הבלרינות
– רייצ'ל קפלקה-דייל
תרגום: יסמין קלין
הוצאת תכלת
נובמבר 2022 . 368 עמודים
הרומן של רחל קפלקה-דייל מאפשר לקורא לשקוע
בעולם הבלט, ולראות את מה שמסתתר בעולם הזה, מעבר לשלמות המבריקה והיופי שרואים על הבמה.
העלילה סובבת סביב מערכות היחסים והחברות המסובכת
בין שלוש בלרינות, דלפין ומרגו, ולינדזי
שמצטרפת אליהן מספר שנים אחר כך, שחברותן מתחילה בבית הספר לבלט של האופרה של
פריז.
דלפין, שומרת סוד, עוזבת את תפקיד הסולנית שלה
בבלט האופרה היוקרתי והאקסקלוסיבי של פריז ונוסעת בעקבות כוריאוגרף לסנט פטרסבורג. לאחר כשלוש
עשרה שנים, בגיל 36 ,היא חוזרת לבלט
האופרה בפריז, הפעם ככוריאוגרפית. היא נחושה לפצות את
חברותיה ואת עצמה על הזמן האבוד ועל החטא שהוביל לעזיבתה, אבל האיחוד של שלוש
החברות שונה משציפתה לו. כעת, בסוף שנות השלושים לחייהן, היא מגלה שהזמן לא עמד
מלכת והרבה השתנה.
חברותיה, מרגו ולינדזי עומדות בפני שנות
הדמדומים של הקריירה שלהן, ומתמודדות עם האמת הקשה של המקצוע התחרותי הזה, שבו הסיכוי
להפוך לפרימה בלרינה קלוש ביותר.
הרומן מתרחש בין שנות העשרה של הבנות להווה,
ויש בו תחושה קלה של "ברבור שחור" עם התחרות והדינמיקה של עולם הריקוד.
העלילה מתקדמת לסירוגין בין העבר להווה, ומתחילה מהמקום שבו הבנות הפכו חברות לראשונה בצעירותן כתלמידות בבית הספר הפריזאי לבלט, חברות שנמשכת שנים ארוכות אך במהלכה היא עוברת עליות ומורדות.
המחברת ממחישה את הידע הנחקר שלה בבלט עם
הפרטים המורכבים והתיאורים העשירים של מה שנדרש כדי להיות רקדנית בלט באמצעות
הדמויות שלה. המחויבות, האובססיה, יריבות תחרותית, האתגרים, הלחצים והקורבנות
הנדרשים כדי להצליח. ישנן בעיות גוף שצצות, כמו יופי שקמל, והצורך לסבול נזקים
מחרידים לכפות הרגליים, בעיות משקל ורזון. יש התבוננות מעמיקה בניתוח ההרס והנזק שנשים
עוברות במסע שלהן להיות רקדניות. הפצעים
הנוראיים מתחת ליופי. על איך ההזדקנות משפיעה על הנשים בתחום הזה, התסכול של
כישלון הגוף, השיפוט האינטנסיבי והפיטורים שהן חוות לטובת רקדניות צעירות יותר, הזעם
והחרטה על כך שכמעט הצליחו, ההתמסרות למשמעת אכזרית הנוגדת את התהליכים הביולוגיים
הבסיסיים ביותר.
העלילה מסופרת מנקודת המבט של דלפין, מתקדמת באיטיות
וחושפת לאט את סודותיה ואת המסקנות המפתיעות, ומדגיש כיצד העבר יכול
לרדוף את ההווה.
האם באמת דלפין מרגו ולינדזי יכולות
להיות חברות אמת באווירה התחרותית הזו?
אילו קורבנות הן
תיאלצנה להקריב כדי להתקדם?
איך הבלרינות מאזנות את הרצון למשפחה כשקשה
לקחת הפסקה מהריקוד בתקופת ההריון?
התרשמתי מההיבטים המרתקים ברומן שמתארים תמונה
אותנטית של המציאות, של מה זה להיות בלרינה על כל המשתמע מכך, כולל העובדה, שמרבית
הזמן הן מוקפות בשנאת נשים, שיש להן מעט כוח בעולם שנשלט על ידי גברים חזקים
במועצות המנהלים, ככוריאוגרפים ומנהלים אמנותיים ואלה אוהבים לשמור על הדברים כפי
שהם באופן מסורתי.
דלפין היתה דמות מאוד מעניינת ומורכבת. הקורא
עוקב אחריה לאורך צירי זמן שונים. משנות העשרה שלה כרקדנית שהמיניות שלה מתעוררת ומודחקת
בגלל הבלט, ועד לשנות הבגרות שלה ככוריאוגרפית, המפגישה את
חבריה הוותיקים ואוהביה לרקוד בבלט שלה. מאוד הערכתי את האופן שבו הספר הזה
השתמש בבלט כמטאפורה לדברים הכואבים שכל הנשים מתמודדות מולן בתחום כשהן מתבגרות,
הרצון להיות יפה, פרק הזמן המוגבל בתחום שמוקצב לאישה כדי להצליח או להיות
"מוצלחת" בהשוואה לגבר שרוקד בלט, האופי המסובך ולעיתים הרסני של חברות
וקנאה נשית.
למרות שנהניתי לקרוא את הרומן המתאר את טבעה של
חברות, על הטוב והרע, הסיפור הרגיש כמו חוויה עצובה. יחד עם זאת, זה סיפור מעורר
מחשבה שנתן מבט על מאחורי הקלעים של עולם הבלט, ואני חושבת, שהקוראים יעריכו את
ההזדמנות להבין את הבלט והבלרינות ביתר פירוט ועומק.
מומלץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה