ההיפותזה של האהבה - אלי הייזלווד
תרגום: גלי אבני
הוצאה: הספרנית
יולי 2022. 352 עמודים
"ההיפותזה של האהבה" מספר על שתי דמויות שהעמידו פנים כזוג: פרופסור קשוח אך כריזמטי
בן 34 וסטודנטית מתוקה, מוזרה, בעלת לב זהב, שמנסה למצוא את התרופה לסרטן הלבלב.
אוליב היא ביולוגית יתומה, חסרת ביטחון, חכמה,
המבלה את רוב זמנה במעבדה ועסוקה בשליחת מיילים לאוניברסיטאות בנסיון להשיג מימון למחקר שלה
העוסק בגילוי סרטן הלבלב בשיטה חדשה לגמרי.
ברגע שאוליב מבינה שחברתה הטובה ביותר אן,
מאוהבת באקס שלה היא מחליטה לנשק את הבחור הראשון שעובר במסדרון בזמן
שאן צופה, ובכך לגרום לאן להבין שאוליב המשיכה הלאה ושהדרך אל ליבו של ג'רמי האקס
פתוחה בפניה.
תוכנית פשוטה,נכון? אלא שהבחור שאוליב מנשקת הוא פרופסור אדם קרלסן,
שרוב התלמידים מקללים את היום שבו נפגשו, או את היום שהוא הפך להיות המנחה שלהם.
אדם מסכים להעמיד פנים שהוא האהוב של אוליב ושהם חברים, מסיבות שיתבררו בהמשך, ונראה ששני הצדדים נהנים
מהסידור הזה עד שאוליב מבינה שהיא אוהבת יותר מדי את מפגשי הקפה החד שבועיים שלהם, בימי
רביעי. ולמרות שאדם מתואר על ידי הסטודנטים שלו כפרופסור מהגיהנום, הוא תמיד
מתייחס אל אוליב בכבוד ובאדיבות, ונראה שהוא נהנה לבלות איתה.
אתם יכולים לדמיין איך הסיפור יתפתח?
ברור.
סיימתי את הספר, אפילו אהבתי כמה חלקים (במיוחד
את ההתחלה). אבל ציפיתי להרבה יותר על סמך הביקורות.
"ההיפותזה של האהבה" הוא סיפור קריא, קליל, קלישאתי ולעיתים מגוחך ומאולץ, עם הרבה תרחישים פשוט לא הגיוניים, כמו המקרה באולם ההרצאות הצפוף שאוליב נאלצה לשבת על ברכיו של אדם כמו סנטה קלאוס או המקרה שנשפך יותר מידי קרם הגנה והיא נאלצה למרוח אותו עליו, או כשאדם דוחף משאית שלמה במעלה הגבעה?!
בלי להעליב, אף
אחת מהדמויות לא שבתה את לבי. כל הדמויות מתנהגות כאילו הן בנות שש עשרה, לא בשנות
השלושים שלהן. אוליב, אשת מדע, אחת שמאמינה במלחמה בסטריאוטיפים סקסיסטיים, התנהגה
כמו ילד שנתפס בגניבת סוכר, לא יכולה לעמוד מול השטויות והדרישות של חברתה, משקרת בלי הפסקה,
ובתור סופר חכמה, היא הייתה סופר בלתי מודעת, להבנת הסיטואציות שקורות סביבה. הדמויות
חסרות עומק אמיתי והספר מלא בקלישאות. כמו למשל, המפגש הראשון בשירותים, ושנים אחר
כך גבר בן 34 מסכים לנהל מערכת יחסים מזויפת כי הוא התאהב בבבחורה בעקבות שני משפטים
שהוחלפו ביניהם בעבר?
הספר לווה בהייפ ענק והציפיות שלי ממנו היו
בגובה גלי ההתמוגגות ממנו. לכן, כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
אהבתי את הדרך בה הונגש ההיבט האקדמי והמדעי של
הסיפור אבל הפריע לי שלא הרגשתי את הכימיה בין אוליב ואדם. ציפיתי שככל
שהם יבלו יחד יותר זמן ,משהו יתפתח וישתנה אבל לא הרגשתי בשינוי. אולי זה קרה בגלל שהספר
נכתב בגוף שלישי מתוך נקודת המבט של אוליב. זה הרגיש כאילו מספרים את הסיפור (מה
היא עשתה, מה היא חשבה, איך היא הרגישה וכד').
האם הייתי ממליצה על הספר?
אז ככה: רק אם אין לכם משהו טוב יותר לקרוא או שאתם מחפשים ספר טיסה או
משהו לבריכה, אז אפשר.
אם לא קראתם את הספר אל תרגישו שהפסדתם משהו.
לשיקולכן.ם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה