא מבינים שלכל אחת יש את נקודת המבט שלה, ומתברר שהיא שונה ממה שהאחרת חושבת,זוכרת ומפרשת.

הספר מעורר למחשבה והתבוננות פנימה, ובמהלך הקריאה לא אחת בחנתי את עצמי ואת החברויות שלי, גם כאלה שהקשר איתן נותק מסיבה זו או אחרת. הרהרתי לא אחת על הקשר המיוחד של חברות בין נשים, כזו הנמשכת שנים רבות, ומאפשרת לכל אחת לגדול ולהתפתח ולהפוך להיות בדיוק היא עצמה. ולמי שאוהבת את טיילור סוויפט נכונה הפתעה, ואחת נוספת, למי שטייל.ה באיסלנד, זו חוויה בפני עצמה. תיאורי הנוף והטבע גרמו לי להרגיש כאילו אני שוב נמצאת שם.

ממליצה בחום

בלגן נפלא – ורד שנבל

בלגן נפלא – ורד שנבל

הוצאת כנרת זמורה דביר

ינואר 2018. 272 עמודים

קריינות: אביה שפיצר

שרה גיבורת הספר "בלגן נפלא" נמצאת עם בעלה, רז, במלון בוטיק, הפתעה שהכין לה כדי לחגוג יחד את יום הנישואים ה -12 שלהם. 

שרה שונאת הפתעות אך זורמת.  ברגע של שלווה והתמזגות עם האוירה האופפת את בריכת השחייה היפה, המתמזגת עם הטבע, רז בוחר להתוודות בפני שרה שבגד בה לפני שמונה שנים. הרגעים מלאי  השמחה הופכים לכאב גדול  ומפרקים את עולמה של שרה.

המומה, היא יוצאת מהבריכה, לובשת את החלוק והכפכפים, יוצאת מהמלון, ומתחילה ללכת. ושרה שמסדרת בתים מבולגנים של אנשים אחרים יחד עם אמה, מבינה שמה שחשבה עד כה על נישואיה והזוגיות שלה, מתמוטט כמו מגדל קלפים.

 

״זהו יום הנישואים השנים־עשר שלנו. אנחנו צפים על מזרן בבריכה אורגנית כזאת — או כמו שהסביר לנו המארח שליווה אותנו רק שעתיים קודם לכן לסוויטה שלנו ב׳אגף הסחלב׳ — ׳בריכה שמנהלת דיאלוג עם הטבע.׳ והרגע רז הודה שהוא בגד בי.״(גב הספר)

הוידוי של רז הוא לא הבלגן היחיד בחייה. שרה יוצאת למסע של חייה בו היא מתמודדת עם הסוד הגדול שהיא מסתירה, עם הבלגן שהוריה עשו בילדותה, ועדיין עושים, והבלגן בבתים שאמא שלה והיא מסדרות, לפרנסתן. אבל הווידוי של רז, הוא בלי ספק הבלגן הכי הרסני. 

 

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של שרה, ובקולה, ויחד איתה הקורא עובר דרך ימים מלאי מועקה שמשתלטים עליה, מחשבות שלא נותנות לה מנוח, וארועים מהעבר, כולל רגעים יפים בזוגיות עם רז, וכהורים לבתם, אביה. אלא ששרה מוטרפת, מוחה קודח במחשבות שדוחפות אותה לעשות מעשים שגובלים בפשע, היא מאבדת שליטה ומכניסה את עצמה לסיטואציות שדי מקשות לפתח כלפיה סימפטיה, אך עצם העובדה שהיא לא מוותרת ובוחרת להמשיך להתמודד עם האמת ולבדוק את כל מה שהתפרק, מעוררים כלפיה חמלה.

 

במסע שלה היא פוגשת מספר אנשים, שהחיים שלהם לא פחות מבולגנים משלה. את און השף, נסטיה הסטנדאפיסטית, הגר הרקדנית, תמר, ואחרים ולמרות שלא כל הדמויות מעניינות באותה מידה, ויש רגעים די מטופשים, עדיין הסיפור של כל אחד מהם והדרך שבה חייהם משתלבים בחייה של שרה, יוצרים חווית קריאה מרגשת וייחודית.

 

"בלגן נפלא" הוא ספר אמוציונאלי מעניין. הספר לא נכתב בסדר כרונולוגי. הפרקים עוברים מעבר להווה וההיפך, והסיפורים עוברים לסירוגין בין הדמויות.

זה סיפור שמתחיל בוידוי אחד שמערער את האמון, מציף סודות עבר, אמיתות הווה, בוחן לעומק יחסי הורים – ילדים, יחסי אמהות – בנות, וזוגיות.

לפעמים הוא עצוב, לפעמים משעשע.

לרגע לא משעמם.

שמעתי ונהניתי.

ממליצה בחום

פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

תרגום: שי סנדיק

הוצא' אריה ניר,מודן,אופוריה

אפריל 2024. 333 עמודים

פרן ברוקבנקס, בת 32, מוצאת את עצמה אחראית על אתר הנופש של משפחתה על שפת האגם במוסקוקה, לאחר מותה הפתאומי של אמה. עוד בצעירותה פרן נשבעה שלעולם לא תהיה חלק מהעסק המשפחתי, אך תוכניותיה משתנות עם מות אמה. היא אינה בטוחה אם היא רוצה לשמור על אתר הנופש, או למכור אותו, כדי לפתוח את בית הקפה של חלומותיה בטורונטו. בזמן שהיא עובדת בדלפק הקבלה, פרן פוגשת את וויל בקסטר בן ה-32, לבוש בחליפה יקרה. לוקח לה רגע להבין שזה אותו וויל בקסטר בו התאהבה עשור קודם לכן וחשבה עליו ללא הרף לאורך השנים.

 

כשפרן וויל היו בני 22, הם נפגשו בבית הקפה בו עבדה בטורונטו, בזמן שוויל צייר בו ציור קיר. פרן סיימה את לימודיה בקולג' והתכוננה לחזור הביתה אל אתר הנופש על האגם, כדי להתחיל לעבוד עם אמה.

השניים מבלים יחד עשרים וארבע שעות קסומות. הם הולכים בסמטת הגרפיטי, אוכלים צהריים בחנות כריכים וייטנאמית, מבקרים בגלריית אמנות, בחנות תקליטים, הולכים לקונצרט ועוד. הם מספרים זה לזה את תקוותיהם וחלומותיהם, ולמרות שהם לא חוצים את הגבול מעבר לחברים, הם  משאירים רושם עז זה על זה, עד כדי כך שהם מתכננים להיפגש שוב, בעוד שנה באתר הנופש המשפחתי של פרן ליד האגם.

שנה אחר כך פרן הופיעה. וויל לא.

בגיל שלושים ושתיים, חייה של פרן אינם כפי שדמיינה פעם. במקום לגור בעיר, היא חזרה הביתה, המקום בבלגן, ג'יימי, החבר שלה לשעבר הוא המנהל, והיא לא יודעת מאיפה להתחיל. היא זקוקה לתוכנית, לחבל הצלה. להפתעתה, העזרה מגיעה בדמותו של וויל, שמגיע כיועץ עסקי, גורר אחריו מזוודה והצעה לעזור ולהחזיר את המקום למסלולו לאחר מות אמה. אלא שוויל אינו אותו וויל שפרן הכירה לפני שנים. האמן הצעיר הוחלף בגבר לבוש חליפה יקרה ובעל ידע עסקי שפרן לא מזהה, והיא לא בטוחה שהיא יכולה או רוצה לסמוך עליו. ברור לה  שוויל מסתיר משהו.

 

למה וויל ויתר על  חלומו להיות אמן והפך להיות יועץ עסקי?

מה קרה לוויל במהלך 10 השנים שחלפו?

האם פרן וויל יגשרו על הפער וימצאו את הדרך לאושר, יחד ו/או לחוד?

במהלך העלילה פרן עוברת מסע החלמה בעקבות האבל על מות אמה, שהיה כתוב ברגישות רבה, והרגיש מאוד אותנטי. היא צריכה להתמודד עם החיים בלי אמה הרבה יותר מוקדם ממה שציפתה אי פעם, ומתעמתת עם צערה על ידי קריאת יומניה הישנים של אמה, המכילים מידע רב.

הקשר בין פרן לוויל היה מלא במתח מיני, ניצוצות והרבה זכרונות, כמו גם הידיעה שיכלה להיות להם  מערכת יחסים נהדרת אם הנסיבות היו קצת שונות. אבל בסופו של דבר המהמורות שעמדו בדרכם הובילו את הקשר שלהם לאהבה ששזורה בצורך ובסבלנות.

הקריאה היתה נעימה וזורמת והרגשתי במהלכה את מה שהרגשתי כלפי הזוג בסיפרה הראשון של קרלי פורצ'ן, "כל קיץ שיבוא". יש כמה קווי דמיון בין שני הספרים. הם בעלי ציר זמן כפול, מסופרים בהווה ובעבר, שניהם מתרחשים באזור האגמים של אונטריו, שניהם נפתחים במות הורה ומתמקדים באבל, שניהם מלאים ברגשות עוצמתיים, ולכל אחד מהם יש עלילה של הזדמנות שנייה.

שתי הדמויות הראשיות אותנטיות ונגישות, מה שמקל להתחבר אליהן ולרצות לדעת מה קורה בהמשך. אמנם מופרך להפוך את השניים לאוהבים אחרי נתק של  10 שנים, בפרט אחרי שבילו פחות מ-24 שעות ביחד, אך זה לא מונע מהסיפור להיות רומנטי, קליל וסימפטי.

 

"פגוש אותי באגם" היה אסקפיזם קיצי, הפוגה קלילה, שהייתי זקוקה לאחר קריאת שני ספרים "כבדים".

ספר שיכנס בכיף לתיק חוף הים/בריכה שלכם.

קראתי ונהניתי. 

(מומלץ לקרוא את ההערה של פורצ'ן בסוף הספר. זה מוסיף ערך להבנת הסיפור.)