לילה אחד באוגוסט - ויקטוריה היסלופ

 לילה אחד באוגוסט – ויקטוריה היסלופ

תרגום: שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

אוגוסט 2021 . 248 עמודים

"לילה אחד באוגוסט" הוא ההמשך לספר המפורסם והאהוב עלי ביותר מבין ספריה של ויקטוריה היסלופ, "האי של סופיה"  וככזה הוא ממשיך את הסיפור על משפחת פטראקיס, ומתמקד בעיקר בסיפורה של אנה.

כמעט עשרים שנה לאחר מכן, ויקטוריה היסלופ חוזרת לפלאקה ולגיבוריה, שברור שמעולם לא הצליחו לעזוב אותה ולהשאיר אותה מאחור. שמועות על תרופה לצרעת מתפרסמות ומביאות תקווה למשפחות החולים ומפחידות עד אימה אחרים. אנה חוששת שאחותה תחזור ותמשיך את מערכת היחסים שלה עם מנוליס שהפך לאהובה. גם מנוליס מודאג מחזרתה של מרייה. לאחר זמן כה רב בנפרד ממנה הוא מרגיש שאינו מכיר אותה ודואג שמא היא תצפה לכך שהוא יכבד את אירוסיהם. העניינים מסובכים עוד יותר בגלל אהבתו העמוקה לאחותה, אנה, והרומן ביניהם על אף שהיא נשואה, ואמא לסופיה.

הלילה של ה - 25 באוגוסט אמור היה להיות חגיגה אך הוא הפך  לטרגדיה והחיים עבור המעורבים, לעולם לא יהיו שוב אותו דבר. הלילה, שאמור היה לשנות את חייהם של בני שתי משפחות, הוא הלילה בו  ספינלונגה סגרה את שעריה והמצורעים לשעבר, בריאים וחופשיים כעת, חזרו למה שאפשר לקרוא חיים נורמליים, וחגגו את האירוע המשמח. אבל, הלילה הזה הפך להיות עד לטרגדיה שתפצל שתי משפחות זו מזו. הזמן עוצר מלכת כאשר שתי יריות נשמעות, ואנה, מתה מאקדחו של בעלה, שלא יכול היה לסבול את בגידתה ואהבתה לגבר אחר.

למעשה, מותה של אנה לא היה הסוף, אלא התחלה חדשה, עבור מי שנשאר מאחור, וכפי שמתברר, זו לא הייתה התחלה קלה, כי כל אחד מהנשארים נאלץ להילחם בשדים שלו, וללמוד לחיות איתם. כל אחד מהם מנסה שוב לעמוד על הרגליים ולבנות את חייו החדשים ובדיוק במסע הזה, של מרייה, אנדריאס, מנוליס, ושל כל אלה שהסתבכו בקרוסלה המוכתמת בדם, עוסק הספר הזה.

 

חשבתי לתומי שהספר יתייחס לחייהם של תושבי ספינלונגה לאחר עזיבתם את אי המצורעים, אבל זה לא קרה. קיוויתי לקרוא עוד על האופן שבו הופעת התרופה וסגירת המושבה השפיעו על פלאקה, על הנרפאים ועל הקהילה. פרט למספר אזכורים, הנושא כמעט ולא עולה, ובוודאי שאינו מרכיב מרכזי  בסיפור. חשבתי שמריה, שחזרה מהאי, כניצולה של צרעת, תהיה הדמות הראשית שתספר לנו את סיפורה, אבל זה בקושי מוזכר, ולמעשה, הספר מתמקד בעיקר בחייהם של מנוליס, מרייה ואנדריאס. מה שהכי הפריע לי זה הניסיון של המחברת להציג את מנוליס כאחד מקורבנות הלילה הגורלי ההוא, כאשר למעשה הוא עצמו אחראי לתוצאה זו.

דמותה של אנה היא הדמות המעוגלת ביותר ברומן. אנחנו מגלים את הכוונות והמניעים שלה יותר מכל האחרים, וחבל שהיא לא נשארה זמן רב יותר בסיפור. רבות מהדמויות האחרות היו לטעמי די חד מימדיות. יש הרבה דמויות בסיפור הזה, שמופיעות ונעלמות ומופיעות אחר כך שוב, ולעיתים זה היה מבלבל כי לא ידעתי מי הדמות ומה הקשר שלה.                      

ויקטוריה היסלופ מתארת את צדדיה היפים של יוון, המסורת, המנהגים וערכי משפחה, אבל אם לומר את האמת, לא הרגשתי שהספר הזה מוסיף הרבה לספר הראשון . התחושה במהלך הקריאה היתה כמו קריאה של תיעוד אירועים שקרו ביוון לאורך פרק זמן, (כ"שנה לאחר מכן ... ") או כמו אוסף סיפורים קצרים על יוון ואנשיה שמשולבים באופן אקראי. כל אלה לא גרמו לי להרגיש חיבור לדמויות, והעלילה הרגישה מאולצת.

זהו אינו רומן על צרעת, וככזה הוא אכן מאבד חלק מהקסם של קודמו. ההמלצה שלי לקוראים היא שאם עבר זמן רב מאז שקראתם את "האי של סופיה", כדאי לקרוא אותו שוב לפני שתקראו את ספר ההמשך. אני חושבת שרק כך תרגישו קרובים לדמויות, כשסיפור הרקע של רובם יהיה כבר מוכר.

אולי אני מחמירה בסקירה שלי. הציפיות שלי היו גבוהות ואני מרגישה מאוכזבת שהספר הזה לא סיפק אותן. עם זאת, אני מתארת לעצמי , שאלה שקראו ואהבו את הרומנים הקודמים של היסלופ יהיו להם אותן ציפיות לסיפור עמוק, עשיר בהיסטוריה ומעורר השראה.  בעיני, הספר הזה רחוק מאותה הליגה.

 

לשיקולכם.ן

ברוח הזאת – אשרת קוטלר

ברוח הזאת – אשרת קוטלר

הוצאת ידיעות ספרים

יולי, 2021. 225 עמודים

סיפור על קשיי חיים, אמונה וכוח הריפוי של הטבע, בעיקר בים.

"אם מישהו היה מספר לה שנתיים קודם לכן שתעדיף לבלות במחיצת עצמה שבועות ארוכים וגם תיהנה מכך, היתה שולחת אותו לאשפוז. היא? שמאז ומעולם היתה מוקפת באנשים ובמשימות רק כדי לברוח מהריק המבעית שאיים לבלוע אותה? ובכל זאת, הנה היא מפליגה לבדה, והדממה שמסביב מטעינה אותה בכוחות שמעולם לא חשה בהם לפני כן.

כמעט חודשיים חלפו מאז יצאה להרפתקה הזאת וכבר היה לה ברור שמשהו חשוב ומהותי משתנה בקרבה. משהו שלא ידעה לתת לו שם, אבל לראשונה זה שנים אִפשר לה לנשום."

בכתיבה בהירה, זורמת ומרתקת מסופר סיפורם של מיה ומקס, שני ישראלים שנמצאים בנקודת מפנה בחייהם.

בדרך מקרה נפגשים מיה ומקס על סיפונה של יכטה קטנה בים האיוני. מקס הוא רווק נאה שנדודיו בעולם הביאו אותו לפריס,בה התיישב והקים עם ידידו וחברו הנאמן, פטריק, חברת אופנה. מקס הוא למעשה דוד(דודו), ישראלי שנפשו פצועה והוא נאבק במשך שנים בארוע מייסר וכואב שאינו נותן לו מנוח, והוא בורח מזיכרונות עבר קשים, נודד בעולם מגיע בסופו של דבר לפריז, מחליף את שמו למקס, מתיישב בה והופך למעצב אופנה בעל שם. כל הנסיונות לקבל טיפול שיעזור לו להתמודד עם התהליך הנפשי והרגשי שהוא חווה נתקל בקושי עצום, והוא לא מצליח להשתחרר מהזכרונות, הסודות והטראומה, וההשפעה של כל אלה על היכולת שלו למצוא זוגיות. בעיצומם של ההכנות לתצוגת אופנה במילאנו הוא חש בעייפות נפשית ופיסית גדולה. הוא משאיר את הטיפול בתצוגה בידי פטריק המסור והנאמן,  ויוצא ל"חופשה". הוא נודד ממקום למקום עם תרמיל על הגב ובסופו של דבר מגיע לאחד האיים ביוון שם הוא פוגש את מיה.  

מיה, היא פסנתרנית ישראלית בעלת שם בינלאומי שחיה ומנגנת בפריז. היא שוהה בישראל כדי לטפל באביה המבוגר והדמנטי, שאושפז בבית חולים. השהייה לצידו של אביה מעוררת בה זכרונות עבר הקשורים בחיי הנישואין של הוריה, בבגידות של אביה ובעובדה שבחר לחיות את חייו ולנטוש אותה ואת אמה. הנטישה הזו מלווה אותה כל השנים ומקשה עליה למצוא זוגיות יציבה. היא נקלעת לסקנדל תקשורתי שיוצא מפרופורציה וכשהמציאות סוגרת עליה היא נוטשת הכול מאחור ויוצאת אל הים.

 

כשמקס מצטרף להפלגה של מיה הם שומרים על המרחב האישי שלהם. לא מספרים מיהם, מאיפה הם, מתקשרים בצרפתית עד שמתברר ששניהם דוברי עברית. ועדיין  שניהם שקטים, מופנמים ופגועים, שניהם נושאים מטען משפחתי כבד ובודקים, כל אחד בנפרד, את סיכויו לברוח מן העבר.

ברגישות, בכישרון ובחמלה מתארת אשרת קוטלר שני גיבורים כובשי לב ומספרת על חוויית ההפלגה העצמאית בים כהרפתקה וכדימוי מושלם להתמודדות של האדם עם גורלו ועם חייו.

למרות שאין זה ספר אוטוביוגרפי יש בו הרבה אלמנטים המזכירים את חייה הישנים והחדשים  של אשרת, את אהבתה העמוקה לים, לשייט, את האושר שהם הביאו לחייה, והיא טווה ביד אמן סיפור אפי עם עלילה מרתקת, כתובה ברגישות רבה,עם דמויות שלמות ובעלות עומק, שהדמיון ביניהם רב על אף הרקע השונה וסיפור החיים השונה שלהם .

 

זהו סיפור של עוצמה ופגיעות, אומץ ופחד, נפתולי הנפש, משבר אמונה והתגלות פנימית, נטישה ואהבה. הטבע, הרוח והים ההפכפך, משקפים את סערות הנפש ואת הצורך לעמוד על המשמר  והם מראה לפחד מאיבוד שליטה על הקורה בחייהם, לצד האמונה שמתגלה כאשר "מרגישים את אלהים בים."

 

אני ממש מצטערת שקראתי את הספר כל כך מהר. אהבתי אותו מאד. מהמילה הראשונה ועד האחרונה לא הצלחתי לעצור.

אל תהססו,אל תחכו,תקראו.