עד שהגשם יחזור
- סלעית שחף פולג
הוצאת שתים
2021. 238 עמ'
נקרא עותק דיגיטלי
רומן משפחתי המספר
על שלשה דורות של משפחת שטיינמן, מותיקי כפר בצפון (ללא שם) בעמק
ישראלי(ללא שם), על סוד משפחתי, ועל כך שכבר
12 הגשם לא יורד מעל הכפר, וכתוצאה מכך החקלאות קורסת וכדי להתקיים מפשירים בו
חלקות להרחבות בנייה עבור עירוניים שמחפשים בית צמוד קרקע עם פיסת גינה קטנה.
״... יש דברים
שהשתיקה יפה להם, ואנחנו שתקנו הרבה.
ובכל זאת יש
דברים שאין לעבור עליהם בשתיקה: גגות בלי רעפים למשל. מסעדות בתוך לולים. מחלבות
בוטיק, אורוות שעברו הסבה לחדרים להשכרה לפי שעה. ככה בלי ששמים לב כל הכפר הולך
לעזאזל. כן, בגלל הגשם, אבל גם בגלל דברים אחרים.״
שלשת הדורות
למשפחת שטיינמן הם:
דור המייסדים – יוסקה וסופי. גרים בבית איתו התחילו את דרכם בכפר. הבית ישן, הריהוט בלוי, אך סבא יוסקה שסובל מדמנציה
ממשיך לחשוב על אוסף החרבות ועל הנאצים
ודעתו נחרצת. לצידו חיה סבתא סופי , מכורה
לקניות באינטרנט, סוג של אגרנית, אשה חזקה ובעלת דעה מוצקה בכל נושא ועניין.
דור ההמשך – נילי
שנפטרה, הבן בעל הצרכים המיוחדים שכל חייו הוסתר מעיני הציבור, ועינת שנשואה לבנצי והם חיים באנגליה בעקבות הקריירה של עינת.
הנכדות - יעלי
וגלי
שתי האחיות,
יעל וגלי, חוזרות לכפר.
יעל חשבה
שתגשים את עצמה בעיר, אך היא חוזרת לכפר אליו הבטיחה לא לחזור לעולם, די מובסת. גורל
הדוקטורט שלה מוטל בספק, כמו גם נישואיה שנמצאים במבוי סתום, והיא בהריון מתקדם בסיכון,
כשמתברר שהעובר ברחמה, עשוי לסבול מפגם גנטי שהרופאים הזהירו אותה לגביו.
גלי, חוזרת
מקנדה כדי להתחתן בחצר הגדולה של סבה וסבתה עם יותם, בן זוגה. תאריך החתונה נקבע
עוד לפני שגלי גילתה את בגידתו עם חברתה. כשנפרדו דרכיהם, גלי לא בטלה את מועד הארוע וכשיותם
בקש לחזור ולחדש את הזוגיות שלהם, היא
קבלה אותו למרות ועל אף. עכשיו היא עושה
את דרכה מקנדה, יותם אמור להצטרף אליה בימים הקרובים, אך לא ברור אם הוא יגיע, וגלי,
ממתינה לו.
שתי האחיות
חשבו שיחד עם עזיבתן את הכפר הן משאירות מאחוריהן את החויות והזכרונות הרעים שליוו
את חייהן בכפר, אך הן חוזרות, והזכרונות מתעוררים מחדש, ויחד איתם סודות ישנים, שמאלצים
את המשפחה להתמודד עם ההשלכות שלהם. העלילה מתרחשת במהלך שלשה חודשים, כשברקע מלווה את הכפר בצורת קשה מאד הנמשכת 12 שנים
בהן לא ירדה טיפה אחת של גשם בכפר,מה
שמאלץ את אלה שידם על "שיבר המים" לנקוט בשיטת קיצוב מים לא הוגנת בלשון
המעטה, כשהם סוגרים את השיבר למי שמתנגד להם.
"...השדות
מותקפים, את האספסת מושמדת בידי חיפושיות זעירות, את הזחלים השמנים בשתילי התירס
נרקבים, החיטה הצמאה מתייבשת, הפרדסים הקמלים, התרנגולות והפרות שמובלות לשחיטה
טרם זמנן כי אין יותר אוכל – " ומתלוננים: "עונש כזה לא הגיע לנו."
על מה ולמה חושבים התושבים שה"אין
גשם" הוא עונש?
מהם השקרים
שמתגלים ?
"עד שהגשם יחזור" הוא ספר ביכורים נהדר, כתוב היטב, ששורשיו מאוד ישראליים. רומן שמעביר ביקורת על חלום השיתופיות של ההתיישבות העובדת, עוסק בעוינות שמתפתחת בין התושבים הוותיקים, החקלאים,ובין החדשים "העירוניים". הותיקים לא באמת מעוניינים שיבואו אנשים מבחוץ ויתערבו בניהול הכפר וישנו את מה שנקבע מימים ימימה, אבל החדשים שנכנסים מזרימים כסף לקופת הכפר מהפעלת חדרי אירוח, מסעדות ובעיקר בזכות מכירת שטחים למגורים, "ההרחבות", שמגשימים לעירונים את חלום הבית בטבע.
"...עכשיו היינו צריכים לחייך, להעמיד את
עצמנו למכירה: 'בואו אלינו, תראו כמה יפה ושלו פה, בואו הצטרפו לקהילה שלנו.' וכל
הזמן הזה אנחנו מקווים שכשהגשם יגיע נחזיר את הכפר לעצמנו ונגרש את הפולשים".
ספר שמספר סיפור בתוך סיפור,
ומסופר דרך עיניה של כל אחת מהדמויות ובקול הייחודי לה, נע קדימה ואחורה בזמן, מערבב
עבר עם הווה, חושף סודות משפחתיים ותככים וסכסוכים של בני הכפר. ספר מרתק שדורש את
מלוא תשומת הלב, שגרם לי לא אחת לקחת פסק
זמן כדי להכיל את המסופר.
הציור היפה של
הכריכה מציג עמק עם עננים בצבעים שמחים, אך הפסטורליה רחוקה מהעמק והלאה...
ממליצה מאד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה