הפרי הזר – ג'וג'ו מויס

הפרי הזר – ג'וג'ו מויס

תרגום: אביגיל בורשטיין

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2026. 408 עמודים

 

"הפרי הזר" פורסם לראשונה בשנת 2003 ומתרחש בשתי תקופות זמן,האחת  בתחילת העשור הראשון של המאה ה- 21 והשנייה בשנות ה-50. 

הספר זכה בפרס ספר השנה של איגוד הסופרים הרומנטיים (RNA) לשנת 2004.

 

הסיפור מחולק לשלושה חלקים.

החלק הראשון מתרחש בשנות ה-50, בעיירת החוף השמרנית מראהם, הרחוקה כמה שעות נסיעה מלונדון, והוא מתאר אירועי קיץ אחד שישנו את חייהן של שתי נערות בגיל העשרה.

אנו פוגשים את לוטי, נערה שגדלה עם משפחת הולדן מאז שפונתה מלונדון במהלך המלחמה, ואת סיליה, בתם המרדנית של משפחת הולדן, שמרגישה מוגבלת על ידי החוקים השמרניים של משפחתה והעיירה בה היא גרה, וכל רצונה הוא להתנתק. ההזדמנות מגיעה מוקדם מהצפוי כאשר בית ארט-דקו משנות ה-30, המכונה ארקדיה, שעמד ריק במשך שנים, נרכש על ידי קבוצת בוהמיינים שמערכות היחסים המשפחתיים ביניהם לא ברורים. 

הקהילה בעיירה סוערת, אבל סיליה הולדן בת ה-18 וחברתה לוטי סוויפט, מוקסמות. הן עומדות לפרוץ את הכבלים והמיגבלות שמוטלים עליהן על ידי אמה הלחוצה של סיליה. השתיים מתחילות לבקר את הדיירים החדשים, מרותקות מהדרך האקזוטית בה הם חיים, ומחוסר העכבות שלהם. אך לאחר שאמה של סיליה מגלה על הקשר שנוצר בין בתה לדיירים החדשים, היא מרחיקה את סיליה מהעיירה ושולחת אותה ללונדון. לוטי נשארת עם משפחת הולדן. שמונה שבועות לאחר מכן סיליה חוזרת מלונדון לבקר את המשפחה עם ארוסה, גיא בנקרופט, והמיפגש הזה מוליד שורה של בעיות, ומשנה הכל עבור שתי הבנות ובמיוחד עבור לוטי, שנאלצת לעזוב את העיירה.

 

החלק השני, מתרחש חמישים שנה מאוחר יותר ואנו עוקבים אחר דייזי פרסונס, מעצבת פנים שנשכרה לשקם את ארקדיה ולהפוך אותו למלון.  דייזי, בת ה- 28, ננטשה על ידי אבי בתה בת הארבעה חודשים. היא  נאלצת להשלים עם העובדה שאין באפשרותה להמשיך לחיות בלונדון ללא אמצעים, ולוקחת על עצמה את שיפוץ המלון. כל עתידה תלוי בהצלחתה לשחזר את ימי תפארתו של המלון. היא מגיעה למרהאם, ופוגשת את לוטי ובני משפחתה. כשהיא משפצת את בית ארקדיה וחושפת את סודותיו, בעיות ישנות צצות יחד איתו, ודייזי מוצאת את עצמה מעריכה מחדש את חייה ואת בחירותיה.

במהלך תקופת שיפוץ בית ארקדיה דייזי עוברת מסע אישי,  והקורא רואה כיצד היא הופכת מאם חד הורית פגועה לאישה חזקה המסוגלת להתמודד בבטחון ובנחישות עם כל אחד, בין אם זה בוס שתלטן, אזרח עסוק, מאהב לשעבר, או מטפלת תקיפה.

 

בחלק השלישי של הספר, הסיפורים של הדמויות משני החלקים הראשונים מתאחדים ויוצרים שילוב מעניין. אהבתי איך דייזי השפיעה ועזרה ללוטי, באותה מידה שלוטי עזרה לדייזי. היה להם כל כך הרבה במשותף, למרות הנסיבות השונות שהן חוו, אך היה מעניין לראות כיצד שני הסיפורים שלהן השתלבו זה בזה ובסופו של דבר נפתרו.

נהניתי מהתיאור של כמה דמויות בעיירת החוף שתושביה רוצים לשמר אותה, שבה רכילות והתערבות בעניינים של כולם היא לא דבר חריג, ומספקת מעט בידור והקלה מהמונוטוניות של חיי היומיום.

 

ג'וג'ו מויס היא מספרת סיפורים מצוינת וסוחפת, וכמו תמיד, מושכת את הקורא פנימה עם עלילה מעניינת ומורכבת ששומרת על עירנות וסקרנות הקורא. אמנם ההתחלה הייתה קצת איטית, היו הרבה דמויות שצריך היה להבין את ההקשר ביניהן,כמו גם  עלילות משנה, אבל ברגע שנכנסתי לתוך העלילה, הסיפור קיבל תאוצה ולא יכולתי להניח את הספר מהיד. בשני צירי הזמן הדמויות מעניינות אך פגומות, יש עיסוק בשאלות הקשורות למוסר חברתי, סודות משפחתיים ואהבה בלתי אפשרית. 

קראתי את רוב הרומנים שג'וג'ו מויס כתבה, ולמרות ש"הפרי הזר" אינו הספר האהוב עליי מבין הרומנים שלה שקראתי, הוא עדיין סיפור מעניין, מלא חום ורגש.

 

אם אתם מחפשים קריאה רומנטית עם נגיעה היסטורית, שבה אהבה חורגת מהזמן, אני ממליצה

 

להתאהב בגייג' – מיה שרידן

להתאהב בגייג' – מיה שרידן

תרגום: טלי לוי אסקרי

הוצאת אהבות

יולי 2024. 351 עמודים

 

אורורה "רורי" וגייג' ביוקנן נפגשים לראשונה כשגייג' וחבריו נאלצים להעביר את הלילה בעיירת הדייגים הקטנה "מאד גולץ'" ומגיעים לבר של משפחת קסטיל בחיפוש אחר עזרה ומחסה מהגשם. רורי ממלצרית בבר המשפחתי, וממבט ראשון היא מקטלגת את גייג' כעשיר מפונק. אבל כשהלילה נמשך, היא מבינה שגייג' הוא הרבה יותר ממה שחשבה, ובסופו של דבר הם חולקים לילה קסום.

גייג' ביוקנן חשב שהמיפגש הליילי עם מלצרית הבר המהממת, הרחק מעיירת הולדתו, קליופה, היה רק סטוץ ללילה. אך המחשבות עליה ועל צבע עיניה יוצא הדופן לא מניחות לו. כאשר רורי מגיעה לעיירה בה הוא חי כל חייו, ולביתו, הוא נדהם ומופתע לגלות שהיא מעמידה פנים שהיא שמאית אמנות. הוא לא יודע שהיא עושה זאת בעקבות קצה חוט שהתגלה לגבי אביה ולאפשרות שהוא אחד מתושבי העיירה. ההתחזות מאפשרת לה גישה לבתי העשירים של העיירה, ולשם כך היא נעזרת בפיית', חברתה בעלת הגלריה.

רורי נדהמת לראות את גייג', והוא כועס כשהוא מבין שהיא משקרת לגבי זהותה. הוא חושב שהיא שם כדי להרוס את משפחתו ואת החברים שלהם. אך כאשר הוא לומד את האמת, הוא מאחד איתה כוחות ועוזר לה. הם מתקרבים אחד לשני תוך כדי התהליך, מנסים להבין את המניעים האמיתיים של כל אחד מהם, ומתקשים לעמוד בפני המשיכה העזה ביניהם.

רורי מביאה הרבה שמחה ובלגן לעולמו היציב והאחראי של גייג', שחי לפי הכללים ושומר על תדמיתו כבן ה"מושלם", בעשיית מה שנכון, כדי לגרום למשפחתו להיות גאה בו, גם אם זה לא מה שהוא רוצה או אוהב. הוא אף פעם לא טורח לדבר על כך, עד שהוא פוגש את רורי, שרואה את האמת שהוא מסתיר. קשה לה לקבל את זה שגייג' לא מוכן או לא יכול לעמוד על שלו כי הוא לא רוצה לאכזב את הוריו ובעיקר את אביו.

אבל רורי נמצאת בעיירה לזמן קצר, והקריירה של גייג' מחייבת אותו לעבור אל מעבר לים. שניהם נאלצים לעבור מסע אישי ולהתמודד עם אתגרים כדי להבין מה הם רוצים ואיפה הם רוצים להיות, ולאזן את רצונם האישי עם כובד הציפיות המונח על כתפיהם. השילוב של המסע האישי שהם עוברים עם המסתורין הקשור לגילוי אביה, והדרמה המשפחתית משתלבים יפה בעלילה. הרומנטיקה קושרת את הכל ביחד, בעדינות רבה, והסוף הותיר אותי עם חיוך גדול על הפנים.

 

 

זהו הספר השני בסדרת אגם פיליון, שהוא, בעצמו, המשך לספר "קולו של ארצ'ר". הדמויות מהספרים הקודמים הם חלק מהסיפור הזה, ולמרות זאת הספר הזה עומד בפני עצמו.

"להתאהב בגייג'" הוא לא סיפור שדורש הרבה מחשבה.  רומן רומנטי מתוק, סקסי ומלא רגש, מוצף בכימיה עם מגע של מסתורין, המתאר התגברות על אתגרים והגשמת חלומות. רומן שהמסרים שלו נהדרים, קל לקריאה ומהנה, עם כל המרכיבים המאפיינים את הז'אנר.  אהבה בעיירה קטנה, הפכים שנמשכים, נקודת מבט כפולה, מעט מסתורין, סודות שמתגלים וכו'...

ספר שכייף לקרוא אם מחפשים "בריחה"  לכמה שעות. 

  

כל הדרכים מובילות אליו – מריאנה זפאטה

כל הדרכים מובילות אליו – מריאנה זפאטה

תרגום: ריבי ליבן

הוצאת מלודי

יוני 2023. 456 עמודים

הספר עוסק באורורה דה לה טורה שנפרדה לאחרונה מקיידן, החבר המפורסם שלה.

אחרי תקופת נדודים בין משפחה וחברים,  אורורה מחליטה לחזור אל עיירת ילדותה. היא  יודעת שלא יהיה לה קל לחזור לפגוסה ספרינגס', המקום שהיה פעם בית עבורה וכיום מלא בזיכרונות מרירים ומתוקים מילדותה ומאימא שלה, אבל היא מחליטה להתחיל מאפס גם אם זה לא יהיה קל. 

השנה האחרונה הייתה שנה של גיהנום בחייה. בהיותה משוחררת ממערכת היחסים הרעילה שלה, בת 14 השנים, אורורה סוף סוף חופשיה, אבל לא מרגישה כך. היא מרגישה אבודה ובודדה. כרגע, היא רק רוצה להתחיל מחדש. היא מאמינה שלחזור לחיות בעיירת ילדותה הקטנה בהרים, תהיה התרופה המושלמת כדי להשאיר את העבר מאחור ולפתוח דף חדש.  כאן היא בילתה כמה שנים נפלאות מחייה עם אמה, והיא מקווה למצוא סוף סוף את השמחה והאושר מחדש. בין היתר היא רוצה לעשות הרבה מהדברים שאמה נהגה לעשות, ביניהם מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות, בחיק הטבע, לפי מחברת שהשאירה אמה ובה כתבה  הערות לגביהם.

