החברה הגאונה- אלנה פארנטה

החברה הגאונה- אלנה פארנטה

תרגום אלון אלטרס

הוצא’ הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה

אוגוסט 2015

זהו סיפור על כוח: מי מחזיק בו, איך הוא מושג ואיך אבד, ומה קורה כאשר הוא בידיך.

זהו סיפור של אלימות:  בבית ובחברה, פיזית ורגשית . וכל זאת, ברומן על שתי נערות צעירות, הבוחנות  את חברותן בדרום איטליה שלאחר המלחמה.

“החברה הגאונה” הוא החלק הראשון מתוך ארבעה, ברומנים הנפוליטניים של אלנה פארנטה.  הוא מספר את זיכרונותיה של לנו, אלנה גרקו, בת 66,  על חברותה עם לילה צ’רולו, בשכונת העוני של שנות החמישים בנאפולי. בעזרת תובנות שנונות  וכתיבה מיומנת, אלנה פראנטה יצרה תיאור חי של שתי צעירות הנאבקות להתעלות מעל גורלם הרגיל של אלה שנולדו בתנאים קשים כאלה.

לִילָה צֶ’רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה. היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת־גילה וחברת־הנפש שלה כמעט 60 שנה. כמין נקמה מתיישבת אֶלנה, שהיא כבר סופרת, לכתוב כל פרט מסיפורן של השתיים, זו מול זו, לאורך כל השנים.

שתי הנערות החכמות גדלות בתוך מעגל שוחק של עוני ובידוד שנוצר על ידי הבעיות של המדינה האיטלקית לאחר המלחמה, הפוסט-פאשיסטית . לשתיהם, יחד עם שאר ילדי השכונה, יש אפשרות לברוח מהמעגל הנחשל ,ולפרוץ מהשכונה ע”י הצטרפות לתוכנית לימודים שבה הבנות לוקחות חלק. אבל לא זה עיקר הסיפור. בעיקר הסיפור הוא על איך זה להיות מבורך או מקולל מספיק, כדי שתהיה לך חברת ילדות שהופכת להיות  מרכז היקום שלך, ואיך החברות הזו יכולה פשוט לשנות את חייך, ולהפוך אותך לאדם שאתה ,בשנים שאישיותך מתעצבת.

הורים היכו את ילדיהם, אחים היכו את אחיותיהם, בעלים היכו את נשותיהם, והאחים סולארה העשירים שמרו מוטות ברזל במכונית הספורט שלהם, לקרבות הרחוב.

אבל אלנה ולילה הן יוצאות דופן, בתוך חברה שמסורת האלימות והדיכוי הולכות יד ביד עם עוני. הן מנסות לפרוץ את המעגל הזה ולמצוא עתיד טוב יותר עבורן. לפחות בהתחלה. בסופו של דבר מתברר, שהגורל עומד לצידה של האחת , בעודו משאיר את השניה מאחור, רק בגלל קשיים כלכליים. לילה נלחמת . למרות חזותה החיצונית כילדה צנומה,  שכולה עור ועצמות, היא בעלת חוכמת רחוב וחסרת פחד ממשפחתה, מחבריה ללימודים ,מהמורים ,מהבריונים בשכונה. כולם מוקסמים וחסרי אונים אל מול האינטליגנציה שלה והיופי הברבורי שלה . יש לה כוח פנימי, אמת פנימית,  והיא נשארת נאמנה להם לאורך כל הדרך.  ומאחר והיא נשארת בשכונה היא מחפשת את הדרך להתעשר מתוך תקווה שבעזרת הכסף היא תצליח להימנע מהחיים שצפויים לה, ולהראות לנשות השכונה שאפשר גם אחרת. שלא חייבים נישואים וילדים לפני גיל עשרים, ובעקבותיהם עשרות שנים של עבודה קשה, שהנעורים והיופי, נבלעים ונעלמים לתוך מעגל של מחויבויות, כניעה לבעל, בורות. חלום ילדותה של לילה להפוך לסופרת מפורסמת הוחלף על ידי תוכניות מעשיות יותר של פתיחת עסק נעליים יוקרתי עם אחיה המבוגר יותר, רינו. אבל אפילו את התוכנית הזאת בולם אביה , עד שאחד המחזרים של לילה נכנס לענין. למרבה האירוניה,  היופי של לילה הוא הכוח שמאפשר לה להשיג את את מה שאינה יכולה להשיג  באמצעות האינטליגנציה הטבעית שלה.

אלנה מתארת לאורך כל הספר את יחסי שנאה- אהבה- קנאה- הערצה  ביניהן. מרגע שלילה  מפתה אותה להשליך את בובתה האהובה למרתף, הקורא נקרע  בין שתי הנערות האלה, אחת אכזרית וחזקה ופוגעת, והשנייה נאיבית וחסרת חן. אלנה עוקבת אחרי לילה, חסרת אונים מול הכריזמה העזה שלה. ולמרות שהיא מקבלת הזדמנות להמשיך ולרכוש השכלה, היא חייבת לעבוד קשה ולהשקיע כדי להשיג משהו. דבר לא בא לה בקלות. ועדיין, לילה היא זו שמנחה את הלמידה שלה. בוחנת אותה, לועגת לה, מתחרה בה.  לילה לומדת בסתר, בכוחות עצמה לטינית . אם אלנה לומדת ונבחנת  ביוונית, לילה בודקת את המילונים הזמינים מהספרייה. היא לא מספרת לאלנה דבר על כך. לא מחפשת להרשים אותה. מצד אלנה יש רצון להרשים את לילה, והכול בסדר בעולמה אם לילה מאשרת את מעשיה . אם היא מרגישה שלילה אינה מרוצה ממנה, היא מרגישה כמו גור דחוי ונעצבת. בתיכון, אלנה מוצאת את עצמה מגבשת את מחשבותיה ואת טיעוניה כפי שעשתה לילה, תוך שימוש בדיקציה שלה. אלנה נעה קדימה תוך אשמה מעורבת בתחושה של ניצחון – למרות שהיא זו שרוכשת השכלה, לילה היא אחראית על החשיבה האינטלקטואלית שלה.

מי משתי החברות היא “הגאונה”? 

האם זו לִילה, שאינה לומדת מעבר לחמש שנות לימוד, אך מתוך תחרות עם אֶלנה כמו ממשיכה בבית־ספר חשאי ומלמדת את עצמה ובגיל 12 מעצבת נעליים מסוגים שלא ראתה מעולם? לִילה הנחושה והנועזת, חסרת הרסן, שחריפותה היא כמו הכשת־נחש? ושמא זו אֶלנה השקדנית והמלומדת, האחת מן השתיים שתגיע רחוק ותהפוך להיות סופרת?

לוקח זמן להיכנס לספר.  כל כך הרבה ארועים וכל כך הרבה משפחות בשכונה, ולכל אחת מהדמויות יש כינויים עד שקשה לזכור מי היה מי, ומי עשה מה, ומה טיב הקשרים ביניהם, היריבויות, והאהבות .אך בשלב מסוים מבלי להרגיש, השמות מתחברים לדמויות והסיפור קולח  ביתר קלות .

הסיפור מסופר בגוף ראשון, מנקודת מבט של אלנה. הכתיבה מפורטת לפרטי פרטים. כל סיטואציה, כל ארוע מפורק לפיסות, אבל באופן עשיר ומספק. העולם הזה של נאפולי שלאחר המלחמה קם לתחייה. כל שורה נשמעת אותנטית ,צבועה בצבעים וריחות וקולות חיים . פארנטה לא נרתעת מלתאר את הדמות שלה או לספר על מעורבותה בכל הדברים הקטנים של הילדות או גיל ההתבגרות, שמלות, החברים הכי טובים, אויבים,  ותחרויות הסטטוס האינסופיות. יש  נערה פופולרית שכולם רצו בה, יש בריונים אכזריים, אינטלקטואלים בתחילת הדרך, יש אהבות כשרות,אהבות בסתר, אהבות חריגות לתקופה, מעודדות מזדנבות, וגם אלנה עצמה מתוארת  כאינטלקטואלית מרכיבת משקפיים עם פצעי בגרות…הדינמיקה המשפחתית , הסודות של השכונה, הנאמנויות המשתנות, החשבונות האינסופיים,ותיאורי האומללות של דור ההורים ודור הילדים  מוצגים במלואם, בצורה טובה ואמיתית כל כך שבסופו של דבר הרגשתי כאילו חייתי עם המשפחות האלה.

ספר מקסים ומעורר השראה.