לשחות את הים – מיה הוד רן

 

לשחות את הים – מיה הוד רן

הוצאת ספרי ארוך

2023.

384 עמ' מודפסים

מאיפה להתחיל?

אפשר לומר שבשבועות האחרונים הייתי בסוג של משבר קריאה. אף אחד מהספרים שקראתי לא העיף אותי או גרם לי לרצות להשקיע בו זמן קריאה.  

עד הספר הזה.

העלילה מספרת על  אלה פלורנטין, אשת קריירה מצליחה שמנהלת אולם וגן אירועים מרחק צעדים מחוף הים. בן זוגה התומך והאוהב, עופר, מגיע ממשפחה עתירת נכסים, הוא עו"ד מצליח, ויש להם תאריך לחתונה. אלה שהתמודדה בשנה האחרונה עם מחלת הסרטן, היא צינית, כוחנית, וישירה. היא רוצה להקים עם עופר מיזם תיירות על החוף שרכשו. כל האישורים מטעם הרשויות קיימים, אלא שקהילת פעילים סביבתיים מפרדס חנה, בהנהגתו של איציק,  מתנחלת על החוף ומרימה מאהל מחאה, במטרה לסכל את המהלך.

איציק, האיש והראסטות, הוא טיפוס כריזמטי, לא חף מפגמים, לא יודע  שאלה היא זו שהצילה אותו מטביעה בזמן שהצטלמה לאלבום החתונה שלה.

השכנות בין הקרוואן של אלה ועופר למאהל המתנגדים לפרויקט, מעוררת בשני הצדדים מגוון רגשות ודיאלוגים, קנאה וזעם, אך גם סקרנות ומשיכה. אלה לומדת להכיר את הטיפוסים במאהל, צופה ולעיתים לוקחת חלק בטקסים שהם עורכים, רואה את הגישה  החינוכית ואת החיבור לטבע, את היחסים בין  הורים-ילדים, נמשכת אל איציק והוא אליה, וכל אלה ועוד חושפים בפניה אפשרות לחיים שונים מאלה שהיא מכירה, חיים פשוטים ובעלי משמעות שבהם לא כמות הכסף בחשבון הבנק או ברכוש הם מדד להצלחה, ולא מידת הקשרים שמאפשרים "לצנוח" אל תפקיד כזה או אחר.  

מי ינצח במאבק על פיסת החוף?
מה יעלה בגורל מערכת היחסים של אלה ועופר?
מה הסוד הגדול שמסתירים דיה ואיציק?
ומה תלמד אלה על פורטונה?

כל זאת ועוד הרבה תגלו כשתקראו את הספר.

 

בזמן שקראתי הרגשתי את עצמי שם, עם כל האנשים האלה, בקראוון ובמאהל, הרגשתי את הכאב שלהם, הבנתי את המחאה שלהם, את מערכות היחסים המשפחתיות הפגומות, ואיכשהו למרות הכל, מתחת לכל העלילה הסבוכה הורגשה אהבה.    

הדינמיקה בין הדמויות היתה נהדרת, וכל אחת מהדמויות היתה מאוד אנושית, עם פגמים ותכונות מאפיינות אמיתיות. זה סיפור על אנשים שמתחברים לטבע ופועלים לשמירה עליו, לא בסיסמאות, אלא מאמצים את האמונה שלהם לחיי היומיום יום, סיפור שמראה כיצד מערכות היחסים שלהם מעצבות אותם ומעשיהם משפיעים עליהם ועל הסביבה. לאט לאט לומדים להכיר כל אחת מהדמויות, את רחשי הלב שלה, הספקות וההתלבטויות ומצאתי את עצמי מחוברת אליהם, מנסה להכיל את אלה ועוברת איתה את מסע התובנות שהיא אוספת אל חיקה, כואבת עם אלונה את הדיכאון שלאחר לידה, נפרדת מחיים, ומנסה להבין את איציק ואת עופר, עד כדי כך שבסוף הספר קשה היה להיפרד מהם.

 

הכתיבה קולחת  וישירה, המילים זורמות, מעוררות הזדהות ונכנסות ללב.

העלילה רציפה ומעניינת.(ההוכחה לכך היא שלא יכולתי להפסיק למרקר אין ספור פיסקאות.)

מיה הוד רן כותבת בפשטות וברגישות, וגורמת לשפה פשוטה להישמע נפלאה, ולמרות מספרם הרב של תתי-עלילה, הכל מתחבר. דפים בודדים לתוך הספר, ונשאבתי. היא מספרת את הסיפור, לא מתאפקת, ממלאת בתכנים רגישים, מלאי חמלה אך גם פוגעניים ובעייתיים, עד כדי כך שהסיפור הזה הוא באמת משהו שאפשר לראות בעיניים, ולהרגיש בלב. הוא אותנטי, ישראלי,  ומכיוון שהכל מרגיש כל כך אמיתי, ההשפעה שלו על הקורא  מלאה, וכל אחד עם לב יתאהב בו.

 

סיפור נהדר על אמיתות, נאמנות, יחסי משפחה, מאבק על איכות הסביבה, אהבה והחלמה.

הספר הזה ליווה אותי במחשבות עוד כמה ימים אחרי שסיימתי אותו. אצלי לפחות, זה אחד מהסימנים המובהקים לספר טוב. נהנתי ממנו מאד. מהמסע הפיזי והנפשי, מהיחסים המתפתחים בין האנשים, מהעליות והמורדות ביחסים בין אלה ועופר, בין האחיות אלה ואלונה, מאבא/סבא חיים, ובהחלט מכמה דמויות צבעוניות השוהות במאהל.

 

אני ממליצה.