אורורה שוכרת דירה און ליין, וכבר ביום הראשון לבואה, היא זוכה להתחלה רעה עם בעל הבית שלה, רודס. רודס לא ידע דבר על השכרת הדירה שמעל למוסך, שכן בנו עמוס בן ה-15, העלה את המודעה בחשאי מתוך כוונה להרוויח קצת כסף. רודס החשדן והנרגן דורש ממנה לעזוב, אך אחרי שכנוע מאסיבי, הוא מסכים להשכיר לה את הדירונת לחודש ימים, בתנאי שהיא תתפוס מרחק ממנו ומבנו.

אתם יכולים לדמיין איך הסיפור יתפתח?

 

אורורה בת ה 33 היא אשה אופטימית, חייכנית, דברנית, מוכשרת ונעימה. היא כמו קרן שמש. היא התייתמה מאמה בגיל צעיר ומותה הפתאומי של האם, במהלך אחת מהיציאות שלה אל ההרים, מלווה אותה במהלך השנים. בעיקר, מאחר ונשאר תעלומה. לעומתה רודס בן ה 42 הוא ההיפך הגמור. שתקן, מופנם, אחראי, אכפתי והוא אבא נהדר לבנו.

למרות מאמציה להתרחק מבעל הבית הנרגן שלה ומבנו, חייה מתחילים להשתלב בחייהם. לאט ובעקביות אורורה מצליחה לפרוץ את החומות שרודס הקים סביבו, וככל שהזמן עובר פורחת בין השניים ידידות אמיצה שהופכת לאהבה גדולה.

 

ההתחלה היתה לא קלה. ב 100 העמודים הראשונים כלום לא קורה ודי התאמצתי להתחבר. כמעט ונטשתי, ויש מצב שהייתי עושה זאת אלמלא  זה לא היה ספר של מריאנה זפאטה. עם זאת, ברגע שהעלילה התקדמה, הספר תפס טיפה תאוצה.

"כל הדרכים מובילות אליו" הוא ספר חביב, נוסחתי, עם כל התבלינים שצריכים להיות בו:

עיירה קטנה, פער גילים, אב חד הורי, ומערכת יחסים שמתפתחת מידידים לאוהבים כל כך לאט שזה קצת מוזר בהתחשב בגילם של הגיבורים. אמנם רודס הוא חלק חיוני במסע של אורורה, אבל הרומנטיקה עצמה לא הייתה מרכז הסיפור, כי הסיפור הוא יותר על אורורה, ועל הדרך שבה היא מנסה לחבר מחדש את העבר של ילדותה עם ההווה כדי להרגיש שייכת.

אחד המאפיינים את כתיבתה של זפאטה הוא אורך הרומנים שלה, ובספר הזה, לפחות בעיני, הוא החולשה שלה. המונולוגים של אורורה היו ארוכים ומשעממים וחזרו על עצמם שוב ושוב מה שהאט את קצב הקריאה.  העלילה נגררה ונגררה. בהחלט אפשר היה לקצר את הספר בהרבה. אהבתי את תיאורי הטבע של העיירה החורפית בקולורדו, אהבתי את מערכת היחסים של אב/בן, אבל בסך הכל הספר לא היה משהו להתפעל ממנו...

מתאים כקריאה קלילה. ממש לא חובה.

לשיקולכם.ן

חנות הספרים במגדלור – שרון גוסלינג

 חנות הספרים במגדלור – שרון גוסלינג

תרגום: שאול לוין

הוצאת תכלת

ספטמבר 2023. 362 עמודים

חנות ספרים במגדלור... כמה מקסים זה נשמע.

המגדלור, שבכלל לא היה מגדלור אלא יותר מגדל, ממוקם הרחק מהים, בכפר ניוּטוֹן דאנבַּר בצפון מזרח סקוטלנד, מקום קטנטן, חבוי ולא מוכר, במידה רבה בלתי ראוי לציון. 

במקור שימש המגדלור כספריה הפרטית של ג'יימס מקדונלד, בעל הקרקע המקומי, וכשרייצ'ל הופיעה בכפר לפני כחמש שנים, קאלן, יורשו הערירי של ג'יימס, שגר במגדלור, מתקשה להתנהל בו עם המדרגות הלולייניות, ומחליט לעזוב אותו ולעבור לגור בבית שמתאים לשנותיו. הוא מאפשר לרייצ'ל לגור במגדל ולנהל את חנות הספרים שבו. החנות מושכת אליה קבוצה קבועה של אנשים, בנוסף ללקוחות מזדמנים, שקופצים לעיין בספרים ולהעביר את שעות היום, עם כוס קפה, כוס תה ופינוק מתוק, ואפילו משחק שח.

רייצ'ל הגיעה לכפר כשהקראוון שלה שבק חיים למרגלותיו. אף אחד לא יודע מהיכן היא באה ואף אחד גם לא שואל שאלות. היא שומרת את העבר שלה לעצמה. כלפי חוץ היא מאופקת, רגועה וחייכנית, לא מחפשת להתבלט, אבל עמוק בפנים היא חיה בחרדה מתמדת, ועומדת על המשמר. היא יותר מאסירת תודה לקאלן, על המגורים והעבודה, שכן המגדלור הוא המקום בו היא מרגישה בטוחה.

ניוטון דאנבר היא אולי קהילה קטנה אבל יש לה שלל דמויות מעניינות. לכל דמות יש בעיה, אבל הודות לאחווה בין תושבי הכפר הקטן כולם דואגים אחד לשני.  רייצ'ל זוכה לרוב תשומת הלב כגיבורה, אבל המחברת מספקת דמויות משנה מפותחות, אנושיות  וחביבות, כל אחת מהן  ייחודית ומביאה היבט אחר לסיפור. 

טוֹבּי הוֹלינגווּד הוא עיתונאי שמסקר ארועים בזירות מלחמה ברחבי העולם. במשימה האחרונה שלו הוא נפצע ברגלו ונאלץ לעזוב את עבודתו. הוא סובל מסיוטים בעקבות הדברים הנוראים שראה. הוא מחפש מקום מרוחק ושליו בו יוכל לכתוב את זיכרונותיו. הוא חושב שניוטון דאנבר מושלם עבורו, אך בפועל נראה שהשקט רחוק ממנו, וההשראה או המוטיבציה להתחיל לכתוב חומקים ממנו. תחושת הנחת היחידה שלו מושגת מעצם ביקוריו בחנות הספרים, מהחברויות החדשות שנוצרות ומההשתלבות שלו בחיי הקהילה.

שני הקשישים והחברים הוותיקים קאלן מקדונלד ורון פורסטר וכלבו בוקובסקי, מחוברים לא רק על ידי חנות הספרים במגדלור, אלא גם על ידי התשוקה שלהם למשחק השחמט.

עובד אסדת הנפט לשעבר, עזרא ג'ונס, ואמנית חיתוכי העץ והדפסי הלינוליאום אדי סטראנג שגרים זה ליד זה, מסוכסכים במשך 15 השנים האחרונות ואף אחד כבר לא זוכר מה השתבש ביניהם ואיך או למה הוא התחיל. למרות ניסיונות חבריהם לתווך בין השניים, האינטראקציות שלהם זה עם זו מתאפיינות בסלידה הדדית, בעוינות ובוויכוחים.

החברה הצעירה ביותר בקהילה הקטנה הזו היא ג'ילי, מתבגרת שתקנית שבורחת מבתי אומנה רבים, בחורה קוצנית, שאינה רוצה לחשוף דבר על עצמה, ואינה רוצה עזרה מאף אחד. כל רצונה הוא להגשים את חלומה כאומנית. נראה שימי הנדודים חסרי המנוחה שלה עומדים להסתיים בניוטון דאנבר.

אשת הנדל"ן העקשנית והמתנשאת דורה מקרידי מנסה להשתלט על כל חלקת קרקע פנויה, בית, גינה או שטח מרעה שבניוטון דאנבר והיא אחראית לארועים לא נעימים ולכמה צרות, ומשמשת כדמות ה"נבל הרע" בעלילה.

על ערש דווי, קאלן מקדונלד, הצאצא האחרון של המשפחה שבנתה את המגדלור, ממלמל באוזני רייצ'ל רמז לא ברור. וכשהוא נפטר, מתחילים מאבקי ירושה ועולמה של רייצ'ל מתהפך. כל מה שסיפק עבורה ביטחון מתערער. רייצ'ל דואגת מה יעלה בגורל ביתה ועבודתה ותוהה מי ישתלט על חנות הספרים. במהלך ההכנות שהיא עושה לקראת עזיבתה את המגדלור היא מגלה מטמון בעליית הגג, וככל שהיא מתעמקת בו יחד עם טובי העיתונאי, עולות עוד ועוד שאלות, והמרוץ נגד הזמן שהם מנהלים כדי לגלות את האמת, והתשובות שמתגלות, מדהימים את רייצ'ל ומשנים את עתידה.

מהו הסוד שמסתיר המגדלור?

איזה סודות שומרות לעצמן רייצ'ל וג'ילי?

מי יירש בסופו של דבר את המגדלור?

על כך ועד הרבה יותר תגלו אם תקראו.

"חנות הספרים במגדלור" הוא ספר קריא ומהנה. הוא אנושי, חם ונוגע ללב עם דגש על כל המשתמע מקהילה כפרית, מסבירת פנים, אכפתית ותומכת. הוא מכיל שפע של דמויות, גילאים וקולות, ונקודת המבט של הקורא משתנה כל פעם מחדש, כשמתגלה עוד רובד בכל אחת מהדמויות. אמנם במרכז העלילה עומד הסיפור ההיסטורי של המגדלור המוזר, המרוחק קילומטרים מהים, אבל השאלה למה הוא שם היא חלק נכבד מהסיפור. תוסיפו לזה כמה טוויסטים מפתיעים בעלילה ואת תיאורי הנוף הפראיים של סקוטלנד, ותקבלו ספר שלא ניתן להניח מהיד.

חברות, אמון, עזרה והשלמה עם העבר, כמו גם האומץ להתחיל מחדש לא משנה מה גילך, הם חלק מהנושאים בהם עוסק הספר. יש רומנטיקה שמתפתחת לאט, רמזים על הזדמנות שהוחמצה וחרטות. הגילוי ההדרגתי של העבר והסודות הקשורים בו הכניסו מתח לספר, אבל גם כשהדברים "התחממו" תמיד נשארה אותה תחושה של כפר מנומנם, כאילו כלום לא בוער.

 

אני אהבתי.

ממליצה בחום.

צרות צרורות – קייט קנטרברי

 צרות צרורות – קייט קנטרברי

תרגום: אוולין שור

הוצאת סקרלט

יוני 2023. 488 עמודים

האם יש משהו יותר קלישאתי מגננת שחוזרת לעיירה הקטנה שלה כדי לגלות שהילד הביישן מבית הספר, מאוהב בה מאז ומתמיד?

כנראה שלא.

אבל העניין עם קלישאות הוא, שהן עובדות. 

וכך גם הספר הזה.

 

שיי עוברת שרשרת ארועים חסרי מזל.

שעות ספורות  לפני טקס נישואיה, כשהיא יושבת בכנסיה בשמלת כלה מרשימה היא מקבלת שיחת טלפון מארוסה המודיע לה שהוא לא מתכוון להגיע ולהינשא לה.

כמה שבועות אחרי, בזמן שהיא  מנסה להבין מה לעשות עם עצמה ואיך להמשיך הלאה, היא מגלה שסבתה לולי, הורישה לה את חוות "טווין טוליפ" בפרנדשיפ, רוד איילנד, אך עליה לעמוד בשני תנאים. עליה לעבור לגור בפריינדשיפ, ועליה להתחתן תוך שנה. שיי רואה בכך הזדמנות להתחלה חדשה, לוקחת שנת הפסקה מעבודתה, אבל כשהיא נתקלת בנואה, חברה הוותיק מהתיכון שעדיין גר בסמוך, ומספרת לו על הירושה, הוא מציע לה עיסקה: להינשא לו נישואי נוחות, כדי לשמור על החווה שלה, וברגע שהשנה תגמר, היא יכולה להתגרש ממנו. בתמורה, הוא רוצה רק פיסת אדמה קטנה לעצמו.

שיי שחתונה בכלל לא עומדת לנגד עיניה אחרי הטראומה שחוותה עם האקס שלה, לא יודעת מה היא רוצה, אבל מקבלת את הצעתו של נואה ובכך מתכוונת להציל את המקום היחיד שאי פעם קראה לו בית.

נדמה שנואה הוא דובון ביישן וזועף אבל אל תתנו לכל זה להטעות אתכם. הוא בחור חכם, נאה, עו"ד במקצועו, אבל בכל מה שקשור לשיי הוא  מגונן ורכושני.  הוא מכין ריבות ואופה לחם, מה שמקנה לו את הכינוי "אבא אופה לחם" מג'יימי, החברה הכי טובה של שיי. בנוסף, הוא האפוטרופוס של האחיינית הכי חמודה, מצחיקה ומקסימה, ג'יני בת השש, גונבת ההצגה, שהתברכה בדמיון עשיר, בהפרעת קשב וריכוז, בפה ללא פילטרים, ובאהבה לכלבים חתולים ועיזים, באמצעותם היא מביאה צחוק ושמחה לספר.

שיי זוקוני היא מורה מתוקה ואכפתית, עם גישה נפלאה לילדים, שמרבית האנשים בחייה עזבו אותה בשלב זה או אחר, והשאירו אותה עם חוסר ביטחון ובעיות אמון, במחשבה שבסופו של דבר כולם יעזבו אותה.

מאד אהבתי את שיי. היא דמות שמצד אחד נקרעתי בין הרצון לחבק ולהגן עליה מהעולם ומצד שני לבעוט בה כדי להעיר אותה מהדרך שבה היא מחבלת בעצמה. היא אדיבה, ידידותית, גמישה, חכמה ועובדת קשה, אבל לפעמים היא מקובעת בהתייחסות להערכת עצמה. לכן, התפתחות הדמות שלה היתה נהדרת. היא למדה כל כך הרבה על עצמה והצליחה להתגבר על פחד הנטישה שלה.

אהבתי את החברות הנשית של שיי וחברותיה. הן היו החברות הכי טובות שהיא יכלה לבקש, שתמיד היו שם ותמכו אחת בשנייה. בעיקר בינה לבין ג'יימי. הן היו סלע אחת של השניה.

אהבתי את הגישה החיובית לגבי דימוי הגוף של שיי. לא רואים את זה הרבה בימינו.

נואה ביישן, מגושם במילים, חכם, חזק, רומנטי, ומגן על שיי. האיש שלקח על עצמו בעיות של אחרים, דמות האב המושלמת לג'יני, עם חווה שירש לאחר מות אביו והפך למכרה זהב אמנם נרגן  לעיתים אבל יש לו לב ענק. אהבתי איך הוא התייחס לשיי מתוך דאגה כנה וכבוד, ואיך בקש את הסכמתה לפני שהתקדם במערכת היחסים שלהם.

השניים דיברו בפתיחות ובבגרות על הנישואים ה"מזוייפים" שלהם, על הפחדים שלהם, הרגשות המתפתחים שלהם, והתנהגו כמו המבוגרים שהם, בני 30.

"צרות צרורות" הוא ספר מתוק כמו ריבה המספר על עיירה קטנה, על רומנטיקה שמתפתחת בעקבות נישואי נוחות, בין שיי ונואה חברים טובים מימי ביה"ס. העלילה הייתה מעניינת, הכימיה בין הדמויות נבנית לאט ובהתמדה וכל אינטראקציה ביניהם הרגישה טבעית ואמיתית, והאווירה של שווקי איכרים בעיירות קטנות הוסיפה רגעים ביתיים נפלאים.

אם אתם מחפשים רומן נעים שיגרום לכם לחייך, ויהיה אסקפיזם לכמה שעות ,זה הספר בשבילכם.

לכולם מגיע נואה בארדן בחיים, ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת!