זרעי מלח –
יובל ירח
הוצאת זמורה.
ינואר 2020.
365 עמ'
הסיפור נפתח
בסבתא מרלן שהלכה לעולמה וכל בני המשפחה, גם אלה הפזורים ברחבי העולם, באים להיפרד
ממנה בדרכה האחרונה. המפגש וימי השבעה הם קרקע פוריה לזכרונות שמתעוררים והסיפור
עוקב בו זמנית, ובפרקים מתחלפים, אחר סיפור חייה של הסבתא ונכדתה נופר, שחייהן
שזורים אחת בשנייה באהבה גדולה, "כמו שתי חתיכות פלסטלינה מהודקות לאחת".
אחד החוטים המקשרים ביניהן הוא אותה אי
נחת, התלבטות ומחנק שהן חוות בנישואיהן, למרות המרחק בשנים וההבדלים המהותיים בין
אז ועכשיו, ביחס המשפחה, והסביבה החברתית לרצונן לפרק את המסגרת המשפחתית, ולבנות
לעצמן חיים אחרים.
הסיפור של סבתא
מרלן עוקב אחר חייה באוראן, אלג'יריה, ואח"כ בבאר שבע, ישראל. את ילדותה
ונעוריה חייתה באלג'יריה. כשהיתה בת 13 נפטרה אמה, ורק היא, היחידה מבין אחיה עברה
לחיות בבית דודה ודודתה שבגיל 16 בתמיכת אחותה, השיאו אותה לאיזק, גבר שגילו כפול מגילה. לא
הכריחו אותה להינשא, אבל היה ברור שרצוי ועדיף שיהיה כך. היא מקבלת את נישואיה
בהסכמה וממלאה את חובותיה, יוצאת לעבוד כדי לחסוך ולהיות עצמאית מבחינה כלכלית, כדי שתוכל
להתגרש, ולצאת לחופשי,בגיל 21.
דמותה של סבתא
מרלן, מרגשת. סיפור חייה מופלא, עוצמתי, מלא אופטימיות. למרות שכל תקוותיה לעתיד
התנפצו עם נישואיה לאיזק, היא לא עוצרת את עצמה לרגע בשאיפתה להעשיר את עולמה
והידע שלה ולא שוקטת על שמריה כדי לצאת מנישואיה,
כך שתהיה חופשיה להינשא לגבר שיבחר על ידה.
סבתא מרלן שבאמתחתה רק 10 שנות לימודים היא
אישה אינטלקטואלית , "מלכת המודעות העצמית", אוטודידקטית, חכמה
ודעתנית ולמרות שלא סיימה תיכון ואין לה תעודת בגרות, אש בוערת בנפשה והצמא לידע
לא מרפה.
הסיפור מתרחש על רקע האירועים ההיסטוריים של המאבק לעצמאות באלג'יריה מעול הצרפתים, התהפוכות במדינה והחשש לחיי היהודים. אלה מאלצים אותה ואת משפחתה להימלט ממנה. ההתלבטות קשה. האם לעבור לצרפת שהיא הבחירה המתבקשת, כבעלת אזרחות צרפתית, או לעלות לישראל, לפתוח בה דף חדש, ארץ זרה, שפה חדשה, להסתגל למנהגים ,לעבור את קשיי הקליטה, דאגות הפרנסה ורחוק מכל המשפחה.
נופר, נכדתה של
מרלן גדלה בילדותה בעיקר אצל סבתה. כבת לאם חוקרת בעלת שם עולמי שנעדרה שעות
ארוכות מהבית, מרבית זכרונותיה קשורים לבית סבתה, לכרית החומה עם הפרח עליה היתה
מניחה את ראשה, לקציצות העדשים, לריחות ולשיחות ביניהן. כשמרלן הולכת לעולמה, נופר
בת כמעט 34, נשואה לעילאי ויש להם בת אחת,שירה.
יש לה תואר שני, משרה מכובדת, בעל עדין ואב אוהב, והיא חיה בשכונה טובה ושקטה אך בנפשה אין
רגע אחד של שקט. היא ממורמרת, מלאה טענות כרימון, קנאה ופחד מלווים אותה על כל צעד
ושעל, ואם בעבר "יכולתי לבלוע כדור ארץ שלם [..] מה עכשיו?! מסמרים ונוצות,
ציפור שלא עפה". (עמ' 55) הסיפור של נופר עוקב אחר הסיוטים ההולכים ומשתלטים
עליה כשהיא אינה מרגישה שלמה בנישואיה, באהבתה לעילאי, ומתלבטת אם להישאר או לצאת מנישואיה. בזמן השבעה היא לא פוסקת מלערוך השוואות בינה לבין בנות המשפחה האחרות, ובחיי היום יום היא
חוששת מהבוסית שלה, מהאמהות בגן של בתה, ומתגעגעת נואשות לסבתה.
"זרעי
מלח" פותח צוהר לאורחות החיים באלג'יריה, למינהגי הנישואים, למעמד הנשים,
ליחסי יהודים -ערבים בעלי אזרחות צרפתית לבין ערבים מוסלמים, להפגנות ולהפיכה
באלג'יריה שנמשכה כשש שנים, ומתאר בו זמנית את הווי החיים בישראל, הגזענות העדתית,
החיים בצל העבר הרחוק במולדת שברחו ממנה לבין ההווה נטול השורשים, על העקירה
והזהות החדשה שמתגבשת, על אהבה מנוכרת, בדידות והסתגלות ותוך כדי הסיפור מתגלים חיים ואנשים מיוחדים
שמספרים את סודותיהם, שגעונותיהם ומאווייהם, ושבזכות אישיותם הכובשת שורדים את קשיי העלייה והחיים בארץ .
הסיפור חם,אנושי, והדמויות מרגישות אמיתיות, כאלה שלא מתעלמים מחולשותיהם אבל יש תחושה של
רגישות ואיכפתיות כלפיהם. אנחנו חווים איתן את כל מה שעובר עליהם, ואת כל מה
שעובר על ידן. נושא היתמות אצל מרלן ונושא האם הלא
נוכחת בחייה של נופר ,משפיעים על הבחירות שהן עושות.
סגנון הכתיבה בגוף
שני, עוקב אחרי המחשבות המתרוצצות, המתחלפות במהירות לפעמים מפיסקה לפיסקה ודורש
עירנות, אך הוא די מעייף, והופך את הקריאה בספר ללא קלה. הוא מקשה על קריאה רצופה, ומצריך הפסקות מידי פעם כדי לאפשר למילים ולתאור הארועים לחלחל ולשקוע. הירידה לפרטי פרטים בתיאור הטעמים,
הריחות, המחשבות, הרגשות והאירועים מאפשרים לקורא ללוות את הגיבורות בכל מה שעובר עליהן, מטוב ועד רע, בשמחת
האימהות, בהתלבטויות, בכאב האובדן ולא אחת מאפשר להזדהות איתן.
מי שמחפש למצוא
ב"זרעי מלח" את "השתיקות" , ימצא שהספר הזה אחר.
למרות הקושי,
אני ממליצה מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה