גם כן ולנטיין –
לין פיינטר
תרגום: שירה שלמה
הוצאה: ידיעות ספרים
ספטמבר 2023. 256 עמודים
אמילי הורנבי היא תלמידת תיכון מצליחה וחברותית
המנסה תמיד לשמח ולרַצות את כל הסובבים אותה. היא נוהגת לנהל את יומה על פי רשימת מטלות יומית של
עשה ואל תעשה, אותה היא בודקת כל בקר ומסמנת מה נותר לבצע ומה זקוק לשינוי. כל מה
שהיא רוצה זה שהכל יהיה צמוד לתוכנית שלה. היא אפילו בחרה בג'וש להיות החבר שלה, היות
והוא ענה על כל הדרישות שצריכות להיות למי שיהיה בן זוגה, כשהמודל מה לא נכון בבן
זוג היתה הזוגיות הכושלת של הוריה.
אמילי מחליטה שיום האהבה יהיה הטוב ביותר
בחייה. היא מתכוונת להגיד לג'וש "אני
אוהבת אותך" והוא ידקלם את שירי האהבה שלו אליה, לפני כולם.
הכל יהיה מושלם.
או ש...
כשיום האהבה שהיא תכננה בצורה מושלמת הופך לבלגן
אחד גדול, הכולל מספר ארועים ביניהם התנגשות ברכבו של בן זוגה למעבדה, ניק, שהמלגה
שזכתה בה נלקחת ממנה, והכי נורא כשהיא תופסת את ג'וש מתנשק עם האקסית שלו, היא
בורחת מבית הספר, אך כשהיא מגיעה בוכה לביתו של אביה, הוא מבשר לה משהו שישנה את
חייהם לנצח.
אמילי הורנבי רק רוצה ללכת לישון ולהתחיל את
היום הבא מחדש. היא מסתלקת לביתה של סבתה, מתפללת שהיום הגרוע ביותר בחייה יסתיים,
אבל למחרת בבקר הכל הופך מוזר. ה -14
לפברואר, יום האהבה, חוזר על עצמו, משחזר כל פרט מחדש, ולא משנה מה אמילי עושה,
התוצאות לא משתנות.
היא מבינה שהיא לכודה בלולאת זמן.
שוב ושוב ושוב חוזר יום האהבה על עצמו ואמילי
כל פעם מחדש מנסה להבין איך לצאת מלולאת הזמן, לשנות את תוצאותיו, ולמנוע את הבלתי
נמנע. היא עורכת שינויים ברשימת הדברים שעליה לעשות ולא לעשות אך כל יום מחדש החלומות
שלה מתנפצים וכל יום מתרחש "אסון" אחר.
מי שעוזר לה לעבור את כל הטירוף הזה הוא ניק סטארק, הבחור מהמעבדה, שבו היא מתנגשת כל פעם מחדש. כל יום הופך להזדמנות עבור שניהם. אמילי לומדת להכיר את ניק, הם חולקים
ארועים מהחיים הפרטיים שלהם, מצחיקים וגם עצובים, ולמרות שכל יום הוא יום חדש עבור
ניק שלא זוכר את ארועי היום הקודם, לאט לאט מתפתח ביניהם קשר של אהבה.
האם אמילי תזכה להתעורר בקר אחד וזה יהיה ה- 15
בפברואר?
"גם כן
ולנטיין" הוא סיפור קריא, קליל וחביב עם עלילה פשוטה וצפויה, המסופר בגוף
ראשון על ידי אמילי. הדמויות די ילדותיות ולא אכחיש שההתחלה לא משכה אותי ואפילו
חשבתי לוותר על הקריאה , אבל בפרק ה-9 הדברים התחילו לזוז ונשאבתי.
הספר עוסק בניסוי
וטעייה, בכאבי ההתבגרות, בהשפעה שיש למשפחה עם הורים גרושים ובתים נפרדים על הילדים,
כולל הורות רשלנית, בדידות, וחיפוש אחר שייכות.
חייה של אמילי
מצויים בכאוס והסיפור שלה מנסה להראות את ההתמודדות הבלתי פוסקת עם ההפתעות הלא
צפויות שהחיים מזמנים. גם כשהיום שלה מתוכנן בקפידה ונדמה שיש לה שליטה על הדברים,
לא כך הוא. אנחנו
זוכים לראות אותה משתדלת כל יום מחדש לחיות את החיים איך שהיא רוצה ולא איך שהיא
חושבת שאנשים אחרים מצפים ממנה.
זה לא ספר רומנטי
במובן הרגיל של המילה, אין בו אהבה לוהטת או תיאורי סקס, יש שברון לב שאמילי לא
יכולה להימלט מפניו, כשהיא חווה את הבגידה של החבר שלה כל יום מחדש, כמו שאינה
יכולה להימלט מניק שבמכוניתו היא מתנגשת כל יום מחדש. זה ספר על נערה שרק רוצה
להרגיש שרואים אותה, על נערה שלומדת תוך כדי תהליך, מה עליה לעשות כדי לחיות בשביל
עצמה, כפי שהיא רוצה.
אהבתי את סיפרה הקודם של לין פיינטר "יותר
טוב מהסרטים". את הספר הזה פחות. גם אם הרעיון של לולאת זמן נחמד, הספר די נוסחתי ומכיל את כל הקלישאות של הז'אנר. ללא ספק מתאים לנוער בוגר שיוכל להפיק ממנו מספר תובנות לגבי הערכה עצמית, בחירות אישיות, התמודדות עם שייכות משפחתית ואהבת נעורים.
לשיקולכם.ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה