השכנים החדשים – רעיה טילינגר
הוצאה: התחנה בית הוצאה לאור
ינואר 2025.
246 עמודים.
בספר "השכנים
החדשים", מספרת רעיה טילינגר על בניין אחד ברחוב שמשון בחיפה, ועל איך כל אחד
מהשכנים הותיקים, מבוססים כלכלית, ברובם משכילים, הרוב אשכנזים, מגיבים, כשמשפחה ערבית נכנסת להתגורר בקומה
השלישית.
במשך עשרות
שנים גרים בבנין חמש משפחות אשכנזיות ואחת מזרחית. הבניין היפה, שנבנה בשכונה
המטופחת על ידי הקבלן סולובייצ'יק, שגר עד לא מזמן בקומה השלישית, גרם להם גאווה
ונחת והם חיו בו על מי מנוחות, שמחים שנוח זלצמן פטר אותם מעול ניהול ועד הבית ולקח
על עצמו את התפקיד, מטפל בבית ומטפח אותו, ובו בזמן מנהל מעקב אחרי הבאים והיוצאים
ממנו.
השקט והשלווה מופרים יום אחד כאשר סבל ועל גבו מקרר גדול מטפס במעלה המדרגות ומסתבר שמשפחה חדשה שכרה את הדירה של משפחת סולובייצ'יק, שעבר עם רעייתו קטי, לדיור מוגן.
הגעת השכנים הערבים, ענאן וסמי בדרייה ושני ילדיהם, אמיר ודליה, טורדת את מנוחתו של נוח זלצמן, שפחדים מהתקופה שהיה ילד בשואה רודפים אותו, ומלווים אותו כמו צל. הוא פונה אל כל אחד מהדיירים, ומבקש מהם לעזור לו להתנגד לבואם של השכנים החדשים ולנקוט בכל האמצעים שיגרמו להם לעזוב את הבניין ולחזור אל הכפר ממנו באו.
מי הם השכנים הותיקים?
איך כל אחד מהם מגיב למשפחה החדשה שעוברת לגור בבניין?
קיראו את הספר ותגלו.
הספר עוסק בנושא של דו קיום, בחיים משותפים
בערים מעורבות, וחושף את החרדות המושתקות. דיירי הבניין המשותף הם אנשים מבוגרים
ברובם, שעלו לארץ בחוסר כל, חלקם אחרי חוויות קשות מאוד במלחמת העולם השנייה, חלקם
מסתירים סודות ומשברים, אבל כולם זקוקים לתחושת הביטחון שהבניין העניק להם ועכשיו
מופר.
כשמשפחת בדרייה עוברת לגור בבניין, לא עוזרים לה
התארים האקדמאים, המשרות באוניברסיטה, הילדים הצעירים, המנומסים. גם הסיסמאות על דו קיום נעלמות
כשהפחד מרים את ראשו, והדעות הקדומות נחשפות, ומציב בפני דיירי הבניין,
יהודים וערבים, את אתגר הקיום המשותף
באופן שלא כולם מצליחים לעמוד בו בכבוד.
בשורה התחתונה, "השכנים החדשים" הוא ספר מעורר מחשבה,
המכיל דמויות מורכבות על הטוב והרע שבהן. הוא נוגע בנושאים רבים בצורה עדינה, בין
היתר בניצולי שואה, הזדקנות, דמנציה, גזענות, בדידות ועוד.
הספר התחיל (לי) קצת בכבדות, אבל לא ויתרתי.
ככל שהתקדמתי בקריאה, הוא סחף אותי פנימה והיה קשה לעזוב אותו. רציתי עוד והצטערתי כשהסתיים. היו רגעים שחלק מהדמויות ממש עוררו את כעסי, והיו רגעים שהוא היה
מכמיר לב ונגע בנקודות רגישות.
זה ספר מאד ישראלי, וכחיפאית ראיתי לנגד עיני את כל המקומות המתוארים, שיכולים בהחלט לתאר מציאות המתרחשת בכל מקום אחר
בארץ, שבו חיים ישראלים וערבים בדו קיום.
בכתיבה מאד אותנטית, מבלי לייפות את המציאות, רעיה
טילינגר, מסתכלת לאמת בעיניים וכותבת ספר שיגרום לכל מי שיקרא אותו לחשוב ולבחון
את עצמו ואת יחסו לשונה ממנו, ובכך הופכת את הספר לבלתי נשכח.
מומלץ מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה