כל הדרכים מובילות אליו – מריאנה זפאטה

כל הדרכים מובילות אליו – מריאנה זפאטה

תרגום: ריבי ליבן

הוצאת מלודי

יוני 2023. 456 עמודים

הספר עוסק באורורה דה לה טורה שנפרדה לאחרונה מקיידן, החבר המפורסם שלה.

אחרי תקופת נדודים בין משפחה וחברים,  אורורה מחליטה לחזור אל עיירת ילדותה. היא  יודעת שלא יהיה לה קל לחזור לפגוסה ספרינגס', המקום שהיה פעם בית עבורה וכיום מלא בזיכרונות מרירים ומתוקים מילדותה ומאימא שלה, אבל היא מחליטה להתחיל מאפס גם אם זה לא יהיה קל. 

השנה האחרונה הייתה שנה של גיהנום בחייה. בהיותה משוחררת ממערכת היחסים הרעילה שלה, בת 14 השנים, אורורה סוף סוף חופשיה, אבל לא מרגישה כך. היא מרגישה אבודה ובודדה. כרגע, היא רק רוצה להתחיל מחדש. היא מאמינה שלחזור לחיות בעיירת ילדותה הקטנה בהרים, תהיה התרופה המושלמת כדי להשאיר את העבר מאחור ולפתוח דף חדש.  כאן היא בילתה כמה שנים נפלאות מחייה עם אמה, והיא מקווה למצוא סוף סוף את השמחה והאושר מחדש. בין היתר היא רוצה לעשות הרבה מהדברים שאמה נהגה לעשות, ביניהם מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות, בחיק הטבע, לפי מחברת שהשאירה אמה ובה כתבה  הערות לגביהם.

אורורה שוכרת דירה און ליין, וכבר ביום הראשון לבואה, היא זוכה להתחלה רעה עם בעל הבית שלה, רודס. רודס לא ידע דבר על השכרת הדירה שמעל למוסך, שכן בנו עמוס בן ה-15, העלה את המודעה בחשאי מתוך כוונה להרוויח קצת כסף. רודס החשדן והנרגן דורש ממנה לעזוב, אך אחרי שכנוע מאסיבי, הוא מסכים להשכיר לה את הדירונת לחודש ימים, בתנאי שהיא תתפוס מרחק ממנו ומבנו.

אתם יכולים לדמיין איך הסיפור יתפתח?

 

אורורה בת ה 33 היא אשה אופטימית, חייכנית, דברנית, מוכשרת ונעימה. היא כמו קרן שמש. היא התייתמה מאמה בגיל צעיר ומותה הפתאומי של האם, במהלך אחת מהיציאות שלה אל ההרים, מלווה אותה במהלך השנים. בעיקר, מאחר ונשאר תעלומה. לעומתה רודס בן ה 42 הוא ההיפך הגמור. שתקן, מופנם, אחראי, אכפתי והוא אבא נהדר לבנו.

למרות מאמציה להתרחק מבעל הבית הנרגן שלה ומבנו, חייה מתחילים להשתלב בחייהם. לאט ובעקביות אורורה מצליחה לפרוץ את החומות שרודס הקים סביבו, וככל שהזמן עובר פורחת בין השניים ידידות אמיצה שהופכת לאהבה גדולה.

 

ההתחלה היתה לא קלה. ב 100 העמודים הראשונים כלום לא קורה ודי התאמצתי להתחבר. כמעט ונטשתי, ויש מצב שהייתי עושה זאת אלמלא  זה לא היה ספר של מריאנה זפאטה. עם זאת, ברגע שהעלילה התקדמה, הספר תפס טיפה תאוצה.

"כל הדרכים מובילות אליו" הוא ספר חביב, נוסחתי, עם כל התבלינים שצריכים להיות בו:

עיירה קטנה, פער גילים, אב חד הורי, ומערכת יחסים שמתפתחת מידידים לאוהבים כל כך לאט שזה קצת מוזר בהתחשב בגילם של הגיבורים. אמנם רודס הוא חלק חיוני במסע של אורורה, אבל הרומנטיקה עצמה לא הייתה מרכז הסיפור, כי הסיפור הוא יותר על אורורה, ועל הדרך שבה היא מנסה לחבר מחדש את העבר של ילדותה עם ההווה כדי להרגיש שייכת.

אחד המאפיינים את כתיבתה של זפאטה הוא אורך הרומנים שלה, ובספר הזה, לפחות בעיני, הוא החולשה שלה. המונולוגים של אורורה היו ארוכים ומשעממים וחזרו על עצמם שוב ושוב מה שהאט את קצב הקריאה.  העלילה נגררה ונגררה. בהחלט אפשר היה לקצר את הספר בהרבה. אהבתי את תיאורי הטבע של העיירה החורפית בקולורדו, אהבתי את מערכת היחסים של אב/בן, אבל בסך הכל הספר לא היה משהו להתפעל ממנו...

מתאים כקריאה קלילה. ממש לא חובה.

לשיקולכם.ן