חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

תרגום: מיכל אילן

הוצאת כתר

ינואר 2026. 328 עמודים

 

זהו סיפורן של שתי ילדות קטנות שגדלות באבל ואלימות, באלכוהוליזם ובהתעללות של אמם, שתי נערות שבונות את עצמן למרות משפחתן השבורה. זהו סיפורה של סבתא, מימה, שאהבה את נכדותיה יותר מכל דבר אחר, אך לא יכלה להגן עליהן מפני העולם, כי לפעמים האלימות הגרועה ביותר נמצאת בתוך הבית.

סיפור על משפחה, המתמקד באַגָאת וְאֶמָּהּ, שתי אחיות לבית דלורם. בצעירותן הן היו קרובות מאוד, אך ככל שהשנים עוברות, המשפחה מתפרקת וכך גם הקשר בין האחיות.

אמה היא הבכורה מבין השתיים, זו שמגוננת תמיד על אגאת, שכאחות הצעירה, תמיד הרגישה פחות מובנת על ידי כולם. היא מאורגנת, מסודרת, נשואה ואם ונראה שיש לה הכל. אגאת פזיזה, תזזיתית, כל חייה עברו עליה בעליות ומורדות.  התחילה עבודות ופרויקטים רבים, ניהלה מערכות יחסים אך תמיד איבדה בהם עניין.

 

מי שתומכת בהם לאורך השנים, ומקיפה אותן באהבה עד אין קץ,  זו מימה, סבתן האהובה, שחיה בחבל הבסקים, ושביתה היה המקום היחיד בו הרגישו בטוחות, וזכו לחום ואהבה וארוחה טעימה וחמה.

 

בהווה, סבתא מימה הלכה לעולמה, ביתה עומד להימכר, ושתי הנשים הבוגרות, שבחמש השנים האחרונות היו בנתק מוחלט,  מחליטות לבלות שבוע יחד בבית סבתן, לפני שהוא נמכר. הן חוזרות לבית המכיל את מרבית זיכרונות ילדותן הטובים, אך יחד איתם צפים הזיכרונות הרעים והצלקות שמלוות אותן מאז.

הרומן מסופר בפלאשבקים, מילדותן ועד ימינו, ואנו פוגשים דמויות אמיתיות, מצולקות, שאפשר להזדהות איתן, וקוראים על נושאים שמשקפים את החיים. אנו נחשפים לתפקוד לקוי של המשפחה, מחלות נפש, אבל, אלכוהוליזם, התעללות ואלימות הורית. למרות כל אי ההבנות, הקשר בין האחיות חזק, והן מבינות כמה הן בנות מזל שהיה להן אחת את השנייה.

יש הרבה כאב ברומן הזה, אך יש גם תחושה של אהבה, אחווה, גם אם בצידה תסכול, צער ואשמה . זה לא סיפור על אהבה רומנטית, למרות שיש קצת מזה, אבל זה לא המוקד. זהו סיפור החוקר את תהפוכות המשפחה, את התסכולים, את הכאב ושברון הלב של צפייה במישהו אהוב מתפרק, וחוסר האונים של מה צריך לעשות כדי לעזור לו. אמה ואגאת  לומדות כיצד לקבל את הדברים שאינן יכולות לשנות, להתעמת עם עבר רווי טרגדיה ושברון לב, להכיר ולתקן מערכות יחסים מתוחות ארוכות שנים, ובסופו של דבר להבין שיש תקווה, שחיים יפים מחכים להן ושעליהן ללמוד ליהנות מכל רגע.

 

ההתחלה היתה איטית, הסיפור מסופר מנקודות מבט מתחלפות, ונע הלוך ושוב בזמן. למרות שכל קטע מגיע עם כותרת משייכת, התקשיתי לפעמים לזכור איזו אחות מספרת, אבל לאט לאט הספר מצא את דרכו אל הלב, והכל נעשה ברור.

אהבתי את תיאורי הנוף של חבל הבסקים, כפי שנראה דרך זיכרונותיהן וחוויותיהן של אגאת, אמה ומימה, וללא ספק שלישיית הנשים הזו כבשה את ליבי , הן בזכות סיפורן והן בזכות אישיותן, מערכות היחסים שלהן וכל מה שניתן ללמוד מהן. למרות ההבדלים ביניהן, שתיהן הצליחו לגעת בי, לרגש אותי, במיוחד על ידי הבנת ההקשר שבו הן גדלו.

 

על וירז'יני גרימאלדי אין צורך להמליץ. כל אחד מספריה הקודמים נפלא. "חיים יפים" הוא עוד פנינה פרי עטה, סיפור מתוק-מריר רגיש, קולח,עם פרקים קצרים, על קשרי משפחה וכיצד הם משפיעים על מהלך חיינו.

ממליצה מאד.

 

סטלה מאריס – אריאלה גולדמינץ

סטלה מאריס – אריאלה גולדמינץ

הוצאת כתר

נובמבר 2024. 221 עמודים.

 

עלילת הספר מתרחשת בחיפה ומגוללת את סיפורן של שתי נשים היוצאות למסע נקמה משותף. זהו סיפור על חברות מפתיעה, התמודדות עם עוולות העבר וחיפוש אחר צדק.

 

העלילה מתמקדת בטרודי,  אלמנה ערירית בשנות ה 70 לחייה, ניצולת שואה, שבמשך שנים חושדת שבת דודתה האהובה, דורה, סובלת מהתעללות בידי בעלה,  פרדי, שאמנם מצטייר כגבר שרמנטי בעל עיניים כחולות המשדרות תמימות, אך מסתבר שמאחורי חזות זו מסתתר אדם המטיל אימה על סביבתו הקרובה, גבר שהפך את חייה של אשתו, ל"גיהינום". פרדי מכור להימורים. ההתמכרות הזו הובילה אותו להסתבכויות כספיות ואף לבית סוהר. הוא טיפוס מניפולטיבי, שקרן כפייתי, שמצליח להסתיר את מה שקורה בין ארבעת קירות ביתו. לאחר מותה של דורה, הוא "גועה בבכי" מול המנחמים כדי לעורר אמפתיה, אבל בו זמנית הוא כבר מתכנן כיצד לנצל את טרודי.

 

טרודי ודורה הן בנות דודות קרובות מאוד. הקשר ביניהן עמוק ומלווה אותן מילדותן המשותפת, שחלק ממנה עבר עליהן במנזר, בתקופת השואה. מותה של דורה כואב לטרודי. האובדן והצער ואולי החרטה קשים לה. כשמתבררת סיבת המוות הרשמית כהידרדרות מהירה של מום לב מולד שלא טופל כהלכה, טרודי מסרבת להאמין לגרסה הזו.  היא קובעת בנחרצות: "מום שמום".  היא משוכנעת שפרדי, "החיש את קיצה". וכשמתחילה להתבהר דמותו המפוקפקת של פרדי, ונחשפת האמת על חיי הנישואים האומללים של דורה וההתעללות הפיזית והנפשית שהיא עברה, מותה הופך להיות בלתי נסלח, והקורא מבין מה הסיבה של טרודי בנקמה.

 

ביום שדורה הולכת לעולמה, טרודי פוגשת את כוכי,  רווקה עם לב רחב בשנות החמישים לחייה. כוכי היא קופאית ברכבל בחיפה, בתחנת סטלה מאריס. היא אינה נשואה ואין לה משפחה. למרות פער הגילים נרקמת בין השתיים ידידות אמיצה. הן נפגשות לעיתים קרובות ומבלות אחת בחברת השנייה.

החיבור ביניהן הופך לציר המרכזי של העלילה. טרודי רוצה לתקן את העוול שנגרם לדורה במשך השנים, וכשהן מתכננות יחד את הנקמה בפרדי, הן מבינות שכדי להפיל אדם כמוהו, הן לא צריכות כוח פיזי, אלא לנצל את חולשתו להימורים ולנשים.

תוך כדי תיכנונים, השתיים  עוברות תהליך של העצמה. מנשים שקופות, שאף אחד לא סופר אותן ומתעלם מהן, אם מפאת גילן, הסטטוס שלהן, או המראה החיצוני הלא מושך שלהן, הן הופכות לנשים שיוזמות וקובעות את גורלן. הן מתגלות כנשים חזקות, חכמות, בעלות תושיה, שאין לזלזל בהן, שניצבות מול אתגר ויכולות לו, ובסופו של דבר מוצאות זו בזו את ה"משפחה" שפרדי הרס לטרודי, ושלכוכי מעולם לא הייתה.

כבר מהמשפטים הראשונים  מצליחה העלילה ליצור עניין. הספר פותח בקשייה הפיסיים של טרודי בדרכה אל הסופר, המחשבות שלה על דורה החולה, התחושה שדורה עומדת למות היום, הלוויה ומה שמתחיל להתגלות אחריה, מציגים גיבורה שמרגישה שהמשפחה היחידה שלה, בת דודתה האהובה, נלקחה ממנה שלא בצדק.

 

העלילה מסקרנת, הקצב דינמי ומשתנה בהקבלה לתכנית הנקמה. השפה קולחת, ישירה ויומיומית, ומשלבת רגעים קשים של התעללות, מתח, הומור ואופטימיות. טרודי לא פועלת מתוך דחף רגעי. היא בונה את המלכודת לפרדי בקור רוח ובקפדנות. בפרקים מתחלפים נחשפת כל פעם עוד פיסה הקשורה לסיפורה של דורה, ואלה מהווים  הצדקה לפעולת הנקמה. 

 

"סטלה מאריס" הוא ספר מרגש, מעורר מחשבה, שנכנס ללב, אבל גם מותח, כזה שלא יכולים להניח מהיד. רוב העלילה מתרחשת בהווה, בשנים האחרונות של המאה ה-21, אך היא שזורה בזיכרונות ואירועים מהעבר הרחוק של תקופת השואה, לצד העבר הקרוב המתאר את שנות נישואיה של דורה, שקדמו למותה.

הספר עוסק בנושאים כואבים שעלולים להיות טריגר לקוראים מסוימים, כגון אלימות במשפחה, נטישה בילדות, התמכרות להימורים, מוות ואובדן .

תיאורי הנוף החיפאי, הרחובות, בתי הקפה, אפילו חזירי הבר, וסגנון הדיבור של כל אחת מהדמויות, כולל זו של פרדי, ייחודיים, והאזור של סטלה מאריס, המנזר והרכבל, הם הרבה יותר מסתם רקע בספר. הם מרכיב פעיל בעלילה ויש להם משמעות סימלית לכל אורכה.

 

אז איך מתבצעת הנקמה?

ומה המשמעות הסמלית של סטלה מאריס, הרכבל והמנזר?

תקראו את הספר ותגלו.

 

ספר נפלא.

אני ממליצה מאד.

  

יומנה של אשה שמנה ומשוגעת – סטפני מק'אפי

יומנה של אשה שמנה ומשוגעת – סטפני מק'אפי

תרגום: מעין זיגדון

הוצאה: סלע ספרים

 שנת 2012. 208עמודים

גרסיאלה "מלכה" ג'ונס בת ה -30 היא מורה לאמנות בתיכון בעיירה הקטנה באגטאסל, מיסיסיפי.

חייה נראים כאילו הם מתפוררים. היא עזבה את מייסון מקנזי, הגבר שאהבה מילדותה, כי ראתה אותו מדבר עם אישה אחרת. היא אמנם אוהבת אותו בכל ליבה, אבל שונאת את תחושת חוסר הבטחון שגורמת לה  לא לסמוך עליו.

 

מלכה  כועסת על המנהלת שלה , קת'רין  היליארד, שממררת לה את החיים, זו שגירשה חלק ניכר מהצוות הקודם ועכשיו מכוונת אליה.

היא כועסת בטירוף על חברתה הטובה לילי ליין, שמנהלת פגישות סודיות עם גבר מסתורי במשך חודשים, ואז מבטלת ברגע האחרון את טיול חופשת האביב שלהן לפנמה סיטי. גרוע מכך, כאשר לילי חוזרת מהטיול האחרון שלה עם הגבר המיסתורי, היא מפוטרת מעבודתה כמורה לצרפתית על רקע האשמות של הטרדה מינית.

ובדיוק כשנדמה שהדברים לא יכולים להיות גרועים יותר, חברתן מימי הקולג' וקולגה לעבודה, קלואי ברקסדייל סטקס, מוכה באכזריות על ידי ריצ'ארד סטקס הרביעי, בעלה המתעלל, וגדולי העיירה רוצים לקבור את הסיפור ולשמר את הסטטוס קוו.

כעסה מתחיל להתפוגג כשהיא לוקחת את העניינים לידיים כדי להפיל את בעלה הבוגדני של קלואי, ולרדת לשורשן של שלל שערוריות אחרות שפוקדות את באגטאסל.

היא גם מתחילה להבין שאולי מייסון ראוי להזדמנות שנייה אחרי הכל.

האם כשהוא יופיע שוב בחייה, היא תתנגד לכל קשר איתו,  או שתניח לעצמה לבטוח בו?

בקול חד ומיוחד, סטפני מק'אפי מספרת סיפור מצחיק וקצבי שקשה להניח מהיד, על מלכה ג'ונס ושתי חברותיה הטובות ביותר שמנווטות בפוליטיקה ובדעות קדומות של עיירה קטנה בדרום, מוצאות אהבה ועומדות אחת לצד השנייה לאורך כל הדרך.

מלכה הייתה אמורה להיות מוצגת כדמות עצמאית, אסרטיבית למרות ההערכה העצמית הנמוכה שלה בכל מה שנוגע למראה החיצוני שלה, אבל למעשה היא מרגישה נטושה על ידי הוריה, שמתו בתאונת דרכים כשהייתה ילדה, ואירוע זה תורם לבעיותיה עם עודף משקל. היא מתמודדת עם תחושות של חוסר ערך, ומשתמשת בגודלה כדי לשכנע את עצמה שאף אחד לא יכול לאהוב אותה מספיק כדי לרצות אותה בדיוק כפי שהיא, מה שמוביל אותה לקבל החלטות מפוקפקות ולפתח מזג עצבני, פה מלוכלך, שלא יזיק לה קורס לניהול כעסים. למרות זאת הסיפור קליל ומבדר, ובכך, סטפני מק'אפי השיגה את מטרתו של הסיפור.

בעוד שהיו חלקים בספר שהיו מצחיקים ומשעשעים, היו חלקים שהיו קצת יותר מטרידים. בספר שעוסק באלימות במשפחה, הדמות הראשית עצמה היא מתעללת ובעלת נטיות אלימות. היא תוקפת פיזית מישהו, כתוצאה מהתגרות, אבל זה בכל זאת מטריד. מספר הפעמים העצום שאלימות נחשבה דרך מקובלת לנהל את העניינים של אדם על ידי מספר דמויות, הוא רב, ומה שאמור להיראות ציני וסרקסטי, מצטייר כנקמני ואכזרי. גם הרומנים שצצו בין דמויות שונות הרגישו רדודים עם חוסר כימיה.

בעיני, זהו אחד מאותם ספרים שיתאימו למי שמחפש לקרוא משהו קליל וכיפי על חוף הים, בטיסה, וכד'. הדמות הנשית הראשית עצמאית ופטפטנית, ובעוד שרובנו לא היינו מעזים להתנהג ולדבר כמוה בפומבי, במהלך הקריאה מצאתי את עצמי מעודדת אותה בסתר, למרות התנהגותה הלא הגיונית בכלל.

 

לשיקולכם.ן

 

 

הסודות של דודה קולט – ואלרי פרין

 הסודות של דודה קולט – ואלרי פרין

תרגום: לי עברון

הוצאת תכלת

ספטמבר 2025. 568 עמודים

"הסתכלתי על דודתי בלי לראות אותה.

מה עוד אגלה על קולט, האשה שחשבתי שאין בה כמעט מסתורין, שאין לה סיפור?

חשבתי שהיו לה חיים פשוטים וחדגווניים, ופה ושם משחקי כדורגל בימי שבת או ראשון"(פרק 34)

 

קולט נראית כאישה רגילה, אבל אל תתנו למראה החיצוני להטעות אתכם.

 

אנייס, במאית מצליחה, שבעלה עזב אותה לטובת אישה צעירה, לא ביימה סרט חדש כבר שנים. היא בת להורים מוזיקאים בעלי שם בינלאומי, שחווה מהפך הקשור לדודתה, לא פעם אחת אלא פעמיים. קולט, דודתה, אישה קטנה צנועה ואפורה, רווקה וחסרת ילדים, סנדלרית הנחבאת אל הכלים, נפטרה לפני שלוש שנים ו... אתמול בלילה, שוב.

ההלם בעקבות שיחת הטלפון, והשאלות האינסופיות כמו גם הלהיטות להבין את ה"חידה" הזו, מובילים את אנייס לעיירה גואניון, בה חיה דודתה, לביתה, שם היא מתחילה להתעמק בסיפורה של האישה שהיתה דודתה,  וגם להתעמק בילדותה שלה.

בליווי ותמיכת חברי ילדותה, היא מגלה את סיפורה הפחות מוכר של דודתה, וצוללת אל העבר באמצעות רמזים, רשימות ומזוודה מלאה בקלטות שהוקלטו על ידה. היא מתחילה מסע ארוך אל העבר שמאלץ אותה להתעמת עם זיכרונותיה, ספקותיה וכאבה, וחושפת סודות משפחתיים, של חיים מורכבים הרבה יותר ממה שהם נראים.

 

מילדותה, שאין מה לקנא בה, ועד ל"אימוצה" על ידי מוכתר הסנדלר, שלא רק מלמד אותה את מלאכתו אלא גם מציע לה בית אליו מצטרף אחיה המוכשר מאוחר יותר, דרך  ידידותה עם בלאנש, שאבא פושע רודף אחריה, ועד מותה ו"מותה מחדש", מתברר שחייה של קולט מלאים הפתעות, תפניות וסודות.

תיאורי חייה, מערכת היחסים שלה עם אחיה ז'אן, פסנתרן מדהים, והקרבותיה למענו, נוגעים ללב. קולט היא אישה דיסקרטית אך חזקה, הנושאת על כתפיה השבריריות את משקל התקוות שהתנפצו והאשליות האבודות. בחירות חייה, זיקתה לכדורגל ולאחיה, היעלמותה והופעתה החוזרת, הופכים אותה לדמות מורכבת ומרתקת. היא אישה נדיבה שכולם מעריצים ואוהבים, אך מעטים באמת מכירים. למרות פצעיה שלה, היא הפכה להיות  משענת עבור משפחתה ואלה שאותם חיבקה ככאלה.

 

כמו ברומנים הקודמים שלה, ואלרי פרין חושפת את המורכבות של מערכות יחסים משפחתיות. אחד מהנושאים המרכזיים בספר עוסק בחוסן נפשי ובודק כיצד ילד מצליח לבנות את חייו הבוגרים למרות היעדר אהבת אם, אלימות במשפחה, זוועות המלחמה והחטאים.

 

"הסודות של דודה קולט" בוחן את הפצעים שלא מדברים עליהם(בין היתר פדופיליה, התעללות, מחנות ההשמדה  ועוד) ואת הקורבנות שאנו מקריבים למען אלה שאנחנו אוהבים. העלילה מתפתחת על פני מספר צירי זמן, ומנווטת בין ההווה של אנייס, זיכרונות ילדותה ואירועים מהעבר. המעבר מציר זמן אחד לאחר, מדמות אחת לאחרת, מקשה לפעמים לעקוב אחרי קו העלילה ודורש ריכוז וקשב בקריאה.

בכתיבה אמפתית, ואלרי פרין מתארת לנו דמות מרגשת של אישה בעלת חוסן נפשי המגלמת מסירות ואהבה לאחרים יותר מאשר לעצמה. העלילה מורכבת מהרבה דמויות, לכל אחת מהן הסיפור שלה והחיבור שלה אל קולט, ואל אנייס, וכל דמות מתוארת על ידי פגמיה, חסרונותיה, התמכרויותיה ונקודות החוזק שלה, ואלה הופכים אותה לדמות שלומדים לאהוב במהלך הקריאה.

הרומן מעורר מגוון רגשות, מחיוכים ועד דמעות, ומעורר מחשבות עמוקות על מה שמחבר אותנו לאחרים. אני אוהבת מאד את כתיבתה של ואלרי פרין, את האופן שבו היא בונה את סיפורה באיטיות, כאילו מחלקי פאזל מפוזרים, שכבה אחרי שכבה כך שכל גילוי הוא חוויה בפני עצמה, ולקראת הסוף, הכל מתחבר ויוצר את התמונה הגדולה.

אם אתם אוהבים עלילה כנה, סיפור מרגש ורב-שכבתי עם דמויות שמשאירות רושם מתמשך, זה הספר בשבילכם.

אני אהבתי. מאד.

ממליצה בחום.

מעטה של צניעות – עינת ליפשיץ שם טוב

מעטה של צניעות – עינת ליפשיץ שם טוב

הוצאת אוריון

2018. 354 עמודים

"דלת חדרי נפתחה לאיטה. קרן אור מטושטשת ששלחה הנורה שדלקה במסדרון חדרה פנימה. הדלת נפתחה בדממה. רק אתמול שימן אבי את הצירים שחרקו. עכשיו בטוח שאף אחד לא ישמע, חלפה בי מחשבה. בפעמים הקודמות נעורה בי בשעה הזו תקווה שמישהו יתעורר וישמע, אבל זה מעולם לא קרה והתקווה נותרה עקרה.“

 

כך נפתח סיפורה של פרלה, נערה צעירה השייכת לחסידות גדולה, שתחושת הזרות שלה הולכת ומעמיקה ככל שרצונה לחיות על פי תפיסתה, סותר את חוקי החברה הנוקשים ואת הערכים שעל פיהם התחנכה.

כל חייה היתה פרלה ילדה יוצאת דופן בהשוואה לחברותיה בקהילה. תמיד שאלה שאלות, היתה סקרנית וניסתה להבין למה כל חוק הוא כזה ולא אחר, הטילה ספק בכל מה שנראה לה לא הגיוני ואהבה לקרוא ספרות יפה, שהיתה אחד מהאיסורים החמורים בקהילה ונחשבה לתועבה. לכן עשתה זאת בסתר.

את התועבה שחוותה על בשרה בבית, מידי אחיה, הסתירו בחדרי חדרים , שמא יוכתם שם המשפחה, ולא ימצא לה שידוך שגם ככה לא היה בנמצא עבור נערה שונה כמוה. וכשגילתה לאמה את מה שקורה מידי לילה, החליט אביה לשדכה למרות התנגדותה הנמרצת וסירובה. הוריה שמחו על שנמצא שידוך ראוי, והנישואין למנחם מנדל שלדברי הרב והוריה מתהדר בתואר תלמיד חכם, ונחשב בחור טוב, התגלו במציאות כגיהנום קשה מנשוא. מנחם מנדל התגלה כבחור תוקפני, דוגמטי, שדורש ציתנות מוחלטת, ועל כל הפרה שלה הוא נוקט כלפי פרלה באלימות פיסית ומילולית, כולל אלימות מינית, עד שפרלה הופכת מנערה מלאת שמחת חיים וסקרנית לצל של עצמה, תוך שהיא מקטינה וממזערת את נוכחותה ויותר מכל מהדהדת בין קירות הבית שתיקתה.

בשורה של מעשי התעללות קשים מצד מנחם מנדל, שכמעט ומובילים למותה, מעמיק הצורך של פרלה להשתחרר מהכבלים שכולאים אותה בתוך עולמה הצר והנוקשה, והיא בורחת לא אחת מהבית בסתר ותוך כדי מתוודעת  לעולם החילוני שכל כך הפחידו אותה מפניו.

 

הסיפור מתאר כיצד חבל הכפייה הדתית  מתהדק סביב צווארה של פרלה,  איך הדברים נעשים על פי הוראת הרב, איך מטאטאים את האלימות בה היא חיה מתחת לשטיח ומאמינים למילה של הגבר למרות שהוא משקר במצח נחושה, ופוטרים אותו מכל אשמה. פרלה מבינה שעליה לקום ולחפש מוצא. באומץ ובתושייה היא מתמודדת עם האירועים שנעים בין רגעים של תסכול ואלימות, לתקווה,  יוצאת מהבית בסתר, כשמנחם מנדל בישיבה, מתוודעת לסופי, הספרנית שקוראת את נפשה, בורחת לשדה ולגבעה האהובה עליה כדי לנשום בחופשיות ושם היא מכירה את דן, בחור עדין ורגיש, שמכיר לה את חבריו במוסך, ופרלה שמגלה את אהבתה לחלקי חילוף של מכוניות  ומצליחה למצוא פתרונות מיכניים לשיחזור כלי הרכב שבמוסך,  מרגישה שמשהו מתעורר בה לחיים, והסדק שנבקע בעולמה, מתרחב עוד.

 

 האם פרלה תצא מהגבולות המוכרים לה כדי לחפש מקום טוב יותר בעבורה? 

 

פרלה מבינה שהפחד של "מה יגידו" כופה על הוריה ועל הקהילה, את התנהלותם כמו גם את הנוקשות בחברה הסגורה אליה הם שייכים.  כשהיא נאבקת על הדרך שהיא רוצה לחיות בה, מתערערת תחושת השייכות שלה וסדקים נפערים באמונתה. היא מוצאת את  עצמה נלחמת בגילויים שוברי לב, על אב נוקשה, שמתעלל בה רגשית, מתעלם ממנה ומנדה אותה בצורה אכזרית, ואם שהחיים שחייתה היו כמעט חסרי ערך, שכל חייה נאלצה לשתוק ולעשות את מה שרצו וקבעו לה אחרים.  היא נאלצת להתמודד עם דיעות קדומות, הפחדה ואלימות מבית. היא נחשפת לעולם החילוני, לנשמות הטובות שנמצאות שם לתמוך בה לאורך הדרך, וכל אלה מעצבים את אישיותה עד שהיא מוצאת את עצמה חיה חיים שונים מאלה שקבעה בעבורה החברה שממנה באה.

 

 

"מעטה של צניעות"  הוא ספר מעורר מחשבה שמאפשר להציץ לתוך עולם שרובנו זרים לו. סיפור עצוב ומטלטל שמספר את קורות חייה של פרלה, ומציג בפני הקורא מראה על ההתמודדות האמיצה של אלה המתחילים לשאול שאלות ולפקפק, על התפכחות והתמודדות עם אובדן החיים שהכירו ועל מציאת הדרך בעולם זר ולא מוכר, על פרידה וּויתור על ההשתקה, אך גם על תקווה. 

"מעטה של צניעות" מצטרף לשורה ארוכה של ספרים שנכתבו בשנים האחרונות ופתחו צוהר לחיים בחסידות כזו או אחרת, כל אחת עם החוקים והכללים שלה.

הכתיבה סוחפת, כואבת ודמותה של פרלה מעוררת הערצה בנחישותה לחיות על פי רצונה.

 

ממליצה מאד!

איתנו זה נגמר – קולין הובר

איתנו זה נגמר – קולין הובר

תרגום: אסף שור

הוצאת כנרת זמורה-דביר

יולי 2018. 352 עמ'

" לפעמים מי שאוהב אותך הוא מי שהכי מכאיב לך"

"איתנו זה נגמר" מספר את סיפורה של לילי, ילדה שחוותה חיים קשים על רקע בעיות משפחתיות, ואת שתי מערכות היחסים המשמעותיות בחייה, כאשר היא מחליטה לעבור לבוסטון ממש לאחר מות אביה המתעלל. לילי  עברה דרך ארוכה מהעיירה הקטנה במיין בה גדלה וסיימה את לימודיה בקולג ', ועד שעברה לבוסטון והקימה עסק משלה.

לילה אחד על גג של בניין, לילי פוגשת את רייל קינקייד, נוירוכירורג מקסים, שלא מעוניין במערכת יחסים רצינית.  אי אפשר להתעלם מהמשיכה שמתעוררת ביניהם אך לילי לא מעונינת במערכת יחסים ללילה אחד. חודשים עוברים עד שהם נפגשים שוב, והניצוץ שנדלק בעבר הופך את הקשר ביניהם לבלתי נמנע.

רייל הוא אסרטיבי, עקשן, ואולי אפילו קצת שחצן. מצד שני, הוא גם רגיש, מבריק, ומחזר אוהב וככל שלילי ורייל מתקרבים אחד לשני, לילי יודעת מה לבה רוצה.  

עד אותו הרגע שמתגלה צד נסתר באופיו.

 

לאורך הסיפור משובצים פלאשבקים שחושפים את עברה של לילי, באמצעות הקריאה של לילי ביומניה, אותם כתבה כמכתבים אל אלן דג'נרס. הקורא מגלה על האהבה הראשונה של לילי ואטלס,  ועל מערכת היחסים הפוגענית של אביה כלפי אמה. אטלס, הילד חסר הבית , חי בבית נטוש הסמוך לבית ילדותה של לילי,  ללא ריהוט, חשמל  ומים. הם  הפכו להיות המשענת, התמיכה והנחמה הגדולה אחד של השני, כשלילי הושיטה לו יד בימים הקשים ביותר בחייו, ואטלס תמך בה בימים הקשים שלה.  נסיבות החיים מפרידות ביניהם כשאטלס עובר לגור בבוסטון ומתגייס לצבא, ולילי הצעירה נשארת מאחור בעיירה במיין,  מנסה לאחות את הגעגועים אל אטלס, שנעלם לחלוטין מחייה.

שנים אחר כך, כשהיא נמצאת במערכת יחסים עם רייל, אטלס מופיע לפתע  בחייה, וכל מה שהיא בנתה עם רייל מאוים.

"איתנו זה נגמר" הוא ספר חשוב שמעביר מסר חשוב מאוד.

מהרגע שאנחנו פוגשים את לילי, אנחנו חווים הכל דרך העיניים של לילי. כשהיא מתאהבת, אנחנו מתאהבים, כשליבה נשבר, ליבנו נשבר, כשהיא מבינה מה לא בסדר, גם אנחנו. אנחנו מגלים את הסיבות לקשר הרעוע שלה עם אמה, ולשנאה כלפי אביה. לילי לא פוסקת להאשים את אמה על כך שנתנה יד להתנהגות של אביה  במשך שנים ולעובדה שלא עזבה אותו. החיים בבית ילדותה ונעוריה גרמו לה להבטיח לעצמה לעולם לא להישאר במערכת יחסים פוגענית. כמה נורא היה לגלות שנסיבות חייה הובילו אותה בדיוק למערכת יחסים כזו, וגרוע יותר היתה ההבנה שהיא לכודה בדיוק כמו אמה.

הספר מקלף את המסכות מעל הדמויות והיחסים ביניהם כדי לגרום לקוראים  להבין ארועים שקורים בין בני זוג, ארועים שזרים עבור רוב האנשים, ארועים שאין הצדקה להתרחשותם ואין בהם שום היגיון. קולין עושה זאת בצורה ישירה גם אם היא מעוררת עצב וכואבת במיוחד.

למי שמתבונן מבחוץ קל להיות שיפוטי . 

נדמה שקל לעזוב מערכת יחסים פוגענית, אך האמת היא שאין יותר קשה מזה. הספר לא מתרץ התנהגות פוגענית, אלא מכריח את הקורא לצפות במתרחש, לחוש את תחושת המאבק שחשים קורבנות התעללות כאשר המציאות מתייצבת כמו מראה לנגד עיניהם ורגשות אהבה-שנאה מתעוררים. סיפור העלילה פוקח עיניים, מציאותי, ושובר את הלב, כי מערכת יחסים פוגענית אינה בסדר ולא משנה כמה את/ה אוהב/ת את בן / בת הזוג המתעלל שלך, או כמה שבן/בת הזוג המתעלל שלך אוהב/ת אותך, אסור להסכים לחיי סבל של התעללות.

למרות שלילי נגררת על ידי הנסיבות והרגשות, מגיע הרגע בו היא מצליחה לצאת מ"מעגל הקסמים", שוברת דפוס ומקבלת את ההחלטה הקשה והבריאה ביותר בחייה. לילי הבינה, שלא משנה כמה רייל והיא אוהבים אחד את השני, מערכת היחסים שלהם לא בריאה, ועליה לצאת ממנה בכל מחיר. והאמת? הייתי גאה בה ובבחירות שבחרה למען עצמה ולמען בתה. היא לימדה אותנו  "פשוט להמשיך לשחות" ולעולם לא לאבד תקווה.

בסיומו של הרומן, קולין הובר משתפת את קוראיה בסיבות שהביאו אותה לכתוב את הספר הזה. חשוב לא לדלג על קריאת המסר האישי. לפעמים אין מנוס מלאסוף את כל האומץ וכוחות הנפש כדי לצאת ממצבים שאינם בריאים לנו ופוגעים בנו מכיוון שהאושר והרווחה שלנו הם תמיד הדבר החשוב ביותר.

 

"כל בני האדם עושים טעויות. מה שבונה את האופי שלנו הוא לא הטעויות שלנו, אלא איך אנחנו מתמודדים עם הטעויות האלה ולומדים מהן, במקום להצדיק אותן."

מומלץ.

לרקוד לאור היום -קתרין פנקול

לרקוד לאור היום - קתרין פנקול

תרגום: דורית דליות

הוצאת תכלת

דצמבר 2019 . 317 עמ'

נקרא כעותק דיגיטלי באתר אינדיבוק

מספר שנים אחרי הטרילוגיה הראשונה שאהבתי, קראתי את “לרקוד לאור היום”, החלק הראשון בטרילוגיה החדשה מאת קתרין פנקול. זהו ספר לנשים ועל נשים. הוא עוסק ברובו בהתעללות בנשים על ידי בני זוגן, ובילדות על ידי אבותיהן.

 

קתרין פנקול מתארת מערכות יחסים מלאות כאב רוע ואכזריוּת לצד יחסים מלאי רוך וחמלה בין גברים לנשים, ובעיקר בין נשים לנשים. היא כותבת במשפטים ברורים ומדויקים, ואנו מגלים סיפור מרתק ונוקב, שעוסק בעיקר בחייהן של נשים, סיפור שאי אפשר להתייחס אליו כלאחר יד.

הפרקים הראשונים נותנים תחושה של בלגן אך הסופרת שוזרת בהדרגה את כל גורלות הגיבורים כמו עכביש שטווה רשת קורים דקה, שמי שנלכד בה אינו יכול להימלט ממנה.

הספר מתחיל עם הדמויות מהטרילוגיה הראשונה, אורטנס וגארי כל אחד עם תחום האמנות שלו, שחיים יחד. חופשיים, ושואפים להגשים את עצמם. לאחר מכן הוא מפגיש אותנו עם פיליפ וג'וזפין, ועם זואי ואלכסנדר ואחריהם הוא מעביר אותנו לעולמה הקשה של סטלה בעיירה הכפרית הקטנה בבורגונדי, שם היא חיה עם המאהב שלה שנרדף על ידי המשטרה. סטלה נסיכת הקרח מסתירה את יופייה ואת נשיותה. עולמה אפוף בסודות ובשקרים. היא מחלקת  את הזמן בין עבודה שנחשבת גברית בחברה לאיסוף מתכות לבין גידול בנה,טום, לבדה, נרדפת על ידי פחדים מעברה הקשורים לאמה שמוכה על ידי בעל אלים ומסוכן.

לאוני, אמה של סטלה, מאושפזת בבית החולים, גופה שבור ודואב. בעלה שוב היכה אותה. גם בבית החולים היא רועדת מפחד, שמא יחזור וישלים את המלאכה. אבל שם גם יתגלה הסוד המסעיר שיצבע באור חדש את יחסיה עם בתה, סטלה. 

 

למרות שמדובר בעלילה חדשה לגמרי, בטרילוגיה הזו אנו פוגשים את הגיבורים מהטרילוגיה הקודמת: "העיניים הצהובות של התנינים" / "הוולס האיטי של הצבים" / "הסנאים של סנטראל פארק עצובים ביום שני" (הספר השלישי בטרילוגיה לא תורגם לעברית,קראתי בזמנו באנגלית) ורצוי לקרוא אותם כדי להבין את העלילה בטרילוגיה החדשה .

בסגנון הכתיבה האופייני לה, פנקול נכנסת מתחת לעורן של הדמויות, ומתארת התעללות פיסית במשפחה, גילוי עריות, הטרדות, ומניפולציות,  ואת ההשפעה הפסיכולוגית על קורבנותיה. כל דמות נלמדת היטב.  שום דבר לא נחסך מאיתנו, במיוחד מכיוון שהכתיבה התיאורית של קתרין פנקול הופכת את הכאב של הדמויות למוחשי, ואי אפשר שלא לחוש אמפתיה אליהם.

מי זו סטלה, ומה הקשר בין הסיפור שלה לזה של ז'וזפין?  

את זה, נבין רק בסוף הספר.

קשה שלא להיות מרותק לסיפור, הוא רגיש,הוא פגיע והוא נוגע ללב, אבל צריך לקחת בחשבון שהוא לא קל לקריאה מעצם העובדה שהסיפור אינו אינו קל בלשון המעטה, וגם מהעובדה שמבנה הסיפור מקשה מאד על הקריאה כי הוא אינו מחולק לפרקים , והמעבר מדמות אחת לאחרת נעשית ללא חלוקה ברורה, הפסקאות מתחלפות ברצף הקריאה, כך  שלא אחת לקח לי זמן להבין שהפסקה שאני קוראת עוסקת כבר בדמות אחרת או ארוע אחר. 

בנוסף, בהחלט התפלאתי על כך שהכריכה שמציגה צללית עדינה של אשה לא תאמה את אופי העלילה. לא צפיתי לסיפור אפל ועצוב כל כך מספר שהכריכה שלו נוטה לדימוי רומנטי .

 

אני יודעת שרבות מחברותי הקוראות אהבו את הספר מאד. אני גם יכולה להבין מדוע. אין ויכוח על כך שהנושא חשוב ובהחלט צריך להיות על סדר היום ולהוות פתח לשיח על אלימות במשפחה. אבל לא יכולתי להתעלם מהמבנה הצורני של כתיבת הסיפור שעבורי היווה מכשול ופגם ברצף הקריאה.

קשה לשפוט ספר אחד מתוך טרילוגיה. מצד אחד אני סקרנית לדעת מה קרה בהמשך ומצד שני אני זקוקה לפסק זמן כדי לאסוף כוח לקרוא את ההמשך...