כשפריז עצמה עיניים - רות דרואה
תרגום: עידית
שורר
הוצאה: ידיעות
ספרים
ינואר 2023 . 426 עמ' מודפסים
נקרא עותק דיגיטלי
העלילה, המחולקת לארבעה חלקים ואפילוג, מספרת שני סיפורים והיא נעה בשני צירי זמן, האחד בצרפת הכבושה ב-1944, השני בצרפת ובארה"ב ב-1953
.
פריז, 1944.
ז'אן לוק ושרלוט הם
שני צרפתים צעירים שנאלצים להתמודד עם הכיבוש הנאצי בפריז הכבושה. הוא מוצב בתחנת
בוביני, בפרברי פריז, ועוסק בתחזוקת פסי הרכבת. התחנה צמודה לדראנסי, מחנה מעבר
גרמני, דרכו מועברים יהודים צרפתים למחנה הריכוז אושוויץ. ז'אן-לוק ועמיתיו עובדים כשאין רכבות בתחנה. הם לא רואים אף אחד. המקומיים
לא ממש בטוחים אם יש אמת בשמועות, כיוון שהרכבות יוצאות בלילה, וז'אן-לוק לא ממש
ראה בעיניו רכבת כזו שעוזבת. אבל כשהוא רואה מידי פעם חפצים אישיים שנשארו על
הרציפים והמסילות, הבטן שלו מתהפכת, הכעס שלו מתלקח. הוא רוצה לפעול אבל לא יודע
בדיוק מה הוא יכול לעשות אל מול מכונת הטרור הגרמנית. התשובה מגיעה בוקר אחד
כשבעיה בלתי צפויה בפסי הרכבת גורמת לכך שז'אן-לוק ועמיתיו התעוררו מוקדם כדי לתקן
אותה. מה שהם עדים אליו באותו בוקר מחריד את כולם. הם רואים בעיניהם את קרונות
הבקר והם רואים ושומעים את הבהלה והאימה של מי שבתוכם. כשאישה דוחפת לידיו של ז'אן-לוק
צרור, הוא יודע מה עליו לעשות.
בעודו מנסה לחבל במסילת הרכבת, בתקווה שיצליח לפחות
לשבש את הובלת המפונים לנקודות במזרח, ז'אן-לוק שובר את רגלו ומאושפז בבית חולים
גרמני שם הוא פוגש את שרלוט, צעירה צרפתייה, שמתנדבת כאחות. שניהם רוצים לעשות
יותר, שניהם רוצים להרגיש פחות כמו משתפי פעולה ויותר כמו לוחמי חופש. הם אידיאליסטים
במובנים רבים ולא רוצים להיות כמו פריזאים רבים שמרכינים את הראש, שומרים את מחשבותיהם
ורעיונותיהם לעצמם מחשש לפגיעה במשפחה, חבר ושכן.
דוד ושרה הם
זוג יהודים המתגוררים בפריז בשנת 1944. הם הורים לסמואל, תינוק שרק נולד. מחשש
לחייהם, הם מתכננים לעזוב את פריז אך מתגלים על ידי חיילים גרמנים ומועברים למרכז
המעצר בדראנסי לצורך גירושם לאושוויץ. כאשר הרכבת שבה שרה והתינוק נאלצת לעצור
זמנית בגלל תקלה בלתי צפויה, היא רואה בכך הזדמנות. היא מקבלת את ההחלטה הקשה
ביותר בחייה ומנצלת את המהומה. היא רצה אל
ז'אן-לוק, שעובד על פסי הרכבת, דוחפת לעברו את תינוקה ומתחננת שישמור עליו ויציל
אותו ממוות.
תשע שנים לאחר מכן מוצאים שרה ודוד, ניצולי
אושוויץ, את מקום הימצאו של הבן שחיפשו מאז תום המלחמה. אבל איחוד המשפחות לא יהיה כמו
מה שהם חלמו עליו.
סנטה קרוז, 1953.
ז'אן לוק ושרלוט חיים חיים שלווים ומאושרים עם בנם
בן התשע, סם, בסנטה קרוז, קליפורניה. הם השאירו את פריז מאחוריהם, אימצו תרבות
חדשה, חיו את החלום האמריקאי ובחרו לדבר רק אנגלית. ז'אן לוק חשב שהשאיר את הכל
מאחור, ושהצלקת על פניו היא מחיר קטן כדי לשרוד את הכיבוש הנאצי. אבל, האם באמת ניתן
לברוח מהעבר? האם אפשרי לשכוח אותו באמת?
ז'אן לוק מעולם לא ציפה שהעבר יתדפק על דלתו
בחייו האמריקאים החדשים. אבל הדפיקה בדלת מגיעה, והיא משנה את חייהם כשהוא נלקח לחקירה על תפקידו בזמן המלחמה.
הסיפור מסופר מנקודת המבט של ז'אן לוק, של שרלוט
ושל שרה וגם של סמואל שמספר את סיפורו בגוף ראשון. עיקר העלילה לא מתמקדת רק בזוועות
הכיבוש הגרמני, אלא בסמואל, ואיך ז'אן לוק ושרלוט מצליחים להציל אותו, ובעיקר איך
מתרחש המפגש המחודש עם הוריו הביולוגיים ב-1953.
הרומן הזה מציג דילמה מוסרית, ובוחן את הבחירות
של ז'אן לוק ושרלוט כמו גם את של שרה ודוד, ואיך הבחירות האלה ישנו את העתיד
בדרכים שאף אחד מהם לא יכול היה לדמיין. הוא מתאר פירוק משפחה קורע לב, ומעלה שאלות כמו: מה נחשב כהורות? מה הורה יהיה מוכן להקריב כדי להבטיח לילדו את הסיכוי הטוב ביותר
לחיים טובים? מה הופך ילד לילד שלך?
הוא גם בוחן סוגיות חברתיות, פוליטיות ומוסריות
רחבות יותר, כמו: מה היית עושה אם היית נמצא בסיטואציה כזו? מה צריך לעשות כדי לשבש
את מעשי הרשע? והאם לנקוט בפעולות גם אם יש בהן סיכוי לסכן את משפחתך?
"כשפריז עצמה עיניים" הוא רומן היסטורי מרתק שלמרות שהוא בדיוני, קשה להאמין שהוא כזה כי הוא כתוב
היטב ומרגיש כסיפור אמיתי. אהבתי איך במהלך המלחמה ז'אן לוק ממלא בחוסר רצון
פקודות ובהחלט מרגישים את הייאוש שלו משיתוף הפעולה ההישרדותי ואת ההשפעה שיש לזה
על בריאותו ואישיותו.
כאשר מתבררת האמת של מה עשה ז'אן לוק כדי לעזור
לשרה, נאלמים דום אל מול נחישותו ואומץ
ליבו, והסכנה שבה הוא הציב את עצמו ואת שרלוט. ככל שהסיפור מתקדם נקרעתי בין ז'אן
לוק ושרה והדילמה הנוראה שעמדה מולם. נקודת המבט של שרה חושפת סבל, כאב, אובדן
וייסורים רבים. העובדה שהיא שרדה את אושוויץ היא נס. הנחישות שלה ראויה להערצה
כשהיא הופכת מודעת להקרבה שהיא חייבת להקריב וזה שובר לב. סמואל הוא עוד אחת
מהדמויות שאהבתי. הוא קורבן תמים של יותר ממצב בלתי אפשרי אחד, והוא מעורר אמפתיה כילד בן תשע שלא יכול להרגיש או להבין את
המורכבות של מה שקרה. סמואל לא רוצה לאבד את החיים היחידים שהוא מכיר. געגועיו
וסבלו, שוברי לב כמו עצבותה של שרה.
במהלך מלחמת העולם השנייה ילדים רבים נעקרו
מבתיהם ורות דרוארט חקרה לעומק את הנושא הזה גם בנוגע למה שהתרחש בפריז במהלך
הכיבוש הגרמני. בספר הזה היא מספרת באמצעות דמויות בדיוניות על האנשים שעומדים
בפני אתגרים קשים ומתמודדים עם רוע ועם בחירות בלתי אפשריות, ועושה זאת במבט
מתחשב, רגיש ומרגש.
סיפור נוגע ללב ושובר לב, שמוכיח לנו שאין אהבה
חזקה מזו של אמא ואבא. סיפור קורע לב על ילד, על משפחה, ועל
ההשלכות של החלטות שהתקבלו מתוך אהבה והקרבה לטובתו של הילד, החלטות שהן תוצאה של הצורך
לשרוד את המלחמה והאופן שבו החיים השתנו בעקבות ההחלטות שהתקבלו.
סיפור שמסופר באנושיות ובכנות.
ולמרות שהוא כואב, הוא מלא תקווה.
ממליצה מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה