מתובל באהבה –
לורי גילמור
תרגום: ניצן
לפידות
הוצאת ידיעות
ספרים
אפריל 2025. 296 עמודים
הסיפור מתמקד בג'יני, צעירהה די נוירוטית, שמחליטה
לעזוב את עבודתה המשרדית המלחיצה בעיר בוסטון ולעבור לעיירה דרים הרבור הקטנה והמגובשת,
כדי לנהל את בית הקפה של דודתה. היא רואה בכך הזדמנות להתחלה חדשה. חיש קל היא
כובשת את ליבם של תושבי העיר בידידותיותה ובקפה הטעים שלה. רק לוגן, החקלאי החתיך
והרווק, שנכווה בעבר ויש לו בעיה עם אהבה, מהסס ליפול בקסמה, ולפתוח את ליבו שוב,
זה די אתגר בשבילו .הוא סולד מרכילות אנשי העיר, אך מגלה שעולמו מתהפך עם הגעתה של
ג'יני.
לעיירה יש קבוצה של חברים מאוחדים, קצת מוזרים אבל
די כיפיים, עם מועדוני הספרים שלהם, או חוגי התפירה שלהם, ועם ההרגל להתערב
בעניינים של אחרים, גם אם הם עושים זאת מתוך כוונות טובות.
בין הקפה לבין המסתורין המקיפים את בית הקפה
שלה, ג'ני הצעירה מנסה לכבוש את ליבו של לוגן.
האם היא תצליח?
כשראיתי את הכריכה היפה, אמרתי, בטח מחכה לי
רומן חמוד, קליל ורומנטי, אבל כשהתחלתי לקרוא לא הצלחתי להבין את ה"הייפ"
שיש סביבו.
הספר מאמץ את כל המאפיינים של הז'אנר, ביניהם
אווירה של עיירה קטנה, אהבה מיידית, משפחה שנמצאה, וגבר רגזני, אך בשורה התחתונה התפתחות
הדמויות די שטחית, במיוחד הרומנטיקה, שלא הרגישה
אמינה. שני הגיבורים (לוגן וג'יני) מתאהבים זה בזה תוך רגעים ספורים, רק מיצמצתי והם מאוהבים?
לא היו רגעים רומנטיים במיוחד לאורך הסיפור, ונראה שהקשר ביניהם בנוי יותר
על רצון ל"התנפל" זה על זה מאשר על רגש אמיתי.
לוגן, הוא גבר שמצולק מטראומה, מתאהב בג'יני
כמעט מיד. למרות שאני מבינה שזה חלק מהסיפור, זה הרגיש מאולץ, לא מציאותי, במיוחד
כי הקשר הופך להיות כל כך אינטנסיבי תוך זמן קצרצר. גם הקנאה שלו בגלל שג'יני
מחייכת לחבר שלו, עד כדי כך שהוא רוצה להכות אותו, היתה תגובה מוגזמת, ולפעמים גם
רעילה, שגרמה לי לאבד קצת אהדה כלפיו.
מעבר לכך, לוגן מפקפק כל הזמן בג'יני, למרות שהיא הבהירה לו מספר
פעמים את כוונותיה. מערכת יחסים בנויה על אמון, וחוסר האמון של לוגן די מעצבן. ואם לומר את האמת, העובדה שלשתי הדמויות הראשיות יש אפס כישורי תקשורת, גרמה לי לגלגל עיניים לא
אחת.
התעלומה שמתעוררת, אם אפשר באמת לקרוא לה כך,
לא מעוררת הרבה סקרנות. היא בקושי מכסה עשרים עמודים של הרומן כולו והיא בנאלית
באופן מטריד. אני חושבת שממש חבל שהמחברת לא ניצלה אותה במלואה. למעשה, לאחר פרק
שהוקדש ל"חקירה" משותפת, התעלומה נפתרת כמעט לחלוטין, והפתרון נראה מהיר
מידי וחסר מתח.
בנוסף, דמויות המשנה. נראה שכל העיירה מתערבת
כל הזמן בחייהם של ג'יני ולוגן, וגם אם זה חלק מה"קסם" המאפיין עיירה
קטנה, לי זה הפריע, מאד.
הדבר החיובי היחיד בעיני הם התיאורים בסיפור שיוצרים
אווירה נעימה, האופיינית לסתיו. תיאורי העיירה הקטנה המקסימה הזכירו את הסידרה
"בנות גילמור". בתי הקפה, מזג האוויר, חגיגות ליל כל הקדושים והאווירה
הנעימה כתובים יפה, ואולי הייתי צריכה לקרוא את הספר הזה בסתיו ולא בחום הגדול של
אוגוסט, כדי להפיק ממנו את המירב.
למרות הנקודות השליליות הללו, לאפילוג יש נגיעה
עדינה, שבה לוגן פונה לבסוף לעזרה מקצועית, שכל כך מתבקשת. יש גם כמה רגעים
רומנטיים, כמו: "אני רוצה אותך בדיוק כמו שאת. (...) אני רוצה את ג'יני שכמעט
הורידה לי את הראש, אני רוצה את ג'יני שמאמינה ברוחות, שמדברת עם התרנגולות שלי ורודפת
בגשם אחרי אוהל משוק האיכרים..." (פרק 30)
רגעים כאלה מוסיפים טיפה רגש לסיפור, אבל זה לא
הספיק כדי לפצות על ההיבטים האחרים שצרמו לי.
לבסוף, אני יכולה לומר שלספר היה פוטנציאל
להיות רומן סתווי נחמד, אבל חוסר העומק בעלילה, הרומנטיקה החפוזה והמסתורין
הבינוני הופכים אותו לספר קריאה שבהחלט
אפשר לוותר עליו. בעיני הוא כמו קנקן יפה מבחוץ אבל ריק מבפנים, והקוראים נשארים
בלי תוכן אמיתי.
מבחינתי, כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. לא
נראה שאמשיך לספר השני.
לשיקולכם.ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה