הדבר הנכון – גל ליבר

הדבר הנכון – גל ליבר

הוצאה: גל ליבר

אוגוסט 2024. 312 עמודים

"עומרי אורן הוא המנכ"ל החדש

ליבי שטרן לא ביקשה קידום כבר עשור 

הוא שאפתן ומכוון גבוה. 

היא רק רוצה לצאת בזמן לאסוף את הילדים מהגן.

היא מבריקה. הוא משתדל לעמוד בקצב.

הוא חושב שהיא חוצפנית. 

היא חושבת שהוא פוץ.

יחד, הם אמורים להוביל עסקת ענק מסובכת.

החיכוך הבלתי נמנע ביניהם מצית קונפליקטים שמערערים את שניהם, מציפים רגשות מפתיעים ומאלצים אותם לבחון מחדש לאן מועדות פניהם.

האם יצליחו לעשות את הדבר הנכון?

זהו סיפור על מפגש משנה חיים, על פנטזיה ומציאות, על ניהול סיכונים ועל אהבה". (מתוך התקציר)

 

 

אם אתם מחפשים את הספר הבא שלכם, אל תחפשו הרבה.

"הדבר הנכון" הוא קריאה מהנה , מרגשת ומעוררת הזדהות.

ביד עדינה, מדויקת ובכנות, גל ליבר  משרטטת את המציאות הסזיפית, היומיומית של ליבי בחיפוש אחר האיזון בין הורות, אימהות וקריירה.  הריצה המתישה והאינסופית אחרי מטלות היומיום, לצד הרצון להתפתח מקצועית. הלחץ במשרד, מערכות היחסים בין העובדים, יחסי עובד ומעביד, ומעל הכל הרצון להרגיש אישה נחשקת, רצויה, כמו שהיתה פעם, לפני שהקימה משפחה משלה, לפני ההנקות ואיסוף הפתיתים...

 

אהבתי את ליבי. את הרצון שלה להיות אם נוכחת, את הדרך שבה היא מנסה להתמודד עם הדרישות התובעניות של חייה כאם לשלושה ילדים קטנים, אישה עובדת ובת זוג שחוקה.  

אהבתי את התמיכה של חברותיה לעבודה. כל אשה צריכה לנוצ'קה אחת בחייה. 

אהבתי את עומרי, הגבר המרשים הזה בעל יכולת הכלה והקשבה, שהיה חד כסכין בעבודה חי למעשה חיי שיגרה בודדים למדי בביתו.  הוא חצוי בליבו בין זו שנישא לה לבין זו שהתאהב בה עד כלות.  כאב ללמוד את סיפור חייו, ולהבין מאין נובע הרצון שלו להיות אב נוכח יותר לילדיו, את האהבה שנפלה עליו כרעם ביום בהיר, את המלחמה שלו בעצמו, את המאבק לכבות את הרגשות והתשוקה האסורה. 

אהבתי את נועם (למרות שהיה שקוע ערב ערב במחשב). על התמיכה השקטה בליבי. על הדרך שהיה "מתיר את הקשרים" בהמולה הרגשית שהיתה מציפה אותה, משחרר אותה בחשיבה ההגיונית שלו מלחץ החששות והדאגות, שאיפשר לה לא אחת מרחב נשימה. על היותו אב פעיל בגידול ילדיו, כשנדרש.

האם נסיבות החיים ירחיקו אותם זה מזו?

האם האהבה תנצח? 

האם מי מהם יבגוד בערכי המוסר והמצפון שלהם?

מהו הדבר הנכון עבורם?

 

פחדתי להתאכזב מהכריכה היפה, ומהמילים המפתות בתקציר, שהובילו אותי לחשוב שמדובר ברומן רומנטי. להפתעתי הרבה מצאתי את עצמי קוראת ספר קסום שעלה על המצופה.  

ספר על החיים. 

על  עולמן של הנשים העובדות, האימהות. 

על עולמם של ליבי ועומרי שמתמלא בכמיהה עוצרת נשימה, מפתה בעוצמתה, על הנסיון לרסן אותה, על החרדה והחשש מאובדן שליטה, על כך שהיא מאיימת על הקיים. 

סיפור אנושי מטלטל, מאתגר, שנודד בין תל אביב ולונדון.

העלילה זורמת ומרתקת ומהמילה הראשונה ועד האחרונה לא הצלחתי לעצור. כשסיימתי, הספר ליווה אותי עוד כמה ימים אחר כך. אצלי לפחות, זה אחד מהסימנים המובהקים לספר טוב.

"הדבר הנכון" הוא ספר חם ומלא תובנות, כתוב נהדר ומסופר בהרבה הומור וכנות.

לפעמים עצוב, לפעמים מצחיק.

לרגע לא משעמם.

והאמת? 

רוצה עוד...

אני אהבתי. מאד 

מכתב אחרון ופרידה - ג'וג'ו מויס

מכתב אחרון ופרידה -ג'וג'ו מויס

תרגום:שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

2017. 480 עמ'

1964. ג'ניפר סטרלינג, אשת החברה היפה, מתעוררת בבית חולים לאחר תאונת דרכים קשה. היא לא זוכרת את התאונה, את שמה או את בעלה. כשהיא חוזרת לביתה, להמשך החלמה וככל שעובר הזמן היא מבינה שאנשים מסתירים ממנה משהו. בניסיון להתחבר מחדש לחיים שקדמו לתאונה היא מחפשת בין חפציה משהו שיעורר את זכרונה ומוצאת מכתבי אהבה חתומים באות "ב", באחד מהם מבקש ממנה הכותב לעזוב את בעלה ולפגוש אותו בתחנת הרכבת פדינגטון, לונדון. 
ג'ניפר מתחילה לתהות מי היא הייתה לפני התאונה, ולמרות שהיא לא יכולה להיזכר במי או במה מדובר ברור לה שהיא היתה מעורבת במערכת יחסים עמוקה שלמענה היא היתה מוכנה לסכן את כל מה שיש לה.

מיהו האיש , ולמה ג'ניפר שקלה לוותר על חייה כדי ללכת אליו?

ארבעים שנה לאחר מיכן, בשנת 2003 אנו פוגשים את אֶלי האוֶורת. רווקה בת 32, שאוהבת את עבודתה ככתבת בעיתון ארצי. היא מנהלת רומן עם גבר נשוי ואב לשני ילדים קטנים שלא ממהר לעזוב את אשתו. שקועה בחייה הפרטיים היא מזניחה את הקריירה שלה ומעמידה אותה בסכנה, וכשהיא מקבלת מהבוסית שלה משימה לכתוב כתבה משווה בין מדורי נשים בשנות השישים, לעומת מדורי נשים בהווה, היא יודעת שהיא חייבת להצליח בה, אחרת תפוטר.  בארכיון העיתון היא מוצאת בתיקיה שהיא בודקת מכתב אהבה שלא נראה כקשור לתיקיה. סקרנותה מתעוררת, והיא יוצאת למסע אובססיבי אחר הכותב המסתורי והנמענת הלא ידועה, ולאט לאט מתגלים עוד מכתבים. היא משוכנעת כי בדיקה מעמיקה של הסיפור שמסתתר מאחורי המכתב תעזור לה בכתיבת הכתבה, אך בו בזמן היא עושה הקבלה לבעיות במערכת היחסים הרומנטית שלה, למסרונים שהיא מקבלת לעומת מכתבי האהבה המרגשים של פעם, ולאט לאט היא חושפת את הפרטים והקשרים בסיפור.

"מכתב אחרון ופרידה" הוא רומן מכתבים או רומן בעקבות מכתבים, שמספר על שתי נשים שחוות החמצה בחייהן האישיים. ג'וג'ו מויס מצמידה שתי פרשיות אהבה שמתרחשות בשני צירי זמן ש 40+ שנים מפרידות ביניהן, כשמכתב אחד שוזר חיים עם סיטואציות דומות ומחבר בין העבר וההווה, בין ג'ניפר בשנת 1960 לאלי בשנת 2003. 

ההקבלות מרתקות ובו בזמן שוברות לב, כי הסיפור של ג'ניפר מתאר חיים של ויתור ואובדן, ונסיון לשרוד בין מה שהלב רוצה למה שהחברה בשנים ההן מצפה מאשה. גירושין היו טאבו וכללי החברה הכתיבו שנשים ייראו ולא יישמעו, תהיינה דקורטיביות, טובות בניהול משק בית, להוטות להוליד ילדים ובעיקר נאמנות, להבדיל מהגברים בעלי המוסר הכפול, שנשים, אלכוהול ובגידות היו עניין יומיומי עבורם.

שני הסיפורים נשזרים אחד בשני אך הסיפור לא מתקדם בסדר כרונולוגי, דבר שדי יוצר בלבול, והפרקים הראשונים איטיים אך מצליחים לשקף את אווירת המחנק שג'ניפר המבולבלת חשה בביתה, אחרי התאונה.

בנוסף בולט ההבדל באופן התקשורת בין הזוגות. אצל ג'ניפר, מכתבי אהבה נפלאים משנות ה-60 ואצל אלי הודעות טקסט מהירות משנת 2003. שילוב של מכתבי אוהבים (לא של הדמויות בסיפור) שמשובצים בין הפרקים מחדד את ההבדל בין כתיבת מכתבים מושקעים בעבר, בכתב יד, בעלי משמעות ותוכן, לעומת הודעות סמס קצרצרות, במדיה שהשתלטה על כל חלקה טובה.

"מכתב אחרון ופרידה"  אינו דומה לאף אחד מספריה הקודמים של ג'וג'ו מויס וחבל על ההשוואה שנעשית גם אם היא נעשית באופן טבעי. הספר הזה אחר, הוא שונה, ושווה להתייחס אליו כ"עצמאי בשטח". אני באמת מאמינה שכדי לעכל את כל המורכבויות והרגשות של הסיפור הזה, צריך לקרוא אותו. זה סיפור מחמם לב אך גם קורע לב, עצוב ושמח, עמוק ופשוט. היצירה עושה מחווה נגד הנורמות החברתיות הקבועות ביחס לנשים לפני שנת 1970,וכוחה ונחישותה העצומה של ג'ניפר להתמודד, מעידים על ניצני פמיניזם בתקופה שבה נשים עדיין נתפסו כשבריריות, מטופשות וטיפשות.

ג'וג'ו מויס מוכיחה שוב ששום זמן או מרחק לא יכולים לכבות אהבה אמיתית, אהבה שצרובה בליבו של אדם. גם אם מדובר באהבה אסורה, או אהבה אבודה, גם אם היא מורכבת, היא אמיתית, והיא חלק מחולשות החיים שבצידם הרבה עצב וחוסר תקווה.

ממליצה מאד!