תעשו לי טובה – גייל פארנט
תרגום: שלי גרוס
הוצאת תכלת, מרץ 2019
הספר נקרא
באנגלית THE BEST LAID PLANS והביטוי הזה הוא תרגום של פתגם סקוטי שפורסם לראשונה בשנת 1786. הפירוש המילולי
שלו הוא "התכניות הטובות ביותר" ומתייחס למשהו שהשתבש, משהו שלא הסתדר כפי
שתכננו או ציפינו.
בארץ בחרו לתרגם/לקרוא לספר בשם "תעשו לי טובה" שמתקשר לעלילה אך
לא בדיוק...
בעקבות הבאזזז
על ספרה הקודם של גייל פארנט "שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק"
הייתי מאד סקרנית לקרוא את הספר הנוכחי.
הספר מספר בהומור, על אישה שהשעון הביולוגי שלה מתקתק.
רוברטה ארנולד הגיעה לגיל 35, ואחרי ביקור
טראומטי אצל הגניקולוג העסוק ובעל היחס הלא אישי שלה, היא נחושה בדעתה כי הגיע הרגע
של "עכשיו או לעולם לא" !
היא צריכה ללדת תינוק.
ומשהגיעה להחלטה עליה להתמודד עם מספר בעיות.
הראשונה –אמא שלה - שנהגה להציק לה שתתחתן כבר
, שהיתה מעירה אותה כל בקר ומנסה לשכנע אותה שתשמע בקולה. לאחר מות אביה האם
הורידה הילוך ומעלה את הנושא רק פעם בחודש, כי עכשיו היא אשה מודרנית..."האשה
המודרנית הזאת מאמינה במדינה,במשפחה ובאימהות,אבל רק בנוכחות אבהות"
הבעיה השניה – הילד שישאל מי אבא שלו וכשישמע
את מה שיהיה לרוברטה לענות לו ,יאמר ממילא " אני שונא אותך על זה".
הבעיה השלישית – למצוא מי יספק את המחצית השניה
של הגנים עבור "הילד הטוב ביותר".
וכך,בהיותה רווקה וללא זוגיות באופק, לפחות לא כזו
שתוביל לחתונה, היא מרכיבה רשימה שמזכירה "קצת רשימת קניות, אבל יותר רשימת
מרכיבי אפייה" של שמונה אבות אפשריים שלדעתה יש להם את הפרמטרים המתאימים
להיות אבות מתאימים, לילד שלה. היא בודקת בין מאהביה לשעבר ובהווה, את אלה שיתאימו למשימה, אלה שהם בעלי שילוב של מראה נאה, בריאות טובה, אישיות
מאוזנת וזמינות ליחסי מין. ובוחרת בג'ונתן (אהבתה הראשונה והיחידה)עם בעיות אימפוטנציה,
האחים פלדמן, אלן ההומוסקסואל, אדולף הנשוי, מייק החבר המתבגר מבית הספר, ונייג'ל
האנגלי, ומוסיפה אליהם את פול ניומן השחקן יפה התואר בעל העיניים המדהימות "שלא
מהעולם הזה" (מטרה בלתי מושגת אבל ראויה). ברשימה הנ"ל היו "ארבעה
שהשתייכו לאחת הדתות הגדולות, שלשה אצנים,שני בלונדיניים,שבעה בוגרי
אוניברסיטה,כולם מבוססים כלכלית,גבוהים חזקים ודמוקראטים."
אכן,קבוצה מרשימה של גברים שכל אחד יכול היה
לתרום סט נאה של גנים.
אלא שאף
אחד לא לוקח בחשבון את אחייניתה הצעירה והחטטנית של רוברטה, ג'ניפר, שמגלה את
הרשימה, יוצרת בלגן שבעקבותיו שבעת המאהבים הדגולים מתוודעים אל "הרשימה"
וחוברים לסקל את תכניותיה וכוונותיה של רוברטה.
רוברטה צריכה לשדל את כולם, ולארגן סוף שבוע מתיש
של בין הסדינים, עם כל אחד מהנבחרים כך שבסופו של דבר, אף אחד לא יידע אי פעם מי
הוא האב. ומאחר והם תחרותיים,הם אכן חוזרים אליה כדי לממש את רצונה ולבצע את
המשימה מתוך רצון שהילד שיוולד יהיה שלו...
רוברטה בהריון, ומאותו רגע הקערה מתהפכת על פיה
מצד הגברים, מצד אמא שלה ובני המשפחה, ועליה להתמודד עם אינספור שאלות ובעיות עד
אחרי הלידה עם הפתעה די צפויה לקורא.
העלילה לא מי יודע מה. היינו כבר בסרט הזה, וחרשנו
את הסיטואציה הזו והיא לא מחדשת לימינו. אבל אם נתייחס לעובדה שהרומן נכתב בשנת
1980, הרי שהנושא יחסית לאותן שנים ולאותה תקופה נחשב נועז ובוטה, ויחד עם
זאת עצוב, שבעולם
המערבי, עדיין נראה מוזר שאישה בת 35 תתייחס לעצמה ככישלון מכיוון שלא התחתנה או מימשה
את אימהותה. היום, כארבעים שנה אחרי, נשים כבר לא אומרות את זה לעצמן, ויש דרכים
נוספות להתעבר, אבל החברה מסביבן עדיין מצקצקת לעיתים בלשונה... וגם אם גייל פארנט מצליחה לעתים קרובות להתעלות מעל הנטייה הכללית באמצעות
עלילות מישנה מצחיקות ומשעשעות כמו הנישואים השניים של אמה המאד יהודייה והמודרנית
של רוברטה, או עם הגינקולוג החדש החביב או הציטטות מפי השילוש המקודש (בעיניה)– פרויד,
אינשטיין ואלהים,איתם רוברטה נוהגת לשוחח על בעיותיה, מחשבותיה ולבטיה, עדיין המסר
עובר.
אם לא הייתי צריכה לכתוב
סקירה על הספר סביר להניח שהייתי נוטשת אותו . קראתי עד הסוף אך הספר לא
הצליח לסחוף אותי ולא השאיר בי טעם של עוד. הייתי מתארת אותו כחביב , שנון במידה, משעשע
במידה, בעל תובנות שנכון להיום אינן בגדר הפתעה. גם אם הקריאה זורמת
והתרגום עשוי היטב, והאסרטיביות של רוברטה מובנת היום ומעלה חיוך,
היא מזכירה מופע של סטנד-אפ סרקסטי, אך יש גם הרהורים על כך ש 40 שנה מאז שהיא כתבה אותו הוא לא יותר מאשר מסמך
המתאר את הלך הרוח בשנות ה- 80, מאשר רומן.
לשיקולכם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה