חיים על דלת המקרר - אליס קייפרס

חיים על דלת המקרר - אליס קייפרס

תירגום: אינגה מיכאלי

הוצאת מודן, שנת 2008

"חיים על דלת המקרר"  עוקב במשך כשנה אחרי התקשורת בין אם ובתה באמצעות פתקאות שהן משאירות אחת לשניה על המקרר. הכל נכתב בהודעות הקצרצרות האלה,  מרשימות מכולת  בנאליות, הודעות טלפון שהתקבלו, בקשות של הבת לדמי כיס, מריבות וחילוקי דעות ועד ענינים רציניים יותר שלפעמים קשה להשמיע אותם בקול וקל יותר לכתוב.

"בקצב חיים שאין בהם רגע דל... כשמגיעה שעת אמת... כשמקווים שהזמן יעצור מלכת... כמה הרבה אפשר לומר במעט מילים."(כריכה אחורית)

 שתי דמויות עיקריות בספר. האם, אליזבת, גרושה על תקן אם חד הורית היא רופאה מיילדת, עסוקה בטירוף במחויבויות המקצועיות שלה, ובתה, קלייר, בת ה-15 שכל סממני גיל ההתבגרות חלים עליה, די מרוכזת בעצמה ומעדיפה להעסיק את עצמה בלימודים, חברות ,אהבה ראשונה.

כמו כל אם ובת בגיל ההתבגרות הן רבות,דרך הפתקים, מביעות את שמחתן על רגעים מועטים של ביחד, דרך הפתקים, אך כמה מן הנושאים והשאלות שהושארו לדיון באמצעות הפתקים היו יותר מידי רציניים מכדי לדון בהם בדרך הזו והייתי מצפה שזה יעשה באופן אישי .

אורח החיים התובעני של האם ועיסוקיה של הבת  לא מותירים זמן להידברות פנים אל פנים. האם לא נוכחת בארועים מיוחדים בחייה של הבת, והבת לא מודעת לארוע חריג בחיי האם, ומאחר ואין הן נפגשות פנים אל פנים גם החיבוקים והנשיקות באים לביטוי בפתקים שעל דלת המקרר .

ואז , פתק אחר נמצא על דלת המקרר ...

פתק שמאפשר לקלייר לדעת שאמה הולכת לפגישה עם רופא משום שהיא שמה לב למשהו חריג בחזה.

והחיים משתנים.

כשנודע לאם על מחלתה הקשה היא מנסה להגן על בתה ולבטל את חומרת מצבה ולשתף אותה בכמה שפחות אינפורמציה. אבל מתוך הפתקים שעל המקרר מבינים עד כמה האם זקוקה לתמיכה של בתה , ואילו הבת ממשיכה להתנהל כרגיל ,לדרוש את דרישותיה ולהתעלם מציפיותיה של האם שתלווה אותה לרופא או לטיפול. ועדיין הן ממשיכות להשאיר את הפתקים על דלת המקרר ומשם אנו לומדים על הטוב והרע, הפחד והתקווה.

"במקום לדבר הן כותבות, במקום להיפגש הן בורחות. הן היו ממשיכות כך אלמלא החיים התייצבו לתבוע מהן סדר יום חדש" (כריכה אחורית)

די הכעיס אותי הריחוק הפיסי ביניהן, העובדה שלא מצאו זמן כדי לשבת ולדבר על הבעיות שעמדו בפניהן. יחסי הריחוק- קרבה, גם אם הם נובעים מהרצון לגונן ,להמעיט מחשיבות המצב ממש הפריעו לי ברמה האישית. היו רגעים שריחמתי על הבת ,שהוזנחה, וכעסתי על האם שלא מוצאת זמן להיות עם בתה, ומנגד, והיו רגעים שריחמתי על האם ועל מה שהיא עוברת, באופן אישי ובכאפות שהיא חוטפת מהבת. הספר הקצרצר הזה זרק אותי בלי הכנה מוקדמת לתקופה אחרת בחיי, ותוך כדי הקריאה עברתי טלטלה אמוציונאלית נוראית ,כאילו אני על רכבת הרים . ים של דמעות הזלתי...

אך יחד עם זאת, הספר מספק הרבה תובנות וחומר למחשבה בעיקר על מה קורה לילדינו בעידן שבו ההישגיות והקריירה אינם מותירים מרחב לאימהות, ומעביר את המסר על המחיר שאורח החיים התובעני הזה גובה מאיתנו. וגם עד כמה החיים קצרים, משתנים כהרף עין ...ומהם הדברים החשובים בחיים.

הספר הזה הוא תזכורת  לכולנו שצריך להאט ולהינות מכל יום ומכל האנשים שבחיינו למרות העומס ודרישות הקריירה.

אל תחכו עד שיהיה מאוחר מידי כדי לבלות עם אלה שאהובים עליכם.