פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

פגוש אותי באגם – קרלי פורצ'ן

תרגום: שי סנדיק

הוצא' אריה ניר,מודן,אופוריה

אפריל 2024. 333 עמודים

פרן ברוקבנקס, בת 32, מוצאת את עצמה אחראית על אתר הנופש של משפחתה על שפת האגם במוסקוקה, לאחר מותה הפתאומי של אמה. עוד בצעירותה פרן נשבעה שלעולם לא תהיה חלק מהעסק המשפחתי, אך תוכניותיה משתנות עם מות אמה. היא אינה בטוחה אם היא רוצה לשמור על אתר הנופש, או למכור אותו, כדי לפתוח את בית הקפה של חלומותיה בטורונטו. בזמן שהיא עובדת בדלפק הקבלה, פרן פוגשת את וויל בקסטר בן ה-32, לבוש בחליפה יקרה. לוקח לה רגע להבין שזה אותו וויל בקסטר בו התאהבה עשור קודם לכן וחשבה עליו ללא הרף לאורך השנים.

 

כשפרן וויל היו בני 22, הם נפגשו בבית הקפה בו עבדה בטורונטו, בזמן שוויל צייר בו ציור קיר. פרן סיימה את לימודיה בקולג' והתכוננה לחזור הביתה אל אתר הנופש על האגם, כדי להתחיל לעבוד עם אמה.

השניים מבלים יחד עשרים וארבע שעות קסומות. הם הולכים בסמטת הגרפיטי, אוכלים צהריים בחנות כריכים וייטנאמית, מבקרים בגלריית אמנות, בחנות תקליטים, הולכים לקונצרט ועוד. הם מספרים זה לזה את תקוותיהם וחלומותיהם, ולמרות שהם לא חוצים את הגבול מעבר לחברים, הם  משאירים רושם עז זה על זה, עד כדי כך שהם מתכננים להיפגש שוב, בעוד שנה באתר הנופש המשפחתי של פרן ליד האגם.

שנה אחר כך פרן הופיעה. וויל לא.

בגיל שלושים ושתיים, חייה של פרן אינם כפי שדמיינה פעם. במקום לגור בעיר, היא חזרה הביתה, המקום בבלגן, ג'יימי, החבר שלה לשעבר הוא המנהל, והיא לא יודעת מאיפה להתחיל. היא זקוקה לתוכנית, לחבל הצלה. להפתעתה, העזרה מגיעה בדמותו של וויל, שמגיע כיועץ עסקי, גורר אחריו מזוודה והצעה לעזור ולהחזיר את המקום למסלולו לאחר מות אמה. אלא שוויל אינו אותו וויל שפרן הכירה לפני שנים. האמן הצעיר הוחלף בגבר לבוש חליפה יקרה ובעל ידע עסקי שפרן לא מזהה, והיא לא בטוחה שהיא יכולה או רוצה לסמוך עליו. ברור לה  שוויל מסתיר משהו.

 

למה וויל ויתר על  חלומו להיות אמן והפך להיות יועץ עסקי?

מה קרה לוויל במהלך 10 השנים שחלפו?

האם פרן וויל יגשרו על הפער וימצאו את הדרך לאושר, יחד ו/או לחוד?

במהלך העלילה פרן עוברת מסע החלמה בעקבות האבל על מות אמה, שהיה כתוב ברגישות רבה, והרגיש מאוד אותנטי. היא צריכה להתמודד עם החיים בלי אמה הרבה יותר מוקדם ממה שציפתה אי פעם, ומתעמתת עם צערה על ידי קריאת יומניה הישנים של אמה, המכילים מידע רב.

הקשר בין פרן לוויל היה מלא במתח מיני, ניצוצות והרבה זכרונות, כמו גם הידיעה שיכלה להיות להם  מערכת יחסים נהדרת אם הנסיבות היו קצת שונות. אבל בסופו של דבר המהמורות שעמדו בדרכם הובילו את הקשר שלהם לאהבה ששזורה בצורך ובסבלנות.

הקריאה היתה נעימה וזורמת והרגשתי במהלכה את מה שהרגשתי כלפי הזוג בסיפרה הראשון של קרלי פורצ'ן, "כל קיץ שיבוא". יש כמה קווי דמיון בין שני הספרים. הם בעלי ציר זמן כפול, מסופרים בהווה ובעבר, שניהם מתרחשים באזור האגמים של אונטריו, שניהם נפתחים במות הורה ומתמקדים באבל, שניהם מלאים ברגשות עוצמתיים, ולכל אחד מהם יש עלילה של הזדמנות שנייה.

שתי הדמויות הראשיות אותנטיות ונגישות, מה שמקל להתחבר אליהן ולרצות לדעת מה קורה בהמשך. אמנם מופרך להפוך את השניים לאוהבים אחרי נתק של  10 שנים, בפרט אחרי שבילו פחות מ-24 שעות ביחד, אך זה לא מונע מהסיפור להיות רומנטי, קליל וסימפטי.

 

"פגוש אותי באגם" היה אסקפיזם קיצי, הפוגה קלילה, שהייתי זקוקה לאחר קריאת שני ספרים "כבדים".

ספר שיכנס בכיף לתיק חוף הים/בריכה שלכם.

קראתי ונהניתי. 

(מומלץ לקרוא את ההערה של פורצ'ן בסוף הספר. זה מוסיף ערך להבנת הסיפור.)

מקום שמור – יעל ואן דר ואודן

מקום שמור – יעל ואן דר ואודן

תרגום:שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

נובמבר 2024. 264 עמודים

"מקום שמור" מספר את סיפורה של איזבל בת העשרים ושבע, חמש עשרה שנים אחרי מלחמת העולם השנייה. איזבל גדלה בבית גדול בכפר, שעבר למשפחתה דרך דוד במהלך חורף המלחמה הקשה של 1945, כשהייתה בת אחת עשרה.

איזבל היא אשה מסוגרת, בודדה, המתעלמת ממוסכמות חברתיות, ומתנהגת בזלזול ומבלי להתנצל כמעט לכל מי שהיא פוגשת. היא ממשיכה לגור בבית גם  לאחר מות אמה, עם עוזרת הבית, נילקה. היא חיה חיים של משמעת ושגרה קפדנית, עסוקה בתחזוקת בית אמה המנוחה ותכולתו, בלי מזלג או מילה שלא במקומם, מקפידה שהבית יישאר ללא שינוי. בהיותה פראנואידית, היא מתקשה להחזיק באותה עוזרת בית לאורך זמן. היא חושדת בהן, מתפרצת עליהן ומאשימה אותן בגניבה.

מלבד עוזרת הבית, הקשר האנושי ביותר של איזבל  הוא עם אחיה הצעיר הנדריק,  שגר הרחק מבית אמו, מאז שיצא מהארון. איזבל מתעלמת מהמציאות ומהסיבות לעזיבתו. היא חיה בהכחשה עצמית כשמדובר בדברים קשים רגשית. הרבה פעמים כשהיא מביטה במשהו, היא מחליטה לא לראות אותו בפוקוס מלא, להתנתק.

 

בתחילת הספר אחיה הגדול של איזבל, לואי, בעליו החוקיים של הבית בו גרה איזבל,  מארגן ארוחת ערב לאיזבל ולהנדריק כדי שיפגשו את חברתו החדשה, אווה. המיפגש הזה מניע למעשה את העלילה ברומן. אווה רוצה לעשות רושם טוב ומנסה להכיר את אַחֶיהָ של בן זוגה, אבל בתמורה האח והאחות מזלזלים בה ורואים בה רק את ה"חתיכה" האחרונה של אחיהם, הידוע לשימצה כרודף נשים. איזבל מוצאת את אווה מטופשת ומעצבנת לחלוטין ופוגעת בה. אך כאשר לואי צריך לנסוע בענייני עבודה הוא מודיע לאיזבל שאווה תשהה איתה בבית אמם. איזבל מתנגדת בתוקף לתוכנית הזו, אך לא ניתנת לה ברירה. וכאשר בחום הקיץ הלוהט, אווה עוברת לבית המשפחה, הצורך הנואש של איזבל בשליטה מגיע לנקודת רתיחה, ניסיונותיה הנואשים של איזבל לאכוף שליטה נכשלים, והיא נאלצת להתעמת עם המציאות הלא נוחה של נוכחותה של אווה. התחושה היא של חבית מלאה בחומר נפץ העומדת להתפוצץ. נוצרת דינמיקה של משיכה ודחייה, כאשר אווה גורמת לאיזבל לצאת מאיפוס, ואיזבל המקובעת בדעתה לגבי אווה שומרת על צעדיה. משהו באווה מרגיז ומרתק אותה, ועימות בין השתיים הוא בלתי נמנע, והדבר מוביל את איזבל לגילויים רבים של סודות מוסתרים. היא נאלצת להתעמת עם התפקיד שהיא ממלאת במשפחתה, החיים שבחרה לנהל והבית שהיא כל כך אוהבת.

הבית עצמו הוא דמות מרכזית ברומן. 

הוא מרכז עולמה של איזבל, שמערכת היחסים שלה איתו קשורה לילדות קשה תחת השפעתה של אמה השתלטנית, שנדמה כאילו היא שולטת בו גם לאחר מותה. איזבל מבלה את רוב זמנה בשמירה אובססיבית עליו, כפי שאמה המנוחה הייתה רוצה. זהו בית המכיל חפצים רבים מלאי משמעות, והוא בית שבמהלך השנים שחלפו היה עד לאנשים שחיו בו ולאירועים רבים שהתרחשו בו.

דמותה של איזבל  מרתקת. היא בעלת נחישות עזה להישאר עצמאית. ישנן הצצות קטנות לחיי המשפחה המוקדמים שלה, לחפצים הפזורים ברחבי ביתה, למערכת היחסים שלה עם שני אחיה, המאופיינים במתח שקט וריחוק רגשי דומה. אלה בונים את המתח ואווירה לחוצה ומחניקה שמרמזים על כך שמשהו בסופו של דבר ישבר.

הספר מעלה שאלות רבות כמו:

האם איזבל  חוותה בילדותה טראומה?

מה בדיוק קרה בין איזבל לאמא שלה?

מי היא אווה באמת, ומה היא עושה בבית?

מה קרה בין איזבל ואווה?

למה ולאן נעלמים חפצים מהבית?

 

אם תקראו את הספר תקבלו תשובות וחלקי הפאזל החסרים יִמָצְאוּ ויבהירו הכל.

 

"מקום שמור" מאת יעל ואן דר וודן, הוא ספר ביכורים שהיה מועמד לפרס בוקר היוקרתי, וזכה בפרס הנשים לשנת 2025.  הוא בוחן מחדש פרק אפל בהיסטוריה ההולנדית, וחושף פשעים נוראיים מתקופת מלחמת העולם השנייה, כולל ההשפעות הקשות של המלחמה. זה סיפור על הבית, החפצים והאנשים סביבנו שהופכים אותנו למי שאנחנו, על חוסר האפשרות לשמור על משהו בדיוק כפי שאוהבים אותו, כאשר האמת מתגלה, והמציאות פולשת לחיינו ומערערת את בטחוננו. זה גם סיפור על דיכוי מיני ועל ההתאהבות ראשונה ותשוקה עצורה, שמשתחררת.

 

הכתיבה המאופקת ותשומת הלב הקפדנית לפרטים גורמות לבית לקבל נוכחות, ואלה מאפשרים לקוראים להבין עד כמה בקלות עוול היסטורי יכול להסתתר בשקט, מתחת לפני השטח ולקבל מראה של מכובדות יומיומית. הטראומה של ההיסטוריה הזו מרחפת כל הזמן מעל הרומן, כמו זמזום שמלווה את הסיפור של איזבל המאבדת לאט לאט את השליטה על עולמה הקטן והמסודר, ומאלץ אותה להתעמק בתוך עצמה כדי לגלות מי היא באמת, ומהו הבית שבו היא גרה.

 

סיפור נוגע ללב, מומלץ מאד.

השכנים החדשים – רעיה טילינגר

השכנים החדשים – רעיה טילינגר

הוצאה: התחנה בית הוצאה לאור

ינואר 2025.

246 עמודים.

 

בספר "השכנים החדשים", מספרת רעיה טילינגר על בניין אחד ברחוב שמשון בחיפה, ועל איך כל אחד מהשכנים הותיקים, מבוססים כלכלית, ברובם משכילים, הרוב אשכנזים, מגיבים, כשמשפחה ערבית נכנסת להתגורר בקומה השלישית. 

 

במשך עשרות שנים גרים בבנין חמש משפחות אשכנזיות ואחת מזרחית. הבניין היפה, שנבנה בשכונה המטופחת על ידי הקבלן סולובייצ'יק, שגר עד לא מזמן בקומה השלישית, גרם להם גאווה ונחת והם חיו בו על מי מנוחות, שמחים שנוח זלצמן פטר אותם מעול ניהול ועד הבית ולקח על עצמו את התפקיד, מטפל בבית ומטפח אותו, ובו בזמן מנהל מעקב אחרי הבאים והיוצאים ממנו.

השקט והשלווה מופרים יום אחד כאשר סבל ועל גבו מקרר גדול מטפס במעלה המדרגות ומסתבר שמשפחה חדשה שכרה את הדירה של משפחת סולובייצ'יק, שעבר עם רעייתו קטי, לדיור מוגן.

הגעת השכנים הערבים, ענאן וסמי בדרייה ושני ילדיהם, אמיר ודליה, טורדת את מנוחתו של נוח זלצמן,  שפחדים מהתקופה שהיה ילד בשואה רודפים אותו, ומלווים אותו כמו צל. הוא פונה  אל כל אחד מהדיירים, ומבקש מהם לעזור לו להתנגד לבואם של השכנים החדשים ולנקוט בכל האמצעים שיגרמו להם לעזוב את הבניין ולחזור אל הכפר ממנו באו.

מי  הם השכנים הותיקים? 

איך כל אחד מהם מגיב למשפחה החדשה שעוברת לגור בבניין?

קיראו את הספר ותגלו.

הספר עוסק בנושא של דו קיום, בחיים משותפים בערים מעורבות, וחושף את החרדות המושתקות. דיירי הבניין המשותף הם אנשים מבוגרים ברובם, שעלו לארץ בחוסר כל, חלקם אחרי חוויות קשות מאוד במלחמת העולם השנייה, חלקם מסתירים סודות ומשברים, אבל כולם זקוקים לתחושת הביטחון שהבניין העניק להם ועכשיו מופר.

כשמשפחת בדרייה עוברת לגור בבניין, לא עוזרים לה התארים האקדמאים, המשרות באוניברסיטה, הילדים הצעירים, המנומסים. גם הסיסמאות על דו קיום נעלמות כשהפחד מרים את ראשו, והדעות הקדומות נחשפות, ומציב בפני דיירי הבניין, יהודים וערבים, את אתגר הקיום המשותף באופן שלא כולם מצליחים לעמוד בו בכבוד.

 

בשורה התחתונה, "השכנים החדשים" הוא ספר מעורר מחשבה, המכיל דמויות מורכבות על הטוב והרע שבהן. הוא נוגע בנושאים רבים בצורה עדינה, בין היתר בניצולי שואה, הזדקנות, דמנציה, גזענות, בדידות ועוד.

 

הספר התחיל (לי) קצת בכבדות, אבל לא ויתרתי. ככל שהתקדמתי בקריאה, הוא סחף אותי פנימה והיה קשה לעזוב אותו. רציתי עוד והצטערתי כשהסתיים. היו רגעים שחלק מהדמויות ממש עוררו את כעסי, והיו רגעים שהוא היה מכמיר לב ונגע בנקודות רגישות.

זה ספר מאד ישראלי, וכחיפאית ראיתי לנגד עיני את כל המקומות המתוארים, שיכולים בהחלט לתאר מציאות המתרחשת בכל מקום אחר בארץ, שבו חיים ישראלים וערבים בדו קיום.

בכתיבה מאד אותנטית, מבלי לייפות את המציאות, רעיה טילינגר, מסתכלת לאמת בעיניים וכותבת ספר שיגרום לכל מי שיקרא אותו לחשוב ולבחון את עצמו ואת יחסו לשונה ממנו, ובכך הופכת את הספר לבלתי נשכח.

 

מומלץ מאד.

  

איך לאהוב את בתך – הילה בלום

איך לאהוב את בתך – הילה בלום

הוצאת כנרת זמורה דביר

מרץ 2021. 238 עמודים

 

"איך לאהוב את בתך" הוא ספר עמוק ומרגש כאחד. זהו ספר על מסעה מלא הנפתולים של יואלה, שמחפשת תשובה, אולי רגע של נחמה, שתסביר למה בתה נעלמה מחייה.

יואלה בוחנת את מערכת היחסים שלה עם בתה היחידה, לאה, שמיום היוולדה הפכה להיות טוטאלית כלפיה, ורק עסקה באיך לאהוב אותה. כל מה שהיה חלק מחייה עד רגע הלידה הפך חסר משמעות וחשיבות בעיניה. תוך כדי המסע, עולים וצפים זכרונות מחייה שלה  ומחייה עם בתה, ואלה מטילים אור על אִימהוּתה, נישואיה ויחסיה עם בעלה, מאיר, קשריה עם בני משפחתה ובמיוחד עם אימה.

 

הספר נפתח בתיאור של יואלה בעיר חרוניגן בהולנד, עומדת בחושך וצופה בסתר אל תוך ביתה המואר של לאה, בתה היחידה, בו היא מתגוררת עם בעלה ושתי נכדותיה. בת שלא ראתה שנים ונכדות שהיא לא מכירה.

למה יואלה צופה בהם בסתר?

במסעה הארוך של יואלה אחר הנסיון להבין מה הוביל את לאה להתנתק טוטאלית ממנה, צוללת יואלה אל חייה של משפחתה הקטנה, אב, אם ובת, ומעלה זכרונות שעשויים לתת מענה לשאלה שמענה אותה. זכרונות הקשורים באירועים מחיי המשפחה, זכרונות שמתעתעים בה ככל שהם מתרחקים בזמן ומתערבבים בין אירועי ההווה לארועי העבר, עד כמעט אובדן שליטה ודיכאון עמוק. היא עוברת רכבת הרים רגשית שנעה בין תקווה לייאוש, בין עצב לשמחה, בין געגוע לאשמה, בין כעס לסימני שאלה, והקורא יחד עם יואלה שואל את עצמו ומחפש אף הוא רמזים לשאלה: מה גרם לנתק בין השתיים?

הספר כתוב בפרקים קצרים , לפעמים פסקה אחת, עמוד אחד, ועפ"ר לא בסדר כרונולוגי, וחושף לאט לאט את מערכת היחסים בין הבת ואמה. הוא קריא, מסקרן, קשה להניח אותו מהיד, והוא מסתיים ומשאיר אחריו סימן שאלה שממשיך להדהד במחשבות.

בכתיבה עדינה וסוחפת מסופר סיפורה של יואלה, הניצבת במרכזו של משולש משפחתי, שכל צלע שלו חושפת אותה להתמודדות עם פן אחר של אישיותה. הסופרת צוללת לעומקי הנפש, ומביאה את הקורא למסע אישי ונוגע ללב של אהבת אם אובססיבית, אהבה ללא תנאי, מסירות ומחוייבות שעושה חשבון נפש  ומחברת בין עבר להווה.

 האם תצליח יואלה להתגבר על השדים שבראשה ובמציאות חייה?

קיראו ותגלו.

.ספר משובח,  מורכב ומעורר מחשבה, שאני ממליצה עליו בחום

מלאכי הלילה – וויינה דיי רנדל

 מלאכי הלילה – וויינה דיי רנדל

תרגום: צילה אלעזר

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2025. 352 עמודים

"מלאכי הלילה" מאת וויינה דיי רנדל הוא רומן היסטורי המבוסס על סיפורו האמיתי של ד"ר הו פנג-שאן, דיפלומט סיני שעזר לאלפי יהודים להימלט מאוסטריה, הכבושה על ידי הנאצים, במהלך מלחמת העולם השנייה.

הספר מתחיל בשנת 1938.

ד"ר הו פנג-שאן נשוי לגרייס, צעירה סינית-אמריקאית, ביישנית, שעברה ילדות טראומטית, ומרגישה זרה ומנוכרת בוינה. כאשת דיפלומט, היא צריכה ללוות את בעלה למפגשים חברתיים ולאירועים רשמיים, אך  למרות היותה חצי סינית, היא לא דוברת סינית וגם לא גרמנית. היא מוצאת את מילוי החובות החברתיות הללו כמשימה קשה ומאתגרת כאחד.

פנג- שאן, שדובר גרמנית שוטפת בעצמו, מעונין שאשתו תלמד את השפה. למרות ניסיונותיו להכיר לה מספר מורים פרטיים, היא מצליחה להימנע מכולם עד שנגמרים לה התירוצים. בלית ברירה היא מסכימה לפגוש את לולה שניצלר, יהודייה צעירה מווינה, איתה היא יוצרת חברות קרובה.

למרבה הצער, התזמון לשיעורי הגרמנית לא טוב. אוסטריה נמצאת תחת שליטת הרייך השלישי, והחברות בין גרייס ללולה מהווה בעיה עבור פנג-שאן. מדיניותו של הפיהרר מתנגדת ליחסים בין סין לגרמניה, אך הממונה על פנג-שאן מורה לו לשמור על קשר דיפלומטי תקין עם המשטר החדש, והמשמעות של הוראה זו היא הימנעות ממגע עם יהודים.

ארוע מכונן מתרחש וקושר את גרייס ולולה בעבותות חזקים, ובהיעדר חברים אחרים בווינה, גרייס מסרבת לנטוש את לולה. פנג-שאן עומד בפני קונפליקט עמוק. מצד אחד הוא שליח דיפלומטי של ממשלת סין, שמורה לו לא לקיים קשר עם היהודים, מצד שני, הוא עד מידי יום לרדיפה האכזרית של היהודים בוינה, להתפשטות והשתלטות החוקים האנטישמיים, למעשי הטרור שעוברת הקהילה היהודית, לעובדה שכספם ועסקיהם נגנבים על ידי הגרמנים, שאנשים נאלצים לעזוב את ביתם ונזרקים לרחוב חסרי כל, או גרוע מכך, נלקחים ונעלמים. הוא נאלץ להעריך מחדש את נאמנותו. הוא נקרע בין חובתו לסין, אהבתו לאשתו והעוול הגובר כלפי היהודים, ואינו יכול לעמוד מנגד. ד"ר הו מבין שהוא לא יוכל לעצור את הטירוף שמשתולל סביבו, אך הוא יכול לנסות להציל חיים. הוא מחליט לפעול לפי צו מצפונו, ולעשות את מה שהוא חושב שנכון לעשות מבחינה מוסרית. הוא מסכן את תפקידו, את שמו, ואת חייו, ומתחיל להנפיק אלפי ויזות לשנגחאי, אחד המקומות הבודדים שלא דרשו אשרת כניסה או ערבויות כספיות, וסופג ביקורת מצד עמיתיו, בידוד דיפלומטי,ועוד. 

מעשיו של ד"ר הו לוכדים את תשומת ליבו של אדולף אייכמן. הוא נוקט צעדים והופך אחראי ישירות לרדיפה של לולה ומשפחתה ,מתעמר בגרייס, לוחץ עליה פסיכולוגית, מאיים על ד"ר הו, מפעיל כוח, ולעיתים קרובות רומז שיפגע בו ובמשפחתו אם לא יפסיק את פעילותו הדיפלומטית המוסרית.

(ראוי לציין שד"ר הו פנג-שאן מעולם לא פגש את אייכמן במציאות ההיסטורית, והאירועים האלה הם פיקציה בדיונית שנועדה להעצים את המתח הדרמטי של העלילה.)

העלילה מסופרת באמצעות שלוש נקודות מבט שונות. גרייס ולולה בגוף ראשון, והפרקים של ד"ר הו בגוף שלישי. הסיפור מתחיל לאט יחסית, יש הרבה רקע היסטורי, תיאורי מקומות, דיפלומטיה, התרבות הסינית, ואירופה של ערב מלחמת העולם השנייה, אבל ככל שהעלילה מתפתחת הוא הולך ונעשה סוחף.

דרך הדמויות ומה שהן עוברות, המחברת לוכדת את האווירה בעיר הנשלטת על ידי פחד ופרנויה, והקוראים מקבלים מבט עמוק על ההשפעה שהייתה לאוסטריה הנאצית על הווינאים.

על רקע עוינותו הגוברת של היטלר כלפי האוכלוסייה היהודית, המחברת שילבה את מעשיו ההרואיים של ד"ר הו פנג-שאן האמיתי עם סיפור בדיוני של שתי נשים, מרקעים שונים מאוד, שחברותן האסורה משפיעה בסופו של דבר על חייהן. השילוב של עובדות ודמיון יוצר קריאה מרגשת, מעוררת השראה על האומץ העצום של אלו שנלחמו כדי לעשות את הדבר הנכון, וקורעת לב נוכח הרוע שבורות ושנאה גורמים. ולמרות שהסיפור מסתיים בנימה מרירה–מתוקה, שבה שזורים כאב, תקווה וגבורת היחיד מול הרוע, גורלה של לולה נותר לא ודאי ושובר לב, השתקפות של אינספור חיים שנקטעו או הושמדו במהלך השואה. 

בתו של ד"ר הו מספרת את סיפורו של אביה לעולם, ומעשיו זוכים לשבח לאחר מותו בשנת 1997 כאשר בשנת 2000, הוא הוכר כחסיד אומות העולם על ידי "יד ושם" על מעשיו האמיצים ותושייתו להציל כמה שיותר יהודים מזרועות הנאצים.

חשוב לציין שמשפחתו של ד"ר הו העבירה ביקורת על אי הדיוק ההיסטורי, על כך תוכלו לקרוא באמצעות חיפוש בגוגל.

 

"מלאכי הלילה" הוא רומן היסטורי מרגש ובעל עומק מוסרי יוצא דופן, ששם דגש על דמות בלתי-שגרתית וסיפור מופלא של גילוי אומץ תחת לחץ, ומזכיר לקורא שהבחירה להיות "מלאך של לילה", אדם שמאיר באפלה, פתוחה בפני כל אחד מאיתנו.

ספר לא קל לעיכול, אך מאיר עיניים ומומלץ בחום.

פסע - שירז אפיק

פסע - שירז אפיק

הוצאת שממית

יוני 2025. 170 עמודים.

 

הספר בנוי משרשרת סיפורים, שקריאה רצופה מגלה את הקו הייחודי שלהם. הם מטלטלים, מרגשים וסוחפים את הקורא לתוך עולמן הפנימי של הדמויות ומעוררים מנעד רגשות. הסיפורים מחוברים מאוד להוויה הישראלית וחלקם מפנים זרקור לאנשים החיים בשולי החברה.

שבעה  סיפורים, וכל סיפור עולם שלם . 

סיפורים קצרים על אנשים, נשים, וילדים, שהחיים לא הקלו עליהם, המתמודדים עם המורכבויות שהם חווים, אמיתות נסתרות, כשרגעים בלתי צפויים חושפים את נפשם ודילמות הזהות והקיום שלהם. האדמה רועדת מתחת לרגליהם, אבל הפחד, זה שרוחש בתוכם, מסרב להיעלם וממשיך לנשוף בעורפם.

 

אז על מה הסיפורים? מה תוכנם? במה הם עוסקים? 

 

שירז אפיק מספרת ש"הספר הוא הדרך שלי לעבד במידה מסוימת ולהתמודד עם אירועי ה -7 באוקטובר [… ]הפתרון שמצאתי עם עצמי היה לפרק את ה-7 לאוקטובר לאטומים, לרסיסים מאוד קטנים, ועל בסיס כל אחד מהם לכתוב סיפור קצר שלא קשור לכאורה לאותו יום".(מתוך מודיעין ניוז)

קמיל, נהג משאית שתקן לוקח את הטרמפיסט הלא נכון, עובד למחייתו בהתקנת אנטנות לא חוקיות, נאלץ לעשות מעשה כדי שלא יתגלה.

ספי, מאייר מתבודד חי במרתף מתפורר מתחת לאדמה עם חתולה, אינו מצליח לצאת מהדירה, כמו החטופים שנמצאים במנהרות.

נטע, סופרת שאפתנית יושבת בתחנת משטרה, ומקריאה מיילים של ידיד שנעלם;

שכי, יוצא טרי בשאלה מנסה להשתלב בעולם החילוני, לא מצליח לקרוא את הניואנסים ביחסי העובדים. הוא מגלה משהו שהוא מתריע עליו אבל אף אחד לא מקשיב לו. זה מתקשר לתצפיתניות שלא הקשיבו להן.

תכלת, כותבת סיפורי חיים, נושאת באשמת ניצולים  היא הייתה עדה לארוע טראומטי, וניצלה ממנו בשבריר של שהייה. רגשות האשם גורמים לנזק, שזה הדהוד לאשמת הניצולים שחוו שורדי מסיבת הנובה.

אריאלה היא אם חד־הורית שארוע מעברה משכנע  אותה שחברתה החדשה של בתהּ מהווה סכנה.

ובן, עדיין ילד צעיר, מתמודד עם הוראות הוריו על איך להתנהל במקרה של אסון. "אבא אמר שאם האנשים הרעים יגיעו, כל אחד צריך לרוץ לכיוון אחר".  הדהוד לחוגגי הנובה שרצו לכל כיוון רק להימלט מהירי עליהם.

 

כל סיפור הוא עולם שלם ולא חסר בו כלום, בין אם הוא קצר יותר, או ארוך פחות. וכל אחד מהם מחלחל ומאפשר להרגיש מה עובר על הגיבור, שבסופו של דבר הוא בודד ומנוכר גם כשסביבו אנשים.

 

הכתיבה של שירז אפיק מאופקת ומדויקת. היא מנגישה את הכאב של הגיבורים בצורה כנה ואותנטית, חומלת ואמפטית, בלי פילטרים. היא מתעכבת על הפרטים הקטנים שמרכיבים את חיי הגיבורים, כמו שיחות אקראיות, מחוות בלתי מורגשות, שברי זיכרון, ופותחת בפני הקורא חלון אל תוך נבכי נפשם, אל עולמם הפנימי ואל נקודת זמן בחייהם, על השתיקות, הפערים, הפחדים שלא תמיד ניתנים לגישור.

בד״כ אני פחות מתחברת לסיפורים קצרים. תמיד מרגישה כאילו הפסיקו באמצע.  אבל שירז אפיק כותבת כל סיפור קצר כאילו הוא ספר שלם כם אם להרגשתי בכמה מהם היתה תחושה שאין סגירת מעגל. 

קשה לי לבחור איזה סיפור הכי אהבתי, כי כולם נגעו ללבי, כאילו קרו במציאות.

"פסע" הוא ספר שלא רק מספר סיפור, אלא ספר אנושי, מרתק ומיוחד, נוגע ללב שבעיקר לקוח מהחיים עצמם. הוא מעורר מחשבה ונשאר איתי הרבה אחרי שסיימתי לקרא.

 

♥מומלץ בחום

כל מה שלא נכתב – אמה גריי

כל מה שלא נכתב – אמה גריי

תרגום: רנה ורבין

הוצאת ידיעות ספרים

מאי 2025. 352 עמודים

 

הספר מספר על קייט, אלמנה מזה שנתיים, בשנות השלושים לחייה, שמתאבלת על אובדן בעלה, קאם, שמת מאלצהיימר. היא מגדלת את בנם הצעיר, צ'רלי, כאם יחידנית ועובדת במשרה מלאה כמגייסת כספים לאוניברסיטה, וככותבת נאומים עבור ראש ממשלת אוסטרליה.

קייט וקאם היו יחד 17 שנים. הם הכירו בתקופת לימודיהם באוניברסיטה, חלקו אהבה עמוקה, צחוק, וזכרונות משותפים. בצעירותה, קייט היתה מלאת חיים, אימפולסיבית ונלהבת, שותה, רוקדת וחיה חיים מלאים. בעלה, קאם הוא פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטה ועכשיו שצ'ארלי חגג יומולדת שנה היא מרגישה שהגיע הזמן לחזור לעבודה. ביום שהיא מתראיינת לתפקיד, מתברר שהיא פגשה בעבר את הבוס המיועד שלה, יו לנקסטר, במהלך תקרית מביכה בחדר כושר.

קייט מתחילה לשים לב לסימנים קטנים ומדאיגים אצל קאם. שאלות חוזרות ונשנות, שכחה ובלבול. היא מתעלמת מהם ומייחסת אותם למתח או "הזדקנות". אך כשהוא  מאובחן עם מחלה סופנית כשהוא בן 38 בלבד, וככל שמצבו מידרדר, קייט נאלצת לטפל בו. החיים הטובים הופכים לרצף של ארועים שקשה לקייט להתמודד איתם.

לאחר מותו, ימיה של קייט מאופיינים באבל, תשישות ואשמה. היא מתקשה להמשיך הלאה, נאחזת בזיכרונות , במיוחד בפתקיות שקאם השאיר לה, פתקיות מלאות באהבה, הומור ותזכורות יומיומיות. ולמרות שכלפי חוץ היא נראית רגועה, האבל נוכח תמיד, אפילו כשהיא מבצעת  משימות פשוטות כמו קניות במכולת.

עם ילד לטפל בו, אחריות לענייני הבית, התחייבויות משפחתיות, חברויות לתחזק וקריירה לתמרן, אין מקום בלוח הזמנים של קייט למערכת יחסים חדשה, מה גם שהיא חושבת שאם תשחרר את אבלה היא בוגדת בקאם.

בעבודה, לקייט יש מערכת יחסים קרובה ותומכת עם הבוס שלה, יו, שיש לו פצעים רגשיים משלו. ככל שהם מבלים יותר זמן יחד, מתחיל להיבנות מתח רומנטי , אך קייט נאבקת ברעיון לאהוב מישהו אחרי קאם.

מצב חירום פוליטי מאלץ את קייט ויו לצאת לנסיעת עבודה מאולתרת, והם "נתקעים" בדרך בגלל מזג אוויר קיצוני.  קייט סוף סוף מקבלת את הזמן והמרחב שהיא צריכה, כדי להתמודד עם המציאות, קרועה בין נאמנות לזכרו של קאם לבין כמיהה לקשר אמיתי, משיכה ליו, המהווה מקור תמיכה משמעותי, והיא מתחילה לבחון את חייה ורגשותיה, מנסה להבין אם היא רוצה להישאר באותו מצב או לעשות שינוי.

 

יש מעט אנשים בחייה של קייט שהיא יכולה לסמוך עליהם: אמה הפגומה אך בסופו של דבר תומכת, גרייס, חברתה הטובה ביותר, והבוס שלה, יו, שמספק לה תמיכה שלא תסולא בפז. 

 

האם יו יכול לעזור לקייט להחזיר את חייה למסלולם?

איך מתגברים על אובדן של אהבה גדולה ומתחילים מחדש עם ילד שנותר יתום מאב?

זוהי הדילמה שעומדת בפני קייט.

 

המסע הרגשי של קייט הוא מסע של אבל, ולידה מחדש. מערכות היחסים הדינמיות שלה, במיוחד עם קאם ויו , משקפות את המאבק הפנימי בין היצמדות לעבר לבין צעידה אל עתיד חדש. הפתקיות הן יותר מסתם מזכרות. הן מתארות את הדרך הרגשית שקייט עוברת בתהליך הריפוי שלה.

 

הצער מתואר בצורה אותנטית, תוך התייחסות לרגעים הקטנים שהאובדן מכה בעוצמה כל פעם מחדש, ואלה מגיעים תמיד בזמנים בלתי צפויים. קייט לא מנסה להעמיד פנים או להתגבר על הרגשות שהיא חשה. היא מאפשרת לעצמה להיות בתוך החוויה. היא לא רק מתמודדת אלא עוברת שינוי. מאישה קפואה עקב אובדן, היא מתפתחת למישהי שיכולה לכבד את העבר תוך בחירת עתיד מלא אהבה, מטרה, כתיבה ומשפחה.

"כל מה שלא נכתב" עוסק בעיקר באבל, אבל בסופו של דבר הוא  מספר על הדרך שקייט עוברת למצוא את עצמה מחדש ולקבל הזדמנות שניה לאהבה. העלילה מתפתחת לאט, יש הרבה מחשבות, תיאורים ודיאלוגים שחוזרים על עצמם, ויש כמה עלילות צדדיות שלדעתי לא היו ממש נחוצות וקצת גרעו מהעלילה הראשית.

 

אני ממליצה לקרוא את פרק התודות בספר. המחברת מציינת שהספר אישי מאוד, שכן היא איבדה את בעלה הצעיר בשנת 2016, והותיר אותה אלמנה עם ילדים. בעוד שהדמויות והעלילה בדיוניות, תחושת האובדן וקשת הרגשות שהדמות הראשית עוברת, מבוססים על מה שחוותה אמה גריי עצמה, וכתיבת הספר הייתה חלק מתהליך האבל והריפוי שלה. עם זאת, למרות שמדובר בנושא עצוב, הסיפור, שנכתב בגוף ראשון, אינו רק עצוב, ויש בו גם רגעים משעשעים. היה מעניין לקרוא כמה חלקים מאמה גריי עצמה נכללו בו.

 

אל תתנו לכותרת או לכריכה שמעבירה וייב של משהו קליל רומנטי ושמח להטעות אתכם. בסיפור הזה יש הרבה תובנות על אובדן, אבל, נסיון לנווט בתהליך האבל, לצד מסר אופטימי לגבי העתיד.