יפיפה חסר מעצורים (1) - ל׳ ג׳יי שן (ליהי שן)

יפיפה חסר מעצורים (1) - ל׳ ג׳יי שן (ליהי שן)

סידרת תיכון אול סיינטס

תרגום:  טל לוי אסקרי

הוצאה: אהבות הוצאה לאור

אפריל 2023. 381 עמודים

 

"יפהפה חסר מעצורים" הוא הראשון בסדרה החדשה של ל׳ ג׳יי שן " סידרת תיכון אול סיינטס"

 

דריה פוגשת בגיל ארבע עשרה את פן סקאלי. לרגע נדמה שהשניים יהפכו לצמד חמד של גיל הנעורים, אבל שניהם עושים מעשה שהופך להיות ארוע משנה חיים, וגורם להם  להפוך ליריבים מרים. ארבע שנים מאוחר יותר, הוריה של דריה לוקחים את פן תחת חסותם, והוא עובר לחיות בביתם, כאחד מבני המשפחה.

 

דריה היא הנערה העשירה הטיפוסית.

להיות עשירה ופופולרית זה לא דבר חדש עבורה , אך כל אלה לא מבטלים את הקנאה שמוצאת מקום בליבה. דריה מפונקת, חוצפנית, נבונה, משחקת לפי הכללים שלה ומתנהגת כמו כלבה. כדי להישאר בפיסגה היא נאלצת לעמוד על המישמר, במיוחד כשכולם רוצים את ה"כתר" שלה. כל מה שעומד לנגד עיניה זה הרצון להרוס את ויה, אחותו התאומה של פן, ואת עתידה כרקדנית בלט, כמו את עתידה של אמה, מלודי, כמורה מפורסמת לריקוד.

אומרים שהנפילה הכואבת ביותר היא זו שאתה לא רואה שהיא מגיעה, ולדריה צפויה נפילה ארוכה, קשה וכואבת.

 

פן הוא הנער הטיפוסי מהצד הלא נכון של פסי הרכבת, הילד הרע עם לב זהב. הוא קפטן קבוצת הפוטבול היריבה של אול סיינטס היי , והוא אחיה של ויה, הפרימה בלרינה בהתהוות והגורם מס.1 לקינאה המאכלת את דריה, שבגללה היא הופכת להיות בלתי נראית בעיני אימה. 

פן שונא את דריה על שהרסה את עתידה של אחותו  וגרמה לה להיעלם, ורוצה שהיא  תשלם על מעשיה, אך הוא גם "נמשך" אליה. פן של גיל 14 לא יודע את עוצמת מאבק הכוחות בין הבנות, מתאהב בדריה למרות שהוא יודע שדריה טובה מדי בשבילו,  פן של גיל 18 שונא את דריה ובז לה, אך רוצה להציל אותה ולהגן עליה.  

נכון שהמזל מעולם לא היה לצדו, אבל הגורל בטוח שכן, במיוחד כאשר אירוע משנה חיים מאלץ אותו לקחת בזרועות פתוחות את ההזדמנות לנקמה ולעבור לגור תחת אותה קורת גג עם דריה ומשפחתה. אחרי הכל, אין דבר שפן רוצה יותר מאשר שהבחורה שהובילה לסיבוך בחייו, תהיה נתונה לחסדיו.

 

אבל, הכימיה ביניהם עוצמתית, והגבול בין אהבה לשנאה... דק מאד.

 

בדיוק כשנדמה שהדברים מתחילים להסתדר בשבילם, מישהו  נכנס לתמונה והכל משתנה. מעשי רשעות וארס הופכים להיות בני לוויה והלחץ הופך להיות בלתי נסבל.

לדריה יש הכל בחייה ובכל זאת היא חסרת ביטחון ומשתוקקת לאהבה ותשומת לב. היא מרדנית ואימפולסיבית מדי. היא עשתה דברים איומים בלי קשר לכוונות שלה. אבל הרוע של דריה שנראה מבחוץ הוא למעשה המגן שמכסה על לב שבור וסדקים בבטחון העצמי שלה.  

 

"אף אחד לא רוצה להיות אדם רע. אך ישנם אנשים — כמוני — שפשוט לא יכולים להתאפק."

 

השניים מתמודדים עם מצבים שונים, שאף אחד מהם לא קל. שניהם שבורים ומלאים בכעס על העולם ועל עצמם. מערכת היחסים ביניהם בוגדנית, מכוערת ומניפולטיבית.

הספר מוביל את הקורא להבין מספר נקודות חשובות: 

- כל בן אדם צריך קודם כל לחיות בשלום עם עצמו, להיות עצמו, ורק לאחר מכן לבנות מערכות יחסים הרמוניות עם אחרים. 

- הורים לא צריכים לנסות להיות חברים עם ילדיהם, אלא למלא את תפקידם כהורים. רוב הזמן, מעשיה של מלודי, אמה של דריה, עשויים להיראות לא הוגנים כלפי בתה, וקשה להכיל אותם אבל עם הזמן כל השאלות והתהיות לגביה יקבלו מענה . מצד שני, אביה, ג'יימי, הוא אב מגונן בצורה יוצאת דופן שאוהב את בתו ללא גבולות ותמיד לצדה, מוכן להגן ולתמוך בה בכל הזדמנות.

- החיים בבית הספר אינם קלים כלל וכלל. 

ל׳ ג׳יי שן ידועה בסגנון כתיבה כובש ומותח, וגם הסיפור הנוכחי שובה לב ושואב לתוכו. הסיפור מתפתח, ועובר  בעיקר בין נקודות המבט של פן ודריה, ולאט לאט אנחנו לומדים שלא כל מה שרואים או בוחרים להראות כלפי חוץ זה מה שבאמת. יש רגשות כאב עמוקים, רצון לנקמה, פגיעה, בגידה, אי הבנות ונאמנות. דריה ופן נופלים וקמים בכוחות עצמם, ותוך הישענות זה על זה.

 

ככל שהספר מתקדם דריה עוברת תהליך של צמיחה והתבגרות, ועושה צעדים קטנים להיפתח, לבטוח באחרים, לתת צ'אנס למערכת היחסים הקשה שיש לה עם אמה, ומעל לכל להשיג יותר ביטחון בעצמה וביכולות שלה.

"יפיפה חסר מעצורים" הוא רומן רומנטי מורכב, סקסי וכנה, שמספר על תלמידי תיכון בשנתם האחרונה בבית הספר. הוא זורם, מסקרן, נכנס ללב ואי אפשר להניח אותו מהיד.

ל׳ ג׳יי שן עשתה זאת שוב.

 

והערה לסיום:

הספר מפורסם כמיועד לנוער צעיר(YA) , ולמרות שהגיבורים לומדים בשנתם האחרונה בתיכון, לדעתי הוא ממש לא ספר עבורם!   יש בו סצנות לוהטות וגרפיות שלא נראה לי שתואמות את גילם, ומעשי רוע ונקמה קשים מנשוא.

מי שאוהב יחסי שנאה -אהבה, מיריבים לאוהבים,  יהנה מהספר הרומנטי הזה.

ברבור מנייר – ליילה אטר

ברבור מנייר – ליילה אטר

תרגום: נועה שביט

הוצאה: ספרות שנוגעת

אוגוסט 2019. 329 עמ'

תחילתו של הספר סוחפת למדי ומתארת ארוע מרגש, אלים ומסוכן.

זה נראה כמו סיפור חטיפה לא פשוט.

סקיי ואסטבן גדלו יחד. סקיי, יתומה מאמא, גודלה על ידי המטפלת שלה, מאמאלו, אמו של אסטבן. הגורל מפריד ביניהם וחייהם נעים בכיוונים מנוגדים.

חלפו שנים וסקיי סדג'וויק, עשירה ויפה, נחטפת ונלקחת כבת ערובה על ידי דמיאן, גבר אכזר ולכאורה חסר לב, ששונא אותה עד כדי כך שכרת חלק מהזרת שלה. היא נמצאת במקום חשוך ולא מוכר לה. נראה שימיה ספורים. היא מבועתת ומפחדת שחייה בסכנת מוות. מי שלא ידעה מחסור בחייה והיתה מוגנת, נאלצת להתמודד איך לשרוד, ואפילו מייחלת למותה.

 

כמו סקיי, גם הקורא לא ממש בטוח מה קורה או למה, עד שמקבלים הצצות לעבר, והדברים מתחילים להתבהר. כל אחד מהם מגיע מעולם אחר, חי חיים אחרים, והתמודד עם מציאות אחרת, ובכל זאת מסתבר שהם מחוברים מכל בחינה. גם כשתחושות של אהבה ותשוקה מתעוררות, מתברר שמה שמנהל את דמיאן מסתכם ברצון לנקמה ועשיית צדק על העוול שנגרם לו ולאימו. וכאשר צדק ונקמה, הווה ועבר מתערבבים יחד, סקיי מבינה, שלפעמים, בחיים, רוח הרפאים שלך לא מתה אלא קמה לתחייה.

 

ליילה אטר מטיבה לתאר את הארועים והתרחשויות עד שהקורא מרגיש שהוא נמצא בתוך הראש של סקיי ודמיאן. הרגשות, המתח המיני, המחסור, הפחד, הכל מוחשי עד כאב.

 

הגיבורים הראשיים היו דמויות מורכבות ופגומות, והחלק שהתמקד בעברם היה טוב מהמשכו, כי הוא איפשר להבין אותם ואת סיפורם בהווה. תרמה לכך גם העובדה שהספר מחולק לחמישה חלקים ומסופר לסירוגין מנקודת מבטה ומנקודת מבטו, כך שקבלנו תמונה מלאה של כל מה שקרה.

 

העלילה היתה מאוד אינטנסיבית ויש בה אלמנטים של פשע לצד נושאים כמו משפחה, אהבה, נקמה וסליחה,  אך הספר בעייתי בהרבה מובנים.

ראשית, לא הצלחתי להרגיש את הכימיה בין סקיי ודמיאן.

שנית, החלק הראשון של הספר, היה מעניין והדפים עפו אחד אחרי השני, אך ככל שהסיפור התקדם מצאתי את עצמי מאוכזבת, בעיקר בגלל שהוא עושה רומנטיזציה למערכת יחסים רעילה ומתעללת. הדברים שדמיאן עשה לסקיי, לאשה שהוא אוהב, לא נתפסים בהגיון.  הוא לא מרגיש חרטה, והכל נסלח ונפתר בקלות רבה. הילד שהיא לא ראתה מאז שהייתה בת 9 הוא אהבת חייה, הוא גם הגיבור, והחוטף שלה. הוא לא רק חוטף אותה אלא רוצה להרוג אותה, מסמם אותה, חותך את קצה האצבע שלה. הוא משפיל אותה וגורם לה לפשוט את בגדיה ולצאת לשירותים עירומה מולו. הוא אלים כלפיה, ומחזיק אותה קשורה למרות שאין לה לאן לברוח.

איך אפשר להיות בסדר עם זה, רק כי הוא רוצה נקמה על אי הבנה ענקית ובגלל שהוא באמת אוהב אותה. ככה מראים אהבה? האיש חתך לה את האצבע!  ואם זו לא סיבה מספקת לצעוק התעללות, אז בבקשה, ספרו לי מה כן נחשב.

היה לי קשה לשכוח את כל הרע שנעשה, גם אם הדמויות שכחו!

 

הכתיבה בהחלט חיברה אותי לדמויות כך שיכולתי להרגיש את חוסר התקווה שעברה הגיבורה הנשית, את החיים האומללים שהיו מנת חלקו של דמיאן. אין ספק שלסופרת הזו יש כישרון ליצור קסם עם המילים שהיא כותבת, אבל בשורה התחתונה זה היה רומן רומנטי, צפוי וקלישאתי.  האהבה היתה צפויה, העתיד כבר נקבע, ויחסית די מוקדם, התרחש הטוויסט, כך שסיפור הנקמה הפך לסיפור מתוק-מר של סליחה. (תוך שניות לאחר שהזכירה את אסטבן, ידעתי שהוא דמיאן. שהאומנת מתה. ברגע שהיא ביקרה את דמיאן בכלא הבנתי שיש לה תינוק. כשהילדה הקטנה הופיעה, לא היה קשה לדעת מי היא)

 

הספר לא סיפק לי רגעי "וואו" גדולים ולצערי קל היה לחזות את הגילויים והפיתולים. הוא הכיל את כל האלמנטים הצפויים בז'אנר. רומנטיקה של חוטף-קורבן, נקמה, קרטלי סמים, אהבת ילדות, הריון בלתי צפוי, הזדמנות שנייה, וכו'.  

בחרתי לקרוא את הספר הזה בעקבות סיפרה של ליילה אטר "ערפילי הסרנגטי".

למי שמצפה...זה לא!

מאוד רציתי לאהוב את הספר הזה, אבל לצערי אהבתי אותו הרבה פחות.

"ברבור מנייר" אינו סיפור אהבה.

זה סיפור העוסק באישה צעירה שעוברת התעללות. המסר שמגיע, עטוף בעטיפה יפה לכאורה, אך הוא מעוות נורא, ואני לא יכולה לראות בו סיפור אהבה, לא משנה מאיזו זווית אני מסתכלת עליו. שום דבר לא מצדיק אלימות כמו זו שחוותה סקיי. אני יודעת שזה סיפור בדיוני, ועדיין אני חושבת שצריך לנקוט משנה זהירות עם המסרים ש"משדרים". אי אפשר לקבל ולהצדיק או להשלים עם אלימות מחרידה כלפי אדם אחר. רעיונות כאלה הם אלה שמובילים לתרבות של התעללות ואונס. ולכן, בעיני, אפילו הכתיבה הטובה לא מפצה על כל החולשות שבעלילה.

 

לשיקולכם.ן