פגוש
אותי באגם – קרלי פורצ'ן
תרגום: שי סנדיק
הוצא' אריה ניר,מודן,אופוריה
אפריל 2024. 333 עמודים
פרן ברוקבנקס, בת 32, מוצאת את עצמה אחראית על
אתר הנופש של משפחתה על שפת האגם במוסקוקה,
לאחר מותה הפתאומי של אמה. עוד בצעירותה פרן נשבעה שלעולם לא תהיה חלק מהעסק המשפחתי,
אך תוכניותיה משתנות עם מות אמה. היא אינה בטוחה אם היא רוצה לשמור על אתר הנופש, או
למכור אותו, כדי לפתוח את בית הקפה של חלומותיה בטורונטו. בזמן שהיא עובדת בדלפק
הקבלה, פרן פוגשת את וויל בקסטר בן ה-32, לבוש בחליפה יקרה. לוקח לה רגע להבין שזה אותו וויל בקסטר בו התאהבה עשור קודם לכן וחשבה עליו ללא הרף לאורך
השנים.
כשפרן וויל היו בני 22, הם נפגשו בבית הקפה בו
עבדה בטורונטו, בזמן שוויל צייר בו ציור קיר. פרן סיימה את לימודיה בקולג'
והתכוננה לחזור הביתה אל אתר הנופש על האגם, כדי להתחיל לעבוד עם אמה.
השניים מבלים יחד עשרים וארבע שעות קסומות. הם
הולכים בסמטת הגרפיטי, אוכלים צהריים בחנות כריכים וייטנאמית, מבקרים בגלריית
אמנות, בחנות תקליטים, הולכים לקונצרט ועוד. הם מספרים זה לזה את תקוותיהם
וחלומותיהם, ולמרות שהם לא חוצים את הגבול מעבר לחברים, הם משאירים רושם עז זה על זה, עד כדי כך שהם
מתכננים להיפגש שוב, בעוד שנה באתר הנופש המשפחתי של פרן ליד האגם.
שנה אחר כך פרן הופיעה. וויל לא.
בגיל שלושים ושתיים, חייה של פרן אינם כפי
שדמיינה פעם. במקום לגור בעיר, היא חזרה הביתה, המקום בבלגן, ג'יימי, החבר שלה לשעבר
הוא המנהל, והיא לא יודעת מאיפה להתחיל. היא זקוקה לתוכנית, לחבל הצלה. להפתעתה, העזרה מגיעה בדמותו של וויל,
שמגיע כיועץ עסקי, גורר אחריו מזוודה והצעה לעזור ולהחזיר את המקום למסלולו לאחר מות
אמה. אלא שוויל אינו אותו וויל שפרן הכירה לפני שנים. האמן הצעיר הוחלף בגבר לבוש
חליפה יקרה ובעל ידע עסקי שפרן לא מזהה, והיא לא בטוחה שהיא יכולה או רוצה לסמוך עליו. ברור
לה שוויל מסתיר משהו.
למה וויל ויתר על חלומו להיות אמן והפך להיות יועץ עסקי?
מה קרה לוויל במהלך 10 השנים שחלפו?
האם פרן וויל יגשרו על הפער וימצאו את הדרך לאושר, יחד ו/או לחוד?
במהלך העלילה פרן עוברת מסע החלמה בעקבות האבל על מות אמה, שהיה כתוב ברגישות רבה, והרגיש מאוד אותנטי. היא צריכה להתמודד עם החיים בלי אמה הרבה יותר מוקדם ממה שציפתה אי פעם, ומתעמתת עם צערה על ידי קריאת יומניה הישנים של אמה, המכילים מידע רב.
הקשר בין פרן לוויל היה מלא במתח מיני, ניצוצות
והרבה זכרונות, כמו גם הידיעה שיכלה להיות להם מערכת יחסים נהדרת אם הנסיבות
היו קצת שונות. אבל בסופו של דבר המהמורות שעמדו בדרכם הובילו את הקשר שלהם לאהבה ששזורה
בצורך ובסבלנות.
הקריאה היתה נעימה וזורמת והרגשתי במהלכה את מה
שהרגשתי כלפי הזוג בסיפרה הראשון של קרלי פורצ'ן, "כל קיץ שיבוא". יש כמה קווי דמיון בין שני הספרים. הם בעלי ציר
זמן כפול, מסופרים בהווה ובעבר, שניהם מתרחשים באזור האגמים של אונטריו, שניהם
נפתחים במות הורה ומתמקדים באבל, שניהם מלאים ברגשות עוצמתיים, ולכל אחד מהם יש
עלילה של הזדמנות שנייה.
שתי הדמויות הראשיות אותנטיות ונגישות, מה שמקל
להתחבר אליהן ולרצות לדעת מה קורה בהמשך. אמנם מופרך להפוך את השניים לאוהבים אחרי
נתק של 10 שנים, בפרט אחרי
שבילו פחות מ-24 שעות ביחד, אך זה לא מונע מהסיפור להיות רומנטי, קליל וסימפטי.
"פגוש
אותי באגם" היה אסקפיזם קיצי, הפוגה קלילה, שהייתי זקוקה לאחר קריאת שני
ספרים "כבדים".
ספר שיכנס בכיף לתיק חוף הים/בריכה שלכם.
קראתי ונהניתי.
(מומלץ לקרוא את ההערה של פורצ'ן בסוף הספר. זה מוסיף ערך להבנת הסיפור.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה