שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי - ג’ואנה קאנון

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי - ג’ואנה קאנון

תרגם מאנגלית: שי סנדיק,

ידיעות ספרים, תמיר סנדיק , מרץ 2018

יש שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי.

הדבר הראשון הוא ש"היא החברה הכי טובה שלי".

הדבר השני, ש"היא תמיד פורמת את תפרי הדאגות של אחרים ומעלימה אותם. היא תמיד יודעת מה לומר כדי לשפר לי את מצב הרוח".

והדבר השלישי - ייקח קצת יותר זמן להסביר, גם אם הקורא המיומן ימצא רמזים...

פלורנס בת ה- 84 נפלה בדירתה בבית הדיור המוגן צ'רי טרי  - הבית עבור קשישים. בזמן שהיא מחכה שימצאו אותה, היא חושבת על האירועים האחרונים בחייה , מספרת לנו על חברתה מילדות אלזי, שנמצאת איתה יחד בדיור המוגן, ועוזרת לה לפתוח את המגירות של זכרונה. מספרת על ג'ק,  דייר חלוש גוף אבל חד מחשבה, וגם על הגעתו של דייר חדש,  גבריאל פרייס, שקשור בעברה.  היא תוהה אם סוד נורא מהעבר עומד להתגלות, והאם הדייר החדש המקסים , הוא מי שהוא טוען, מפני שהוא נראה בדיוק כמו האדם שהיא הכירה ויודעת שהוא מת לפני שישים שנה!

פלורנס מעידה על עצמה שאף פעם לא עשתה משהו מרשים בחייה. היא חייתה חיים פשוטים למדי. עד כדי כך פשוטים שאפילו לכומר לא היתה תשובה לשאלתה - מה הייעוד שלה בחיים ולמה היא כאן.  למרבה הצער, פלורנס זקוקה עכשיו ללא מעט עזרה בעיקר כדי לזכור דברים, לא רק מהעבר אלא גם בהווה. וגם אם לדעתה, יש  דברים שבן אדם לא אמור לשתף, אפילו לא עם החבר הכי טוב שלו, עדיף אם כמה סודות ישארו במקום שבו אף אחד לא יוכל למצוא אותם. אלא שלזיכרון רצון משלו, וכך, הדברים שפלורנס הכי רוצה לזכור נעשים חמקמקים בזמן שדברים שהיא מעדיפה לשכוח צפים אל פני השטח ללא הזמנה.

תוך כדי התוודעות אל חייה של פלורנס והאנשים השזורים בחייה  אנחנו לומדים הרבה אמיתות על החיים אבל בעיקר על שלושה מהדברים החשובים ביותר, שהם:

1. מעשים עדינים וקטנים של אנושיות וחסד יחברו את כולנו לנצח.

2 .לכל  אדם , גם אם הוא אינו מודע לכך, יש תכונות נסתרות ובעלות חשיבות הרבה יותר מאשר הדבר הגרוע ביותר שהוא עשה.

3. אפילו החיים הפשוטים ביותר יכולים להשאיר את ההד הכי חזק, ולפעולות הכי קטנות עשויות להיות השלכות ארוכות טווח.

אי אפשר לקרוא את "שלושה דברים על אלזי" ולא להתרגש.

זהו סיפור מפתיע אך כובש לב ועדין, עם דמויות חביבות, ותעלומה שמניעה את העלילה. סיפור עם נגיעות יפות של הומור, לעיתים ציניות, אך בו זמנית ,עצוב.סיפור עם הרבה תובנות על החיים ועל הזיקנה בפרט.

"קראו לזה דיור מוגן אבל לא ממש הבנתי ממה מגינים עלינו. העולם עדיין ארב בחוץ. הוא התגנב דרך העיתונים והטלוויזיה.....אותנו החביאו, אותנו אספו והרחיקו מעין כל, ופעמים רבות תהיתי שמא דווקא העולם הוא שעליו מגינים מפנינו".

הסופרת כותבת בחמלה ומתמודדת בכנות עם בעית הדמנציה וההזדקנות לצד קשרי חברות וידידות. היא מצליחה ליצור תמונה מורכבת של קהילה שבה קבוצת אנשים קשישה מצליחה לתמוך אחד בשני ועוזרת לשכך את תחושת הבידוד והבדידות:

"אין בעולם צליל בודד יותר מסכין ומזלג המקישים לבדם על הצלחת" .

היא מצליחה להעביר לקורא במיומנות נפלאה את הבלבול של אלזי, את התסכול שלה על שלא הצליחה לזכור, ואת צהלות השמחה שלה, כשהיא  זוכה בניצחונות קטנים על  זיכרונה ההפכפך. כל אלה ואחרות, היו נקודות שנגעו ללבי, עד שמדי פעם מצאתי את עצמי דומעת בדממה.

המסתורין סביב התושב החדש והפתרון של התעלומה לא לגמרי עבדו בשבילי כי היו חלקים שמצאתי אותם די צפויים. עם זאת, אהבתי את האופן שבו חלקי הפאזל התחברו בחוכמה, עם קשרים קטנים, מעוצבים להפליא בין האירועים לדמויות.  ואף על פי שאי אפשר שלא להתאהב בפלורנס, הדעתנית , חיבבתי כמה מן הדמויות המשניות: את מיס אמברוז, את סיימון השרת, שדמותו רבת חסד וחמלה מנוגדת לדמותה של מנהלת המוסד, את ג'ק, שממש מקשיב לפלורנס כאשר אנשים אחרים אומרים, "יש לה דמנציה והיא לא יודעת על מה היא מדברת." ג'ק שמאמין לה ולוקח ברצינות את דאגותיה ופחדיה. כולנו צריכים להיות דומים לו יותר. הוא אינו מאפשר לפלורנס להרגיש שמתעלמים ממנה.

והסוף , כל כך עצוב!

הספר בנוי מפרקים שמציגים את פלורנס בהווה, שם היא מעידה על מה שהיא חושבת שיקרה ואז הפרקים בהם היא חוזרת אחורה, לחודש לפני האירוע, כשהכול התחיל. כל פרק מתמקד  באחת מהדמויות ,ביחסיה עם פלורנס ובזוית הראייה של אותה דמות.

וכמובן, נושא הדמנציה אינו נושא קל אך כתוב היטב, בסקרנות ובאהדה, ומהווה תזכורת לכך שכולנו אנושיים, ושבכל אחד מפעמת התקווה לא לשכוח אך גם לא להישכח, שנמצא את "השנייה הארוכה כשהשעון יהסס ותינתן לנו ההזדמנות להחליט  את ההחלטה הנכונה."

ולמרות העצבות  ותיאורי הזיקנה הכואבים, כמו הכוח שנלקח ממך כאדם להחליט על עתידך, או תעתועי הזיכרון שמשטים בך, השנינות של פלורנס והדמויות הקרובות לה ממלאים את הקורא ברגעים נפלאים שמתארים חמלה, חסד והומור, בגיל השלישי.