הג'ירף שגירד לו באף - דוד טל-ריבלין

הג'ירף שגירד לו באף - דוד טל-ריבלין

איור: רותם להב

הוצאת אגם

2023. 38 עמודים

"הג'ירף שגירד לו באף " הוא ספר על אהבה, על בעלי חיים ומה שמאפיין אותם, על חברות, על נתינה, ועל עזרה לזולת. סיפור מתוק, משעשע ונוגע ללב, המתרחש על מדף הבובות בחדרו של יואב הקטן.

 

הסיפור מספר על בובת ג'ירף שמגרד לו באף.

 

"בֹּקֶר אֶחָד הִתְעוֹרֵר הַגִּ'ירָף

ו.. אוֹי וַאֲבוֹי! גֵּרֵד לוֹ בָּאַף..

הוּא הִתְעַטֵּשׁ, אֲבָל זֶה לֹא עָזַר,

הָגֵּרוּד לֹא פָּסַק, הָגֵּרוּד לֹא עָבַר."

 

אחרי מחשבה מחליט הג'ירף למצוא פתרון אצל חבריו למדף.  

הוא פונה ראשון אל הקוף, מציג בפניו את התכונה המשותפת לשניהם ומבקש את עזרתו. הקוף מקשיב בהיסוס ולאחר מחשבה מסרב בנימוס. הג'ירף מאד עצוב,  אך אינו מתייאש ולא מוותר ופונה אל הבובות האחרות שעל המדף. אל הצבה, אל הקרנף, אל בת היענה ואל האיל אך לא זוכה להצלחה. לכל אחת הסיבות שלה מדוע אינה יכולה לסייע לו, ובכל פעם שאחת מהבובות מסרבת לעזור לו הוא מתעצב אך לא מוותר, ולא מרים ידיים, עד שלחדר נכנס יואב הקטן שישר מבין שצריך קצת יותר מאשר רק לגרד באף, ושיש פה גם כאב בלב, ופותר את המצוקה בעזרת חיבוק ונשיקה על האף.

ילדים רבים חווים מדי יום חויות של דחייה, שלעתים גורמות להם לותר לעצמם או לסגל התנהגויות שונות המסתירות את הקושי האמיתי שהם חווים. לאורך הסיפור לומדים הילדים את החשיבות של ההקשבה לאחר, הרצון לעזור גם אם קצת קשה. הסיפור על הג'ירף וחבריו למדף מאפשר להם להזדהות עם המצוקה של הג'ירף להכיר תכונה אחת המאפיינת כל אחד מבעלי החיים, להפנים את השיח המכבד ואת הדרך המנומסת שבה כל אחת מהבובות מנמקת את הסיבה לאי יכולתה לעזור, אך מצד שני הסיפור מאפשר לילדים להבין מה קורה לג'ירף כשחבריו מתנהגים בצורה לא חברית, בוחרים לא לעזור גם אם זה לא מתוך כוונה רעה, אבל התוצאה ממש לא נעימה לג'ירף שממשיך לסבול ולחפש מישהו שיעזור לו להתמודד עם  הבעיה שבה הוא נמצא.

 

בכתיבה קצבית, בשפה המתובלת בהומור דק ובחרוזים משובחים המחבר מעביר את המסר החשוב בצורה חויתית ומדייקת, ומסייע לילדים להבין שלא צריך להתבייש לבקש עזרה, ושחיבוק וטיפ טיפה אהבה עוזרים.

ספר מעשיר, מעודד לחשוב מחוץ לקופסא ולזרום עם הדמיון. 

ספור על רגעים בחיים שבהם דברים לא קורים כפי שמצפים שיקרו, ועל אהבה שתמיד מנצחת.

 

ממליצה מאד♥

 

****

הסיפור נכתב בעקבות סיפור ילדותו של דוד.

כילד הוא ואחותו סבלו מלקות דיבור שהובילה להתנכלויות, עלבונות וחרמות בבית הספר היסודי.

הסביבה הקרובה הסבירה את הלקות בהסברים שרק בילבלו את שניהם עוד יותר ולהוריו לא הייתה את ההבנה שיש צורך בטיפול, ולא את המשאבים לטיפול שכזה.

לפני העליה לחטיבה דוד חשש מאוד, הוא לא רצה שגם שם יהיו תקופות קשות. הוא רצה להיות פשוט ילד רגיל.

ואז קרה דבר נפלא:

יום אחד בחופש הגדול שלפני כיתה ז', ציפי שביט הופיעה בתוכנית טלוויזיה של דודו טופז, ושרה את "הילד הכי קטן בכיתה" של יהונתן גפן ז"ל. היא הקדישה את השיר לכל הילדים הקטנים והגדולים, השמנים והרזים, אך במיוחד הקדישה אותו לדבריה: "לכל הילדים שמדברים מהצ'ד" תוך כדי שהיא מחקה את הצליל שדוד ואחותו היו עושים. באותו רגע, עצר עולמו של דוד מלכת - הוא נדהם, בפעם הראשונה בחייו הוא קיבל הסבר מדוע הוא מדבר ככה - דיבור צידי, הוא הבין שכדי לדבר נכון עליו להעביר את האותיות קדימה. במשך כמה שבועות הוא תרגל ללא הפסקה את העברת האותיות האלו לקדמת הפה - הלקות הסתיימה.

 

ציפי שביט שינתה לו את החיים!

 

הסיפור על הג'ירף נכתב בהשראת הסיפור הזה, כאשר הג'ירף הסובל הוא למעשה דוד שלא מוצא מזור בסביבתו הקרובה ויואב שמגיע בהפתעה ופותר את הבעיה הוא למעשה ציפי שביט, שבמשפט אחד שינתה לדוד את החיים.

 

הכנסותיו של דוד מן המהדורה נתרמות כולם לאגודת מרכז תמר שמטפלת בין השאר בילדים עם לקות דיבור.

שושנה חיפושית הזבל המשועממת - אורית ברגמן

שושנה חיפושית הזבל המשועממת - אורית ברגמן

איור: אורית ברגמן

הוצאת אגם

2023. 36 עמודים

 

 

הספר מתאר את חייה של שושנה חיפושית הזבל.  היא קמה מוקדם בבקר ליום עבודה שיגרתי. כל היום היא מגלגלת כדור זבל. שושנה מגלגלת את הכדור עם שתי רגליה האחוריות ואינה רואה מה נדבק אליו.

 

"הַנּוֹף הָיָה נֶהֱדָר, אֲבָל שׁוֹשַׁנָּה לֹא עָצְרָה אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. הִיא לֹא הִסְתַּכְּלָה לְאָחוֹר".

 

העבודה הזו משעממת ומעציבה אותה, והיא מתמרמרת ומתלוננת על חייה הסתמיים והמשעממים. היא אף פעם לא פוגשת חברים,לא מוזמנת למסיבה ביער או יוצאת לבלות בעיר הגדולה או בעולם. אף אחד אינו משחק איתה והיא מאד בודדה. היא כל כך שקועה במחשבות על הקיום הסתמי שלה ועל מה שאין לה, שהיא אפילו לא שמה לב לכך שתוך כדי הליכתה היא אוספת לתוך כדור הזבל שלה, את אותם דברים שהיא היתה רוצה להיות חלק מהם:

קוצים, אבנים, חברים, רהיטים ואפילו עיר שלמה.

 

"כַּמָּה קָשֶׁה לִהְיוֹת חִפּוּשִׁית!

כָּל הַיּוֹם לְגַלְגֵּל וּלְגַלְגֵּל כַּדּוּר זֶבֶל.

לַאֲחֵרִים יֵשׁ חַיִּים מְעַנְיְנִים, רַק לִי

אַף פַּעַם לֹא קוֹרֶה כְּלוּם.

אוּף, אֵיזֶה שִׁעֲמוּם."

 

מה יגרום לשושנה להביט לאחור, ולראות את העולם שיצרה?

 

כשהיא מטילה ביצה ובוקעת ממנה שוש הקטנה, אמא שושנה משנה את נקודת מבטה על העבודה "המשעממת" שלה. שוש הקטנטנה היא זאת שגורמת לה לפקוח סוף סוף את עיניה ולהבחין במשמעות האמיתית ובערך המוסף שמביא לחייה כדור הזבל שהיא מגלגלת לאחור. פתאום היא מבינה שמרוב מירמור על חייה המשעממים היא לא שמה לב למה שבאמת קורה בחייה ואל כל הדברים הנפלאים שכדור הזבל הביא אליהם.

 

"מִי הָיָה מַאֲמִין?

אֲנִי, חִפּוּשִׁית הַזֶּבֶל הַקְּטַנָּה, גִּלְגַּלְתִּי אֶת כֻּלְּכֶם לְגַמְרֵי לְבַד."

המסר שהסיפור הזה מעביר הוא שהבחירה להעריך, להוקיר וליהנות ממה שיש תלויה בנקודת המבט שלנו, ושבסופו של דבר, האהבה והדאגה ליקרים לנו הם הדבר החשוב ביותר, שמעניק פרופורציה ומשמעות לקיומנו.

 

סיפור קצר על עולם החיפושיות, (בסוף הסיפור יש תאור "מדעי" על חיפושיות הזבל) על השינוי שגורמת האמהות, ועל מה שמביאים הילדים לחיינו.

האיורים של אורית ברגמן מובאים בעיקר על רקע שחור והצבעוניות מאד חזקה. הם יוצאי דופן בהשוואה לאיורים הרכים והפסטליים אליהם אנחנו מורגלים בספרים לפעוטות וילדי גן.

הטקסט מובא במשפטים קצרים וגודל אותיות הטקסט וגם הפונט משתנים מדובר לדובר. בקריאה ראשונה יש תחושה של כאוס, הצבעוניות הבולטת, אוסף הפרטים בכדור הזבל, לא יודעים על מה להביט קודם והעיניים מקפצות מפרט לפרט לאבל בקריאה שנייה העין מתרגלת ופתאום "הבלגן" נעלם...

הקראתי את הספר לנכדים הקטנים שלנו והם התלהבו ממנו.

לילדי גן גילאי 4-5, ולראשית קריאה

ג'יני וג'יני (3) אמנות הקסם - טריש גראנטד

ג'יני וג'יני (3) אמנות הקסם -  טריש גראנטד

איורים: מנואלה לופז

תרגום: גליה אלוני דגן

הוצאת מטר

מאי 2023. 124 עמודים

 

וילו דייוויס, מסתירה סוד גדול.

היא ג'יני!

ומי האדם היחיד שיודע את זה?

החברה־הכי־טובה החדשה שלה, ג'יני בל.

 

הנושא של הספר השלישי בסידרה הוא אמנות.

כיתה ב'2 יוצאת לביקור במוזיאון, ג'יני ווילו מגלות דברים חדשים על אמנות, וכשהן חוזרות הן עובדות קשה יחד עם שאר ילדי הכיתה כדי ליצור יצירות מופת משלהם בהשראת מה שראו במוזיאון,  מטבע דומם, אמנות מופשטת, ציורים, פסלים, עיסת נייר ועוד.

ג'יני ליאו ווילו מקבלים הזדמנות להיות אוצרים של יריד האמנות של הכיתה, והאחריות ממלאת אותם בהתרגשות רבה.

ליאו צ'אנג מציע לג'יני ווילו כמה תובנות יצירתיות לגבי הפרויקט, אבל כשהוא מהרהר בקול שהוא רוצה שהאמנות שלו תתעורר לחיים, ואומר את מילות הקסם "הלוואי ש..." משהו קורה.

ג'יני כבר יודעת שעליה להביע משאלות בזהירות רבה. אבל היא לא יכולה למנוע מאנשים אחרים לבקש דברים בטעות, והיא מבינה שכנגד רצונה המשאלה של ליאו, להחיות את האמנות, התגשמה כי פתאום, יריד האמנות של בית הספר מתמלא בפסלים מדברים, דמויות תלת מימדיות חיות ,רישומי הפרחים פרחו מהקירות והמון אנשים שעשוים ממנקי מקטרות טיפסו על המובייל של ליאו, הבלרינה של וילו מתחילה להסתובב ללא שליטה, ציור הדב של ג'יני משתולל, ומובייל הסוסים התלוי של ליאו מתחיל לדהור באולם הההתעמלות של בית הספר.

כל תצוגת האמנות "משתגעת" והכל נראה כמו תוהו ובוהו, אך הגרוע מכל עוד לפניהן כאשר איש מקטרות אחד מצליח לברוח מאולם ההתעמלות.

 

האם ג'יני ווילו יכולות למנוע מיריד האמנות של בית הספר לאבד שליטה ולהתדרדר לכאוס מוחלט?

האם ג'יני ווילו יכולות לרסן את המצב  לפני שכל בית הספר יגלה שוילו היא ג'יני?

 

משאלות, אמנות והרבה סיטואציות מצחיקות קורות בספר השלישי בסידרה. בהשוואה לשני הספרים הקודמים אהבתי שהפעם העלילה לא ממש היתה קשורה למשהו שג'יני או וילו עשו. הן פשוט היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון כשמישהו אמר את מילת המשאלה.

בשפה קלה לקריאה, מנוקדת ומלווה באיורים כמעט בכל עמוד, הספר השלישי, כמו קודמיו בסידרה, יעורר ענין בקוראים הצעירים .

 רומי שלנו קבלה בשמחה את הספר השלישי וקראה בהנאה.

גילאים 5-9

 

שלום, נופי - אפרילקינד

שלום, נופי - אפרילקינד

איורים: יוליה בירקטנדט

תרגום: חנה לבנת

הוצאת מטר

2023. 12 עמודי קרטון קשיח

 

 

 

הצטרפו אל נופי החמוד בספר הפעילויות הזה, שבו נופי רוצה להיות חבר שלנו.

 

"נוֹּפִי רוֹצֶה לִהְיוֹת חָבַר שֶׁלָּכֶם.

תְּדַפְדְּפוּ הָלְאָה בַּסֵּפֶר, וְכָךְ

תּוּכְלוּ לְהַכִּיר אוֹתוֹ."

נופי מציג את עצמו.

יש לו לב גדול על החזה ואף גבשושי מצחיק.

ובדיוק כמו כל הילדים, יש הרבה דברים שנופי אוהב לעשות ונהנה לעשות.

נופי אוהב להיות באוויר הצח ולעשות "פו" לסבא סביון. הוא אוהב לטפס ולהגיע לגבהים חדשים. הוא אוהב פסטה, פירות, גבינה ומעט ברוקולי. אבל נופי הכי אוהב כשמדגדגים את כפות רגליו, את הבטן שלו ומאחורי אוזניו.

 

הדפים מעוצבים בעליזות ומספקים הנחייה לפעילויות שהילדים מכירים בעצמם, פעילויות שאיתם הם יכולים להזדהות, להיות מעורבים, ולקחת בהן חלק. 

 

"בּוֹאוּ, נִנְשֹׁף יַחַד!"

אוֹ

גַּם אַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה?

או

תְּנוּ לְנוּפִי יָד וְתַעַזְרוּ לוֹ..."

 

האיורים יפים, ידידותיים לילדים, והצבעוניות שלהם, כשנופי במרכזם, משדרת שמחה.

השפה קלה, המילים ברורות מאוד להבנה של ילדים בגיל הרך, והספור הפשוט מעודד שיח עם הקטנטנים לשתף בדברים שהם בעצמם חווים בחיי היום יום שלהם.

 

ספר קטן 16X16ס"מ, דפים מקרטון קשיח, עם קצוות מעוגלים המתאימים לידיים הסקרניות של פעוטות.

מתאים לגיל הרך:  שנה חצי - שנתיים+.

ספר אינטראקטיבי חביב להקראה

שמאל, ימין, שכול - יוסי צור ואיריס שגב

שמאל, ימין, שכול - יוסי צור ואיריס שגב

הוצאת סלע מאיר

אפריל 2023. 238 עמודים 

סיימתי אתמול לקרוא את הספר ומהבוקר אני מנסה למצוא את המילים.

הסיפור שלהם מתחיל, במידה רבה, ביום שהסיפור של ילדיהם הסתיים.

מעולם לא נכתב ספר כזה על ידי שני אנשים שדעתם כל כך שונה זה מזה, ושההבדלים ביניהם עצומים.

שכול של הורים הוא אובדן מהקשים ביותר בחוויה האנושית. הוא פוגע בכל הקצוות של האוכלוסייה. הוא מגיע לכל מקום ואינו יודע להפריד בין ימין לשמאל, בין מגזר למגזר, ובין דעה פוליטית אחת לדעה אחרת.

הספר נכתב כשני טקסטים נפרדים, בשני קולות, וכל קול מאופיין באמצעות גופן אחר, על ידי שני הורים שכולים : איריס אימו של נמרוד הי"ד, ויוסי אביו של אסף הי"ד. הסיפורים השונים שולבו לסיפור אחד, ומתוך הכאב העמוק ביותר יוצא מסר מְאַחֵד.

 

"שנינו ישראלים שאוהבים את המדינה ורוצים שיהיה בה טוב לילדינו ולנכדינו.

שנינו הורים שכולים.

שנינו עוסקים בפעילות חברתית ובהנצחה, גם אם בכיוונים שונים הנובעים מההבדל בין הדעות הפוליטיות שלנו. 

[....]

החלטנו באופן מודע שחשוב יותר לשמר את המשותף מאשר לריב על השונה."

 

 

יוסי צור אבד את בנו אסף (“בלונדי") בן ה - 17 בפיגוע התאבדות בקו 37 ברחוב מוריה בחיפה במרץ 2003.

איריס שגב שכלה את בנה נמרוד (נמרודי) בן ה- 28 במלחמת לבנון השנייה, בקיץ של 2006. הוא נפל כשהטנק שלו נפגע ממטען צד וטיל נ"ט.

איריס ויוסי מעידים על עצמם  שלא היו מעורבים פוליטית לפני האסון. אבל אחריו, איריס פנתה שמאלה, הפכה פעילה באירגונים שדוגלים בשיח עם פלסטינים, והיא חברה בפורום המשפחות הישראלי-פלסטיני. יוסי מנגד, הלך ימינה. הוא חבר בפורום המשפחות השכולות "בוחרים בחיים", שפועל בין היתר כנגד שחרור מחבלים בעסקאות שבויים, להגברת ההרתעה מול מחבלים פוטנציאליים, ופעיל בדבקות להחמרת הענישה של המחבלים ולשלילת זכויות מחבלים ואסירים פלסטינים.

החזון המשותף של שניהם מתייחס לשלום ולכבוד הדדי בין בני אדם, ולתקווה שיבוא היום והמציאות של משפחות שכולות בחברה הישראלית לא תתקיים .

הויכוח ביניהם הוא על הדרך.

יוסי רואה בדעותיה של איריס תמימות הרת אסון. איריס רואה בדעותיו של יוסי יאוש שרק יגביר את מעגל הדמים. 

ברגישות, בכבוד ובלי לעשות זה לזה הנחות החליטו השניים לשטוח את סיפורם האישי , וסיפורה של הישראליות כולה. ועל אף שההבדלים ביניהם נוגעים לפצעים העמוקים ביותר בחייהם, הם חברים טובים  שמכבדים אחד את השני, שחשוב להם יותר לטפח את החברות ביניהם על אף הכיוונים המנוגדים שבהם הלכו, מאשר "לריב" ולהפוך לאויבים אידיאולוגיים.

על זה הסיפור שלהם.

הם מדברים על כל מה שאסור לדבר עליו. ההיררכיה של השכול, ההפליה בין השכול הצבאי לשכול של נפגעי פעולות איבה, על האחראים למות בניהם, היאוש מול עמדתן של משפחות שכולות "מהצד השני" והמאבק הבלתי אפשרי, היומיומי ,בחלל שהותירו הבנים וההתמודדות עם הסופיות של המוות. 

לדעתם ואמונתם, למרות הפערים בתפיסות הפוליטיות ביניהם, הם מקווים שהספר שכתבו יגרום לאנשים להבין שאפשר לנהל דיון ולדבר אחד עם השני, שמותר להתווכח ולא חייבים להסכים עם כל דבר, אבל הכבוד ההדדי חייב להישאר, בלי לנסות לשכנע, בלי לנסות לשנות, בלי להקצין ולפלג עד כדי איבוד החברות ביניהם. כל מה שצריך לעשות זה פשוט להקשיב.

 

בתקופה בה נדמה שהשסע הפוליטי מאיים להכריע אותנו, "שמאל ימין שכול" מכריח את הקורא משני צידי המפה הפוליטית להטות אוזן, לפתוח את הלב, ולקבל את הנחת היסוד של המחברים: 

על אף המחלוקות והדרכים השונות – הם ימשיכו לאחוז בהערכה, בכבוד ההדדי ובקשר ביניהם.

 

"שמאל ימין שכול" הוא לא ספר רק על השכול הפרטי שלהם. בצד הכאב הפרטי המסרב להיעלם, זהו ספר על השכול הישראלי, ועל החיים איתו, זה ספר על התמודדות עם המוות, על הפעילות והאידיאולוגיה של כל אחד מהם. על הימין ועל השמאל בישראל שבימים אלו נמצאים בראש השיח הציבורי.

יש בו קטעים מצמררים. יש בו קטעים מאד מעניינים. זה הסיפור העצוב של החיים במדינה שלנו. יש בו מעין תמונת ראי למציאות החיים הישראלית.

היחודיות של הספר היא בכנות וברגישות של הכותבים שבאים לידי ביטוי בהתנהלות ובהחלטות הענייניות והאמיצות שלהם. גם מי שחושב שהוא מכיר את השכול יגלה שהוא לא מבין את כל עומק הדברים שמסביב, של ה"לפני ואחרי".

את הסיפור של יוסי צור אני מכירה מקרוב. מאד.  ועדיין קראתי את הספר בעניין רב,  ואני מוקירה על שניתנה לי ההזדמנות לקרוא משהו כל כך אישי, ומצד שני גם ללמוד יותר. הוא מרתק, הוא כתוב היטב ומאוד קולח.

זה אינו רק ספר זיכרון או הנצחה, אלא מקור השראה לחיים. זהו סיפור חשוב וכאוב על האובדן ועל הכוחות להמשיך בחייהם ולשמר את זכרם.

 

ממליצה מאד!

 

ניתן לרכוש את הספר בחנויות הספרים בפורמט מודפס וגם בפורמט דיגיטלי.

שמאל, ימין שכול - לרכישה