נראה בסדר מבחוץ – איילת פרטוש עבו

נראה בסדר מבחוץ – איילת פרטוש עבו

הוצאה: שתים הוצאה לאור

אוגוסט 2024. 240 עמודים.

נקרא באפליקצית עברית

הספר מספר על שלומי, מוסכניק בן 63, אביה של  ענבל, רופאה ואמא לשלושה, שחי מאז מלחמת יום כיפור (1973) עם הפצע הסמוי של המלחמה כהלום קרב שלא אובחן, השפעת הטראומה עליו ועל משפחתו, על  הקשר המיוחד בינו לבין בתו, לאורך כל השנים ובמיוחד בתקופה שחלה בסרטן כשהיא מלווה אותו כרופאה. שלומי מאמין שלא סתם חלה. הוא מאמין שהוא נענש על כך ששרד. ללא ספק עונש על כך ששתק ארבעים שנה והחזיק הכל בתוכו.

במקביל  הספר עוסק בהתמודדות של ענבל עם משפחתה שלה, עם הבעיות בהתנהגותו של בנה יונתן, כשמעל מרחפת השאלה של כל הורה במצב שבו ענבל נמצאת,  איך להתנהל בשעת משבר ואת מי לתעדף? את אביה שימיו קצובים או את ילדיה שמתמודדים עם המצב שבו היא כמעט ולא נוכחת בבית ואינה פנויה אליהם.

הספר מסופר בשני צירי זמן, אחד מפי שלומי, המבוסס על מחקר שעשתה הסופרת(איילת פרטוש עבו) לגבי ארועי מלחמת יום הכיפורים בהם אביה נטל חלק, והשני מפי ענבל, המספר על יחסיה עם אביה, הבעיות שמתעוררות בביתה שלה בעקבות המחלה, והליווי שלה את מחלתו, לצד המאבק המתחולל בתוכה  ומתייחס להיותה בת או מטפלת.

 

שם הספר "נראה בסדר מבחוץ" מדייק את המצב בו נמצא שלומי.

הסיפור של מלחמות ישראל עוסק, בדרך כלל, במעשי גבורה ובגיבורים, חיים או מתים.

הלוחמים פגועי הלם קרב, הם החצר האחורית של המלחמות, הם קורבנות פגועים נפשית, פגיעה שלכאורה אינה נראית, אך הסבל הנובע ממנה הוא מוחשי וכואב לא־פחות.

כך גם שלומי. כלפי חוץ הוא נראה ממש בסדר, אבל בתוכו מתרחשת מהומת אלהים. הוא סובל מסיוטים בלילות, מתכנס לתוך עצמו בימים, שותק ושומר את המתחולל בתוכו לעצמו. שנים לאחר שהסתיימה המלחמה, הוא נמצא ממש מולנו, אתנו,  ובה בעת עודנו שם, עם המתים והפצועים.

הספר מאפשר לנו הקוראים, להתבונן במה שעובר על נפגעים הלומי קרב, לנסות להבין איך נראים חיי היומיום שלהם כשהם תועים בין מציאות לדמיון, נסחפים בין עבר להווה, נלחמים מלחמת הישרדות יומיומית עם נפשם הפגועה.

 

איילת פרטוש עבו חושפת בעדינות, ברגישות ובהרבה מאד אהבה טפח אחר טפח את עולמם של בני הדור השני לפוסט טראומה, שנאלצו לעבור סבל בל יתואר ולהסתיר את מה שעובר עליהם בגלל שהממסד סרב באותן שנים להכיר בהלומי קרב, וגרם להם להרגיש בושה להודות בכך.

אזלת ידם וחוסר ההתייחסות של גורמי אבחון, טיפול ושיקום במשרד הבטחון ובצה"ל, הובילו לכך שהלומי הקרב לא זכו לטיפול הולם, להכרה בסבל, לפיצוי ושיקום.

בכתיבה אמיצה וכנה, פרטית לכאורה, אבל כזו שמאפשרת להזדהות עם הכאב והבדידות והקשיים הלא נגמרים של כל אותם הלומי מלחמות ישראל, הספר נותן הצצה מטלטלת, אינטימית, לתוך חייו המורכבים ולנעשה בנפשו ובמחשבותיו של מי שחווה פוסט טראומה,  הלם קרב. בכל לילה ניצב שלומי בקרב הישרדות מול פחד מוות, ובכל בוקר בוחר בחיים. 

ספר שנכנס ללב, מעורר הזדהות והרבה מאד מחשבה, בעיקר על רקע השנה הקשה שעברנו ועדיין עוברים. האם נלמד הלקח?

 

ממליצה בחום!

לא אהבה ממבט ראשון – מייגן קווין

 לא אהבה ממבט ראשון – מייגן קווין

תרגום: שי סנדיק

הוצאה: אופוריה

דצמבר 2023. 383 עמודים

לוטי פוטרה מעבודתה בגלל חברתה הרעילה, שהיא הבוסית שלה, והחליטה שהפתרון לבעיותיה הכלכליות יהיה למצוא בעל עשיר וחתיך  אותו תוכל לקחת לפגישת מחזור של חבריה מהתיכון.

האקסלי, איש עסקים מצליח זקוק לארוסה מזויפת ובהריון מזויף כדי לסגור עסקה, לאחר ששיקר לאחד מלקוחותיו הגדולים שהוא מאורס וארוסתו בהריון. הוא עשה זאת  כדי ליצור קשר ידידותי ביניהם.

השניים נתקלים אחד בשני  בשכונה של האקסלי, ברחוב, ולאחר שיחה קצרה הם הולכים לבית קפה, מגבשים תוכנית, וחותמים על חוזה, בו הם מתחייבים לעזור אחד לשני.

 

לוטי, מלבד האישיות המצחיקה שלה, מציגה בהתחלה דמות ממש לא בוגרת. האינסטינקט הראשון שלה לאחר פיטוריה הוא להפוך לחשפנית, אבל אז היא מסתפקת ברעיון המטורף למצוא גבר עשיר. היא מחליטה שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ללבוש ביגוד אתלטי, לעשות קוקו גבוה ולשוטט בשכונה עשירה. כשהיא מוצאת בנס אדם עשיר שמציע להם להתקשר בהסכם מועיל הדדית, היא חותמת על החוזה מבלי לקרוא אותו בפירוט. וכשהיא עוברת לגור בביתו היא רק מתלוננת. אבל לאט לאט הדמות שלה עוברת שינוי, והיא מתחילה להציג דמות מציאותית, כנה וחזקה. היא מודה שהפחד מקונפליקט עם הבוסית שלה גרם לה להישאר בעבודתה, היא מודעת לכך שאנג'לה חברה רעילה, היא מודעת להיותה עובדת מוכשרת ומיומנת. ומעל לכל, היא כנה לגבי רגשותיה.

 

האקסלי , הגבר החכם הנבון והמצליח משקר בצורה בוטה ומצפה שזה לא יצא לאור? אני לא מבינה איך הוא חשב שזה יעבוד. הוא פוחד להיפתח רגשית בפני לוטי,  אבל תמיד מתנהג כלפיה בכבוד. הוא רוצה שלוטי תגיד לו כשהיא מרגישה לא בנוח, ודואג שיהיה לה נוח בקרבתו ובביתו. הוא נוהג בלוטי מתוך התחשבות גם אם הוא לא מבטא זאת במילים אלא במעשים. הוא נותן ללוטי את המכונית שלו כדי שתוכל לנסוע בין בתי משפחתה בקלות, שולח את התמונות של הגינה של ג'ף (האבא החורג של לוטי) לוועדת הגינון כדי שיוכלו לזכות בפרס הגן הטוב ביותר, שולח פרחים לאמא של לוטי כדי לברך אותה, מסדר את לוח הזמנים שלו כדי שקאלסי (אחותה של לוטי) תוכל להציג בפניו את העסק שלה. אכפת לו מלוטי, וללוטי אכפת מהאנשים האלה, אז הוא עושה את הכל כדי לשמח את כולם. הוא אפילו זכר שאחת המשאלות של לוטי הייתה לשכב על הגג בגשם, אז ברגע שירד גשם הוא לקח אותה לגג והגשים את משאלתה. הוא לקח אותה להופעה של האמן האהוב עליה...

כאשר לוטי מתחילה ליהנות מהיותה ארוסתו של האקסלי יותר ממה שחשבה שתהיה, והוא מוצא את עצמו מעמיד פנים פחות ופחות, השניים חייבים להבין היכן נגמרת הבדיה ומתחילה המציאות. הם נמשכים זה לזה אך מסרבים להכיר בכך, ומבלים זמן רב במאבק בדחף הטבעי שלהם, אך כשזה קורה, ניצוצות עפים...

 

אני יודעת שזה נשמע לא מציאותי ומגוחך, אבל אם תקראו את הספר בלי ציפיות, תהנו כי זה סיפור קלאסי קליל, עם כל הקלישאות האופייניות לז'אנר. עבורי הוא היה בדיוק מה שהייתי צריכה, כדי לשפר את מצב הרוח שלי בימים אלה.  זו לא יצירת מופת ספרותית, אבל היא בהחלט סיפקה את המפלט המהנה שחיפשתי.

הסופרת כתבה עוד שני ספרים בסידרה המספרים על האחים של האקסלי אבל אני אסתפק בזה שקראתי.

נקרא מהר, נשכח מהר...

לשיקולכם.ן

בתוך המילים בתים – דנית גולד

בתוך המילים בתים – דנית גולד

הוצאת פטל

אוגוסט 20224. 246 עמודים.

 

התקציר והכריכה היפה של הספר "בתוך המילים בתים" כבשו אותי. לרגע אחד התבוננתי בכריכה ושאלתי את עצמי: האם לקרוא? האם אוהב?

האמת היא שמהרגע שהתחלתי לקרוא, הבנתי שאני קוראת משהו אחר.

הספר הזה כשמו הוא.

חייה של הגיבורה חולפים בין הזמנים, בין הבתים, רצופים אסוציאציות ונעים בין המציאות של חייה באותה נקודת זמן לבין זכרונות העבר.

במהלך הקריאה הקורא נחשף לתהיותיה של הגיבורה על אהבה, זוגיות, חלומות, משפחה ואובדן, והתחושה היא כשל מי שמתבונן באלבום תמונות משפחתי, שעובר בין התמונות, או כמי שקורא ביומן, בו היא מדווחת על מה שקורה וקרה.

הקורא עובר בין תחנות חייה של הגיבורה, וכמו בהרכבת פאזל, כך לאט לאט נחשף עוד רובד ואלה מצטרפים לתמונה הגדולה, ומסעה המרגש למצוא בית, מקום עוטף,מנחם ואוהב, בו תגשים את חלומה לכתוב סיפורים, מתואר בין השורות.

דמותה של הגיבורה נוגעת ללב. חלומה להיות סופרת מתנגש בעוצמה במציאות. החיפוש שלה אחרי המקום שבו המילים ינבעו מתוכה מוביל אותה למקומות אחרים, לערים אחרות בארץ ובעולם, למיפגש עם אנשים שהופכים להיות חלק מחייה נכון לפרק זמן מסוים, לעיסוקים שונים, ובסופו של דבר כל אלה מעצבים את חייה מחדש. 

במהלך נסיונות התאקלמותה בכל אחד מהמקומות בהם היא שוהה, קלפים נפתחים, חשבונות ישנים עולים, וכולם מכילים את הרגש והכאב שחוותה, את המחשבות והתובנות שעולים בה, במבט מפוקח לאחור.

בסגנון יוצא דופן ובכתיבה קולחת, דנית גולד מצליחה לבחון  את היחסים הסבוכים שבין החלום למציאות, כשהגיבורה חוצה גבולות פיסיים, מוסריים ורגשיים, בין אם חצתה אותם מרצונה ובין אם אולצה לעשות זאת, ולרתק אליה את הקורא.

העלילה בנויה מקטעים, לפעמים די קצרים, ולכל אחד מהם כותרת המציינת את שם הרחוב/ השכונה/ העיר/ המדינה בה היא נמצאת או נזכרת, ובכל אחד מהם זכרון הקשור בילדותה, נעוריה, ביחסיה עם הוריה ואחיה, בני זוג, חברות וחברים, ידידים ויזיזים, ובכולם ניכר הרצון שלה לחופש ולחיפוש עצמי, גם אם לפעמים היא הולכת לאיבוד. מרבית הדמויות פגומות, והעלילה עוסקת במסע שהגיבורה עוברת כאשר כל פעם דמות אחרת נוכחת בחייה, ההחלטות שהיא מקבלת והטעויות שהיא עושה.

האם תצליח הגיבורה לתקן את משגי העבר?

האם היא תגשים את חלומה הגדול?

 

לא אספר לכם דבר מעבר לכך שהסיפור מתחיל בחיפה, בשכונותיה הרבות כקרית שפרינצק, בת גלים, רמות ספיר ושכונת דניה, כולם מקומות מוכרים לי ואהובים עלי.  

את מה שקורה בהמשך, ולאן העלילה לוקחת את הגיבורה ואיתה את הקוראים, תצטרכו לקרוא בעצמכם.

דנית גולד בהחלט יודעת להניע סיפור. בסקרנות, ברגישות ובתנופה, היא בודקת איזה כוח מעניקה השייכות המשפחתית, אילו מחירים תובעים הסודות המשפחתיים, וכיצד הם משפיעים על מהלך חייהם של בני המשפחה ובעיקר על הגיבורה.

 

כובש.סוחף.מרתק.נוגע.

ממליצה בחום♥