אל תשכחי לכתוב
– שרה גודמן קונפינו
תרגום: רחל פן
הוצאת פן, ידיעות
ספרים
מרץ 2024. 359 עמודים
הסיפור מתרחש בפילדלפיה של שנות ה-60, ומספר על מרילין,
יהודיה ניו-יורקית בת 20, שמחליטה להתמזמז עם דן, בנו של הרב, בזמן התפילה. הם
עושים זאת במשרדו של הרב, אלא שחלון הויטראז'
מתנפץ והם מתגלים לעיני כל הקהילה. כצפוי, המשפחות נפגשות בנסיון להשיא אותם כי
"אוי לבושה" אלא שמרילין מסרבת בכל תוקף. היא לא רוצה שיכתיבו לה איך לחיות את חייה, היא רוצה
לממש את חלומותיה ולחיות בחופש ללא כבלי הדת .
אי לכך היא נשלחת ל"גלות",
לפילדלפיה, אל ביתה של אידה, דודתה של אמה, רווקה בת 75 חדת לשון עם נשמה חופשיה שעוסקת
למעלה מארבעים שנה בשדכנות. מרילין צריכה לעבור איתה את חודשי הקיץ כשהוריה מצפים שאידה
תצליח להחזיר אותה אל דרך הישר ותמצא לה שידוך הולם שבעקבותיו מרילין תתחתן ותקים
משפחה. בזמן שמרילין שוהה בביתה של אידה כדי
להציל את המוניטין שלה ולרצות את הוריה, היא משמשת כעוזרת של אידה בעסקי השידוכים, וכל מה
שמצפים שיקרה, ממש לא קורה.
שרה גודמן מציגה דמויות שמרגישות אמיתיות עד
שקשה להאמין שזה סיפור בדיוני.
אהבתי את דמותה של אידה, את רוחה התוססת,
העצמאית, את חוכמתה ושנינותה, במיוחד על רקע החיים בשנות ה – 60 בה לרוב הנשים לא היתה
שום עצמאות, בטח לא בקהילה היהודית, בה עתידה של האשה בכלל ושל מרילין בפרט, נקבע
עבורה על ידי אביה, על ידי חוקי הדת, ועל ידי מעמדה החברתי ושמה הטוב. למרות שהיא
דמות משנית היא בהחלט "גונבת" את אור הזרקורים ממרילין שמספרת את הסיפור
מנקודת המבט שלה.
אהבתי את האינטראקציות בין מרילין לאידה, שתי
נשים חדות, עצמאיות ושנונות שלמרות פער הדורות התגלו כנשמות תאומות, שתי
נשים שכל כך הקדימו את זמנן. אידה בהחלט
לא היתה מה שמרילין ציפתה למצוא, וההתחלה היתה מלווה בניצוצות, כשהן מעצבנות אחת
את השניה ומתקוטטות כל הזמן. אבל לאט לאט תחת השגחתה של אידה, מתגלה האהבה, התמיכה, ההבנה וההערכה ההדדית שמשנה את מערכת היחסים שלהן, ומרילין לומדת את המשמעות של משפחה,
אהבה, ומה שהיא הכי רוצה עבור עצמה, ומתחילה לפרוח לאישה הצעירה העצמאית
שהיא נועדה להיות.
נהניתי מהאופן שבו המחברת חשפה כל פעם טפח נוסף
בדמותה ובסיפור חייה של אידה, שהקדימה את התקופות שבהן חיה. למרות שמעולם לא היו
לה ילדים משלה, היא השפיעה מאוד על חייהם של כל כך הרבה מהצעירים שפגשה. והכי מרגש
היה לראות איך היא אפשרה למרילין לחיות וללמוד מהטעויות שלה ואיך היא טיפחה
במרילין את הביטחון הדרוש לה כדי לעשות את הבחירות שלה לחיים.
על רקע פילדלפיה ואטלנטיק סיטי של שנות ה -60, חוף ג'רזי, פרווה בקיץ, שפתון אדום, קאדילק עם גג נפתח, צעיף הרמס, שמלות, הטיילות והאוקינוס "אל תשכחי לכתוב" מתגלה כספר עם הרבה יותר עומק ממה שציפיתי ויש בו מנה טובה של העצמה של נשים. הוא סיפור נפלא ומחמם לב שבוחן איך זה להיות אדם צעיר מול ציפיות ההורים ואיך זה היה להיות אישה בשנות ה-60, כשאת בת למשפחה וקהילה שמרנית. ספר שעוסק בהזדמנות להתחלה חדשה, ובכוחן של אהבה וחברות לצלוח כל מכשול.
הכתיבה הנהדרת והדמויות המרתקות הופכות את הספר הזה לשנון, משעשע ובלתי נשכח שמעורר אינספור רגשות ומחשבות: צחוק ובכי, כעס וחמלה, ספר שאי אפשר לעמוד בפניו. ספר כובש לב על אהבת קיץ, משפחה וגילוי עצמי.
כל אחד צריך אידה אחת בחייו....
מומלץ בחום♥
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה