פרחים מוזרים -
דונאל ריאן
תרגום: שי סנדיק
הוצאה: מירבל
אפריל 2023. 229 עמ' מודפסים
נקרא עותק דיגיטאלי באפליקצית עברית
דונאל ריאן מתחיל את סיפורו בתחילת שנות ה-70
בכפר קטן באירלנד.
פדי גְלדְני ואשתו, קיט, גידלו את בתם מול בהתאם
לציפיות של הכנסייה הקתולית ובהתאם לנורמות החברתיות בכפר. בלי שערוריות, בלי
התנהגות מפוקפקת, בלי הרמת גבה.
מול היתה ילדה שקטה מטבעה, ובת יחידה. היא מעולם לא עשתה גלים. עד אותו יום
בשעת בקר מוקדמת כשיצאה לכביש עם מזוודה
קטנה עלתה לאוטובוס ונסעה לדבלין. היא לא הייתה ילדה קטנה, והיא לא נחטפה. היא
עזבה. אף אחד בכפר לא ידע על כוונתה, ופחות מכל הוריה שסרקו את הכפר בחיפושים
אחריה, ואפילו השאילו מכונית כדי לחפש אחריה ברחובות דבלין. אך מול נעלמה. ושם הסתיימו
החיפושים.
חיי הכפר השלווים של פדי וקיט גלדני נעצרים באותו
בקר והכאב שנכנס לחייהם כאורח לא קרוא, גדול.
"ביום שבו נעלמה בתו נטש כל האור את עיניו
של פדי גְלדְני; כל האושר התפוגג מליבו."
הרכילות לא פוסקת, והאנשים תוהים אם היא נכנסה להריון. סקס לפני נישואין באירלנד הקתולית של שנות
ה-70 היה שערורייה, שלא לדבר על ילד שנולד מחוץ לנישואים. אך יחד עם זאת הם משתדלים לתמוך בפדי ובקיט תוך שהם מודים בליבם כמה טוב שזה לא קרה להם...
במשך חמש שנים ארוכות הם שומרים על האמונה שמול
שלהם תחזור. כולם האמינו שהיא מתה. בלי פתקים, בלי מכתבים, בלי כלום. ואז יום אחד,
היא חוזרת הביתה, באותה פתאומיות כשעזבה. היא רחוקה מלהיות אותה ילדה שעזבה. היא השתנתה, והיא חוזרת עם הרבה סודות, הפתעות
ואתגרים. שום הסברים לא ניתנים. שום התנצלות,והיא מתקבלת בזרועות פתוחות ומעט
שאלות לגבי היכן הייתה או מדוע היא עזבה.
נראה שהחיים חוזרים לתחושת נורמליות עבור בני
הזוג גלדני. עד שיום אחד, אדם זר מחפש את מול. פדי נוסע לבד כדי לברר מה הקשר שלו
למול. שום דבר לא מכין אותו למפגש הראשון שלהם.
למה
מול עזבה ?
האם
היא נשארה בדבלין?
מה עבר
עליה במהלך חמש שנות היעדרותה?
למה
היא חזרה?
מה יקרה
בחייה של מולי לאחר חזרתה?
מה מעורר סערה בכפר הקטן והשקט?
מה
יקרה למשפחתה?
דונאל ריאן מתאר בספר את אירלנד הכפרית, אירלנד
הקתולית עם הדעות הקדומות וצרות האופקים שאפיינו את אותה תקופה של שנות ה- 70 . הספר
בוחן ברכות ועדינות קשרי אהבה בין הורה לילד, בין גבר לאישה, בין שכן לשכן, ועוסק
בנושאים של גזע, בעלות על רכוש, אמונה, משפחה, אהבה, שברון לב ונטייה מינית.
התיאורים שלו קמים לתחייה וגורמים לקורא להרגיש
כאילו הוא שם, בכפר באירלנד, מריח ומרגיש את אדמת הכבול, גר בקוטג' האבן הצנוע של
פדי וקיט, בכנסיה, בין נופי הטבע.
כל הדמויות אמינות, אדיבות וקשובות, מקבלות
וסולחות למרות השבריריות שלהם, ולמרות השפעת האמונות והדת. פדי וקיט אינם מביעים
אי שביעות רצון, כעס או מרירות, מקבלים את זה שהם נמצאים במקום שבו הם נמצאים ושיש
להם את מה שיש להם. הם שמחים באמונתם השקטה, וגם כשהכל משתנה בחייהם, הם מקבלים ומכילים
את זה.
הכתיבה היחודית והמזוהה עם דונאל ריאן מאפיינת גם את הספר הזה. המשפטים
הארוכים והמורכבים מאד אמנם מקשים לפעמים לעקוב אחרי הסיפור, אך הרבה ממה שאהבתי בסיפרו
"ים שקט ושפל גלים" נמצא גם כאן. גם אם הרגשתי שהאמצע נגרר קצת
והשימוש באלמנט של "סיפור בתוך סיפור" הוא הסחת דעת מיותרת מהדמויות
שכבר אהבתי זה לא ממש פגם בהנאה , אלא הוסיף לחשיפה
האיטית של הסיפור.
זה לא סוד שדונל
ריאן הוא הסופר האירי האהוב עלי והוא עשה זאת שוב ב"פרחים מוזרים". הוא
יצר סאגה משפחתית המתארת סודות וגעגועים של שלושה דורות, הוא מטפל בנושאים גדולים
ברגישות ובאמפתיה, ובוחן כיצד אהבה וטוב לב מתגברים על מצוקה, יכולים לעזור לנו להתגבר אפילו על
האובדנים הגדולים ביותר ועל ההבדלים הבסיסיים ביותר.
הוא גרם לי להרגיש
את עומק האהבה, את צער האובדן, הקבלה והסליחה ואת החוזק של המשפחה, על רקע הגזענות
שהיתה באירלנד.
"פרחים מוזרים" הוא רומן קצר אך רב
עוצמה, כתוב יפה.
סיפור אהבה שכולו לב ונשמה.
ועוד לא אמרתי מילה על הכריכה המהממת.
מומלץ מאד.
קבלתי עותק דיגיטלי לקריאה מהוצאת "מירבל".
