בין שלום ולהתראות – אמה סקוט

בין שלום ולהתראות – אמה סקוט

תרגום: כנרת היגינס-דוידוי

הוצאת בוקטיק

נובמבר 2024. 346 עמודים

פיית' היא תושבת סיאטל, חובבת מסיבות, שאוהבת מימוזה בבראנץ' ומרטיני בהאפי האוור, שלא לוקחת את החיים ברצינות, גם לא את הגברים בחייה. אורח חייה חסר הדאגות מאיים לסכן את עבודתה בסוכנות פרסום מובילה בעיר, למרות שאין אף אחת טובה כמוה בהשגת לקוחות גדולים. 

פיית' נמצאת בצומת דרכים: האם להפוך לשותפה בחברה, או לוותר, מה שיוביל לניתוק הקשר המקצועי ולפיטוריה. כאשר הבוס שלה דורש ממנה לקחת פסק זמן כדי להעריך מחדש את המשך דרכה בחברה, היא נוסעת לאי ההוואי המרוחק, קאואי, מתוך כוונה להעביר את הזמן בהתבוננות פנימית ובהתנזרות מגברים. אבל כבר ביום הראשון לשהייתה במקום, היא נפצעת ברגלה ומחולצת על ידי יחידת החילוץ של האי, שבראשם עומד אשר, כבאי שמעורר רגשות בליבה.

אשר הוא כבאי באחד האיים היותר קטנים של הוואיי. 

נסיבות ילדותו אילצו אותו לפעול כהורה וכתמיכה בלעדית לאחיו הצעיר. נחוש לשלוט ולהגן על המעגל הקטן של יקיריו, הוא חי כל הזמן עם הפחד שיאבד את השליטה הזו ויאכזב את אלה שהוא הכי אוהב. הוא  לא נותן מקום בליבו לאהבה ולא מסתבך עם תיירות שמגיעות לאי, מעבר לבילוי לילה בודד איתן. הוא מקדיש את חייו לבטיחות ולדאגה לכל מי שסביבו, חוץ מאשר לעצמו, עד שהוא פוגש את פיית' בנסון, שיופייה הפנימי והתוסס מושך אותו  והוא מבין  עד כמה החיים שהוא חי בטוחים, אך ריקים. הוא מוצא את עצמו מתנדב כמדריך טיולים מקומי שלה, ועד מהרה השניים נתקפים בחיידק האהבה, אך על פניו נראה שלאהבתם אין עתיד. אשר לא מנהל מערכות יחסים, ופיית' נשבעה להתנער מגברים בזמן גלותה בהוואי. הם יודעים שאוקיינוס חוצה ביניהם ומנסים לשמור על מרחק פיסי אחד מהשני, אך למרות מאמציהם, הם מתקשים לעמוד מול מה שהם מרגישים ולהתרחק זה מזה. כשפיית' עוזבת כדי לחזור הביתה לסיאטל, הם עומדים בפני החלטה קשה. לאשר אין שום כוונה לעזוב את האי המבודד ואת אחיו ומשפחתו האהובים, ופיית' מתגעגעת לחיי העיר הגדולה ולקריירה שלה.

 

הזמן בנפרד גורם לשניהם לתהות מה הם באמת רוצים ולאן הם לוקחים את אהבתם. הם לא יכולים לתחזק זוגיות משני צידי האוקיינוס לאורך זמן, לחיות בין שלום ולהתראות.

 האם הם ימצאו את הכוח להילחם זה למען זה, או שמא המרחק יהפוך את אהבתם לבלתי אפשרית עבורם?

פיית' ואשר הם דמויות מורכבות ופגומות. לכל אחד מהם רקע משפחתי פוגעני,רעיל. המסע ששניהם עוברים נכתב במיומנות והרגיש מציאותי. אמנם סיפור האהבה שלהם היה מורכב ומאתגר ועבר עליות ומורדות, אך הוא הראה שהתאהבות היא רק חצי מהסיפור. כשהאהבה הזו עמדה למבחן, הרגשתי את הסערה וכאב הלב יחד איתם.

אמה סקוט לא נרתעת מלספר סיפור טרגי על כל השלכותיו. אמנם יש בסיפור אובדן ואבל, אך היא דואגת שהקורא יקבל תזכורת לכך, שגם אחרי הימים האפלים ביותר, עדיין יש אור, אהבה ושמחה.

כדאי מאד לקרוא את "הערה מאת המחברת" בסוף הספר, בה אמה סקוט מספרת בהרחבה שהיא כותבת "על טראומה, על אנשים ששורדים, ובסופו של דבר לומדים להירפא ולצמוח מהטראומה, כי ככה נראים החיים שלי מאז שאיבדתי את בתי ב -2018" . אם תקראו את הספר בהחלט תרגישו שהסיפור הגיע מתוך הלב והנשמה שלה.

 

"בין שלום ולהתראות" הוא רומן  אסקפיזם מרגש על אהבה, אובדן, ריפוי וגילוי עצמי על רקע נופי הוואיי היפים.

מומלץ בהחלט.

מוות זה לא סוף העולם – מלאני קנטור

מוות זה לא סוף העולם – מלאני קנטור

תרגום: דלית כהן

הוצאת ידיעות ספרים

מאי 2022. 392 עמודים

ספרה של מלאני קנטור בוחן את תגובתה של אישה אחת מרגע שהיא מקבלת את החדשות שנותרו לה רק שלושה חודשים לחיות.

ג'ניפר קול, היא גרושה בת 43, שעובדת במשאבי אנוש.

היא חוזרת אל ד"ר מקנזי כדי לקבל את תוצאות הבדיקות האחרונות שעברה. החדשות שבפיו אינן טובות. בדיקות הדם שלה מראות שיש לה מחלת דם נדירה, שאינה ניתנת לריפוי, והטיפול היחיד מתמקד רק בתרופות להקלת הכאבים.

מה עושה אדם כשהוא שומע שזמנו קצוב?

באופן טבעי, מכין רשימה של כמה שיותר דברים לעשות במהלך תשעים הימים שנותרו לו.  אולי יבחן לעומק את החיים שניהל עד אותו רגע, הדברים הטובים והרעים?

לג'ניפר לוקח קצת זמן לעבד את המידע הזה והיא מתרעמת על גורלה, אך ברגע שהיא קולטת, היא יודעת שאין לה שום רצון לערוך רשימת דברים שדחתה במשך השנים במטרה להספיק ולבצע אותם, או לנסוע לבקר מקומות נחשקים בעולם. היא מקבלת החלטה, שכל עוד היא יכולה, היא רוצה להתנהג כאילו הכל כרגיל, להמשיך בעבודתה עד לרגע שלא תוכל לעשות זאת, ובעיקר לנקוט בגישה חיובית ולהימנע כל עוד היא יכולה, מתרופות משככות כאב. 

הדבר היחיד שהיא כן רוצה לעשות, הוא להתייחס לשלוש מערכות יחסים, לשלושה אנשים שהיו מאד משמעותיים בחייה ואיכזבו אותה. מערכות יחסים שבהן היא מעולם לא הצליחה לומר את דעתה ולהיות אמיתית לגבי מחשבותיה ורגשותיה.

בעידודה של חברתה הטובה, אוליביה, היא מחליטה לכתוב מכתבים לשלושה אנשים. היא תכתוב להם על  האבחנה שקיבלה, מה היא מרגישה לגבי מערכת היחסים שהיתה לה איתם,  ואיך היא הרגישה לגבי הדרך בה מערכת היחסים הסתיימה.

אחרי הכל, היא גוססת ולא תצטרך להתמודד עם ההשלכות, נכון?

אבל יש כמה הפתעות.

 

ג'ניפר כותבת מכתבים ל-:

- בעלה לשעבר, אנדי, שאיתו חוותה את השלכות הטראומה של שלוש הפלות, בעל שבגד בה עם אליזבת הקנאית וחסרת הביטחון, ועזב אותה.

- להארי, בן זוג לשעבר שאהבה מאד, שלא נלחמה עליו כשעזב אותה בשביל מליסה. חבריה של ג'ניפר שנאו את הארי בלשון המעטה, אבל עד היום, היא מעולם לא הצליחה לשחרר אותו רגשית. היא תמיד הייתה עבורו סאלי, מהסרט "כשהארי פגש את סאלי", הסרט האהוב עליה, שבו הם צפו בשנתיים שחגגו יחד את השנה החדשה.

- האדם האחרון שג'ניפר כותבת לו היא אחותה, איזבל הבוגדנית והיפהפייה, שנשואה כעת לאדם עשיר, עם שני ילדים. מי שהיתה אמורה להיות הנפש הכי קרובה אליה, תמיד פגעה בה, התעמרה בה, וג'ניפר לא יודעת למה היא נתנה לאחותה להתחמק, ולא הביעה את מחאתה.

ג'ניפר "שופכת" את אשר על לבה לשלושה שאיתם חלקה אהבה, בגידה, כאב לב ומחלוקת. הבעת רגשותיה האמיתיים, היא שבירת הרגלים הדורשת ממנה אומץ פנימי שלא מאפיין את אישיותה, אבל היא שואבת אותו מהידיעה שלאור מצבה אין לה מה להפסיד.

 

האם ג'ניפר תשמע מכל הנמענים שכתבה להם?

מה יעבור עליה בהמשך?

שם הספר עשוי לגרום לקורא לחשוב שמדובר בעלילה מדכאת ועצובה, אבל היא ממש לא. הספר הופך את הטרגי לאושר, מראה איך הדבר הגרוע ביותר שקורה לך יכול להיות גם הדבר הטוב ביותר. האבחנה שג'ניפר מקבלת גורמת לה להגיד את כל הדברים שהיא פחדה להגיד לאנשים שפגעו בה, היא גורמת לה לעשות דברים שהיא מעולם לא הייתה עושה בחייה לפני האבחון, והכי טוב, זה מקרב אליה חברים.ות ואנשים בלתי צפויים אחרים. דמותה של ג'ניפר, מענגת. כבר מהפרק הראשון ידעתי שאני הולכת לחבב אותה למרות מגרעותיה וחולשותיה, למרות שהחדשות שקיבלה קורעות לב. היה משהו באישיות שלה שמיד משך אותי אליה.

הרומן של קנטור מעצים את הנשים והחֲבֵרוּת שלהן שמספקת את התמיכה הדרושה כאשר החיים מזמנים אירועים מאתגרים. יש שיעורי חיים, יש שמחות ואמיתות כואבות שג'ניפר צריכה להתמודד איתם, אבל גם הזדמנות להיות גמישה יותר, לעשות "ריסטארט" למערכות יחסים, ללמוד להיות ולקבל את מי שהיא, להיות אמיתית באופן לא מתנצל, ולהביע את עצמה כשארוע פוגעני מתרחש.  היא לומדת לחיות את החיים כאילו כל יום הוא יומה האחרון, מבינה שאסור להשאיר שום דבר שלא נאמר, לא שוכחת שגם לאדם השני יש רגשות ומעל הכל ביא לומדת לאהוב את עצמה, כי רק כך היא תוכל לתת אהבה ותשומת לב לאחרים ולהרגיש טוב עם עצמה.

 

ספר מתוק ומעורר מחשבה, מלא בחום, הומור ושנינות בריטית, שעוסק  במערכות יחסים, חברות, חיים וחרטות, עם גיבורה ראשית חביבה מאוד.

בתוך המילים בתים – דנית גולד

בתוך המילים בתים – דנית גולד

הוצאת פטל

אוגוסט 20224. 246 עמודים.

 

התקציר והכריכה היפה של הספר "בתוך המילים בתים" כבשו אותי. לרגע אחד התבוננתי בכריכה ושאלתי את עצמי: האם לקרוא? האם אוהב?

האמת היא שמהרגע שהתחלתי לקרוא, הבנתי שאני קוראת משהו אחר.

הספר הזה כשמו הוא.

חייה של הגיבורה חולפים בין הזמנים, בין הבתים, רצופים אסוציאציות ונעים בין המציאות של חייה באותה נקודת זמן לבין זכרונות העבר.

במהלך הקריאה הקורא נחשף לתהיותיה של הגיבורה על אהבה, זוגיות, חלומות, משפחה ואובדן, והתחושה היא כשל מי שמתבונן באלבום תמונות משפחתי, שעובר בין התמונות, או כמי שקורא ביומן, בו היא מדווחת על מה שקורה וקרה.

הקורא עובר בין תחנות חייה של הגיבורה, וכמו בהרכבת פאזל, כך לאט לאט נחשף עוד רובד ואלה מצטרפים לתמונה הגדולה, ומסעה המרגש למצוא בית, מקום עוטף,מנחם ואוהב, בו תגשים את חלומה לכתוב סיפורים, מתואר בין השורות.

דמותה של הגיבורה נוגעת ללב. חלומה להיות סופרת מתנגש בעוצמה במציאות. החיפוש שלה אחרי המקום שבו המילים ינבעו מתוכה מוביל אותה למקומות אחרים, לערים אחרות בארץ ובעולם, למיפגש עם אנשים שהופכים להיות חלק מחייה נכון לפרק זמן מסוים, לעיסוקים שונים, ובסופו של דבר כל אלה מעצבים את חייה מחדש. 

במהלך נסיונות התאקלמותה בכל אחד מהמקומות בהם היא שוהה, קלפים נפתחים, חשבונות ישנים עולים, וכולם מכילים את הרגש והכאב שחוותה, את המחשבות והתובנות שעולים בה, במבט מפוקח לאחור.

בסגנון יוצא דופן ובכתיבה קולחת, דנית גולד מצליחה לבחון  את היחסים הסבוכים שבין החלום למציאות, כשהגיבורה חוצה גבולות פיסיים, מוסריים ורגשיים, בין אם חצתה אותם מרצונה ובין אם אולצה לעשות זאת, ולרתק אליה את הקורא.

העלילה בנויה מקטעים, לפעמים די קצרים, ולכל אחד מהם כותרת המציינת את שם הרחוב/ השכונה/ העיר/ המדינה בה היא נמצאת או נזכרת, ובכל אחד מהם זכרון הקשור בילדותה, נעוריה, ביחסיה עם הוריה ואחיה, בני זוג, חברות וחברים, ידידים ויזיזים, ובכולם ניכר הרצון שלה לחופש ולחיפוש עצמי, גם אם לפעמים היא הולכת לאיבוד. מרבית הדמויות פגומות, והעלילה עוסקת במסע שהגיבורה עוברת כאשר כל פעם דמות אחרת נוכחת בחייה, ההחלטות שהיא מקבלת והטעויות שהיא עושה.

האם תצליח הגיבורה לתקן את משגי העבר?

האם היא תגשים את חלומה הגדול?

 

לא אספר לכם דבר מעבר לכך שהסיפור מתחיל בחיפה, בשכונותיה הרבות כקרית שפרינצק, בת גלים, רמות ספיר ושכונת דניה, כולם מקומות מוכרים לי ואהובים עלי.  

את מה שקורה בהמשך, ולאן העלילה לוקחת את הגיבורה ואיתה את הקוראים, תצטרכו לקרוא בעצמכם.

דנית גולד בהחלט יודעת להניע סיפור. בסקרנות, ברגישות ובתנופה, היא בודקת איזה כוח מעניקה השייכות המשפחתית, אילו מחירים תובעים הסודות המשפחתיים, וכיצד הם משפיעים על מהלך חייהם של בני המשפחה ובעיקר על הגיבורה.

 

כובש.סוחף.מרתק.נוגע.

ממליצה בחום♥